חנית אזולאי נ. מנהלת מחלקת רישוי עסקים בעיריית חולון,רנית חמ

פסק-דין בתיק עע"ם 8087/05 בבית המשפט העליון עע"ם 8087/05 בפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת א' חיות כבוד השופטת ד' ברלינר המערערת: חנית אזולאי נ ג ד המשיבה: מנהלת מחלקת רישוי עסקים בעיריית חולון, רנית חמצני ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב יפו ב-עת"מ 1330/05 מיום 8.6.2005 שניתן על ידי כבוד השופטת דרורה פלפל תאריך הישיבה: ז' בתמוז התשס"ו (03.07.2006) בשם המערערת: עו"ד מרדכי אינהורן בשם המשיבה: עו"ד דניאלה גז פסק-דין השופטת מ' נאור: ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב - יפו (כבוד השופטת דרורה פלפל) בו נדחתה עתירה מינהלית שהגישה המערערת על סירובה של המשיבה ליתן לה רשיון עסק לניהול חנות ירקות ופירות בפסא'ז במרכז המסחרי בחולון. על ההיסטוריה של בית העסק ניתן ללמוד, בין השאר, ממכתב ששיגר למשטרה בא-כוחם של המערערת ואחיה דוד מעברי, ביום 5.10.04. המכתב נכתב הן בשם האח הן בשם המערערת. התמונה המצטיירת ממכלול הראיות לרבות המכתב האמור היא זו: בשנת 1999 שכר אחיה של המערערת חנות ומחסן בפסאז', ובשנת 2000 קיבל רשיון זמני לשנה אחת לניהול עסק של חנות פירות וירקות. רשיון נוסף לא קיבל האח מעולם. עתירה מינהלית שהגיש בנושא הסירוב ליתן לו רשיון עסק נדחתה, בסופו של דבר, בהסכמתו והוא אף חוייב בהוצאות. ננקטו נגדו הליכים שונים בגין ניהול עסק ללא רשיון, הפרת צווים שיפוטיים ועוד ועוד. עסקו של מעברי גרם מטרדים קשים לשכניו ולסביבה ומפגעים תעבורתיים קשים. נעשו ניסיונות שונים למצוא עמו פתרון שיאפשר לו לנהל עסק במקום אך לא נמצא פתרון כזה. במסגרת הליכים שננקטו נגד האח ניתן בין השאר גם צו סגירה ונקבע כי המשטרה תסייע בביצועו. החנות והמחסן בהם התנהל תחילה עסקו של האח כונו על ידי בא-כוח המערערת "החנות והמחסן המקוריים". ואולם, מאז פתיחת החנות והמחסן ה"מקוריים" שכר מעברי באותו פסאז' שתי חנויות ו-2 מחסנים נוספים. ב-7.9.2004 התקיים הדיון בעתירה המינהלית שהגיש מעברי לגבי "החנות והמחסן המקוריים". במסגרת דיון זה ציין מעברי שהעסק הופעל (באותה עת) על-ידי אדם אחר ואילו הוא, מעברי, החזיר את המפתחות לבעלי המושכר. אלא שהתברר במהלך הדיון כי אותו אדם הוא עובדו של מעברי (או לפחות היה עובדו). יום לאחר הדיון, ב-8.9.04, שכרה המערערת את החנות והמחסן המקוריים מבעליהם והחלה לקיים בהם (ובמחסן נוסף בפסאז') חנות ירקות ופירות. עסק זה התנהל מאז ועד עצם היום הזה בלא רשיון. סירוב העירייה ליתן למערערת רשיון לא הביא את המערערת לסגור את העסק וגם דחיית עתירתה בבית המשפט לעניינים מינהליים בפסק הדין נשוא הערעור לא הועילה. המערערת עשתה ועושה דין לעצמה ובמקביל מנהלת הליכים משפטיים רבים. מטעם זה בלבד ניתן לדחות את ערעורה, כמו שניתן היה לדחות את עתירתה. לכך עוד אשוב. בחודש אוקטובר 20.4.2004, כך מתאר בא-כוח המערערת במכתבו הנזכר, הופיע שוטר בבית העסק של מעברי והודיע כי המשטרה מתעתדת לסייע בביצוע צו סגירה. בא כוחם של המערערת ומעברי הבהיר במכתב הנזכר כי בגין החנויות הנוספות ששכר מעברי לא הוצא שום צו סגירה, ואילו ב"חנות ובמחסן המקוריים" בגינם הוצא צו הסגירה - מתנהל עסק עצמאי של