רפאל כהן נ. משטרת ישראל

פסק-דין בתיק בג"ץ 8086/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8086/13 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט א' שהם העותר: רפאל כהן נ ג ד המשיבים: 1. משטרת ישראל 2. המשרד לבטחון פנים / האגף לרישוי כלי ירייה, מחוז ירושלים עתירה למתן צו על-תנאי העותר: בעצמו בשם המשיבים: עו"ד רן רוזנברג פסק-דין השופט א' שהם: 1. לפנינו עתירה למתן צו על-תנאי, במסגרתה מבקש העותר להורות למשטרה לסגור את תיק החקירה הפלילי המתנהל נגדו. בנוסף, מבקש העותר להורות למשטרה ולמשרד לביטחון פנים לאפשר לו לבצע רענון בנשק, ולאחר מכן לחדש את רישיון הנשק שלו, כך שהוא יוכל לשוב ולהחזיק בנשק בזמן עבודתו כמאבטח. הרקע לעתירה 2. ביום 18.8.2013, זומן העותר לחקירה בתחנת המשטרה מוריה שבירושלים בעקבות תלונה שהגישה נגדו אמו, בגין השמעת איומים ועבירות רכוש. בסיומה של החקירה, נתפסו אקדח ורישיון נשק שהיו בחזקתו של העותר, ושימשו אותו לצורך עבודתו כמאבטח בסניף בנק. בהמשך לכך, ביום 28.8.2013, ובהסתמך על המלצת המשטרה, ביטל ראש ענף מדור כלי יריה במשרד לביטחון פנים את רישיונו של העותר לנשיאת כלי יריה. 3. העותר מיאן להשלים עם תפיסת האקדח, ופנה לבית משפט השלום בירושלים, בבקשה להחזרת האקדח שנתפס (ה"ת 3179-09-13). בבקשתו טען העותר, כי תלונתה של אימו מבוססת על אירועים שהתרחשו שנים מספר קודם לכן, כאשר ברקע האירועים, מתנהלים הליכים בבתי המשפט בין העותר לאימו, בנוגע לצוואת אביו. עוד ציין העותר, כי אקדחו נחוץ לו לצורך עבודתו כמאבטח, ותפיסתו פוגעת קשות ביכולתו להתפרנס. בדיון שנערך בבית משפט השלום, התנגדה המדינה לבקשה, והבהירה כי האקדח אינו נמצא עוד ברשותה, אלא הועבר לחברת השמירה, בה מועסק העותר. לפיכך, התמקד הדיון בהחזרת רישיונו של העותר לנשיאת כלי יריה. ביום 15.9.2013, קבע בית משפט השלום (כב' השופטת ש' רנר), כי לנוכח חלוף הזמן מאז ביצוע המעשים הנזכרים בתלונתה של האם, יש להחזיר לעותר את רישיון הנשק, כאשר הרישיון יוחזק על-ידי מעסיקו. עוד נקבע, כי העותר יהיה רשאי לשוב ולהחזיק בנשקו בשעות העבודה בלבד, ובסיום עבודתו עליו להפקיד את האקדח בידי המעסיק. בית משפט השלום הדגיש, כי החלטה זו תעמוד בעינה, "כל עוד לא נשלל רישיונו של המבקש בהתאם להליך עליו הודיעה המשיבה כי בכוונתה לנקוט מול משרד הפנים". 4. ביום 17.9.2013, הגיש העותר ערר אל הממונה על רישוי כלי יריה (להלן: הממונה) על החלטתו של ראש ענף מדור כלי יריה, אשר החליט לשלול את רישיונו של העותר לנשיאת כלי יריה. במסגרת הערר, ציין העותר כי ההחלטה מבוססת על "תלונה שקרית ומופרכת, והוגשה על-ידי מי שחשודה בזיוף צוואה". ביום 18.11.2013, הודיע הממונה לעותר, כי לא ניתנה עדיין החלטה בעררו, משום שטרם התקבלה עמדתה של משטרת ישראל בעניינו. העתירה למתן צו על-תנאי וההליכים בעקבותיה 5. במסגרת העתירה למתן צו על-תנאי נטען על-ידי העותר, כי ההחלטה לתפוס את