פלוני נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון ע"פ 8113-01-25 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ כבוד השופטת רות רונן המערער: פלוני נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים א' אברבנאל, ח' זנדברג ופ' נויבירט) מיום 20.11.2024 בתפ"ח 63013-11-23 תאריך ישיבה: י"ט אייר התשפ"ו (06 מאי 2026) בשם המערער: עו"ד אביחי חג'בי בשם המשיבה: עו"ד נועה קסיר פת בשם נפגעת העבירה: עו"ד הדר עזרא ויזל בשם שירות המבחן: עו"ס סיון קוריס פסק-דין השופט דוד מינץ: ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים א' אברבנאל, ח' זנדברג ו-פ' נויבירט) מיום 20.11.2024 בתפ"ח 63013-11-23, במסגרתו נגזר דינו של המערער ל-4.5 שנות מאסר, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת בסך של 70,000 ש"ח בגין ביצוע עבירות רבות של מעשים מגונים במשפחה לפי סעיף 351(ג)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), בנסיבות סעיפים 348(ב) ו-345(ב)(1), בצירוף סעיפים 345(א)(1) ו-345(א)(4) לחוק. הרקע לערעור המערער הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירות שיוחסו לו. כשם שמפורט בכתב האישום המתוקן, בשנת 2018 או בסמוך לכך, כאשר בתו של המערער הייתה כבת 14, ובמשך כשנה וחצי פגע בה המערער מינית מספר רב של פעמים. במקרים רבים המערער היה מגיע למיטתה ונשכב לידה בעודה ישנה, מכניס את ידו מתחת לחולצתה ומתחת למכנסיה ונוגע בידיה, בפניה, בשדיה ובאזור איבר מינה. המערער גם היה לוקח את ידה של המתלוננת ונוגע באמצעותה באיבר המין שלו. כל זאת לשם גירוי וסיפוק מיני. בחלק מהמקרים, הפשיל המערער את מכנסיו ותחתוניו והוציא את איבר מינו. פעמים בודדות, היה ניגש אל המתלוננת כשהיא ישנה במיטתה, מפשיל את מכנסיו ותחתוניו ונוגע עם איבר מינו בשפתיה לשם גירוי וסיפוק מיני. במקרה נוסף המערער ניגש אל המתלוננת עת נרדמה על הספה בסלון הבית, הפשיל את מכנסיו ותחתוניו, ונגע עם איבר מינו בידה של המתלוננת לשם גירוי וסיפוק מיני. תסקיר שהגיש שירות המבחן בעניינו של המערער העלה כי הוא הודה בביצוע העבירות, הביע חרטה על מעשיו וביטא הבנה של השלכותיהם על המתלוננת, כמו גם צער על אובדן הקשר עמה כתוצאה מהמעשים. שירות המבחן התרשם מעיוותי חשיבה העומדים בבסיס ביצוע העבירות, בהם התפיסה כי פגע בבתו בשל מחסור בקשר רגשי ומיני עם אשתו. עוד התרשם שירות המבחן כי המערער מתקשה לפעול באקטיביות בנוגע להחלטות חשובות בחייו, וכי קיימת "תקיעות" מסוימת בהתנהלותו, וקושי מצדו לפתח עצמו בהתאם לשאיפותיו. בתוך כך צוין כי המערער החל בטיפול באגף הרווחה במכון "אל"י" – האגודה להגנת הילד מפני התעללות פיזית, מינית ורגשית (להלן: המכון). לפי דיווח גורמי הטיפול במכון שהתקבל בשירות המבחן, המערער התמיד בטיפול ושיתף פעולה, אולם התקשה בביצוע תהליך ברבדים מעמיקים יותר. לבסוף, לאור