מדינת ישראל נ. עלי גאד עבדאלחמדאן

פסק-דין בתיק עע"ם 8086/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בענינים מנהליים עע"ם 8086/10 בפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט ע' פוגלמן המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: עלי גאד עבד אל-רחמאן ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה מיום 27.10.2010 ב-עת"מ 2192-10-10 שניתן על ידי השופט א' יעקב תאריך הישיבה: ד' בכסלו התשע"א (11.11.2010) בשם המערערת: עו"ד עומרי אפשטיין; עו"ד יוכי גנסין בשם המשיב: עו"ד חאתם נעאמנה פסק-דין השופט ע' פוגלמן: ערעור המדינה על החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים שהורה על שחרורו ממשמורת של המשיב, השוהה בארץ שלא כדין, לפרק זמן שנקצב. זאת, לצורך התארגנות, עובר להרחקתו מהארץ. 1. המשיב, יליד 1969, בעל דרכון מצרי, נכנס לישראל ביום 6.12.1996 באשרת תייר מסוג ב/2, אשר תוקפה פג ביום 6.3.97. מהמועד האמור – במשך למעלה מ-13 שנים – שוהה המשיב בישראל שלא כדין. ביום 20.9.10 נעצר המשיב בגין שהייה שלא כדין. בו ביום, נערך למשיב שימוע על-ידי הממונה על ביקורת הגבולות. בשימוע, טען המשיב כי הוא הגיע לישראל באשרת תייר "ומטרת הגעתו היתה מראש להישאר לעבוד". בנוסף מסר – בתשובה לשאלה – כי יהיה מוכן לשוב מרצונו למצרים. בסמוך לאחר מכן, הוצאו נגד המשיב צווי הרחקה ומשמורת. ביום 21.9.10 נערכה ביקורת שיפוטית על צו המשמורת לפני בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין (להלן: בית הדין). כפי שעולה מפרוטוקול הדיון, חזר המשיב על הודעתו כי "אם יש כרטיס אני רוצה לחזור הביתה". בית הדין לביקורת משמורת אישר את צו המשמורת והורה לפעול להרחקת המשיב בהקדם האפשרי, כמבוקש על ידו. 2. ביום 3.10.10 הגיש המשיב עתירה מינהלית לבית המשפט לעניינים מינהליים, שבגדרה ביקש סעד של שחרור ממשמורת לתקופה של 60 ימים לצורך התארגנות וגביית כספים אשר חבים לו – לדבריו – אזרחים ישראליים שונים. להגשת הבקשה לא קדמה פנייה מוקדמת לרשות בנושא העתירה. כתב תגובה (שכותרתו "תגובה מקדמית לעתירה") הוגש מטעם המדינה ביום 25.10.10. ביום 27.10.10 התקיים דיון בעתירה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים, ניתן פסק דינו של בית משפט קמא. בפסק הדין עמד בית המשפט על דבר שהייתו הממושכת של המשיב בארץ שלא כדין ועל עיסוקיו השונים במהלך תקופה זו. בהתייחס לסעד המבוקש, ציין בית המשפט כי יש לאפשר לשוהים בלתי חוקיים לגבות את המגיע מהחייבים להם; זאת תוך הבטחת עזיבתם את הארץ תוך המועד שייקצב. כך באופן כללי, וכך גם במקרה זה, שבו מדובר במי ששהה בארץ שנים ארוכות וככל הנראה אף הצליח בעסקיו, ולכן יש לאפשר לו לקצור את פירות עמלו ולעזוב את הארץ בתום המועד שייקצב לו. בית המשפט קיבל, אפוא, את העתירה והורה על שחרורו של המשיב ממשמורת לתקופה של 45 יום בתנאים, שביניהם הפקדת מזומן או ערבות בנקאית בסך 30,000 ש"ח, הפקדת ערבות צד ג' על סך 50,000 ש"ח והתייצבות בתחנת המשטרה הקרובה למקום שבו יתגורר. על פסק דין זה נסב ערעור המדינה שלפנינו. 3. המדינה מבקשת התערבותנו בפסק הדין קמא על יסוד מספר טעמים: הטעם הראשון המצדיק, לדידה, את קבלת העתירה הוא החריגה מסדרי הדין הקבועים בתקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א – 2000 (להלן: התקנות), שלפיהם לא ניתן לקבל עתירה בטרם ניתנה למשיב זכות להגיש כתב תשובה, אלא אם ניתנה הסכמתו לראות בעתירה כאילו הוגש בה כתב תשובה. הטעם השני הינו אי מיצוי הליכים לפני הרשות קודם להגשת העתירה. טעם נוסף הוא היעדר תשתית עובדתית קונקרטית בהתייחס לחובות הנטענים, מעבר לטענה כוללנית. לחלופין, טוענת המדינה כי היה מקום לדחות את העתירה גם לגופה. 