מועצה אזורית מטה בנימין נ' שר הבטחון ואח'

7 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7740/20 בג"ץ 8113/20 לפני: כבוד המשנה לנשיאה ע' פוגלמן כבוד השופט א' שטיין כבוד השופט י' כשר העותרים בבג"ץ 7740/20: 1. ירוק עכשיו 2. איגוד ערים לאיכות הסביבה שומרון העותרת בבג"ץ 8113/20: מועצה אזורית מטה בנימין נ ג ד המשיבים בבג"ץ 7740/20: 1. מועצת התכנון העליונה 2. ועדת משנה לאיכות הסביבה 3. ועדת משנה להתנגדויות 4. ראש המינהל האזרחי 5. מפקד פיקוד מרכז 6. שר הביטחון 7. איגוד ערים לטיפול בפסולת רמאללה אלבירה בע"מ המשיבים בבג"ץ 8113/20: 1. שר הביטחון 2. מפקד פיקוד מרכז 3. ראש המינהל האזרחי 4. מועצת התכנון העליונה התנגדות לצו על תנאי תאריך הישיבה: י"ח באלול התשפ"ב (14.9.2022) בשם העותרים בבג"ץ 7740/20: עו"ד שלמה מאיר רבינוביץ' בשם העותרת בבג"ץ 8113/20: עו"ד אבי סגל; עו"ד יעל סינמון בשם המשיבים 6-1 בבג"ץ 7740/20 והמשיבים בבג"ץ 8113/20: עו"ד יצחק ברט; עו"ד קובי עבדי בשם המשיב 7 בבג"ץ 8113/20: עו"ד סאמי ארשיד פסק-דין המשנה לנשיאה ע' פוגלמן: עניינן של העתירות שלפנינו במתווה התכנוני להקמת מתקנים למיון ומחזור פסולת לשימוש תושבי אזור יהודה ושומרון. בפתח הדברים יצוין, כי במקור כוונו העתירות, בין היתר, לתכנית יו"ש/58/1592 להקמת אתר לסילוק פסולת "ראמון" (להלן: תכנית ראמון). אולם, כפי שיתואר להלן, בשלב זה, נוכח מיקוד המחלוקת בעקבות הצו על תנאי שניתן, היא אינה נוגעת עוד למימושה של תכנית זו. רקע עובדתי בתחילת שנות ה-2000 החלה עבודת מטה במינהל האזרחי ביהודה ושומרון (להלן: המינהל האזרחי) שנועדה לאתר מקום להקמה ופיתוח של אתר לסילוק פסולת עבור תושבי נפת רמאללה. זאת, על רקע מחסור באתרים לטיפול בפסולת שהוביל לשימוש באתרים בלתי מוסדרים ולמפגעים תברואתיים וסביבתיים באזור. בהמשך לכך, במהלך שנת 2004 בחן המינהל האזרחי אפשרות להקמת אתר לסילוק פסולת עבור תושבי האזור, אשר יוקם על ידי איגוד הערים לטיפול בפסולת רמאללה אלבירה בע"מ (המשיב 7 בבג"ץ 7740/20; להלן: איגוד הערים רמאללה) ובמימון בנק הפיתוח הגרמני (KFW – Bank aus Verantwortung). ביום 15.5.2011 הגיש איגוד הערים רמאללה את תכנית ראמון – תכנית שיזמה ועדת המשנה לאיכות הסביבה (המשיבה 2 בבג"ץ 7740/20; להלן: הוועדה לאיכות הסביבה) של מועצת התכנון העליונה (המשיבה 1 בבג"ץ 7740/20 והמשיבה 4 בבג"ץ 8113/20) במטרה להקים אתר לסילוק פסולת שישרת את האוכלוסייה המקומית באזור. ביום 14.12.2011 החליטה הוועדה לאיכות הסביבה לאשר את התכנית האמורה להפקדה (בכפוף לתנאים שמפורטים בהחלטה), וביום 8.3.2013 פורסמה התכנית בעיתונות. ביום 27.8.2013 החליטה