פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 8103/19
לפני:
כבוד השופטת ע' ברון
כבוד השופט ע' גרוסקופף
כבוד השופט א' שטיין
המערערים:
1. תיבתא (2004) בע"מ
2. מרדכי דרעי
נ ג ד
המשיבים:
1. עו"ד ליאור מזור – הנאמן על נכסי החייב
2. הכונס הרשמי
המשיב הפורמאלי:
3. עופר חליוה
ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 27.10.2019 בפש"ר 29467-02-16 שניתנה על ידי כב' השופטת ישראלה קראי-גירון
תאריך הישיבה:
כ"ז באייר התש"ף (21.05.20)
בשם המערערים:
עו"ד מוניר נבואני
בשם המשיב 1:
בעצמו; עו"ד ענבל בית-הלחמי
בשם המשיב 2:
עו"ד חיים זקס; עו"ד אסף ברקוביץ'
בשם המשיב 3:
עו"ד חליל עואד
פסק-דין
השופט ע' גרוסקופף:
1. המערערים, חברה העוסקת במתן הלוואות חוץ-בנקאיות, ומנהלה (להלן, יחדיו: "המלווה"), העמידו הלוואה למשיב 3 (להלן: "החייב"). במסגרת הסכם ההלוואה שעל פי האמור בו נחתם ביום 28.7.2015, נקבע כי לשם הבטחת קיום התחייבויות החייב הלה ימשכן לטובת המלווה נכסי מקרקעין מסוימים, ובכללם דירה בכרמיאל השייכת לו ולבת זוגו (להלן: "הבטוחה" ו-"הנכס בכרמיאל", בהתאמה). במעמד החתימה, ניתן למלווה ייפוי כוח לרישום המשכון. משלא נפרעה ההלוואה במועד, נרשם ביום 9.12.2015 המשכון על ידי המלווה במרשם המשכונות. בהמשך, מומשו זכויות החייב ובת זוגו בנכס בכרמיאל והועבר סכום של 500,000 ש"ח מכספי התמורה שהתקבלו לידי המלווה (מחצית מהסכום מתייחסת לזכויות החייב בנכס ומחצית לזכויות בת זוגו). במהלך שנת 2016 נקלע החייב להליכי פשיטת רגל, והמשיב 1 מונה כמנהל מיוחד על נכסיו (להלן: "המנהל המיוחד"). עניינו של הערעור שלפנינו בהחלטת בית המשפט קמא להורות למלווה להשיב את הכספים שקיבל בגין זכויותיו של החייב בנכס בכרמיאל בעקבות מימושו, דהיינו 250 אלף ש"ח, וזאת לאור קביעתו כי רישום המשכון היווה "הענקה בטלה כלפי הנאמן", בהתאם לסעיף 96(א) לפקודת פשיטת רגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: "פקודת פשיטת רגל").
2. לאחר שעיינו בטיעוני באי כוח הצדדים, ושמענו את טיעוני המנהל המיוחד בעל-פה, הבענו לפניהם את עמדתנו, המאמצת את עמדת הכונס הרשמי, לפיה אין לראות בפעולת רישום המשכון במרשם המשכונות משום "הענקה" לעניין סעיף 96 לפקודת פשיטת רגל. הטעם לכך הוא שלפי חוק המשכון, התשכ"ז-1967, "מישכון נוצר בהסכם בין החייב לבין הנושה" (סעיף 3(א) לחוק המשכון), ואילו רישום המשכון הוא אמצעי הניתן לבעל המשכון על מנת להביא לשכלול המשכון כלפי נושים אחרים של החייב בלבד (סעיף 4(3) לחוק המשכון), כך שלא ניתן לראות בו פעולת הענקה שמבצע החייב.
3. לאחר ששמעו את הערותינו הודיעו באי כוח הצדדים, ובכללם המנהל המיוחד, כי הם מקבלים את הצעתנו לפיה הערעור יתקבל, במובן זה שהחלטתו של בית המשפט קמא תתבטל, והכספים ששולמו בעקבותיה על ידי המלווה יושבו לו. עוד הצענו, ובלא שתהיה בכך משום הבעת עמדה מצידנו, כי זכות המנהל המיוחד להעלות טענות אחרות נגד התשלום למלווה, ובכלל זה טענות במסגרת סעיף 98 לפקודת פשיטת רגל, תשמרנה לו, וכי מכל מקום, מלוא טענות הצדדים יהיו שמורות להם.
4. אשר על כן, אנו מורים על ביטול החלטת בית המשפט קמא מושא הערעור שלפנינו (החלטה בבקשה 84 מיום 27.10.2019), ועל השבת הכספים ששולמו על ידי המערערים מכוחה למנהל המיוחד (ובכלל זה הוצאות הבקשה שנפסקו בבית המשפט המחוזי). אין בהחלטה זו כדי למנוע מהמנהל המיוחד מלהעלות טענות שאינן נסמכות על סעיף 96 לפקודת פשיטת רגל נגד המערערים. מלוא טענות הצדדים ביחס לטענות אלה, ככל שיועלו, שמורות להם.
5. אין צו להוצאות בערכאה זו.
ניתן היום, א' בסיוון התש"ף (24.5.2020).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
19081030_Y08.docx למ
מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il