חומרת העבירות המליץ שירות המבחן על מאסר בפועל וכן על שילובו בהליך טיפולי במסגרת שב"ס. לא הוגש תסקיר בעניינה של המתלוננת. בנוסף על האמור המערער הגיש חוות דעת מומחה של הקרימינולוג הקליני והפסיכותרפיסט מר דני מלא-רון, שטיפל בו במהלך שלוש השנים האחרונות מטעם המכון. כעולה מחוות הדעת, המערער התמיד בהגעה למפגשים שבועיים. הוא מכיר באחריותו למעשים שביצע, מבין את חומרתם ומביע עליהם חרטה מלאה. מעבר לכך, המערער מחויב למוגנות המתלוננת ומקפיד על החלטות המוגנות שהתקבלו בעניינו לאורך כל התקופה. המערער מצוי בעיצומו של תהליך טיפולי שטרם מוצה, במהלכו רכש כלים שיסייעו לו להימנע מפגיעות נוספות וכן להכיר במצבי סיכון נוספים, באופן שהביא להפחתת הסיכון להתנהגות מינית פוגעת. המומחה אף העריך כי בתחילת הטיפול רמת המסוכנות של המערער הייתה אכן גבוהה, אך כיום היא בינונית-נמוכה. בחקירתו במסגרת הטיעונים לעונש שיער המומחה כי הפסקת הטיפול בשל מאסר המערער לא תביא למחיקת ההישגים שהושגו עד כה, אך היא עלולה לגדוע את ההליך השיקומי הארוך שעבר ולגרום לכך שהמשך הטיפול והיעדים שטרם הושגו ילכו לאיבוד. בנוסף, המערער הביא את אביו למתן עדות יחד עם אדם בעל תפקיד בכיר בטחוני בעברו לו תרם המערער כליה, ויועץ בתחום התחדשות עירונית היום. שניהם סיפרו טובות על אודותיו. המשיבה טענה כי מעשיו של המערער נמצאים ברף הגבוה של עבירות המין שאינן כוללות חדירה ואינוס. זאת בהינתן חומרתן של עבירות מין במשפחה, ונוכח הקרבה הראשונה בין המערער למתלוננת. היא טענה כי מתחם העונש ההולם על כל העבירות נע בין 7 ל-10 שנות מאסר. באשר לעונש המתאים בתוך מתחם העונש ההולם, המשיבה טענה כי יש אכן לזקוף לזכות המערער את הטיפול שעבר, כמו גם את המעשה האלטרואיסטי שביצע בתרומת הכליה. על כן, יש להעמיד את העונש בתחתית המתחם ולהשית עליו עונש של 7 שנות מאסר, לצד מאסר מותנה, קנס ופיצוי למתלוננת, תוך מתן דגש לחשיבות חיוב המערער בפיצוי המתלוננת. גם בא-כוח המערער הדגיש את חומרת המעשים בהם הודה המערער, אך טען כי מידת הפגיעה בערכים המוגנים ורמת חומרת המעשים אינן ברף הגבוה. הוא עתר למתחם עונש הולם שנע בין 18 חודשי מאסר ל-36 חודשי מאסר. באשר לעונש, טען כי יש לקחת בחשבון את התהליך הטיפולי המשמעותי שעבר המערער עוד קודם להגשת כתב אישום נגדו; את נטילת האחריות על מעשיו; את הודאתו שחסכה בזמן שיפוטי ובהעדת המתלוננת; ואת מאמציו להתחשב במתלוננת ולהיטיב עמה. יש גם לקחת בחשבון את העובדה שהמערער נעדר עבר פלילי, ואת תרומת הכליה עובר לחשיפת הפרשה. על כן, בהתחשב גם בהשפעה שתהיה על משפחתו, יש מקום לשלוח את המערער לתסקיר שירות מבחן נוסף לצורך המלצה על המשך טיפול, ולחילופין להשית עליו עונש מאסר של 18 חודשים לכל היותר. בית המשפט המחוזי, לאחר שסקר את פסיקת בתי המשפט הקיימת, קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 