המערערת. על כן, לטענתו צו הסגירה שניתן נגד מעברי - בוצע גם בוצע. בא-כוח המערערת התריע שאין הצדקה לכל פעולה של המשטרה ופקחי עירית חולון נגד מרשיו. כך נמשכה במקביל, ובלא רשיון, פעילות של ממכר פירות וירקות ב"חנות והמחסן המקוריים", במחסן נוסף ששכרה העוררת ובשתי החנויות והמחסנים הנוספים ששכר מעברי. פעילות שגרמה למטרדים ולתלונות שכנים. תחילה ניסתה המערערת להגיש לעירייה בקשה לרשיון אלא שהעירייה סירבה לקבל את הבקשה. המערערת פנתה לבית המשפט לעניינים מינהליים בהליך קודם, ובית המשפט (כב' השופט טל) הורה לעירייה לקבל את הבקשה, לדון ולהחליט בה. כך הוגשה על ידי המערערת הבקשה נשוא ההליך שלפנינו. הבקשה סורבה ביום 21.12.04. וכך נאמר במכתב הסירוב: "1. נכנסת לניהול ולבעלות על עסק קיים למכירת פירות וירקות, שהפעלתו סורבה בעבר, והוצא עליו צו סגירה. כפי שהדברים מתנהלים ונראים, את למעשה מבקשת להמשיך לנהל את העסק שקיים ממילא ומעולם לא נסגר. 2. העסק עליו הגשת הבקשה לרשיון, הינו חלק ממכלול, המהווה, שוק. 3. המדובר במרכז מסחרי אשר על פי הוראות התב"ע אינו יכול להתנהל כשוק, על שלל המטרדים שהוא גורם, וזה המצב בפועל. 4. כאשר ניתן, בעבר, רשיון זמני, לבעל העסק הקודם, היה מדובר בעסק יחיד במרכז המסחרי, בהיקף מצומצם, שהיה מותנה בקיומם של תנאים אשר בסופו של דבר התברר, כי לא ניתן לעמוד בהם. 5. העסק במקום זה, גורם למפגעים ולמטרדים רבים לרבות: בעיות תנועה עקב העדר חניה תפעולית – מקום לפריקת וטעינת סחורה; חניות כפולות של רכבי הלקוחות באופן שנחסם בקביעות נתיב נסיעה שלם...בעיות תברואיות: לכלוך, רקבון, פסולת, תלונות רבות מצד דיירים המתגוררים בבניינים ברח' סוקולוב 44-42 עקב הפיכת המקום הקטן והצפוף ל'שוק' עגלות המשמשות את הקונים עומדות דרך קבע בחוץ, כסאות ומתקנים עמוסי סחורה נמצאים מחוץ לכתלי העסק ודו"חות של מפקחי הפיקוח העירוני שניתנים במקום, מעידים על כל המפגעים הנ"ל." בנוסף הפנתה העירייה את תשומת לב המבקשת לחוות דעת של המשטרה בענין בעיית תנועה במקום, להעדר אישור של מינהל ההנדסה לענין עומסי סחורה על רצפת המתקנים וכן להליכים הקודמים לגבי אותו בית עסק לגביו הוצא צו סגירה (ההליכים נגד מעברי – מ"נ). נוכח הסירוב הגישה המערערת עתירה מינהלית לבית המשפט קמא. טענתה המרכזית של המערערת בערכאה הראשונה ובפנינו היא כי היא מנהלת עסק נפרד ועצמאי באותו מושכר בו ניהל אחיה בעבר עסק אחר של מכירת פירות וירקות. היא שכרה מחסן נוסף. המטרדים וההפרעה לתנועה וכן "ההשתלטות" על הפסאז' לשם קניה ומכירה נעשים – ככל שהם נעשים – על ידי אחיה ולא על ידה. העירייה זוקפת לחובתה, שלא כדין, את חטאי אחיה. לטענתה מותר לקיים בחנויות שבפסאז' על-פי תוכנית בנין העיר, מסחר בפירות ובירקות, והיא מוכנה לכל תנאי סביר שיושת עליה על-ידי העירייה. על כן מבקשת היא שהבקשה תידון שוב בפתיחות, כי יינתן לה רשיון, והכל תוך קביעת תנאים הולמים. המשיבה טענה כי אחיה של המערערת והמערערת ממשיכים לקיים לאורך שנים אותו עסק הגורם למטרדים כי לפי תוכנית בענין העיר אכן ניתן לנהל במקום חנות אך כי אין המדובר בחנות אלא ב"שוק ותוכנית בנין העיר אינה מתירה ניהולו של "שוק"; כי לא ניתן להפוך חנויות למחסנים וכי העסק גורם למטרדים ומפריע לשכנים ולתעבורה