נדב מחלב נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 8113/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8113/12 לפני: כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט י' עמית כבוד השופט א' שהם המערער: נדב מחלב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 14.10.2012, בת"פ 15008-07-10, שניתן על-ידי כב' השופט י' נועם תאריך הישיבה: ט"ו באב התשע"ג (22.7.2013) בשם המערער: עו"ד מוטי איוס בשם המשיבה: עו"ד רחל זוארץ-לוי פסק-דין השופט א' שהם: 1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 14.10.2012, בת"פ 15008-07-10, אשר ניתן על-ידי כב' השופט י' נועם. מלכתחילה, נסב הערעור גם על הכרעת דינו של בית משפט קמא, אך בעקבות הערותינו, הודיע בא כוחו של המערער, עו"ד מוטי איוס, כי המערער אינו משיג עוד על הרשעתו בדין, והוא מתמקד בשאלת העונש בלבד. 2. המערער הורשע, לאחר משפט הוכחות, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, כמפורט להלן: גרימת חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ובשתי עבירות של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין. ביום 14.10.2012, נגזר דינו של המערער והוטלו עליו העונשים הבאים: שנתיים מאסר לריצוי בפועל בניכוי תקופת מעצרו, מיום 6.7.2010 ועד ליום 19.9.2010; שנת מאסר על-תנאי שלא יעבור בתוך שלוש שנים עבירה לפי סעיפים 329 ו-333 לחוק העונשין; שלושה חודשי מאסר על-תנאי לבל יעבור בתוך שנתיים עבירת איומים. כאמור, המערער מלין על חומרת עונשו ולטענתו בית משפט קמא החמיר עמו, יתר על המידה, ברכיב המאסר לריצוי בפועל שהושת עליו. עובדות כתב האישום בעניינו של המערער 3. בכתב האישום אשר הוגש נגד המערער, נטען, כי ביום 4.7.2010, נתגלע סכסוך בין המערער לבין אורון כהן (להלן: המתלונן), במסגרתו שלח המערער למתלונן מסרונים שונים, אשר חלקם כוללים תוכן מאיים. בין-השאר, כתב המערער באחד מהמסרונים: "...אז מחר ניפגש לבד, ונראה מי גבר. על ההודעות ששלחת היום, ואם היית מחזיק מעצמך, היית יורד למטה, אבל מחר אני אעשה סוף לטיפשות שלך, שאתה משתף מלשינה נגדי כמו שאתה טוען, מחר נראה מי אני ומי אתה, אתה רק רעש וצלצולים, אז מחר נקבע מחר לבד ונראה מה אתה מסוגל לעשות ומה אני מסוגל". במסרון אחר ציין המערער: "יא מניאק, בוא תרד למטה ונראה את התוצאה, אתה יודע רק לצעוק בטלפון, אז תהיה אמיץ ותרד למטה, ואני אבוא עד לבית שלך כי אתה... לצעוק רק בטלפון כמו זונה, תרד בלי רעש, ונראה את התוצאה, ואם, אני מבטיח לך שעל הקטע שעשית היום עם המלשינה הזאת אתה...". בעקבות הסכסוך האמור, קבעו השניים להיפגש בשעה 02:20 לפנות בוקר, ברחוב שוהם בירושלים, מתחת לביתו של המתלונן. בהתאם לסיכום זה, נפגשו המערער והמתלונן במקום המיועד, כאשר אל האחרון התלווה אחיו ארז. לאחר דין ודברים, פרצה קטטה בין השניים, שבמהלכה דקר המתלונן את המערער בכתפו ובאזור הצלעות והכה אותו בראשו, באמצעות כת של פגיון, שהחזיק בו. לאחר שהמערער נפגע כאמור, הוא חתך את לחיו השמאלית של המתלונן באמצעות סכין, וגרם לו לחתך עמוק בלחיו השמאלית לאורך הפנים, מהרקה ועד לסנטר, וכן לחתך נוסף באותה לחי באורך של כ-2 ס"מ. עוד נטען בכתב האישום, כי לאחר המתואר לעיל, הוסיף המערער ושלח