ועדת המשנה להתנגדויות של מועצת התכנון העליונה (המשיבה 3 בבג"ץ 7740/20) לקבל את ההתנגדויות שהוגשו ביחס לתכנית ראמון ולדחות אותה ברוב של 2 חברי ועדה מול 1 (נציג היועץ המשפטי לאזור יהודה ושומרון נותר בדעת מיעוט וסבר כי יש לדחות את ההתנגדויות ולהמשיך בקידום התכנית בכפוף להטמעת תיקונים). במסגרת ההחלטה האמורה נקבע כי בשל הפגמים שנפלו בתכנית, וכן החשש מפגיעה סביבתית קשה שעלולה להיווצר כתוצאה מהפעלת האתר, יש לדחות את התכנית. לצד זאת צוין, כי הצורך בהקמת אתר לטיפול בפסולת האזור אינו מוטל בספק. בהמשך לכך הגיש היועץ המשפטי לאזור יהודה ושומרון בקשה לקיום דיון נוסף בתכנית ראמון במועצת התכנון העליונה, וביום 21.1.2015 קיבלה המועצה את הבקשה האמורה ואישרה את התכנית (בכפוף לתנאים שמפורטים בהחלטה). במסגרת החלטה זו, אימצה מועצת התכנון העליונה את עמדתו של היועץ המשפטי לאזור, תוך שצוין כי "אנו תקווה, כי עתה תקודם תוכנית זו ותביא לצמצום המפגעים הסביבתיים החלים באזור יהודה והשומרון בכלל ובאזור חבל בנימין בפרט" (המנהל האזרחי ליהודה ושומרון, מועצת התכנון העליונה, ישיבה 555, 26 (21.1.2015)). בנוסף, בנוגע לאוכלוסייה אותה תשרת תכנית ראמון נקבע כי "תוכנית זו כלל אינה קובעת כי המתקן דנן ישרת אך פלח אחד של אוכלוסיית האזור. כך, בניגוד לתכנון בתחומו של אחד הישובים הישראלים, שאינו מיועד ברגיל לכלול פתרון עבור תושבי האזור (נוכח סגירתו [בהכרזה בדבר סגירת שטח (ישובים ישראליים)(יהודה והשומרון), התשס"ב-2002 – ע' פ']), הרי שמדובר בשטח שבו אין הגבלת כניסה לתושבים פלסטיניים ומשכך, אין כל מניעה, כי המתקן דנן ישרת כאמור את האוכלוסייה הפלסטינית והישראלית, גם יחד" (שם, בעמ' 23). ביום 12.7.2015 פורסמה התכנית למתן תוקף. בחודשים אוגוסט וספטמבר 2015 הוגשו שתי עתירות לבית משפט זה נגד קידומה ומימושה של תכנית ראמון (בג"ץ 5874/15 אלטבל נ' מנהל אזרחי בית אל; בג"ץ 6172/15 ירוק עכשיו נ' מועצת התכנון העליונה). העתירה הראשונה הוגשה על ידי בעלי קרקעות פלסטיניים שאדמותיהם הופקעו לטובת התכנית, ואילו העתירה השנייה הוגשה על ידי העותרת בבג"ץ 7740/20 וכוונה הן להשלכות הסביבתיות של התכנית, הן לטענה כי רק האוכלוסייה הפלסטינית באזור תהנה מן האתר לטיפול בפסולת. ביום 17.5.2017 התקיים דיון במעמד הצדדים שבסיומו ניתן פסק דין (השופטים ח' מלצר, נ' הנדל ומ' מזוז) שלפיו: "1. בתחילת הדיון נמסרה לנו הודעה מטעם המשיבים בעתירות, על דעת הדרג המדיני הבכיר (אישור שהתקבל, לדברי בא-כוח הפרקליטות, בשעות אלה ממש). ההודעה האמורה הוכתבה לפרוטוקול והיא תוגש בצורה מסודרת בכתב עד מחר, ותצורף כנספח לפסק-דין זה. 2. נוכח האמור לעיל, ולאחר