בן ציון ציטרין נ. רכבת ישראל בע"מ

3 1 בבית המשפט העליון בש"א 8116/20 לפני: כבוד השופט ד' מינץ המערער: בן ציון ציטרין נ ג ד המשיבה: רכבת ישראל בע"מ ערעור על החלטת רשמת ד' להב בע"א 4764/20 מיום 3.11.2020 בשם המערער: עו"ד אביעד ויסולי בשם המשיבה: עו"ד דניאלי בר לב פסק-דין לפנַי ערעור על החלטת הרשמת ד' להב בע"א 4764/20 מיום 3.11.2020 במסגרתה נדחו בקשות המערער לעיון חוזר בסכום העירבון שנקבע ולהארכת מועד להפקדתו. ביום 12.7.2020 הגיש המערער לבית משפט זה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ר' ברקאי) בת"צ 14157-05-18 מיום 26.3.2020 בגדרו נדחתה בקשתו לאישור תובענה ייצוגית בעילה של הפרת החוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון, התשמ"ג-1983. סכום העירבון בערעור הועמד על סך של 35,000 ₪. המערער הגיש בקשה להפחתת העירבון בה טען שהוא חורג מסכומי ההוצאות הנפסקים בהליכים מהסוג הנדון. ביום 9.9.2020 קבעה הרשמת ש' עבדיאן כי לאחר בחינת מכלול נסיבות העניין, ובהן מהות ההליך וגובה ההוצאות שנפסקו בבית המשפט המחוזי, כמו גם האינטרס הציבורי שלא להרתיע תובעים ייצוגיים, העירבון יעמוד על סך של 30,000 ש"ח יופקד עד ליום ה-22.9.2020. ביום 22.9.2020 הגיש המבקש בקשה לדחיית המועד להפקדת העירבון עד ליום 31.12.2020 וזאת בטענה כי הקרן למימון תובענות ייצוגיות (להלן: הקרן) החליטה לממן את אגרת המשפט ובנוסף להעמיד סכום של 20,000 ש"ח לתשלום להוצאות המשפט בהליך הערעור, וההחלטה תלויה באישור תקציב המדינה אשר עתיד להתקבל ביום 10.12.2020. המשיבה התנגדה לבקשה ובד בבד הגישה בקשה להגדלת סכום העירבון, בטענה שהמערער לא שילם את הוצאות המשפט שנפסקו לחובתו בבית המשפט המחוזי. ביום 25.10.2020 הגיש המערער בקשה לעיון חוזר בגובה סכום העירבון ולהפחתתו. ביום 3.11.2020 דחתה הרשמת ד' להב את הבקשות. בנוגע לבקשה לדחיית המועד להפקדת העירבון קבעה הרשמת כי הקרן לא התחייבה לשאת בתשלום העירבון או בחלק ממנו, אלא קיבלה על עצמה להעביר שיפוי בדיעבד בגין הוצאות שישולמו בפועל בשיעור של עד 80% או 20,000 ש"ח, לפי הנמוך, ואין בנימוק זה כדי להצדיק הארכת מועד. באשר לבקשת המערער לעיון מחדש בגובה סכום העירבון נקבע כי הבקשה התבססה על נימוקים ערעוריים באופיים ונעדרה ממנה עילה מבוררת לעיון מחדש בהחלטה. מכאן הערעור שלפנַי, במסגרתו טוען המערער כי לאחר שבהחלטה מיום 9.9.2020 נפלה שגיאה בקביעת סכום העירבון, תוך התעלמות ממאפייניהן הייחודיים של תובענות ייצוגיות ומהעניין הציבורי של הסוגיה העומדת על הפרק, גם בהחלטה מושא ערעור זה לא נדרשה הרשמת לטיעוניו בעניין גובה העירבון אלא דחתה אותם באמירה כללית לפיה הם "ערעוריים באופיים" מבלי לנמק את החלטתה כראוי. זאת על אף שהחלטת הקרן אליה התייחס בבקשתו ניתנה רק לאחר הגשת הבקשה המקורית ולא היה בידו להתייחס אליה מוקדם יותר. המערער גם חוזר על טענותיו לפיהן סכום העירבון אינו הולם את גובה ההוצאות הנפסקות בהליכי תובענות ייצוגיות. בנוגע לבקשת דחיית המועד, שגתה הרשמת בהבנת החלטת הקרן. לסיכום הדברים נטען כי יש לקבל את החלטת הקרן לכסות את הוצאות