ברי כהן נ. חיים ישראל אלפסי

פסק-דין בתיק בש"א 808/12 בבית המשפט העליון בש"א 808/12 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער: ברי כהן נ ג ד המשיב: חיים ישראל אלפסי ערעור על החלטתו של כבוד רשם בית המשפט העליון ג' שני בבש"א 45/12 בשם המערער: עו"ד אושרת-אלייה ביבי פסק-דין לפניי ערעור על החלטת כבוד הרשם ג' שני (בש"א 45/12-ג') מיום 22.1.2012 אשר דחה את בקשת המערער להארכת מועד שניה להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"א 1727/05 (כבוד השופטת ע' ברון), מיום 31.10.2011). יצוין, כי המועד להגשת הערעור היה ה-18.1.2012, וכי מועד זה הוארך על ידי הרשם בהתאם לבקשת באת כוחו הנוכחית של המערער עד ליום 22.12.2012 בקליפת אגוז, הבסיס לבקשה, כמו גם הטענה המרכזית בהליך המרכזי, הוא כי בא כוח המערער בהליך בבית המשפט המחוזי לא ייצגו היטב. לעניין הבקשה להארכת מועד, הטענה היא כי חילופי הייצוג, לא אפשרו לבאת כוחו החדשה של המערער, ללמוד את התיק ולהגיש את הערעור. לאחר שעיינתי בערעור על צרופותיו, ובהחלטות הרשם, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות, מבלי להידרש לתגובת המשיבים. כפי שציינתי בעבר, אופן בחינת בקשה להארכת מועד הוא כפול. ראשית, יש לבחון האם כלל קיים טעם מיוחד המצדיק את הערכת המועד. שנית, באם קיים טעם שכזה, יש לבחון האם קיימים טעמים לדחות בכל זאת את הבקשה (ראו בש"ם 6229/11 דון יחיא נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה (טרם פורסם, 10.1.2012), פסקאות 10-8). השיקולים שיש לשקול, במסגרת בחינת קיומו של "טעם מיוחד" המצדיק מתן הארכת מועד אינם "רשימה סגורה". יחד עם זאת, שניים מבין המרכזיים שבשיקולים אלו הם זכות המבקש ליומו בבית המשפט ומנגד עיקרון סופיות ההליך. העיון בהחלטות הרשם, בעניין זה, מעידות כי הרשם שקל את כלל השיקולים הרלבנטיים, ולמעשה הערעור מופנה כנגד המשקל שניתן לכל אחד מהם במסגרת ההחלטה. כידוע, שיקול דעת הרשם הוא שיקול דעת רחב בו לא תתערב בנקל ערכאת הערעור (ראו: בש"א 4747/05 ראובן פלד עבודות בניין בע"מ נ' בית הארחה – מעלה החמישה (לא פורסם, 29.8.2005); בש"א 3784/02 בן דוד נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 23.5.2002)). ההליך הנוכחי אינו מאותם מקרים בהם ראויה התערבותה של ערכאת הערעור. אף לו הייתי מניח שחילופי ייצוג יכולים לעלות לכדי "טעם מיוחד" להארכת מועד, ואף לו הייתי מניח כי כך הדבר בהליך הנוכחי, ואיני מניח זאת, העובדה כי ניתנה הארכת מועד אחת, עד למועד שנתבקש על ידי המערער עצמו, די בה כדי להוות טעם של ממש לדחיית הבקשה. ברי, כי משביקש המערער להאריך את מועד הגשת הערעור עד למועד מסוים, יצר הוא הסתמכות של ממש בקרב הצד שכנגד, כי בחלוף המועד, באם לא תוגש הודעת ערעור, יסתיימו ההליכים. משכך, בנסיבות מקרה זה, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הרשם. סוף דבר, דין הערעור להידחות. ניתן היום, י' באדר התשע"ב (4.3.2012). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12008080_H01.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il