שיג ושיח עם באי-כוח הצדדים הוחלט – בהסכמת כל הצדדים – על מחיקת העתירות, תוך שמירת זכויות וטענות, ואולם אם תהיה כוונה לממש את התכנית, נושא העתירה, או לפעול על פיה במתכונת כזו או אחרת – תימסר על ידי בא-כוח הפרקליטות הודעה על כך בכתב ומראש לבאי-כוח העותרים 20 ימים לפני שיבוצע אקט כלשהו כאמור. בשלב זה צו ההקפאה, שהוצא במסגרת העתירות, ימשיך לעמוד בתקפו עד 20 ימים לאחר מסירת הודעה ע"י בא-כוח פרקליטות המדינה כאמור" (שם). בהמשך לכך, ביום 18.5.2017 הגישו משיבי המדינה את ההודעה האמורה בפסק הדין שלפיה "נמסר מטעם ראש הממשלה ושר הביטחון כי בנסיבות אלה, יתאפשר קידום יישום [תכנית ראמון – ע' פ'], במסגרת הסמכויות הנתונות לרשויות המדינה, כל עוד [מתקן איסוף הפסולת – ע' פ'] יתן מענה לצרכים הסביבתיים של כלל תושבי האזור הרלוונטיים" וכי "חלופה נוספת שבכוונת הדרג המדיני לקדם את בחינת היתכנותה היא הקמת שני אתרי הטמנה נפרדים בתא השטח המיועד [לאתר – ע' פ'] ראמון - אתר הטמנה עבור התושבים הפלסטינאים ואתר הטמנה עבור התושבים הישראלים" (ראו את תצהיר התשובה מטעם משיבי המדינה בבג"ץ 7740/20 ובבג"ץ 8113/20 מיום 20.1.2022 בסעיפים 5-4 לנספח מש/4). כשנה וחצי לאחר מכן, ביום 25.10.2018 הגיש איגוד הערים רמאללה עתירה שבגדרה התבקש בית משפט זה להורות למשיבי המדינה לאפשר את מימוש תכנית ראמון (בג"ץ 7610/18 איגוד ערים לטיפול בפסולת רמאללה אלבירה בע"מ נ' המנהל האזרחי לאזור יהודה ושומרון). בתגובה המקדמית שהגישו משיבי המדינה לעתירה נטען כי דינה להידחות על הסף, ולצד זאת להידחות לגופה בשל העובדה שההחלטה שלא לקדם את תכנית ראמון מצויה בליבת שיקול הדעת של הרשות ובמתחם הסבירות. ואולם, בעקבות הערות בית המשפט במסגרת דיון במעמד הצדדים שהתקיים ביום 2.2.2020, ביקשה המדינה לשוב ולעדכן בדבר עמדתה בנוגע לקידום תכנית ראמון. בהמשך לכך הגישו משיבי המדינה הודעת עדכון שלפיה בכוונתם לקדם את תכנית ראמון לצד קידום תכנית נוספת שבמסגרתה יוקם מפעל למיון ולמחזור פסולת לכלל אוכלוסיית האזור, וביום 26.1.2021 ניתן פסק דין שמורה על מחיקת העתירה (השופטים ע' פוגלמן, מ' מזוז וד' מינץ). במסגרת פסק הדין נקבע כי: "לאחר ששקלנו את טענות הצדדים מצאנו כי עתירה זו – במתכונתה הנוכחית – מיצתה עצמה. כפי שכבר הובהר, [משיבי המדינה – ע' פ'], שמלכתחילה לא אפשרו את יישום התכנית, הודיעו, לאחר שיקול מחדש, כי יאפשרו את קידום התכנית הקיימת, בצד קידום תכנית נוספת, כמפורט לעיל. בנסיבות אלה, כאשר העמדה אליה מכוונת העתירה אינה עומדת עוד בעינה והתשתית שעמדה בבסיס העתירה השתנתה באופן מהותי, אין מקום לקיים דיון בעתירה במתכונתה זו. למותר לציין כי אין