פיני טאו נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 8091/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8091/12 לפני: כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור כבוד השופט צ' זילברטל כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערער: פיני טאו נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"פ 28986-02-12 שניתן ביום 24.09.2012 על-ידי כב' השופט אברהם אליקים תאריך הישיבה: י"ב בחשון התשע"ד (16.10.13) בשם המערער: עו"ד ליאור דוידי; עו"ד מיכל דוידי בשם המשיבה: עו"ד זיו אריאלי בשם שירות המבחן: הגב' דנה הלוי פסק-דין השופט צ' זילברטל: 1. המערער, יליד 1985, הורשע בבית המשפט המחוזי בחיפה, לאחר שהודה בעובדות כתב אישום מתוקן, בעבירות של קשר לפשע (לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977); כניסה והתפרצות למקום מגורים (לפי סעיפים 406(א) ו- 29 לחוק הנ"ל) ושוד בנסיבות מחמירות (לפי סעיפים 402(ב) ו- 29 לחוק הנ"ל). דינו נגזר ל- 50 חודשי מאסר בפועל, למאסר על תנאי ולפיצוי המתלוננת בסכום של 35,000 ש"ח. הערעור מכוון כנגד חומרת העונש. 2. המערער הועמד לדין ביחד עם אדם אחר (הנאשם 1 בכתב האישום), ובכתב האישום המתוקן (בשנית), שבעובדותיו הודה המערער, נאמר כי השניים קשרו קשר לפרוץ לבית פרטי בו מתגוררת המתלוננת, ילידת 1952, כדי לשדוד כסף וחפצי ערך. הנאשמים הצטיידו בכובעי גרב, כפפות ואקדח דמי והתפרצו לבית בשעת חצות של ה- 1.2.2012. הפורצים העירו את המתלוננת משנתה, איימו עליה ואילצוה לפתוח כספת ולמסור בידם סכומי כסף שהיו ברשותה (3,215 יורו ו- 1,966 דולר). המערער וחברו הוסיפו לחפש אחר רכוש, על אף תחנוני המתלוננת, ולבסוף נמלטו מהמקום ברכב בו נהג המערער, שאף ניסה לחמוק משוטרים שדלקו אחריו. 3. בית המשפט המחוזי לא ראה לנכון להבחין בין שני הנאשמים וגזר על שניהם עונש זהה. בערעור ובדיון לפנינו הדגישו באי כוח המערער את ההבדלים בין השניים, שלדידם הצדיקו הקלה בעונשו של המערער לעומת העונש שנגזר על שותפו. בעיקר נטען לכך, כי הוסכם שהנאשם 1 הוא זה שאחז באקדח ואף תפס בחולצת המתלוננת ודרש ממנה למסור לידיו תכשיטים וזהב. כמו כן הוסכם, שלאחר קבלת הכסף ביקש המערער משותפו "לעזוב" את המתלוננת. בנוסף עמד הסנגור על גילו הצעיר של המערער, על עברו הנקי (בניגוד לשותפו שכבר הורשע בפלילים), על שירותו הצבאי התקין (כולל שירות קבע) ועל האמור בתסקיר שהוגש בעניינו. 4. אין ספק כי המערער ביצע מעשה חמור ביותר. התפרצות לבית מגורים, בשעת חצות, כשמצויה בו אישה מבוגרת בגפה, תוך הטלת אימה ופחד על המתלוננת ושדידת כספה, הוא מעשה אכזרי ביותר, המערער את תחושת הבטחון של הציבור ופגיעתו בקורבן הישיר יכולה להיות קשה עד למאוד, עד כדי סיכון חיים ממש. מבחינה זו אין אנו סבורים שבית המשפט המחוזי החמיר עם הנאשמים יתר על המידה. עם זאת, במהלך הדיון בערעור שקלנו האם לא היה מקום לערוך הבחנה מסוימת בין שני הנאשמים נוכח הנתונים שהוצגו על-ידי ההגנה, כמפורט לעיל. הצענו לצדדים להסכים להפחתת שישה חודשים מתקופת מאסרו של המערער. המערער הסכים להצעתנו במהלך הדיון, והסכמת המדינה ניתנה בכתב לאחר סיומו. 5. נוכח הסכמת הצדדים ובהתחשב במפורט לעיל, הערעור מתקבל במובן זה שעונש המאסר אותו על המערער לרצות בפועל יעמוד על 44 חודשים (במקום 50 חודשים). יתר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם. לענין זה יצוין, כי המערער משיג גם על סכום הפיצוי בו חויב. השגה זו דינה להידחות ולו מהטעם שהמתלוננת לא צורפה כמשיבה בערעור, וגם לגופה. ניתן היום, ‏י"ז בחשון התשע"ד (‏21.10.2013). המשנָה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12080910_L02.doc סח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il