למתלונן מסרונים בהם איים על חייו. בין היתר, נשלחו מסרונים כדלקמן: "שמע יא מלשין שב בשקט, צעקת כמו זונה שהמניאק ידעו שזה אני, אז שאבא שלך יבוא, אותך ואותו אני אזיין, ואל תדבר על זה עם אף אחד"; "אל תתנהג כמו מלשין, מה אתה מחפש, שאני יעצר, אני רק התחלתי איתך את הסיפור, אז שב בשקט בלי רעש, ונראה בהמשך מי מסכן, ירדת עם אחיך כמו זונה, כי זה מה שאתה, ואל מה שקרה לי אתה מסכן, ואל תספר לאף אחד יא מלשין, שב בשקט עד הסיבוב הבא ותמחק את ההודעות". הכרעת דינו של בית משפט קמא 4. ביום 16.1.2012, הורשע המערער בבית משפט קמא בעבירות המיוחסות לו, לאחר ניהול משפט הוכחות. בית משפט קמא עמד על התשתית הראייתית שהונחה בפניו, דחה את טענות המערער בדבר החלת סייג ההגנה העצמית וההגנה מן הצדק, וקבע כי המערער חתך את המתלונן בפניו באמצעות סכין, במעשה תקיפה מכוון. כמו כן, הוא שלח למתלונן מסרונים בעלי תוכן מאיים, מתוך כוונה להפחידו. בית המשפט קמא ציין, כי לא ניתן לקבוע, במידת הוודאות הנדרשת, כי המערער הצטייד, מבעוד מועד בסכין, או שמא נטלה מידיו של ארז (אחיו של המתלונן – א.ש.), וזאת, בין היתר, לנוכח סתירות שבין עדותו של ארז לבין אמרותיו בחקירת המשטרה. בית המשפט קמא ציין, כי המסקנה, לפיה מעשה הדקירה היה מכוון ולא נבע מסיטואציה של הגנה עצמית, נתמכת בעובדה כי המערער נמלט מהזירה כשהוא נושא עימו את הסכין; בכך שהסתיר את הסכין ואת חולצתו הקרועה ליד ביתו; בסירובו לפנות לבית החולים לקבלת טיפול רפואי, חרף דקירתו בחזה; ובהתנהגותו במשטרה, עת הכחיש בתחילת החקירה כי היה מעורב באירוע. לפיכך, הורשע המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. גזר דינו של בית משפט קמא 5. בבואו לגזור את דינו של המערער, ציין בית משפט קמא כי לחובתו של המערער "עבר פלילי עשיר ומכביד" הכולל 66 עבירות, עליהן נתן את הדין ב-20 משפטים שונים, מאז שנת 1984, עת היה נער. בגין עבירות אלה, נידון המערער בעבר למספר מאסרים לריצוי בפועל. בית המשפט קמא, נתן דעתו לתסקירי שירות המבחן בעניינו של המערער, בהם הומלץ להסתפק במאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות ולהימנע מהטלת מאסר בפועל, אשר עלול לחשוף את המערער לחברה עבריינית, ולחזרה לשימוש בסמים. בית משפט קמא, עמד על חומרת העבירה שעניינה חבלה בכוונה מחמירה; ייחס משנה חומרה לכך שהעבירה בוצעה באמצעות סכין; וקבע כי מתחייבת בענייננו תגובה עונשית קשה ומחמירה. עוד נקבע, כי האינטרס הציבורי, המחייב החמרה בענישה בעבירות אלו, גובר על השיקולים הנובעים מנסיבותיו האישיות של המערער, ועל השיקולים שעניינם טיפול ושיקום של המערער. יחד עם זאת, נקבע, כי יש להתחשב לקולא בנסיבות ביצוע העבירה, ובין השאר, בכך שהמערער נדקר באזור הצלעות על-ידי המתלונן, בטרם הגיב בדקירה מצידו; בנסיבותיו האישיות של המערער שפורטו בתסקיר; בהליך השיקום בו הוא נתון בשנים האחרונות; ובעובדה כי המערער שהה, לאחר שחרורו מהמעצר, במעצר בית ובתנאים מגבילים, במשך תקופה ארוכה. לאחר איזון בין כלל השיקולים לקולא ולחומרה, גזר בית משפט קמא על המערער את העונשים המפורטים בפסקה 2 לעיל. תסקיר מבחן משלים בעניינו של המערער 6. מתסקיר משלים, שהוגש לקראת הדיון בערעור, עולה כי המערער מרצה את עונשו בבית סוהר "אשל" בבאר