4.5 שנות מאסר לבין 7 שנות מאסר. באשר לגזירת העונש בתוך מתחם העונש ההולם, נלקח בחשבון כי המערער, כבן 48, אב לחמישה ילדים, בהם המתלוננת, ללא עבר פלילי; כי ככל הנראה עד לביצוע העבירות ניהל אורח חיים נורמטיבי; כי בשנת 2019, עוד קודם לחשיפת המקרה, תרם באופן אנונימי כליה לאדם זר; כי הוא הודה בעובדות כתב האישום המתוקן וקיבל אחריות על מעשיו; כי הוא חסך את הצורך בשמיעת עדויות, ובכלל זה בשמיעת עדות המתלוננת; וכי הוא חש חרטה על מעשיו, ביטא הבנה של השלכותיהם על המתלוננת ומצטער על אובדן הקשר עמה. כן נלקח בחשבון ההליך השיקומי שהחל בו לפני כשלוש שנים, אשר הביא להפחתת סיכון להתנהגות מינית פוגעת, אך צוין כי ההליך טרם מוצה ונכונה לו עוד כברת דרך. על כן, בית המשפט אימץ את המלצת שירות המבחן להשתת עונש מאסר בפועל ולשילובו של המערער בהליך טיפולי במסגרת שב"ס. בית המשפט לא התרשם כי השתת עונש מאסר בפועל תסיג את המערער אחור עד כדי שמיטת הקרקע תחת הישגיו של ההליך השיקומי. חוסנו של המערער והכלים הטיפוליים אותם רכש לאורך ההליך הטיפולי יעמדו לו בהתמודדות עם אתגר זה. מטעם זה גם נקבע כי לא קיימת הצדקה לקבלת תסקיר נוסף מטעם שירות המבחן לצורך קבלת המשך טיפול. על כן, לאחר שקילת מכלול הנסיבות לחומרה ולקולה, נקבע כי יש לגזור את עונשו של המערער בתחתית מתחם העונש ההולם, ולהשית עליו 4.5 שנות מאסר בפועל; 6 חודשים מאסר על תנאי ל-3 שנים, בגין כל עבירת מין מסוג פשע; ופיצוי למתלוננת בסך של 70,000 ש"ח. טענות הצדדים בערעור בערעורו טען המערער כי שגה בית המשפט כשהחליט שלא לאפשר קבלת תסקיר משלים בעניינו לצורך המלצה על המשך טיפול במכון טרם שמיעת הטיעונים לעונש וגזירת העונש. המערער התחיל בהליך טיפולי עוד טרם הגשת כתב האישום בעניינו ולכל אורכו הוא התמיד ושיתף פעולה באופן מלא. גם שירות המבחן התרשם כי המערער נושא באחריות מלאה על מעשיו וחש בושה וחרטה בנוגע אליהם. אולם ההמלצה על ביצוע המשך הטיפול במסגרת שירות בתי הסוהר, התקבלה מבלי ששירות המבחן שוחח עם עובדי הרווחה מטעם המכון אשר מלווים את המערער במשך למעלה משלוש שנים. כמו כן, המלצת שירות המבחן התקבלה בשל חומרת העבירות ולא בשל אי-התאמתו של המערער להליך הטיפולי. אלא שההליך הטיפולי אינו נגזרת של חומרת העבירות והיה מקום לאפשר בחינת המשך ההליך הטיפולי במכון טרם מתן גזר הדין, זאת גם לטובת האינטרס הציבורי ולצורך עידוד עברייני מין לעבור הליך טיפול. בית המשפט גם שגה לדעת המערער בקביעת מתחם העונש ההולם בעניינו בהתחשב במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות ביצוע העבירות. פסקי הדין עליהם נסמך בית המשפט עסקו במעשים חמורים בהרבה מהמקרה דנן ואף בהם נקבעו מתחמי ענישה מקלים יותר מזה שנקבע בעניינו. בחלק מהמקרים אף דובר על נאשמים שניהלו הליכי הוכחות, לא נשאו באחריות על מעשיהם ולא עברו הליך טיפולי. בניגוד לטענת המשיבה