באמור משום נקיטת עמדה בעתירות הנוספות התלויות ועומדות בבית משפט זה, שעליהן עמדנו לעיל" (שם, פסקה 4). העתירות שלפנינו במהלך חודש נובמבר 2020 הוגשו העתירות דנן שבמסגרתן ביקשו העותרים, בעיקרם של דברים, כי נוציא צו על תנאי שיורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא תבוטל תכנית ראמון, וחלף כך תקודם תכנית שתשרת את כלל אוכלוסיית האזור; וכי יינתן צו ביניים שיאסור על המשיבים להמשיך בקידום תכנית ראמון וימנע את הקמת האתר לסילוק הפסולת עד להכרעה בעתירות. ביום 22.11.2020 ניתן צו ארעי בבג"ץ 8113/20 (השופטת י' וילנר) שלפיו "בנסיבות העניין, ובהמשך לאמור בפסק דינו של בית משפט זה בבג"ץ [5874/15 – ע' פ'] לעניין צו ההקפאה שהוצא באותו עניין, ניתן בזאת צו ארעי האוסר על הקמת אתר הטמנת הפסולת הנדון בעתירה"; וביום 31.1.2021 קבע השופט נ' סולברג כי העתירות יידונו במאוחד ויישמעו לפני מותב תלתא. ביום 9.9.2021 התקיים דיון במעמד הצדדים שבסופו הוצא צו על תנאי (השופטים ע' פוגלמן, ע' ברון וג' קרא) שהורה למשיבים לבוא וליתן טעם מדוע לא יונח מתווה תכנוני שנועד לעגן הקמת מתקנים למיון ומחזור פסולת שישמשו את כלל תושבי האזור לפני מועצת התכנון העליונה על מנת שהתמונה התכנונית במלואה תפרס לאשורה. עוד צוין בהחלטה האמורה כי אין עילה למתן צווים נוספים (הווה אומר לא ניתן צו על תנאי בהתייחס לסעד שביקשו העותרים לעניין ביטול תכנית ראמון). ביום 20.1.2022 הגישו משיבי המדינה תצהיר תשובה לצו על תנאי שניתן, שבמסגרתו הבהירו כי קיימת "דחיפות רבה" בהקמת מתקן לטיפול בפסולת לפי תכנית ראמון. עוד נטען כי הצורך האמור זוכה למשנה תוקף ביחס לאוכלוסייה הפלסטינית באזור, אשר כיום אין בנמצא פתרון מוסדר לטיפול בפסולת שלה; וזאת, בשונה מן היישובים הישראליים באזור, אשר להם עומדים פתרונות זמינים לטיפול בפסולת, אף שאינם מיטביים ושיש מקום לפעול להוספת מתקנים מסוג זה (עוד צוין כי מתקן לטיפול בפסולת עבור יישובים באזור השומרון נמצא בתהליכי הקמה בעמנואל). לצד האמור ציינו משיבי המדינה כי במקביל לקידום תכנית ראמון, מקודמת על ידי המינהל האזרחי תכנית להקמת מתקן למיון ולמחזור פסולת, אשר ישמש את כלל תושבי האזור; כי התכנית נמצאת בהליכי הכנה ראשוניים על ידי הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש באיו"ש; וכי היא תוצג לפני מוסדות התכנון, בהתאם לדין, לאחר שתסתיים הכנתה. ביום 11.9.2022 הגישו משיבי המדינה עיקרי טיעון לקראת הדיון בהתנגדות לצו על תנאי, במסגרתם הבהירו כי לאחר קיום מכרז, נבחר גורם מקצועי שיוביל את ההליך התכנוני, והוקצו לו 36 חודשים לטובת סיום ההליך האמור ואישור התכנית למתן תוקף. עוד הבהירו