במקום. פסק דינו של בית המשפט המחוזי בית המשפט הזכיר את העובדה שהסכמי השכירות של המערערת עם בעלי המושכר נחתמו יום אחד לאחר שנדחתה העתירה המינהלית נגד אחיה. עוד הזכיר דברים שאמרה המערערת בעדות באחד המשפטים הפליליים נגד אחיה: כי היא מוכרת בעיקר ירקות ואחיה בעיקר פירות. הקונים יכולים לשלם בקופה משותפת אך מערכת הנהלת החשבונות מפרידה בין תקבולים של השניים לפי הסחורה. בית המשפט מבחין בין שתי תקופות. העתירה המינהלית הראשונה היתה מוצדקת, שכן זכותו של האזרח לשכנע את הרשות שהוא עומד בדרישות החוק וזכאי לרשיון. התקופה השניה היא לאחר שהרשות קבלה את הבקשה ודנה בה. לענין תקופה זו קבע בית המשפט כי שינוי בזהות המחזיק לא מחייב לערוך את בדיקות ההתאמה, שכן מלכתחילה ישנם פרמטרים המובנים בניהולו של עסק מסוג מסויים במקום נתון ופרמטרים אלו אינם משתנים ברמה העקרונית עם שינוי בזהות המחזיק. אם בעבר נעשתה בדיקה שעסק מסויים או חלקו נוגד את תוכנית בנין העיר או שניהולו בדרך מסוימת גורם למטרדי תברואה ותעבורה שלא ניתן להתגבר עליהם אפילו בפיקוח הדוק וצמוד של בעל העסק או פקחי העירייה - אין צורך לחזור ולבדוק את הנושא. עם זאת, כך הוסיף בית המשפט וקבע, יש לבדוק פריטים חדשים המופיעים במסמכים כגון: מה אמור להיות העסק החדש וכיצד ינוהל; האם קיימת הפרדה בינו לבין העסקים הקיימים; האם חוזה השכירות החדש הוא "אותה הגברת בשינוי האדרת" או שמא מדובר בהפעלת עסק מסוג חדש שאמור לשרת את תושבי המקום ולא להפריע להם. בית המשפט קבע כי בדיקה כזו של הנתונים החדשים נעשתה על-ידי המשיבה. שיקול הדעת של העירייה הופעל כהלכה, ומוטב היה לעתירה שלא היתה מוגשת. ובית המשפט מסכם: "מה שמנסה המערערת לעשות, בחוסר תחכום בולט, זה למעשה ל'תת כיסוי' לאחיה החורג שמפעיל בפועל את המתחם, ובצורה כזו להתחמק מצו הפינוי שהוגש נגדו. נגדו ולא נגדה. אין היא מעוניינת להפעיל עסק אחר, אלא העסק ימשיך להתנהל תוך הפרדה לא משמעותית בדרך התשלום לכאורה בין מעסיקים שונים. אלה שיקולים שהמשיבה רשאית לשוקלם, לאחר שבדקה את הנושא ועובר למתן רשיון עסק 'חדש' המשיבה עשתה כן פעמיים". על כן דחה בית המשפט את העתירה תוך חיוב המערערת בהוצאות ומכאן, הערעור שבפנינו. דיון בסופו של יום בערעור זה אנו מתבקשים, בראש ובראשונה, להתערב בממצא שבעובדה אותו קבע בית המשפט לפיו מדובר בהמשך ניהולו של עסק קודם, עסק לגביו הוצא צו סגירה. אני סבורה שבממצא זה אין לנו יסוד להתערב. ממצא זה מעוגן בראיות. בראש ובראשונה - רצף הזמן שבין העסקים, כשהעסק לא שבת אפילו יום אחד; גם הקופה הרושמת המשותפת מצביעה לכיוון זה. ועוד, בדו"ח ביקור מיום 31.1.05 שערכו סגן מנהל מחלקת רישוי עסקים ומפקחת רישוי עסקים בחנות (ובעליה של החנות הוגדרו בדו"ח כמעברי והמערערת) מצוין כי המצב בעסק לא השתנה מאז ביקורות קודמות, תוך הפנייה לדו"ח מיום 8.9.04, פרט לכך שבחלק הקדמי של העסק הועמדה קופה רושמת ובה עובדת המערערת. מעברי ממשיך לנהל חלק גדול מהעסק (שתי חנויות שני מחסנים וחלק משטח הפסאז' באותה מתכונת ברחוב סוקולוב 44-42). כזכור ה-8.9.04 הוא היום בו חתמה המערערת על חוזה השכירות. אין אנו רואים יסוד להתערב בעובדה שנקבעה לפיה אין המדובר אלא בכסות לעסקו של מעברי לגביו הוצא צו סגירה. הדין מקל על שינוי