ההליך כ"ערובה סבירה" חלף העירבון לפי תקנה 429 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) ולחלופין להאריך את המועד להפקדת העירבון עד לקבלת המימון מן הקרן. לחלופי חלופין יש להפחית את סכום העירבון לסך של 20,000 ש"ח. דין הערעור להידחות. שיקול דעתו של הרשם בענייני עירבון הוא רחב ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (בשג"ץ 7603/20 בן ארי נ' השופט נועם סולברג, פסקה 3 (5.11.2020); בש"א 7327/20 סופר נ' ברט, פסקה 4 (29.10.2020); בש"א 7030/20 אוזן נ' זיגדון, פסקה 3 (18.10.2020)). מקרה זה אינו אחד מאותם מקרים חריגים המקימים עילה להתערבות. החלטת הרשמת מיום 9.9.2020 ניתנה תוך שנשקלו מכלול השיקולים הנוגעים לעניין ואין כל סיבה להתערב בה. מה גם שההחלטה ההיא אינה עומדת בבסיס ערעור זה. גם בהחלטה מושא ערעור זה מיום 3.11.2020 לא מצאתי פגם המצדיק התערבות. המערער טוען כי סכום העירבון שנקבע אינו הולם את היקפי ההוצאות שנקבעים בהליכי תובענות ייצוגיות ולאור זאת שגתה הרשמת בסכום העירבון שקבעה. אלא שקביעת סכום העירבון כרוכה בשקילת שיקולים רבים אשר יש לתת עליהם את הדעת (בש"מ 2220/20 ויסולי נ' עירית חיפה, פסקאות 8-6 (1.4.2020) (להלן: עניין ויסולי); חמי בן נון וטל חבקין הערעור האזרחי 281 (מהדורה שלישית, 2012)). אין גם להיעתר לבקשת המערער לראות בהחלטת הקרן ערובה מספקת להוצאות חלף הפקדת עירבון לפי הוראות תקנה 429 לתקנות סדר הדין האזרחי. ראשית, בקשה זו לא הועלתה בפני הרשמת ואין מקומה להשמיעה כעת בפנַי כמעין "מקצה שיפורים" (ראו: בש"א 6183/20 פלוני נ' פלוני, פסקה 3 (17.9.2020); בש"א 5174/20 שחם נ' פקיד שומה חולון, פסקה 4 (30.7.2020)). שנית, גם לגופו של עניין המערער לא הוכיח כי מדובר בחלופה מתאימה (ראו אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי כרך ב' 1015-1014 (מהדורה שלוש עשרה, 2020)). אדרבה, המערער בעצמו ציין את תלות ההחלטה באישור תקציב המדינה ובכך הוכיח הלכה למעשה שאינה זמינה בצורה מוחלטת ומובטחת לצורך תשלום הוצאות ההליך ככל שיוטלו עליו. אינני מוצא גם כל סיבה להתערב בהחלטת הרשמת לדחות את הבקשה להארכת מועד להפקדת העירבון. גם בעניין זה אין להיתלות בהבטחת הקרן אשר כפופה כאמור לאישור תקציב המדינה ולהורות כי העירבון יופקד רק כאשר הקרן תעמיד את כספי הערבות. בשולי הדברים מצאתי לנכון להתייחס לטענה שהעלה המערער בערעור זה ובבקשותיו הקודמות בנוגע להיעדר הנמקה ראויה בהחלטות הרשמת. אין חולק באשר לחשיבותה של חובת ההנמקה אשר במקרים רבים היעדרה מהווה פגם היורד לשורש ההכרעה. עם זאת, צורת ההנמקה ומידת הפירוט הנדרשת בה נגזרות מנסיבותיו השונות של כל מקרה ומקרה. לפיכך, במקרים המתאימים ניתן, ולעתים אף ראוי, להסתפק בהנמקה קצרה ותמציתית ביותר. טיבה של ההנמקה אינו נבחן לפי אורכה אלא באופן ענייני ולפי נסיבות המקרה הרלוונטיות (וראו: עניין ויסולי, פסקאות 11-10; בש"א 7327/20 סופר נ' ברט, פסקה 5 (29.10.2020); בש"א 5837/20 ורדי נ' בועז, פסקה 3 (3.9.2020)). בשים לב לכל האמור, הערעור נדחה. ניתן היום, ‏י"ז בכסלו התשפ"א (‏3.12.2020). ש ו פ ט 1