4. ב"כ המשיב, מצידו, אינו כופר בפגם הדיוני שנפל, אך לטעמו, לגופם של דברים, יש להשאיר את פסק הדין בעינו. לטענתו, המשיב לא התכוון לעשות דין לעצמו בשהייתו הבלתי חוקית בארץ. עוד נטען, כי אין ממש בטענת אי מיצוי ההליכים, שכן עניינו של המשיב הובא לפני בית הדין קודם להגשת העתירה. לגוף העניין, נטען כי יש לאפשר למשיב לגבות את החובות העומדים לזכותו וכי תנאי השחרור שנקבעו, אכן יבטיחו את יציאתו מן הארץ במועד שנקבע לו. 5. לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים, מצאנו כי דין הערעור להתקבל. ראשית הטעם הדיוני. בחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000 נקבע כי "סדרי הדין בעתירה מינהלית יהיו במתכונת דומה לסדרי הדין הנהוגים בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק" (סעיף 13). בהתאם, התקין שר המשפטים את התקנות. אלה אכן קבעו מתכונת דו-שלבית להליך שבבית המשפט לעניינים מינהליים, בדומה להליך שבבית המשפט הגבוה לצדק, כאשר "תצהיר התשובה" המוגש לבית המשפט הגבוה לצדק הוחלף ב"כתב תשובה" בבית המשפט לעניינים מינהליים. על-כן, לפי התקנות, בטרם יקבל בית המשפט לעניינים מינהליים עתירה מינהלית, יש לאפשר תחילה למשיב להגיש "כתב תשובה". עם זאת, גם בבית המשפט לעניינים מינהליים קיימת אפשרות "להימנע" מדרישת כתב תשובה וזאת בתנאי שהמשיב מסכים לראות את העתירה "כאילו" הוגש בה כתב תשובה (תקנה 8(2) לתקנות) (ראו פסק דינה של השופטת מ' נאור בעע"ם 9682/06 עירית ראשון לציון נ' בנק הפועלים בע"מ (לא פורסם, 13.7.08). בענייננו, קיבל בית המשפט קמא את העתירה בלא שהורה על הגשת כתב תשובה, ובלא שניתנה הסכמת המשיב לקיום דיון בעתירה כאילו הוגש כתב תשובה. די בטעם זה כדי להביא לקבלת הערעור ולביטול פסק דינו של בית המשפט לעניניים מינהליים (עע"ם 3436/04 מדינת ישראל נ' איון (לא פורסם, 9.8.04)). 6. למעלה מן הצורך, נוסיף כי דינה של העתירה היה לדחייה על הסף גם בשל אי מיצוי הליכים. נזכיר כי ממונה ביקורת גבולות מוסמך לדחות הרחקת מי שניתן לגביו צו הרחקה "לשם טיפול בענייניו ובזכויותיו המשפטיות בישראל שלא ניתן לטפל בהם בהיעדרו" (סעיף 13(ד) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל)), וכן להורות על שחרורו ממשמורת בערובה (סעיף 13ו' לחוק הכניסה לישראל). החלטתו זו נתונה לביקורתו של בית הדין (סעיף 13טו(א)(2) לחוק הכניסה לישראל). לפיכך, ככל שרצה המשיב לבקש כי הרחקתו תעוכב וכי ישוחרר ממשמורת לצורך התארגנות, היה עליו למצות את ההליך במסלול זה. אמנם, כפי שמציין ב"כ המשיב, עניינו של מרשו אכן הובא לפני בית הדין. דא עקא, שהמשיב הודיע על נכונותו לצאת מישראל ולא הועלתה כל בקשה מצידו – בין לפני הממונה, בין לפני בית הדין – לשחרורו בערובה לצורך גביית חובות והתארגנות, או מכל טעם אחר. ממילא הבקשה נושא העתירה לא נבחנה, בין על-ידי הרשות, בין על-ידי בית הדין. 7. נוכח המקובץ, ראינו, כאמור, לקבל את הערעור, לבטל את פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים ולדחות את העתירה. נבהיר כי אין בדחיית העתירה כדי לחסום דרכו של המשיב לפנות אל הממונה ולבקש כי ישוחרר ממשמורת, זאת על יסוד בקשה מפורטת שתלווה בתשתית עובדתית קונקרטית, שתפרט – בין היתר – את זהות החייבים, מהות החוב ושיעורו וכן כל נתון רלבנטי אחר. למותר להדגיש כי אין באמור משום נקיטת עמדה לגופה של בקשה כאמור, אם תוגש. בנסיבות העניין, אין אנו עושים צו להוצאות. ניתן היום, ד' כסלו, תשע"א (11.11.2010). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10080860_M05.docהג מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il