כהן עכסה נ. דולב חברה לביטוח בע"מ

פסק-דין בתיק ע"א 8083/02 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8083/02 וערעור שכנגד בפני: כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת ע' ארבל המערערים (המשיבים שכנגד): 1. כהן עכסה 2. כהן חנה 3. אביבי תמר 4. כהן יגאל נ ג ד המשיבה (המערערת שכנגד): דולב חברה לביטוח בע"מ ערעור וערעור שכנגד על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 30.7.02 בת.א. 342/97 שניתן על-ידי כבוד השופט נ' ישעיה תאריך הישיבה: ד' באדר א התשס"ה (13.2.05) בשם המערערים (המשיבים שכנגד): עו"ד משה גוטסמן בשם המשיבה (המערערת שכנגד): עו"ד יעקב הרט פסק-דין השופט א' ריבלין: הרקע העובדתי 1. המערערת 1 (להלן: המערערת), ילידת 1951, נפגעה בתאונת דרכים שארעה ביום 27.5.94. היא נפגעה באופן קשה ביותר בכל חלקי גופה ובעיקר בראשה, ונקבעו לה שיעורי נכות גבוהים על ידי המומחים שמונו על ידי בית המשפט המחוזי, כמפורט להלן. המומחה הרפואי בתחום הנוירולוגיה קבע למערערת נכות בשיעור 100% בגין "דמנסיה עקב תסמונת אורגנית מוחית" ועקב "צמצום חמור של שדות הראיה בשני הצדדים". בתחום האורטופדיה, נקבעה למערערת נכות בשיעור 43% בגין פגיעות בצוואר, בכף היד, ובגין צלקות שנותרו בגופה. בתחום הכירורגיה הפלסטית נקבעה למערערת נכות בשיעור 10% בגין הצלקות שנותרו לה, החופפת את הנכות האורטופדית בגין הצלקות. המומחה בתחום המחלות הזיהומיות קבע למערערת נכות בשיעור 20% בגין כריתת חלק של המעי הגס ותופעות שמצא בחלל הבטן. בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופט נ' ישעיה) העמיד את נכותה התפקודית של המערערת על 100%, מאחר ועל פי חוות הדעת הנוירולוגית, נותרו במוחה של המערערת, כתוצאה מהתאונה, ליקויים קוגניטיביים חמורים, המונעים ממנה לחזור למעגל העבודה ולתפקוד עצמאי ונורמלי, כפי שהיה לפני התאונה. 2. עובר לתאונה עבדה המערערת כפקידת קבלה בוועדה מקומית. בית המשפט קמא קבע, בהתחשב בעדויות שנשמעו במהלך המשפט לגבי תפקודה, חריצותה והמוטיבציה הרבה בה ניחנה, ובהינתן העובדה כי היא גרושה ללא ילדים, כי יש להניח שהמערערת היתה מתמידה בעבודתה עד לגיל הפרישה המירבי המקובל אצל נשים, לאמור 65. לענין תוחלת חיי המערערת, קבע בית המשפט, בהסתמך על קביעת המומחה למחלות זיהומית, כי בהתחשב בפגיעותיה הקשות ובעיקר בהתחשב בעובדה שעישנה 3-4 קופסאות סיגריות ליום, הן לפני התאונה והן לאחריה, כי תוחלת חייה תקוצר בכ- 10 שנים. לאור זאת נקבע כי חישוב הפיצוי יעשה על בסיס תוחלת חיים של 72 שנה. 3. בגין הפסד השתכרות בעבר, מיום התאונה ועד למתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי, נקבע למערערת פיצוי לפי 5,500 ש"ח לחודש, משוערך ליום מתן פסק הדין. בגין הפסד השתכרות בעתיד, נקבע למערערת פיצוי על בסיס שכר ממוצע של 7,500 ש"ח לחודש לתקופה של 14 שנה (עד גיל 65). בית המשפט