נשקו ולשלול את רישיונו, מבוססת על תלונה שקרית, שעניינה באירועים שהתרחשו לפני כשלוש שנים, טרם הגשת העתירה. העותר הוסיף וטען, כי אין לו עבר פלילי, וכי במהלך 10 השנים בהן החזיק בכלי נשק, לא הוגשה נגדו ולו תלונה אחת. לפיכך, כך לטענת העותר, ההחלטה לשלול ממנו את רישיונו להחזיק כלי יריה נעדרת תשתית ראייתית מספקת, מבלי שקיימת כל אינדיקציה למסוכנות הנשקפת ממנו. עוד טען העותר, כי השיהוי שנפל במתן ההחלטה בערר שהוגש לממונה, חוטא לחובתו לפעול בסבירות. לשיטתו של העותר, סירובם של המשיבים להחזיר לו את נשקו, משמעו התעלמות מהחלטתו של בית משפט השלום, שניתנה במסגרת ה"ת 3179-09-13. על יסוד האמור לעיל, ביקש העותר להתיר לו לבצע רענון ירי, ולחדש את רישיון נשיאת כלי היריה שלו, כך שהוא יוכל לשוב ולהחזיק באקדח שנתפס. בנוסף, ביקש העותר לסגור את תיק החקירה המתנהל נגדו, בגין תלונת אימו. בתגובתם המקדמית של המשיבים לעתירה, מיום 23.12.2013, נטען כי דינה של העתירה להידחות על הסף. ראשית, נטען על-ידי המשיבים, כי לעותר עומד סעד חלופי, בדמות פניה לבית המשפט לעניינים מנהליים, שלו הוקנתה הסמכות לדון בהשגות על החלטות פרטניות, שניתנו במסגרת חוק כלי היריה, התש"ט-1949 (להלן: חוק כלי היריה). שנית, הוסיפו וטענו המשיבים, כי עסקינן בעתירה מוקדמת, אשר הוגשה עוד בטרם התקבלה הכרעה בערר שהגיש העותר, על ההחלטה לשלול את רישיונו. צוין, בהקשר זה, כי לאחר שתתקבל עמדתה של משטרת ישראל, הנחוצה לצורך ההכרעה בערר, תינתן לעותר הזדמנות להגיב על כך, ורק אז תתקבל ההחלטה בערר שהגיש. אשר לחקירה הפלילית המתנהלת נגד העותר, הבהירו המשיבים כי החקירה המשטרתית הסתיימה, וממצאיה הועברו לפרקליטות לצורך הכרעה בשאלה אם יש מקום להגיש כתב אישום נגד העותר. על יסוד הדברים האלו, ביקשו המשיבים לדחות את העתירה על הסף. 6. ביום 24.12.2013, התבקש העותר להודיע, בעקבות האמור בתגובתם המקדמית של המשיבים, האם הוא עומד על עתירתו. בו ביום, הודיע העותר כי עתירתו אינה נוגעת לשאלת שלילת רישיון הנשק שלו, כי אם לנושא תיק החקירה הפלילית המתנהל נגדו. העותר הוסיף, בהקשר זה, כי הוא עומד על עתירתו ומבקש ש"בית המשפט יורה למשיבה להשיב תשובה עניינית: מדוע התיק הפלילי שנפתח נגדו לא נסגר?". במקביל להודעתו זו של העותר, הסתבר לאחר עיון במסמכים שצורפו לעתירה ובתגובתם המקדמית של המשיבים, כי למרות שחלפו כשלושה וחצי חודשים מהיום בו הגיש העותר את עררו לממונה, טרם התקבלה החלטה בערר. זאת, בניגוד לאמור בסעיף 12(ג1)(3) לחוק כלי היריה, הקובע כי החלטת הממונה בערר תינתן בתוך 45 ימים ממועד הגשת הערר. לפיכך, התבקשו המשיבים, ביום 31.12.2013, להתייחס לנושא העיכוב שנפל במתן ההחלטה בעררו של העותר, בניגוד למועדים הקבועים בחוק כלי היריה. בתגובה להחלטה זו, חזר העותר והבהיר בשנית, כי עתירתו נסבה, אך ורק, סביב בקשתו לסגור את תיק החקירה הפלילית המתנהל נגדו, והוטעם על-ידו כי "העותר לא פנה לבג"צ בשל שלילת רישיון הנשק". 