הנסון מוצרי מחצבה (ישראל) בע"מ נ' לשכת התכנון יו"ש ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 808/23 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט ח' כבוב כבוד השופט י' כשר העותרת: הנסון מוצרי מחצבה (ישראל) בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. לשכת התכנון יו"ש 2. מועצת התכנון העליונה באזור יהודה ושומרון 3. ועדת המשנה להתנגדויות של מועצת התכנון העליונה באזור יהודה ושומרון 4. ועדת המשנה לכריה וחציבה של מועצת התכנון העליונה באזור יהודה ושומרון 5. מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון 6. ראש המנהל האזרחי באזור יהודה ושומרון 7. סגן ראש המנהל האזרחי באזור יהודה ושומרון 8. קצין מטה למסחר, תעשייה ומכרות המנהל האזרחי באזור יהודה ושומרון עתירה למתן צו על-תנאי; תגובה מטעם המשיבים בדבר דחיית העתירה על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי; הודעה מטעם העותרת; תגובה מטעם המשיבים בשם העותרת: עו"ד יהודה טוניק בשם המשיבים: עו"ד מיטל בוכמן-שינדל פסק-דין השופט ח' כבוב: עניינה של העתירה בבקשה העותרת כי נוציא צו על-תנאי המורה למשיבים לבוא, וליתן טעם, "מדוע לא תינתן לאלתר, החלטה סופית בהתנגדויות לתכנית יו"ש 52/14/2 'מחצבת הנסון בנחל רבה, הרחבה דרומית'" (להלן: התכנית ו-המחצבה, בהתאמה); וכן – "להורות למשיבים לאשר את התכנית". ברקע העתירה ניצבת, כאמור, התכנית, שמטרתה הרחבת שטח החציבה הדרומי של המחצבה בה פועלת העותרת זה מעבר, בכדי להגדיל את עתודות המַחְצָבִים של העותרת. משכך, הגישה העותרת, ביום 04.10.2018 את מסמכי התכנית, וביום 22.01.2020 התקיים דיון בתכנית. או אז הוחלט על הפקדתה של התכנית בכפוף לביצוע השלמות. ביום 12.06.2020, לאחר ביצוע ההשלמות הנדרשות, הופקדה התכנית ופורסמה להתנגדויות. ביום 30.08.2020, בחלוף סד הזמנים להגשת התנגדויות, הועברו ההתנגדויות שהוגשו לדיון, ובימים 08.02.2021 ו-01.03.2021, התקיימו ישיבות בעניין התכנית, וניתנה החלטת ביניים שהורתה על קבלת התייחסותם של קציני מטה במנהל האזרחי עד ליום 04.07.2022. זמן מה לאחר מכן, כלל ההתייחסויות שהתבקשו – התקבלו. ברם, וחרף פניות חוזרות ונשנות מטעם העותרת למשיבים, לרבות שליחת מכתב התראה טרם נקיטת הליכים – עד למועד כתיבת פסק דין זה, טרם התקבלה החלטה סופית באשר להתנגדויות. משכלו כל הקיצים לשיטת העותרת, הוגשה העתירה שבכותרת. בתמצית, בעתירה נטען לכך שהעיכוב במתן החלטה בהתנגדויות על-ידי ועדת המשנה נגוע בחוסר מידתיות, חוסר סבירות קיצונית ושרירות, וכי העיכוב עומד בניגוד לכללי הצדק הטבעי ופוגע בזכויותיה הקנייניות של העותרת. בהמשך להחלטתי מיום 29.01.2023, הגישו המשיבים, ביום 03.04.2023, תגובה תמציתית בדבר דחיית העתירה על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי. זאת, לפי סעיף 5א, לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן: חוק בתי משפט לענינים מינהליים), שנחקק בשנת 2018 בגדרי תיקון מס' 117 לחוק האמור ובהתאם לפרט 2 לתוספת הרביעית לחוק זה. שכן, לאור אלה – ברי כי עומד לרשות העותרת סעד חלופי בדמות הגשת עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים. לפיכך הובהר כי יש לדחות את העתירה על הסף, תוך שטענות הצדדים לגופו של עניין ישמרו להם. למקרא תגובת המשיבים הורתי לעותרת להודיע האם היא עומדת על עתירתה. ביום 13.04.2023 הוגשה הודעה מטעם העותרת, בה נטען כי בניגוד לתגובת המשיבים, המקרה דנן נכנס תחת החריג המצוי בפרט 2(2) לתוספת הרביעית לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, שעניינו ל"החלטה שעניינה תכנית תכנון אזורית או תכנית תכנון מתארית כמשמעותן בפרק שלישי לחוק תכנון ערים [כפרים ובניינים, מס' 79 לשנת 1966 (להלן: חוק תכנון ערים) – ח.