קבע סכום זה בהניחו כי אלמלא התאונה היתה המערערת מקודמת, עם השנים, בשכר ובתפקיד, זאת בהתחשב בשביעות רצונם הרבה של הממונים עליה במקום עבודתה, כפי שעלה מעדויותיהם. בית המשפט קמא קיבל את חוות דעת המומחים הרפואיים כי המערערת זקוקה לטיפול צמוד במשך שעות היום. עם זאת, דחה בית המשפט את דרישת המערערת לאחות מקצועית, ואף קבע כי לא נדרשת מטפלת ישראלית אלא ניתן להעסיק עובדת סיעודית זרה, שתתגורר ביחד עם המערערת בבית אמה (מקום בו התגוררה גם לפני התאונה). לאור האמור, נקבע הפיצוי בגין ראש הנזק של עזרה סיעודית לפי 850 דולר לחודש, מיום מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי ועד להגיע המערערת לגיל 72 שנה. סכום זה, כך הובהר, הינו צירופם של 750 דולר לחודש, עלותה של מטפלת סיעודית זרה, ושל 100 דולר נוספים, בהנחה שלמערערת תהינה עם השנים הוצאות נוספות שיחרגו, במידה זו או אחרת, מהעלות הישירה של העסקת המטפלת. בית המשפט קבע כי ראוי לפצות את המערערים 4-2, בני משפחתה של המערערת, כמיטיבים, וזאת בהתחשב בשעות הרבות שהקדישו לטיפול ולהשגחה במערערת, ובימי העבודה הרבים שהפסידו בשל כך. לאור האמור, פסק בית המשפט בגין ראש הנזק של עזרת צד ג' סכום גלובלי בסך 300,000 ש"ח, לעבר ולעתיד. בגין נסיעות נפסק למערערת סכום גלובלי, לעבר ולעתיד, בסך של 50,000 ש"ח. כן נפסק לה בגין הוצאות שונות סכום גלובלי, לעבר ולעתיד, בסך של 50,000 ש"ח. עוד נפסקו למערערת פיצוי גלובלי בסך של 30,000 ש"ח בגין הוצאות רפואיות שאינן מכוסות על ידי קופת חולים, וכן סך של 183,685 ש"ח בגין כאב וסבל. מסכום הפיצוי הכולל קבע בית המשפט קמא כי יש לנכות את הקצבאות ואת תקבולי המוסד לביטוח לאומי, שקיבלה המערערת ואשר תקבל בעתיד, בגין נכות כללית ושירותים מיוחדים. עם זאת קבע בית המשפט כי אין לנכות מן הסכומים שתקבל המערערת קצבת ניידות, שכן לא הוכח כי קצבה זו משולמת למערערת וכי היא זכאית לה. כן נקבע כי אין לנכות מסכום הפיצוי שנפסק למערערת את סכומי הפיצויים ששולמו לה עקב פרישתה מהעבודה. הערעור והערעור שכנגד 4. הצדדים שניהם אינם משלימים עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המערערים מבקשים, בראש ובראשונה, כי יותר להם להגיש לבית משפט זה ראיה נוספת – סרט וידיאו שצולם על ידי בא כוחם, אשר נועד, כך על פי הנטען, להמחיש את מצבה הנוכחי של המערערת. לגופו של עניין טוענים המערערים כי שגה בית המשפט המחוזי עת קבע שתוחלת חיי המערערת תתקצר ב-10 שנים עקב היותה מעשנת. לשיטתם, הטענה בדבר קיצור תוחלת חיי המשיבה לא הופיעה בכתב הגנתה של המשיבה; עדותו של המומחה למחלות זיהומית בעניין נשמעה שלא כדין, שכן עמדתו בעניין זה לא הופיעה בחוות דעתו הרפואית; וכן בקשת המשיבה למינוי המומחה לשם מתן חוות דעת בנושא קיצור תוחלת החיים לא התקבלה על ידי בית המשפט. עוד טוענים הם כי עדותו של המומחה מבוססת על סטטיסטיקה ולא על מצבה בפועל