7. ביום 14.1.2014, הוגשה הודעה משלימה מטעם המשיבים, במסגרתה נמסר כי תיק החקירה בעניינו של העותר נסגר בעילה של היעדר ראיות מספיקות לשם העמדה לדין. כחלק מעתירתו המתפתחת והמתגלגלת של העותר, הוא שב ופנה לבית משפט זה וביקש להורות למשיבים לשנות את עילת סגירת התיק להיעדר אשמה, וזאת על מנת למנוע את הכתמת שמו הטוב. בנוסף, טען העותר, כי משנסגר תיק החקירה בעניינו, אין עוד מניעה מלחדש את רישיון הנשק שלו, ולאפשר לו לבצע רענון ירי. בתגובה, ביקשו המשיבים שהות, על-מנת לבחון את עמדתם בנושא חידוש רישיון הנשק של העותר, ולהגיש הודעת עדכון בקשר להשלכות סגירת תיק החקירה על עניינו של העותר. בהמשך, הוגשה הודעה מעדכנת מטעם המשיבים, שבה נמסר, כי ביום 13.1.2014, דחה הממונה את עררו של העותר. מהודעת המשיבים והחלטת הממונה עולה, כי לצורך ההכרעה בערר נלקחה בחשבון עמדתה של משטרת ישראל – אשר התנגדה לחידוש הרישיון. זאת, משום שהחקירה המשטרתית העלתה כי התנהגותו הכללית של העותר הינה "חסרת רסן ומעצורים ויש בה כדי לסכן את חיי אחרים". עוד נטען, כי העותר היה מעורב ב"אירועי אלימות קשים ורבים שהתרחשו בעבר ולא הוגשה בגינם תלונה במשטרה". בהתייחס למועד המאוחר בו ניתנה ההחלטה בעררו של העותר, אישרו המשיבים כי ההחלטה לא התקבלה במסגרת המועדים הקבועים בחוק כלי היריה. המשיבים תלו את דבר העיכוב שחל במתן ההחלטה בעומס הרב המוטל על משטרת ישראל, וציינו כי הרשויות הנוגעות בדבר פועלות לייעול ההליך. 8. ביום 25.2.2014, נמסרה הודעה מעדכנת נוספת מטעמם של המשיבים, במסגרתה הובהר כי הרשויות בחנו את עניינו של העותר וקיבלו שתי החלטות הנוגעות לעתירה. ראשית, הובא לידיעתנו כי ביום 16.2.2014, החליט סגן ראש יחידת התביעות במחוז ירושלים, רפ"ק עו"ד ערן אורי, שלא לשנות את עילת סגירת תיק החקירה לעילה שעניינה "חוסר אשמה". ההחלטה נומקה בכך, שבידי משטרת ישראל קיימות ראיות מנהליות, ובכלל זה הודעותיהם של אימו ואחיו של העותר בקשר לאלימות שהופעלה מצידו, ולפיכך אין מקום לסגור את תיק החקירה מפאת חוסר אשמה. עוד עדכנו המשיבים, כי לאור ההחלטה העדכנית בעניין עילת סגירת תיק החקירה, בחן הממונה בשנית את עררו של העותר, וביום 23.2.2014 החליט שלא לשנות מהחלטתו הקודמת. בתגובה להודעת עדכון זו, הלין העותר על הסתמכותן של רשויות התביעה על הודעותיהם של אימו ואחיו, במסגרת החקירה המשטרתית. דיון והכרעה 9. לאחר שעיינתי בעתירה על כל הסתעפויותיה ובתגובות המשיבים, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה של העתירה להידחות על הסף. 10. העתירה המקורית שהגיש העותר, נסבה סביב הטענה כי טרם התקבלה החלטתו של הממונה בערר שהגיש העותר על ההחלטה לשלול את רישיון הנשק שלו, וסביב דרישתו לסגור את תיק החקירה הפלילית שהתנהל נגדו. כפי שעולה מהודעת העדכון של המשיבים מיום 25.2.2014, ניתן מענה לשתי הסוגיות שהעלה העותר בעתירתו המקורית. ראשית, הוחלט לסגור את