איתי יעקב אש נ. משרד הביטחון

פסק-דין בתיק בג"ץ 8089/16 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8089/16 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט א' שהם העותר: איתי יעקב אש נ ג ד המשיב: משרד הביטחון עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו בשם המשיב: עו"ד נועם זמרן פסק-דין השופט י' דנציגר: 1. לפנינו עתירה למתן צו על תנאי אשר יורה למשיב לנמק מדוע לא יידחה את שירותו הצבאי של העותר על מנת שיוכל ללמוד הנדסת חשמל באוניברסיטת תל אביב. 2. העותר, יליד 1998, השלים את ההליכים לקראת גיוסו (צו ראשון) ונקרא להתייצב לשירות ביטחון ליום 21.11.2016. העותר נרשם למיונים למסלול העתודה האקדמית ובמסגרת זו ניגש לבחינה הפסיכומטרית במועד פברואר 2016, אולם לא עמד בתנאי הסף לצורך קבלה ללימודים אקדמיים במסלולים אליהם רצה להתקבל. לבקשתו, קיבל אישור חריג להכרה בתוצאות בחינת הפסיכומטרי שתיערך ביולי 2016. כמו כן, העותר זומן למיון אישיותי לצורך בחינת התאמתו לקצונה אקדמאית במסגרת מסלול העתודה, אולם הוא לא צלח את מבחני המיון האישיותי. 3. לעותר נשלח מכתב בדבר אי קבלתו למסלול העתודה האקדמית. לאחר מכן ניהלה אמו של העותר מספר שיחות עם היחידה המופקדת על הליכי המיון והשיבוץ של המלש"בים, ובנוסף העותר פנה בכתב בבקשה לקבל הזדמנות נוספת להתמיין למסלול העתודה. 4. נוכח ההחלטה שלא לקבל את העותר למסלול העתודה האקדמית, נקבע לעותר מועד גיוס ליום 14.12.2016. 5. באוקטובר 2016 הגיש העותר בקשה לדחות את גיוסו, בציינו כי התקבל לפקולטה להנדסת חשמל באוניברסיטת תל-אביב. לדבריו, "אומנם נדחיתי משירות העתודה (מסיבות הידועות רק לכם), אבל האוניברסיטה קבעה כי אני מתאים להיות מהנדס". כן טען העותר במכתבו לאפלייתו אל מול תלמידי ישיבה. לעותר נמסר, טלפונית, כי הוחלט לדחות את בקשתו לדחיית גיוס, מאחר שמדיניות הצבא היא שלא לאשר בקשות לדחיית גיוס או לדחיית שירות לצורך לימודים אקדמיים שלא במסגרת המסלולים הייעודיים לכך בצה"ל. מכאן העתירה דנן. 6. העותר טוען כי נוצרה אפליה קשה ובלתי חוקתית בין תלמיד ישיבה שהחוק מאפשר לו לשמור על רצף הלימוד התורני, לבין תלמיד אשר מבקש לשמור על רצף הלימודים המקצועיים באוניברסיטה עד התואר. לדבריו, האפליה קשה עוד יותר מכיוון שצה"ל עשוי להפיק תועלת מעשית רבה יותר מהלימוד המקצועי של העותר לעומת התועלת מלימודי בני הישיבות. 7. המשיב טוען, כי דין העתירה להידחות, בהיעדר כל פגם בהתנהלותן של רשויות הגיוס בעניינו של העותר. לטענת המשיב, החלטתן של רשויות הגיוס שלא להיעתר לבקשת העותר לדחות את גיוסו, התקבלה בהתאם למדיניות הצבא לעניין דחיית גיוס לשירות ביטחון לצורך לימודים אקדמיים. מדיניות רשויות הגיוס היא שלא לאשר בקשות לדחיית גיוס לצורך לימודים אקדמיים שלא במסגרת המסלולים הייעודיים לכך בצה"ל. בקשתו של העותר לדחיית גיוס אינה מתיישבת עם המסלולים הקיימים המאפשרים דחיית גיוס או דחיית שירות לצורך לימודים אקדמיים (מסלול העתודה האקדמית או מסלול ה"אקדמיזציה"). מסלולים אלה, לטענת המשיב, מספקים כיום מענה הולם לצרכי הצבא בחיילים בעלי השכלה אקדמית. פתיחת אפשרות לכל מלש"ב, בהיעדר כל נסיבות מיוחדות, להחליט אם להתגייס או להשלים לימודים