של המערערת, ולפיכך אין לקבלה. המערערים סבורים כי הסכום שנפסק למערערת עבור עזרת הזולת הינו נמוך ובלתי סביר. הם טוענים כי עובדת זרה אינה יכולה לספק את צרכיה המיוחדים של המערערת, שזקוקה לחברה, לתקשורת, לעידוד וליצירת מוקדי עניין ותעסוקה עבורה. עוד טוענים המערערים כי יש לפצותם בגין עלות הרכישה והשימוש בחדר מיוחד לצרכי המטפלת, וכן כי המערערת זקוקה, בנוסף למטפל הרגיל, לעזרה קבועה של אחות מוסמכת. המערערים יוצאים כנגד הסכום שנפסק להם עבור עזרת המשפחה למערערת – הן בתקופת שהותה בבתי החולים והן בעת שהותה בבית הוריה. בנוסף יוצאים הם כנגד הפיצוי הנמוך, לשיטתם, שנפסק למערערת בגין אובדן השתכרות וכנגד קביעתו של בית המשפט קמא לפיה תעבוד המערערת עד גיל 65 בלבד. לבסוף, טוענים המערערים כי שומה היה על בית המשפט לפסוק להם פיצוי גם עבור נסיעות, העסקת עוזרת, עריכת קניות וסידורים שונים, התאמת הבית לצרכי המערערת, מיזוג הבית ואיוורורו וכן אובדן עזרתה של המערערת להוריה. 5. המשיבה, היא המערערת שכנגד, סבורה מצידה כי אין להתערב בקביעות בית המשפט קמא ככל שהן נוגעות לקיצור תוחלת חיי המערערת ולסכום שנפסק עבור עזרת הזולת. היא טוענת כי שגה בית המשפט המחוזי עת פסק למערערת, מעבר לעזרה הסיעודית שקבע, פיצוי גלובלי בסך 300,000 ש"ח בגין עזרת בני משפחתה, למרות שהפסדיהם בפועל של אלה, כך על פי הנטען, לא הוכחו. המשיבה מוסיפה וטוענת כי בית המשפט קמא טעה כשהעמיד את שכרה של המערערת לעתיד על 7,500 ש"ח לחודש, שכן המערערת לא הוכיחה פוטנציאל השתכרות כזה. עוד טוענת היא כי צריך היה לנכות מבסיס השכר שנקבע למערערת את מס ההכנסה, לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. המשיבה סבורה כי אין מקום לקבל את דרישתה של המערערת לרכיבי הנזק הנוספים הנטענים בערעור, לאמור: נסיעות, עוזרת בית ואובדן עזרה להורים, תשלום עבור עריכת קניות, תשלום עבור בית מותאם ועבור מיזוג אוויר ואיוורור. היא טוענת כי שגה בית המשפט כשקבע כי יש לנכות מסכום הפיצויים קצבאות של המוסד לביטוח לאומי לפי חוות דעת אקטואריות שערך שי ספיר, ולא קבע כי יש לבצע את הניכויים לפי חוות הדעת האקטואריות העדכניות יותר, שצורפו לסיכומי המשיבה. עוד טוענת היא כי יש לנכות מסכום הפיצוי שנפסק קצבת ניידות, לה זכאית המערערת. לבסוף טוענת המשיבה כי יש לנכות מסכום הפיצוי שנפסק את סכומי הפיצויים ששולמו למערערת עקב פרישתה מהעבודה לאחר התאונה. 6. בתגובתם חוזרים המערערים על טענותיהם ובנוסף משיבים הם לכל טענות המשיבה. בין השאר טוענים הם כי אין מקום לנכות מס משיעורי ההכנסה שקבע בית המשפט, שכן הסכומים שנקבעו הם סכומי נטו. עוד טוענים הם כי המשיבה לא הוכיחה שהמערערת זכאית לקבל את קצבת הניידות, אותה מבקשת המשיבה לנכות, וכן, כך נטען, לא הוכיחה המשיבה כי שולמו למערערת פיצויי פיטורין על פי חוק, ומהו, אם בכלל, הסכום ששולם לה. 7. בחנו היטב את מכלול