בעלות בעסק קודם הפועל ברשיון ראו תקנות 30-33 לתקנות רישוי עסקים (הוראות כלליות) תשס"א-2000. עסק ממשיך הוא אותו עסק. וכאן קבע בית המשפט כי מדובר בכסות לעסק קיים שפעל ללא רשיון. האפשרות לקיים עסק זה במקום זה כבר נבחנה. כזכור, החנות לא נסגרה אפילו ליום אחד (ראו והשוו: בג"צ 422/80 ששון נ' עירית תל אביב יפו פ"ד ל"ה(4) 617 (1981)). ועוד: המערערת עשתה דין לעצמה ופעלה בחוסר נקיון כפיים (השוו: עע"מ 4525/06 רשואן נ' משרד הפנים (לא פורסם, 2.7.2006). בצדק מצביעה המשיבה על כך שמאז שנת 2001, מועד בו פקע הרשיון הזמני מתנהל במקום שלא כדין וברצף שוק פירות וירקות. נסיבות ענייננו אינן המקרה השכיח, שגם עמו אין להסכין, של פתיחת עסק בלא רשיון. בענייננו "נפתח" כביכול עסק "במקום" עסק לגביו הוצא צו סגירה לאחר נסיונות רבים שנעשו למצוא פתרון מוסכם. ראו: בג"צ 609/75 ישראלי נ. ראש עירית תל אביב, פ"ד ל(2) 304 (1976); בג"ץ 561/85 קוקו נ' משטרת ישראל (לא פורסם, 7.4.1986). כפי שצוין בעניין ישראלי הנ"ל לעתים כאשר הפונה "כיפר" על מעשיו הבלתי חוקיים וחדל מהם מרפא הדבר את חוסר נקיון כפיו. לא כך ארע בענייננו ובשל כך בלבד ניתן היה לדחות את העתירה: היו מקרים שבהם נזקקנו לעתירה אף שענינה היה נגוע באי-חוקיות, בעיקר כאשר בעת הפניה לבית-משפט זה כיפר העותר על מעשהו הבלתי-חוקי וחדל ממנו, או מסיבה מוצדקת אחרת. למשל, אדם פתח עסק הטעון רשיון אחרי שהגיש בקשה לקבלתו ומחמת סחבת בלתי-רגילה בהוצאתו ללא סיבה מספקת פתח את העסק לפני שקיבל את הרשיון, אבל משהובא לדין על כך לא נצטווה לסגרו וניתנה לו ארכה לקבלת הרשיון ... כיוצא בזה, אדם שפתח עסק ללא רשיון, אלא שבעת פנייתו לבית-משפט זה כבר סגרו מרצונו על-מנת להראות את חזרתו בתשובה, לא תמיד מיצינו עמו את הדין, ונזקקנו לעתירתו. המקרה שלפנינו הוא אחר לגמרי. העותר פתח את המועדון מבלי לנסות אפילו לקבל רשיון, אם כי ידע שבעשותו כן הוא עובר על החוק. גם לאחר שהוגשו נגדו כתבי-אישום על ניהול העסק ללא רשיון, המשיך בכך בלי כל נקיפת מצפון. רק כשעמד לפני הוצאת צו-סגירה על-ידי בית-המשפט, הסכים לסגור את העסק. כלומר, ראשית פתיחת המועדון היתה בחטא והמשך ניהולו בחטא, ולא מיראת החטא או מתוך חרטה כנה על חטאו סר ממנו, כי אם בכורח הנסיבות שנוצרו נגדו. אדם כזה אינו ראוי שבית-משפט זה ינקהו מחטאו ויושיט לו את עזרתו, גם לו צדק לגוף הענין. (שם, בעמ' 306). אכן, אין חולק על כך שהמערערת זכאית להגיש בקשה חדשה. בתחילה בקשה להגיש בפנינו ראיות נוספות כדי להצביע על הפרדתה המוחלטת הקיימת לטענתה מהעסק של אחיה אך חזרה בה מבקשה זו. זכותה להגיש ראיות חדשות למשיבה וזו חייבת – כך מוסכם על הכל - לבחון את הבקשה. ואולם ענייננו בבקשה שנדחתה כבר ולגביה אין אנו רואים יסוד להתערבותנו. הערעור נדחה. המערערת תשלם למשיבה שכר-טרחת-עורך-דין בסך 30,000 ש"ח. ש ו פ ט ת השופטת א' חיות: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופטת ד' ברלינר: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינה של כב' השופטת מ' נאור. ניתן היום, ‏‏י"ד אב, תשס"ו (8.8.2006). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05080870_C04.doc עע מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il