שבע והוא מוגדר כטעון הגנה. התנהגותו בכלא תקינה והוא משולב בתעסוקה כעובד נגריה. המערער עמד בקשר, בתקופת המאסר, עם מומחה בפסיכיאטריה וכיום מצבו "יציב ומאורגן". הוא מקיים קשר תמיכתי, אחת לשבוע או שבועיים, עם גורמי הטיפול בכלא, ובשלב זה הוא מקבל מתדון כתחליף סם. אין בתסקיר כל המלצה עונשית או טיפולית בעניינו של המערער. הערעור על חומרת העונש 7. בערעור על גזר דינו של בית משפט קמא, טען בא כוחו, עו"ד מוטי איוס, כי המערער החל בטיפול גמילה מסמים כשנתיים לפני מועד האירוע, וכיום הוא "אדם שמתאים לשיקום". יש מקום, כך נטען, לקצר את עונשו על-מנת שהוא ימשיך בתהליך הטיפולי, שכן בין כותלי הכלא הוא אינו זוכה לכל טיפול. עוד נטען, כי טרם כליאתו, החל המערער בטיפולי פוריות ביחד עם אשתו, אך תהליך זה נקטע עקב הימצאו מאחורי סורג ובריח, כאשר כל פניותיו של המערער לגורמי שב"ס, בעניין זה, לא נענו. יצוין, כי במהלך הדיון הפנינו את תשומת לבו של בא כוח המערער כי עניין אחרון זה מתאים לדיון במסגרת עתירת אסיר, ואין בידינו להידרש לו, במסגרת הערעור על עונשו של המערער. תגובת המשיבה 8. באת כוח המשיבה, עו"ד רחל זוארץ-לוי, ביקשה לדחות את הערעור, בשים לב לחומרת העבירה שעניינה חבלה בכוונה מחמירה ולנזק שנגרם למתלונן. המשיבה ציינה כי גם המתלונן, אורון כהן, הועמד לדין בגין ביצוע עבירה דומה, בנוסף להחזקת סכין שלא כדין ומספר עבירות איומים. עונשו של המתלונן נקבע לכדי 30 חודשי מאסר לריצוי בפועל (כולל הצטברות חלקית של מאסר על-תנאי), וערעורו, שנסב הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין, נדחה על-ידי בית משפט זה (ע"פ 4792/11 אורון כהן נ' מדינת ישראל (1.2.2012)). המשיבה סבורה כי אין להקל בעונשו של המערער, בשים לב לרמת הענישה שנקבעה בעניינו של המתלונן. בנוסף, הפנתה המשיבה לעברו הפלילי המכביד של המערער, הכולל הרשעות במגוון רב של עבירות, ובכלל זה: עבירות אלימות, הצתה, סחיטה באיומים, שוד מזוין, עבירות נגד הרכוש ועבירות סמים מרובות. המערער ריצה עונשי מאסר לתקופות שונות, במהלך השנים. עוד נטען, כי בית משפט קמא לא התעלם מהשיקול השיקומי בעניינו של המערער ונתן לו משקל מסוים, בבואו לגזור את דינו. לאור האמור, התבקשנו לדחות את הערעור על מידת העונש. דיון והכרעה 9. בפתח דיוננו, נחזור ונזכיר את ההלכה המושרשת, לפיה ערכאת הערעור לא תתערב בעונש, שהוטל על-ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים של סטייה קיצונית ממדיניות הענישה הראויה, או כאשר נפלה טעות מהותית בגזר הדין (ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (29.1.2009); ע"פ 6095/10 חאג' נ' מדינת ישראל (18.7.2012); ע"פ 3578/11 סטרוק נ' מדינת ישראל (18.8.2012); ע"פ 799/13 שי קריאף נ' מדינת ישראל (21.7.2013)). לאחר שעיינו בגזר דינו של בית משפט קמא והאזנו ברוב קשב לטיעוני הצדדים בפנינו, הגענו למסקנה כי אין בעונש שהושת על המערער משום סטייה מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים, ולפיכך דין הערעור להדחות. להלן יובאו הנימוקים לעמדתנו זו. 10. המערער הורשע, בין היתר, בעבירה שעניינה חבלה בכוונה מחמירה, שהמחוקק קצב בצידה עונש מירבי של 20 שנות מאסר, וזאת בגין שימוש בסכין, בכוונה לגרום חבלה חמורה