לפני בית המשפט המחוזי, מעשי המערער אינם מצויים ברף הגבוה של מעשים מגונים, והיה מקום לקבוע מתחם ענישה בין 18 חודשי מאסר ל-36 חודשי מאסר. אף גזירת הדין בתוך מתחם הענישה בטעות יסודה. בית המשפט לא נתן משקל מספק לנסיבות המקרה ובכלל זאת לנטילת האחריות על ידו וההכרה המלאה במעשיו; לכך שנחסכה עדות המתלוננת; לפגיעה הנגרמת למשפחתו ולפרנסתה ובפרט לילדיו הקטינים; למאמציו לתיקון תוצאות העבירה ולפיצוי על הנזק שנגרם למתלוננת; ולהתנהגותו החיובית הכללית ובה תרומת כליה. עם חשיפת האירועים המערער עזב את ביתו תוך שהוא ממשיך לדאוג לצרכי בני המשפחה והחל את ההליך הטיפולי מיוזמתו. בנוסף, אף אם מתחם העונש שנקבע הולם, היה מקום לסטות ממנו לקולה בשל שיקולי שיקום נוכח ההליך הטיפולי המשמעותי שעבר. המשיבה החרתה החזיקה אחר גזר דינו של בית המשפט המחוזי. נטען כי מהתסקיר שעמד בפני בית המשפט המחוזי עלה כי המערער מתקשה לעבור תהליך ברבדים עמוקים, וזאת אף שהיה בתהליך טיפולי במשך כשלוש שנים. כמו כן, התרשמותו העדכנית של שירות המבחן היא כי עדיין יש צורך בהפחתת מסוכנותו של המערער. לבסוף, שיקול השיקום אינו השיקול הבלעדי בעת מתן גזר דין ומכל מקום מקרה זה אינו מצדיק סטייה ממתחם העונש ההולם מטעם זה. למען שלמות התמונה יצוין כי לאחר הגשת הערעור הוגשו שני תסקירים משלימים נוספים, בימים 8.12.2025 ו-4.5.2026. בתמצית, על פי האמור בתסקירים אשר התבססו על מידע שהתקבל מגורמי הטיפול בבית הסוהר, המערער שוהה באגף התורני בבית הסוהר ומשולב בלימודי המדרשה באופן סדיר. לאורך מאסרו לא נרשמו לחובתו עבירות משמעת ובדיקותיו נמצאו נקיות מממצאי סם. המערער השתתף בסדנאות שונות בהן קבוצה פסיכו-חינוכית לאסירים פוגעים מינית והפגין עקביות, רצינות ופתיחות לשיתוף. המערער מקבל אחריות מלאה ומביע בושה וחרטה על מעשיו וכן מבטא מוטיבציה להעמיק בדפוסי ההתנהגות שהביאו אותו לפגיעה בבתו. שירות המבחן רואה חשיבות בשילובו של המערער בתהליך טיפולי ייעודי במסגרת מאסרו לטובת הפחתת הסיכון להתנהלות פוגענית ועוברת חוק חוזרת. בנוסף, המערער צפוי היה להיבדק על ידי מרכז לבריאות הנפש בסמוך לריצוי רבע מתקופת מאסרו לצורך הערכת מסוכנותו המינית והתוויה טיפולית, ואולם נכון לעת הזו המערער טרם נבדק על ידי המרכז ואין מועד צפוי לכך. דיון והכרעה לאחר ששמענו את טענות הצדדים, לא מצאנו כי יש מקום לשנות מגזר דינו של בית המשפט המחוזי. הלכה היא כי ערכאת הערעור לא תיטה להתערב בעונש שנקבע על ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים שבהם נפלה טעות מהותית בגזר הדין או כאשר העונש סוטה באופן קיצוני ממדיניות הענישה הנוהגת בנסיבות העניין (ע"פ 6629/23 מדינת ישראל נ' סולומון, פסקה 26 ‏(19.8.2025‏)‏; ‏ע"פ 1536/23 פלוני נ' מדינת ישראל‏, פסקה 23 (‏22.8.2024)). לא מצאנו כי העונש שהוטל על המערער מחמיר איתו באופן המצדיק התערבות. אין