כ.]". עוד נטען, כי עסקינן בתכנית תכנון מתארית, כפי שעולה אף מכותרתה: "תכנית מתאר מפורטת". בנוסף נטען, כי תכנית זו מהווה שינוי לתכנית מתאר מפורטת ושינוי לתכנית אזורית, ולפיכך מכוח סעיף 26 לחוק תכנון ערים, חלים עליה כל אותם כללים אשר חלים על התכניות המיועדות לתיקונן. למקרא הודעת העותרת הוריתי למשיבים להגיב לאמור בהודעה, וביום 03.05.2023 הוגשה תגובה מטעם המשיבים להודעת העותרת. בגדרה פורט מדוע לעמדת המשיבים אין יסוד בטענת העותרת כי ענייננו בחריג האמור. זאת, מכיוון שאכן מדובר בתכנית מפורטת, שההוראות הנוגעות לה מצויות בסעיפים 24-23 לחוק תכנון ערים; וזאת בניגוד לתכנית אזורית או מתארית, אשר ההוראות הנוגעות להן מצויות בסעיפים 18-15 ו-22-19 לחוק תכנון ערים, בהתאמה. בהקשר זה הוסבר, כי תכנית מפורטת, אינה חוסה תחת החריג בפרט 2(2) לתוספת הרביעית לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים וזאת, בין היתר, על יסוד הגדרת "תכנית מפורטת" בסעיף 23 לפרק השלישי בחוק תכנון ערים; לאור תוכנה ואופייה של התכנית, לרבות כותרת התשריט שצורף לה; ובשים לב לעובדה שהתכנית מהווה שינוי לתכנית מפורטת מספר 52/14 ולתכנית איזורית 15S-. כמו כן הוטעם, כי להבדיל מתוכניות מתאר, המתייחסות לתא שטח רחב ומגדירות הוראות תכנון כלליות ביותר, התכנית מושא ענייננו מתייחסת לתא שטח קטן ומגדירה הוראות מפורטות. בשים לב למחלוקת שניטשה בין הצדדים, ניתנת בזאת הכרעתי. דיון והכרעה לאחר עיון בעתירה, בתגובת המשיבים, בהודעת העותרת, ובתגובת המשיבים להודעה, על נספחיהן – מצאתי כי הדין עם המשיבים, וכי דינה של העתירה להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי. כפי שעולה מהאמור לעיל, המחלוקת בין הצדדים, בכל הנוגע לשאלת קיומו של סעד חלופי, מתמצת בשאלה האם ענייננו בתכנית מתארית, הבאה בגדרי החריג לכלל, כטענת העותרת; או שמא מדובר בתכנית מפורטת, שלא נכללת בחריג האמור, כנטענת המשיבים. כאמור, סבורני כי הדין עם המשיבים. על אף כותרתה של התכנית שהוגשה על-ידי העותרת (נספח 5 לכתב העתירה), "תכנית מתאר מפורטת", לא שוכנעתי בטענה כי אכן עסקינן בתכנית מתארית, אלא נהפוך הוא וזאת ממספר טעמים. כך, למשל בסעיף 1.1 לתכנית שכותרתו: "שם וחָלוּת התכנית" [הניקוד הוסף – ח.כ.], נקראה התכנית מפורשות: "תכנית מפורטת מס' 52/14/2 [...]"; וכך עולה גם מכותרת התשריט שצורף לתכנית: "מחצבת נחל רבה – תכנית הרחבה, תכנית מפורטת מס' 52/14/2 המהווה שינוי לתכנית מפורטת מס' 52/14 ולתכנית מתאר 15S-" [ההדגשות הוספו – ח.כ.]. כך אף עולה מתנאי מספר 2 לרישיון החציבה של העותרת (נספח 1 לכתב העתירה), בו נכתב: "בעלת הרישיון מתחייבת לכרות [...] בהתאם לתוכנית מפורטת מס' 52/14 [...]". כמו כן, מקובלת עליי עמדת המשיבים לפיה תוכנה ואופייה של התכנית מושא ענייננו מלמדים, גם הם, על כך שמדובר בתכנית מפורטת. זאת, משהיא אכן מתייחסת לתא שטח קטן, ומגדירה הוראות מפורטות וקונקרטיות אשר למחצבה. בכך התכנית ממלאת את ייעודה כחלק קטן ומפורט, שנועד לסייע להוציא מן הכוח אל הפועל תכנית תכנון מתארית ('תכנית אם'). לא זו אף זו, בשים לב לכך שתכניות מפורטות כגון דא מוכנות על-ידי הוועדה המקומית, לפי סעיף 23(3)(א) לחוק תכנון ערים, אכן הדעת נותנת כי נכון שהדיון המשפטי הראשון בהקשרן יתחיל בבית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לענינים מינהליים, ולא בבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק – בשים לב לתכליות שהובילו לחקיקת חוק בתי משפט לענינים מינהליים, קרי: "להעניק לערכאות אלו סמכות מקבילה לערוך ביקורת שיפוטית על מעשי המינהל, וליצור ערכאה דיונית ראשונה לדיון בעניינים מינהליים (בכפוף, כמובן, לסייגים שנקבעו), תוך שזכות הערעור לבית משפט זה – נשמרת" (בג"ץ 5293/21 סלום ואח' נ' ראש המינהל האזרחי, פסקה 7 (26.10.2021); וביתר פירוט, ראו: מני מזוז "רפורמה בשיפוט המינהלי בישראל – חוק בתי-משפט לעניינים מינהליים, תש"ס-2000" משפט וממשל ו 233 (2001)). סוף דבר הוא שהעתירה נדחית בזאת על הסף, מחמת קיומו של סעד חלופי. טענות הצדדים בנוגע לאי מתן החלטה בהתנגדויות ואי אישור התוכנית – שמורות להם. בנסיבות העניין, העותרת תישא בהוצאות המשיבים בסך של 2,500 ש"ח. ניתן היום, ‏כ"ה באייר התשפ"ג (‏16.5.2023). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 23008080_C09.docx אל מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il