תיק החקירה הפלילית שהתנהל נגד העותר, ושנית, ניתנה החלטה בערר שהגיש העותר בנוגע לשלילת רישיון הנשק שלו. חרף העובדה כי הסעדים המבוקשים ניתנו לעותר, הוא החליט לשנות כיוון ולהפנות את חציו כנגד ההחלטות גופן. סבורני, כי בנסיבות אלו, אין מקום להידרש לטענותיו הנוספות של העותר, ודומה כי העתירה מיצתה את עצמה (ראו, לעניין זה, בג"ץ 8476/08 ז'ורבין נ' משטרת ישראל (6.4.2009); בג"ץ 8512/08 רסטקס סחר והשקעות 1996 בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה (24.2.2009); בג"ץ 4135/09 רובינג נ' משרד התעשייה המסחר והתעסוקה (4.3.2010)). אשר לטענות העותר לגופן של ההחלטות, רשאי העותר לנקוט בכל צעד שימצא לנכון. 11. מן הראוי לציין, כי ככל שהדבר נוגע להחלטת הממונה לדחות את הערר שהגיש, עומד לרשותו של העותר סעד חלופי. סעיף 5(1) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000 ביחד עם פרט 11 לתוספת הראשונה לחוק, מסמיכים את בית המשפט לעניינים מינהליים לדון בעתירות שעניינן החלטות המתקבלות מכוחו של חוק כלי יריה. קיומו של סעד חלופי, מצדיק אף הוא את דחייתה של העתירה שלפנינו על הסף, שכן הלכה היא כי: "אף שסמכותו של בית משפט זה ממשיכה להתקיים לצד זו של בית המשפט לעניינים מינהליים, הרי שככלל, בג"ץ לא יראה לדון בעתירה מקום בו יש לעותרים סעד חלופי" (בג"ץ 3048/07 מזרחי נ' רשם האגודות השיתופיות (1.7.2007); וכן ראו: בג"ץ 4944/13 אלח'טיב נ' המפקד הצבאי של הגדה המערבית (18.12.2013); בג"ץ 8170/13 פלוני נ' שר החינוך (3.12.2013); בג"ץ 2325/10 אלכסנדר נ' משרד הפנים (3.12.2013)). 12. טרם סיום, מן הראוי להתייחס לעובדה כי ההחלטה בעררו של העותר לא התקבלה על-ידי הממונה בתוך 45 ימים, כפי שנקבע בסעיף 12(ג1)(3) לחוק כלי היריה, אלא בחלוף פרק זמן של כ-4 חודשים. אמנם, לא מצאנו כי יש בכך כדי להביא לקבלתה של העתירה, אך יש בעובדה זו משום טעם לפגם. העותר נמנה על קבוצה של רבים אחרים המוצאים את פרנסתם בעבודות אבטחה, שבמסגרתן הם נדרשים להחזיק ברישיון לנשק, כתנאי לקבלת הנשק עצמו. אין צריך לומר, כי התמשכות הליכי ההשגה על ההחלטה לשלול את רישיון הנשק, גורמת לפגיעה ממשית בחופש העיסוק, בצד פגיעה אפשרית נוספת בגורמים אחרים המבקשים להחזיק בנשק מסיבות שונות, ויש חשיבות רבה בקיום ההליכים הנדרשים באורח המהיר והיעיל ביותר, ווודאי שיש לעשות כן במסגרת המועדים הקבועים בחוק. יש מקום, אפוא, להשלים בהקדם את תהליך ההתייעלות, עליו הודיעו המשיבים בהודעתם מיום 14.1.2014, כך שההחלטות בעררים המוגשים לממונה יינתנו בתוך פרק זמן סביר, ולא מעבר למועדים הקבועים בחוק. 13. לאור האמור לעיל, דינה של העתירה להידחות על הסף. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות . ניתן היום, ‏א' באדר ב התשע"ד (‏3.3.2014). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13080860_I10.doc יא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il