צורך להכביר במילים על אודות חומרתן הרבה של עבירות מין. זאת ביתר שאת כשהן מבוצעות בקטינים ובתוך המעגל המשפחתי הקרוב. לא ניתן להפריז במידת הפגיעה בקרבן, בתוך ביתו, תוך ניצול נפשע של פערי כוחות, תמימות ויחסי אמון. עבירות מין במשפחה הן מהחמורות ביותר בספר החוקים והדבר בא לידי ביטוי גם במגמת החמרת הענישה בעבירות מעין אלו (עפ"ג 46969-11-24 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 3 (‏12.11.2025‏); ע"פ 7506/23 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 6 ‏(‏21.11.2024‏)). כפי שפורט לעיל, המעשים בהם הורשע המערער חמורים ביותר. העבירות בוצעו בבתו הקטינה, פעמים רבות במשך תקופה ממושכת הנפרסת על פני כשנה וחצי. זאת תוך ניצול גילה הצעיר, נגישותה וזמינותה ובעת שהיא ישנה או שוכבת במיטתה בבית שבו הם גרים. אין להקל ראש במעשים מעין אלה והם מחייבים ענישה מחמירה ביותר. בית המשפט המחוזי התחשב בגזר דינו בכלל השיקולים הצריכים לעניין. ובכלל זאת, בחומרת העבירות; בכך שהיו מרובות והתפרסו על פני תקופה ממושכת; ובפגיעה המשמעותית במתלוננת. ניתן גם משקל משמעותי לנסיבותיו של המערער ובהן גילו, היותו אב לחמישה ילדים והיעדר עברו הפלילי. בית המשפט גם עמד על כך שהמערער הודה במעשיו ונשא באחריות עליהם, חסך את הצורך בעדות המתלוננת והביע צער על שגרם לה, וכן נלקחה בחשבון העובדה שהוא תרם כליה לאחר מכן. המערער הלין בערעורו על כך שבית המשפט לא קיבל את בקשתו לבחון אפשרות להמשך הטיפול במכון וכן על כך שלא ניתן משקל מספק להליך השיקום שעבר. ואולם, בית המשפט התייחס בגזר דינו להליך השיקומי אותו החל המערער ואף העמיד את עונש המאסר שהושת עליו בתחתית המתחם. עם זאת, צוין כי למערער עוד כברת דרך לעבור וכי לא מדובר בשיקום יוצא דופן המצדיק סטייה ממתחם העונש ההולם. במסגרת זאת, אימץ בית המשפט את המלצת שירות המבחן להמשיך את הטיפול במסגרת שב"ס וציין כי אין בכך כדי להסיג לאחור את התהליך שהחל המערער. בצדק טענה המשיבה כי שיקולי שיקום אינם חזות הכול וכי סטייה ממתחם הענישה ההולם בשלם תיעשה אך במקרים חריגים שהמקרה דנן אינו אחד מהם. בסופו של דבר, הליך השיקום שעבר המערער אינו מצדיק חריגה ממתחם הענישה ההולם שנקבע כהלכה על ידי בית המשפט המחוזי, אלא אך את העמדת העונש בתחתית המתחם כאמור. סוף דבר אציע לחברותיי שהערעור יידחה. דוד מינץ שופט השופטת רות רונן: אני מסכימה. רות רונן שופטת השופטת גילה כנפי-שטייניץ: לטעמי, חסד עשה בית המשפט המחוזי עם המערער שעה שהטיל עליו 4.5 שנות מאסר בגין עבירות המין שביצע בבתו. ממילא אני מצטרפת למסקנתו של חברי כי דין הערעור להידחות. גילה כנפי-שטייניץ שופטת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט דוד מינץ. ניתן היום, ד' סיוון תשפ"ו (20 מאי 2026). דוד מינץ שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת רות רונן שופטת