חגי יורם אחינועם נ. הרפז קלסקי מרים

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8093/00 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער: חגי יורם אחינועם נגד המשיבה: הרפז קלסקי מרים ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו בתיק ע"מ 1063/00, מיום 1.11.2000, שניתנה על ידי כבוד סגן הנשיא חיים פורת בשם המערער: בעצמו בשם המשיבה: עו"ד גלעד ישעיהו פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (סגן הנשיא ח' פורת) שלא לפסול עצמו מדיון בערעור שהגיש (ע.מ. 1063/00). 1. המערער נימק את בקשת הפסלות המקורית בכך שבתיקים קודמים בהם דן (ובהם לא היה המערער צד) לא התעמק בית המשפט די הצורך והגיע למסקנות שגויות ובכך שבהליך קודם בעניינו של המערער (ערעור על החלטת רשמת בית המשפט המחוזי) לא התמקד בית המשפט בעיקר והחליט על סמך שיקולים חלקיים. עוד טען המערער כי כעמית למקצוע של שופט הבית המשפט לענייני משפחה נגוע סגן הנשיא במשוא פנים. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה בקבען כי היא נטולת שחר ויסוד. לפיכך הוגש הערעור שבפני. בו חוזר המערער על טענותיו וטוען כי האופן בו דן בית המשפט המחוזי בבקשת פסלות מעיד אף הוא על ליקוייו המקצועיים של בית המשפט המחוזי. 2. דין הערעור להידחות. המבחן לקיומה של עילת פסלות הוא מבחן "אותה אפשרות ממשית לכך שבית המשפט "גיבש לעצמו עמדה (סופית) בעניין נשוא הדיון השיפוטי, באופן שאין עוד טעם בהמשך רגיל של המשפט ('המשחק מכור'). מבלי שקיים סיכוי ממשי כי שכנוע (רציונלי) יביא לשינוי העמדה." (בג"ץ 2184/94 גלברט נ' יושב ראש ועדת החקירה לבדיקת אירוע הטבח בחברון, פ"ד מח (3) 573, 605; ע"פ 5/82 אבו חצירא נ' מדינת ישראל, פ"ד לו (1) 247, 250). המערער אף אינם טוען לקיומה של אפשרות כאמור בעניינו. טענתו היא כי בית המשפט אינו מוכשר דיו לדון בערעורו. טענה זו אינה יכולה להישמע כטענת פסלות (וודאי שאין זה ראוי כי תועלה על ידי בעל דין שאינו משפטן). גם בטענה כי אין שופט יכול לשבת בערעור על עמיתו לשיפוט אין ממש - והדברים ברורים. הערעור נדחה איפוא. ניתן היום, ג' בכסלו התשס"א (30.11.2000). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 00080930.A02/דז/