משיבי המדינה כי "קידום המתקן הנוסף ייעשה בד ובד עם התקדמות הליכי הקמת אתר סילוק הפסולת ראמון ובכפוף להם. הסיבה לכך היא שקיימת זיקה מובהקת בין שתי התכניות. בסופו של יום, שני המתקנים נמצאים באותו מתחם, וממילא הפרטים הטכניים של [מתקן – ע' פ'] ראמון ישפיעו על עיצוב התכנית להקמת המתקן הנוסף בהיבטי כמויות הפסולת המטופלת, סוגי הפסולת שיטופלו בכל אחד מהמתקנים, דרכי הגישה למתקנים, הסידורים הטכניים, חיבורי התשתיות ועוד" (סעיף 5 לעיקרי הטיעון מטעם משיבי המדינה). ביום 14.9.2022 קיימנו דיון בהתנגדות לצו על תנאי (המשנה לנשיאה ע' פוגלמן והשופטים א' שטיין וי' כשר) בהתאם לגדרי המחלוקת האמורים, שבמסגרתו חזרו לפנינו משיבי המדינה על הצהרותיהם האמורות. משיבים אלה התבקשו להבהיר מהו פרק הזמן המוערך להנחת הצעת התכנון על שולחן מועצת התכנון העליונה (להבדיל מפרק הזמן הכולל שנקצב לגורם המקצועי שזכה במכרז, אשר מתייחס לאישור התכנית לאחר הפקדה והחלטה בהתנגדויות). הערכת משיבי המדינה היא כי ניתן יהיה להניח על שולחנה של מועצת התכנון העליונה מתווה להקמת אתר לטיפול בפסולת, אשר ישמש את כלל אוכלוסיית האזור, תוך כשנה. בנוסף, איגוד הערים רמאללה טען כי הוא צופה שעד לסוף השנה האזרחית הנוכחית תוגש בקשה להיתר להקמת המתקן לסילוק פסולת בהתאם לתכנית ראמון. עוד יצוין כי במסגרת הדיון, במענה לטענות נוספות, הבהרנו כי הדיון מתקיים אך בגדרו של הצו על תנאי שניתן, וכי השאלות שהוגדרו בצו הן שתוחמות את גבולות הדיון (בג"ץ 7091/19 לי-בר קייטרינג יפרח בע"מ נ' מועצת הרבנות הראשית לישראל, פסקה 19 (31.8.2022); בג"ץ 1765/22 משרד תומר ורשה עורכי דין נ' שרת הפנים, פסקה 16 (3.7.2022); בג"ץ 2335/19 עמותת הקנאביס הרפואי נ' משרד הבריאות, פסקה 18 (16.11.2021)). בסופו של יום מצאנו כי תשובת משיבי המדינה בכתב, וחידוד לוח הזמנים שנעשה במהלך הדיון, מהווים מענה מלא לצו על תנאי, לאחר שהובהר כי בכוונתם להניח מתווה תכנוני שנועד לעגן הקמת מתקנים למיון ומחזור פסולת שישמשו את כלל תושבי האזור, לפני מועצת התכנון העליונה. משכך – ובנתון להצהרות האמורות של משיבי המדינה – לא הונחה עילה להתערבותנו, ואנו מבטלים את הצו על תנאי ודוחים את העתירות. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. המשנה לנשיאה השופט א' שטיין: אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' כשר: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של המשנה לנשיאה ע' פוגלמן. ניתן היום, ‏ג' בתשרי התשפ"ב (‏28.9.2022). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 20077400_M11.docx מב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1