סיטוטאו מלדה נ. מדינת ישראל-המשרד לביטחון פנים

פסק-דין בתיק בג"ץ 8094/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8094/10 - א' בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט י' דנציגר העותר: סיטוטאו מלדה נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל-המשרד לביטחון פנים 2. משטרת ישראל 3. מפכ"ל המשטרה עתירה למתן צו על-תנאי ובקשה לצו ביניים בשם העותר: עו"ד ליאור פרי פסק-דין השופטת מ' נאור: 1. בעתירה נתבקש צו על תנאי לביטול החלטת ראש אגף משאבי אנוש במשיבה 2, מיום 20.10.2010, בה נקבעו פיטורי העותר. יחד עם העתירה הוגשה בקשה לצו ביניים, וביום 8.11.2010 הוגשה גם בקשה דחופה לסעד זמני, בה הודיע ב"כ העותר כי הפיטורין יכנסו לתוקף ביום 10.11.2010 (לבקשה צורף העתק מסמך מיום 1.11.2010 בו הודע לב"כ העותר על כניסת הפיטורין לתוקף ביום 10.11.2010). 2. העתירה מצויה בסמכות בית המשפט לעניינים מינהליים כקביעתו של צו בתי משפט לעניינים מינהליים (שינוי התוספת הראשונה לחוק), התשע"א-2010 (ק"ת 6938, כ"ד בחשוון התשע"א, 1.11.2010, עמ' 125). צו זה, אשר נכנס לתוקפו ביום 1.11.2010, הוסיף לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000, החלטות בעניין המנוי בסעיף 93א לפקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל"א-1971 וכן בעניין המנוי בסעיף 129 לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971. הצו קובע כי תחילתו ביום 1.11.2010 ומכאן שממועד זה, עתירות כנגד החלטה של רשות בעניינים אלה כמופיע בצו, יידונו בבית המשפט לענינים מינהליים (ראו: בג"ץ 7296/08 אלסנע נ' מדינת ישראל – משרד הפנים, פסקה 4 (לא פורסם, 7.9.2008)). עתירה זו הוגשה ביום 4.11.2010, לאחר כניסתו לתוקף של הצו, ועל כן היה על העותר להגישה על פי הוראותיו. עתירה כנגד החלטה בעניין המנוי בסעיף 93א לפקודת המשטרה כוללת תובענה הבאה להתנגד לשימוש בסמכויות הנתונות לפי הפקודה לעניין פיטורין (סעיף 93א(א) לפקודת המשטרה), כאשר ההחלטה שהתקבלה בעניינו של העותר מכוח הסמכות הקבועה בסעיף 10(2) לפקודת המשטרה, שעניינה הסמכות לפטר שוטר, באה בגדר עניין זה בבירור. 3. בהודעה מיום 5.11.2010 טען ב"כ העותר כי ההחלטה נשוא העתירה ניתנה בחודש אוקטובר 2010, לפני כניסת הצו לתוקפו. בכך אין כדי לשנות ממסקנתנו, כיוון שבהיעדר קביעה אחרת, תוקפו של הצו עניינו מועד הגשת העתירה ולא מועד קבלת ההחלטה (ראו: בג"ץ 2604/08 נמסנג נ' שר הפנים (לא פורסם, 20.3.2008)). לחילופין ביקש ב"כ העותר, בנסיבות בהן "בימים הספורים שחלפו מרגע מתן ההחלטה בגינה הוגשה העתירה ועד להגשתה בפועל, השתנתה הסמכות העניינית" ואף שולמה אגרה בגין העתירה, כי עתירתו תמשיך ותתנהל בבג"ץ ולחילופין כי תועבר לבית המשפט לענינים מינהליים. כידוע גם כאשר קיים סעד חלופי בסמכות בית המשפט לענינים מינהליים, מבחינה עקרונית יש סמכות אף לבג"ץ, ולכן אין מקום להורות על העברת הדיון אלא על מחיקת העתירה (בג"ץ 2512/08 אבו סלם נ' משרד הפנים, פסקה 2 (לא פורסם, 6.4.2008)). 4. בא כוח העותר ציין בהודעתו כי ככל ותהא זאת מסקנתנו, הוא מבקש להורות על השבת האגרה ששולמה. בנסיבות העניין, כיוון שמדובר בעתירה הראשונה בה מתעורר נושא שינוי הסמכות העניינית בעניין זה, אנו מורים על מחיקת העתירה תוך השבת האגרה לעותר. 5. העתירה נמחקת איפוא, ועמה הבקשה לצו ביניים והבקשה לסעד זמני. העותר רשאי, כמובן, לפנות לבית המשפט לענינים מינהליים. אין צו להוצאות. האגרה תושב לעותר. ניתן היום, א' כסלו, תשע"א (8.11.2010). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10080940_C02.docהג מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il