הטענות שהועלו בערעור ובערעור שכנגד. מתוכן, נדון להלן רק באותם עניינים, שמצאנו כי הם מצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור. יאמר כבר עתה כי לא שוכנענו כי במקרה דנן יש הצדקה לסטות מן הכלל הרגיל ולאפשר את הגשתה של ראיה נוספת בערעור – קלטת וידיאו המתעדת את מצבה של המערערת, אשר צולמה על ידי בא כוחה. לא היתה כל מניעה להגיש ראיה מסוג זה בשלב שבו נתבררה התביעה על ידי הערכאה הדיונית, ולא הובא כל טעם שיש בו כדי לשכנענו לקבלה דווקא בשלב הערעור. 8. בית המשפט המחוזי פסק למערערת סכום של 850 דולר לחודש עבור עזרה סיעודית לעתיד, מיום מתן פסק הדין ועד להגיע המערערת לגיל 72 שנה. נראה כי בנסיבות הענין, אין מנוס מלהתערב בסכום שנפסק בראש נזק זה. בפרשת אקסלרד (ע"א 3375/99 אקסלרד נ' צור שמיר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נד(4) 50) הותוו קווים מנחים בשאלת הפיצוי הצריך להשתלם בגין הסעוד לו זקוקים נכים קשים, הסובלים מנכות רב-מערכתית, כגון קוודרופלגיה, ואשר זקוקים לסיעוד ולעזרה במשך כל שעות היממה. באותו ענין העריך בית-המשפט את עלות הסעוד בסכום של 12,000 ש"ח בחודש, כשיעורו של סכום זה באותו מועד. סכום זה נועד לכסות את הוצאות העסקתו של עובד זר, את צרכי המחיה של אותו עובד שיתגורר בבית הנפגע, ואת שכרו של עובד מחליף, שיסעד את הניזוק בימים בהם נעדר העובד הזר מעבודתו. סכום הפיצוי נתן ביטוי גם לסיכון כי לא ימצא עובד זר בתקופות מסוימות, או שעלות העסקתו תגדל. כך סוכמו הדברים בפרשת אקסלרד (בעמוד 452): "... נראה שבדרך כלל יסופקו צרכי הסיעוד של נפגע קשה הרתוק למיטתו בהתמלא התנאים האלה: יהיה עובד זר אשר יתגורר עמו ויספק את כל צרכי הסעוד שלו, הן עזרה בפעולות היומיומיות והן עזרה בעבודות הבית ככל הנדרש. עובד זה גם ילווה אותו בניידותו, ובמקרים שנדרש שיהיה לו רשיון נהיגה, ניתן לנסות להבטיח את הדבר. יהיה עובד מחליף, ישראלי, אשר יחליף את העובד הזר בסופי שבוע ובימי היעדרות שלו מהעבודה. בהתחשב בסיכון שבמשך פרקי זמן מסוימים לא ימצא עובד זר או שתהיה הגבלה על הבאתם של עובדים זרים ארצה, או שעלות העסקתם תגדל, יש להוסיף לסכום העלות של הסיעוד סכום שאשר יבטא סיכון זה. כן יש להביא בחשבון, שלעובד אשר יתגורר עם הנפגע יש לספק מקום מגורים בבית הנפגע, וכן שעל הנפגע לשאת בעלות צורכי היומיום של העובד, כמו מזון, מים, כביסה וכיוצא באלה". עם זאת, כפי שהודגש בפרשת אקסלרד, נקודת המוצא לחישוב גובה הפיצוי המגיע לניזוק הינה אינדיבידואלית, לאמור בכל מקרה בוחן בית-המשפט את צרכיו של הנפגע המסוים שבפניו. כך, למשל, מקום בו סובל הניזוק משיתוק חלקי בגופו וגם מפגיעה קוגנטיבית קשה, הוא עשוי להיזקק, כתוצאה מן השילוב שבין נכותו הפיזית לבין מגבלותיו הקוגנטיביות, לסיוע ולהשגחה מלאים במשך כל שעות היממה. גם בנסיבות כאלה עשוי להיות המענה המתאים לצרכי הסיעוד שלו העסקה מלאה של עובד