למתלונן, ובמקרה דנן – חתך עמוק בלחיו השמאלית. מקרה זה מצטרף לרשימה ארוכה של אירועים, שבהם נעשה שימוש בסכין או בכלי משחית אחרים, לשם פתרון סכסוכים ומחלוקות, כאשר, לעיתים קרובות, תוצאות המעשים הן קשות ביותר. על חומרתה של תופעה זו, אשר פשתה במקומותינו והיא, לדאבון הלב, הולכת ומתרחבת, ועל הצורך להיאבק בה באמצעות ענישה קשה ומחמירה, עמד בית משפט זה בשורה ארוכה של פסקי דין. כך, למשל, דברי השופט נ' הנדל בע"פ 6910/09 הדרה נ' מדינת ישראל (9.5.2010): "האלימות המתפשטת חושפת את החברה במערומיה מדי יום ביומו. האלימות אינה מפלה בין עיר לכפר, בין צפון לדרום, ובין זקן לצעיר. בצוק העתים אין מנוס מלנהוג במידת החומרה היתרה, יותר משהעבריינים צריכים לכך - הציבור צריך לכך. אחת המטרות המרכזיות של הענישה הפלילית היא כאמור הרתעת עבריינים בכוח, ל'מען יראו וייראו'. תופעה זו של 'סכינאות' יש להדביר. המסר חייב להיות ברור, למען ידע כל איש ונער כי נטילת סכין כדי לתקוף היא נטילת סיכון – לא רק כלפי הקורבן, אלא גם כלפי העבריין בדמות הטלת ענישה מחמירה. במלים אחרות, 'תרבות הסכין' היא תרבות שלא ניתן לגלות כלפיה סובלנות" (שם, בפסקה 5, וראו גם, ע"פ 7712/12 פלוני נ' מדינת ישראל (23.5.2013); ע"פ 6376/11 כבוב נ' מדינת ישראל (20.11.2012); ע"פ 6223/11 אגבריה נ' מדינת ישראל (25.6.2012)). ועוד נקבע בע"פ 1552/08 פרטוש נ' מדינת ישראל (29.10.2008) כי "המאבק ב'תת-תרבות הסכין' רחוק מלהגיע לסופו ומשכך מוטלת עלינו החובה לשרש תופעה נפסדת זו וזאת על ידי החמרה בעונשם של מי שבחרו לפגוע בגופו של הזולת בסכינים או בכלי משחית אחרים" (שם, בפסקה 21, וראו, מבין רבים אחרים, ע"פ 175/10 חנוכייב נ' מדינת ישראל (28.7.2011); ע"פ 3863/09 מדינת ישראל נ' חסן (10.11.2009); ע"פ 5024/12 מסעאד נ' מדינת ישראל (30.10.2012)). 11. בענייננו, מדובר, אמנם, בתגובה אלימה של המערער לתקיפתו על-ידי המתלונן, אך אין להתעלם מהעובדה כי הוא זה שיזם את המפגש עם המתלונן במטרה להתעמת עמו, והוא זה שהמשיך לאיים עליו גם לאחר שגרם, תוך שימוש בסכין, לחתך עמוק בלחיו. לצד החומרה, יש להדרש גם לעברו הפלילי המכביד של המערער, אשר באמתחתו לא פחות מ-66 הרשעות בעבירות פליליות חמורות, אשר בגינן הוא ריצה עונשי מאסר לתקופות לא קצרות. המערער גם לא קיבל אחריות על מעשיו, כאשר רק בשלב הערעור הודיע בא כוחו על חזרה מהערעור על הכרעת הדין, וגם בשלב זה לא נשמעו מפיו של המערער מילות חרטה וצער על מעשיו. בית משפט קמא לא התעלם מהנסיבות לקולא, ובין היתר, זקף לזכותו של המערער את נסיבותיו האישיות, כעולה מתסקירי שירות המבחן; את נסיונותיו לשקם את עצמו; ואת העובדה כי הוא עצמו נדקר באזור הצלעות על-ידי המתלונן, בטרם הגיב בדקירה משלו. הננו סבורים, כי בית משפט קמא ערך איזון ראוי בין כלל השיקולים לקולא ולחומרה, וגזר הדין אשר יצא מלפניו משקלל כדבעי את כלל הנסיבות, ואין למצוא בו כל סטייה או חריגה מרמת הענישה המקובלת בעבירות דומות. 12. משלא מצאנו כל בסיס להתערבות בגזר דינה של הערכאה קמא, הננו מחליטים לדחות את הערעור. ניתן היום, כ"ח באב התשע"ג (‏4.8.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12081130_I05.doc יא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il