לתואר אקדמי בטרם יגויסו לשירות ביטחון, תיצור קושי משמעותי בתכנון מקורות הגיוס של צה"ל. כך, לשיטת המשיב. אשר על כן, טוען המשיב, כי בעתירה לא התגלתה כל עילה להתערבות בהחלטותיו. אשר לטענת האפליה, טוען המשיב, כי העיקרון המנחה את המשיב ואת רשויות הצבא, הוא עיקרון חובת השירות הצבאי המוטלת על כל אזרח ועל כל תושב במדינת ישראל, בהתאם לחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986. בנוגע לבוגרי ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים, נקבעו בחוק הסדרים ייחודיים של דחיית שירות צבאי. הסדרים אלה נתונים לביקורתו של בית המשפט העליון במסגרת עתירות תלויות ועומדות (בג"ץ 1877/14 ותיקים קשורים). עתירות אלה, המתבררות בפני הרכב מורחב, הן האכסניה המתאימה להכרעה בשאלות הכרוכות בסוגיית גיוס חרדים לשירות ביטחון. 8. לאחר העיון בטענות הצדדים באנו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף על יסוד תקנה 5 לתקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד-1984, בשל היעדר עילה להתערבותנו בהחלטת המשיב. 9. נקודת המוצא לעתירה זו היא שיקול הדעת הרחב המוקנה לצה"ל ולכוחות הביטחון כרשויות מנהליות. התערבות בג"ץ נעשית במשורה במיוחד כאשר הרשות המנהלית היא צה"ל, וההחלטה בגינה מתבקשת התערבותו היא החלטה מקצועית-תכנונית [השוו: בג"ץ 1844/13 תמרי נ' שר הבטחון, פסקה 21 (12.11.2013)]. הרשות המוסמכת במערכת הצבאית היא האחראית לתכנון המקצועי של כוח האדם ולהקצאתו היעילה לצורך הבטחת מערך איכותי שיעמוד במשימות הקשות והמורכבות שהצבא מתמודד עמן בעתות שלום כבעתות מלחמה. ברי, כי אין מקום להתערבות שיפוטית בשיקול דעת זה אלא אם סטתה הרשות סטייה קיצונית ממתחם הסבירות, או שגתה ביישום הקריטריונים שהיא עצמה קבעה, ועל בית המשפט לנקוט מידת ריסון רבה בהתערבות כזו [בג"ץ 11642/05 משרקי נ' משרד הבטחון, פסקה 6 (9.8.2006)]. 10. כעולה מתגובת המשיב, ההחלטה שלא להיעתר לבקשתו של העותר לדחיית שירותו הצבאי עולה בקנה אחד עם המדיניות של המשיב לעניין דחיית גיוס לשירות ביטחון לצורך לימודים אקדמיים. דווקא חריגה ממדיניות זו, ללא קיומן של נסיבות מיוחדות (ודוק: רצונו של העותר לשמור על רצף לימודים אינו מהווה נסיבה מיוחדת), עלולה לפגוע בעקרונות יסוד של שוויון והעדר הפלייה, ולהזיק לתדמיתה של הרשות הציבורית ולאימון שהציבור רוחש לה. 11. כמו כן, מקובלת עלי טענת המשיב לפיה עתירה פרטנית זו אינה האכסניה המתאימה להכרעה בשאלות הכרוכות בסוגיית גיוס חרדים לשירות ביטחון וטענות האפליה למול מלש"בים אחרים, ובפרט שעה שתלויות ועומדות בפני בית משפט זה מספר עתירות מאוחדות שמצויות בשלבים מתקדמים של הדיון. 12. נוכח האמור, אין מקום להתערב בהחלטת רשויות הצבא בעניינו של העותר. יוער, כי מתגובת המשיב עולה כי העותר מיועד לשרת בחיל האוויר במקצוע בתחום המערכות האלקטרוניות. יש לקוות כי ימצא סיפוק באפיק זה ויידע לתרום מכשרונו בתחום זה במהלך שירותו הצבאי. העתירה נדחית, ללא צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ט בחשון התשע"ז (‏30.11.2016). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16080890_W05.doc מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il