זר, בשילוב עם עובד מחליף, באותם ימים בהם מצוי העובד הזר בחופשה. הפיצוי, על-כן, עשוי להיות דומה לזה שנפסק בפרשת אקסלרד (ראו, למשל, את ע"א 10753/02 מאמון נ' עסאם (טרם פורסם)). דמי הנזק עשויים לפחות מקום בו הפגיעה אינה רב מערכתית, אולם, כל מקרה נבחן על-פי נסיבותיו. בע"א 2445/03 שמעון נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם), נדון עניינו של ניזוק הסובל כתוצאה מן התאונה מפרפלגיה, שגרמה לכך כי לא היה מסוגל לתפקוד עצמאי יומיומי, ונזקק לעזרת הזולת ולהשגחה במשך כל שעות היממה. אל השיתוק בגפיו התחתונות נוספה נכות בתחום הנפשי. בית-המשפט העליון לא מצא מקום להתערב בפיצויים שנפסקו על-ידי בית-המשפט המחוזי בראש נזק זה, בסכום של 8,000 ש"ח לחודש. פיצוי בסכום נמוך יתר, של 6,500 ש"ח, בראש הנזק של סיעוד, נפסק בעניינו של ניזוק שסבל משיתוק מלא בגפיים התחתונות, אולם נמצא שאף שהוא עצמאי בפעולות היומיומיות, הוא נזקק לסעוד חלקי (ע"א 7771/02 רינגלר נ' עיריית ירושלים (טרם פורסם)). לעומת זאת, נמצאו מקרים בהם צרכיו של הנפגע עלו על הפיצוי שברגיל משתלם למי שהינו סובל מנכות רב-מערכתית קשה. כך למשל בע"א 3417/00 יניב נ' הדר חברה לביטוח, דובר בניזוק, שסבל מקוודרופלגיה ומפגיעה קוגנטיבית ניכרת. באותו עניין נפגע התובע פגיעה רב-מערכתית. כתוצאה מן התאונה בה נפגע הוא סבל מקוודרופלגיה, עם יכולת תנועה מוגבלת ביד שמאל, ירידה קוגנטיבית ניכרת, התמצאות חלקית ושיתוף פעולה חלקי. כתוצאה ממצבו הוא נזקק לסיעוד צמוד ולעזרה בכל פעולות היומיום. בשל נסיבותיו המיוחדות של הניזוק, נדרשו לו בפרקי זמן מסויימים שני עובדים שייסעדו אותו בעת ובעונה אחת. כמו-כן, היה צורך שם כי מי שיטפל בניזוק ישלוט בשפה העברית, לא רק בדיבור כי אם גם בכתיבה, זאת בשל שלניזוק נפתח צוהר לתקשורת כתובה עם הסביבה והוכח כי בעזרת גירויים אינטנסיביים הוא מצליח להתקדם בתקשורת עם הסביבה. בית-המשפט מצא שם, אם כן, כי ראוי שהעובדים בסביבתו של הניזוק יהיו ישראלים. בפועל (בהתחשב בקיזוז יתר שעשה בית-המשפט המחוזי), נפסקו לניזוק כ-18,000 ש"ח לחודש, בניכוי הסיעוד שנתקבל מן המוסד לביטוח לאומי. בית-המשפט העליון לא התערב בפסיקה זו. אמת המידה שנפסקה בפרשת אקסלרוד נתונה, איפוא, לבחינה קונקרטית בכל מקרה ומקרה. 9. אשר למערערת שלפנינו – אין היא סובלת ממגבלות מוטוריות המונעות ממנה עצמאות מבחינת יכולת התנועה, שכן הנכות האורטופדית שלה נובעת מפגיעות בצוואר ובכף היד. וחשוב יותר, הליכתה של המערערת אינה טובה, היא צולעת ומרבה ליפול וחשוב יותר, הפגיעה הקוגנטיבית אצל המערערת חמורה ביותר: היא סובלת מדמנסיה עקב תסמונת אורגנית מוחית ומצמצום חמור של שדות הראיה בשני הצדדים שבשלם הועמדה נכותה בתחום הנוירולוגיה על 100%. הליקויים הקוגנטיביים החמורים מהם סובלת המערערת, כך נקבע בבית המשפט המחוזי, מונעים ממנה לתפקד באופן עצמאי, היא זקוקה למלווה ולאפוטרופוס, אינה מסוגלת לתפקד לבד בבית וזקוקה למלווה ולמשגיח גם בצאתה מהבית. עוד נקבע כי המערערת נוהגת לעתים באלימות, משליכה חפצים ואף מציתה את המזרונים, מבלי משים, מבדלי הסיגריות שהיא משליכה סביבה. היא אמנם שולטת בסוגריה, אך זקוקה לעזרה על-מנת להגיע לשירותים ועל מנת לרחוץ את עצמה. לאור כל אלה, קבע בית-המשפט קמא כי המערערת זקוקה לטיפול צמוד ולסיעוד במשך כל שעות היממה. ודוק – בית-המשפט המחוזי מצא, אמנם, כי המערערת אינה זקוקה לסיעוד פעיל כי אם לעזרה סבילה, דא עקא, שגם הצורך הזה מחייב, כאמור, העסקה של מלווה ומשגיח בכל שעות היממה. משכך הדבר, קמה תחולה להילכת אקסלרוד, שאמות-המידה שהותוו בה מציעות את הפתרון הטוב ביותר, העונה על צרכי הניזוק ומביא בחשבון גם את עניינו של המזיק להביא להקטנת הנזק ככל האפשר. לענין זה לא הובאה כל ראית בבית המשפט המחוזי שהיה בה כדי ללמד כי מתקיים במקרה זה שוני בין העסקת עובד זר המבצע סיעוד פעיל, לבין עובד אחר שנדרש לסיעוד סביל בעיקרו במשך כל שעות היממה. יצוין, בהקשר זה, כי ראוי היה לברר בבית המשפט המחוזי את שאלת עלות הסיעוד על-פי חלופות שונות. ראוי היה גם כי בפסק הדין יקבעו ממצאים ברורים יותר באשר לאופי המגבלות מהן סובלת המערערת. לאור האמור, חישוב נכון של הסכום המגיע למערערת עבור 21 שנים (מיום מתן פסק הדין, עת היתה בת 51, ועד הגיעה לגיל 72) צריך לעמוד על סך של 2,241,600 ש"ח [12,000 (במעוגל) X 186.8], נכון ליום פסק הדין בבית המשפט המחוזי, ולא כפי שנקבע. במובן זה מתקבל, אפוא, הערעור. 10. מאידך, יש לקבל את הערעור שכנגד בעניין אחד. בפסק הדין נפלה טעות בכל הנוגע לחישוב הפסדי ההשתכרות של המערערת. מן הסכום שקבע בית המשפט המחוזי כבסיס שכרה של המערערת יש לנכות את מס ההכנסה. לפיכך, יש להעמיד את הסכום, לצורך חישוב הפסדי השתכרות בעבר, על סך של 4,900 ש"ח לחודש, במקום 5,500 ש"ח כפי שנקבע, ואילו את הסכום שנקבע לצורך חישוב הפסדי השתכרות בעתיד יש להעמיד על סך של 6,309 ש"ח במקום 7,500 ש"ח. לאור האמור, יש לנכות את ההפרשים בסך 55,200 ש"ח לעבר (600 X 92 חודשים) בצירוף ריבית כחוק מאמצעיתה של התקופה ועד למועד התשלום בפועל, וכן 163,214 ש"ח לעתיד (1,191 X 137.04), הכל בערכי פסק הדין דלמטה. 11. לא מצאנו מקום להתערב ביתר ההוראות הכלולות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. אשר על כן, הערעור והערעור שכנגד מתקבלים בחלקם, כאמור. שכר הטרחה שנפסק בבית-משפט קמא יותאם לשינויים כאמור בפסק-דין זה. אין צו להוצאות בערכאה זו. ש ו פ ט השופט א' גרוניס: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת ע' ארבל: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט ריבלין. ניתן היום, ה' באב התשס"ה (10.8.05). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 02080830_P21.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il