ארליך נ' מפכ"ל המשטרה ואח'

13 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8079/18 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט ע' גרוסקופף העותר: רועי ארליך נ ג ד המשיבים: 1. מפכ"ל המשטרה 2. המחלקה לחקירות שוטרים 3. פרקליט המדינה 4. רס"ל מזל אוחיון עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבות: י"ח באדר ב התשע"ט (25.3.2019) כ"ב באייר התשע"ט (27.5.2019) ב' בטבת התש"ף (30.12.2019) בשם העותר: עו"ד אייל אבולפיה בשם המשיבים 3-1: עו"ד ענת גולדשטיין; עו"ד רנאד עיד בשם המשיבה 4: עו"ד משה אלון פסק-דין השופט ע' גרוסקופף: עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותר כי נורה למשיבים 3-1 להעמיד לדין משמעתי את המשיבה 4, היא השוטרת מזל אוחיון (להלן: "אוחיון"). זאת, בגין רישום כוזב שערכה בדו"ח פעולה, במסגרתו תיארה את השתלשלות האירועים במפגש בין השוטר (לשעבר) שי פורטל (להלן: "פורטל"), לבין העותר – מר רועי ארליך (להלן: "העותר"). רקע עובדתי אוחיון התגייסה למשטרת ישראל ביום 24.9.2015, בהיותה כבת 20, והחלה לפעול כסיירת תנועה באגף התנועה במחוז תל אביב. זאת, לאחר שאת שירותה הצבאי ביצעה באגף התנועה במשטרה במסגרת מסלול שח"ם (שירות חובה במשטרה). כשלושה חודשים לאחר גיוסה למשטרה לשירות קבע, ביום 22.12.2015 נחקרה אוחיון על ידי המחלקה לחקירות שוטרים (המשיבה 2, להלן: "מח"ש") בקשר עם חקירה שהתנהלה נגד פורטל – שוטר ותיק אליו צוותה אוחיון במסגרת עבודתה במשטרה עוד מימי שירות החובה שלה. החקירה נסבה סביב החשד כי ביום 27.10.2015 ביצע הלה עבירת תקיפה כלפי העותר (להלן: "אירוע התקיפה"). אוחיון, אשר נכחה באירוע התקיפה, ציינה בחקירתה כי במסגרת דו"ח הפעולה שכתבה ביחס לאירועי אותו יום (להלן: "דו"ח הפעולה"), תיארה את מהלך הדברים כאילו העותר התנגד לביצוע מעצר, ועל כן "נאלץ" פורטל להפעיל אמצעי כוח כלפיו, על אף שלא כך היה. בתוך כך, הסבירה אוחיון כי בעת כתיבת דו"ח הפעולה, פנתה לפורטל ושאלה מה עליה לכתוב. בתגובה, השיב פורטל "תרשמי שנתתי מכה בראשו כי הוא התנגד למעצר... וביקש[תי] ממנו שייתן את ידיו על מנת לאזוק אותם" (ת"פ (שלום ת"א) 24591-08-16 מחלקה לחקירות שוטרים – מח"ש נ' פורטל, פסקה 13 (15.11.2017) (להלן: "הכרעת הדין בעניין פורטל")). אוחיון פעלה בהתאם להנחיותיו של פורטל. במענה לשאלת החוקרים מדוע נהגה כך, השיבה אוחיון "אני שוטרת חדשה, עובדת הרבה זמן עם [פורטל], מצד אחד אני הרגשתי לא בנוח עם מה שהיה ומצד שני לא רציתי לסבך את [פורטל], אז התייעצתי איתו" (שם). על אף שעל פני הדברים נראה כי היה בכך כדי להקים חשד לביצוע עבירת שיבוש מהלכי משפט (לפי סעיף 244 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין")), נמנעו החוקרים מביצוע החקירה תחת אזהרה, ודבריה של אוחיון נמסרו במסגרת עדות פתוחה. בתום החקירה הוחלט כי פורטל יועמד לדין פלילי בעבירות של תקיפה (לפי סעיף 379 לחוק העונשין) ושיבוש מהלכי משפט (לפי סעיף 244 לחוק העונשין). באשר לאוחיון, סברה מח"ש שנסיבות העניין מצדיקות כי הטיפול בעניינה יעשה במישור המשמעתי, חלף המישור הפלילי. על כן, ביום 3.7.2016 העבירה מח"ש למחלקת המשמעת במשטרה (להלן: "מחלקת המשמעת") המלצה להעמיד את אוחיון לדין משמעתי בגין עבירה של מסירת מידע כוזב, לפי סעיף 5 ופרט 22 לתוספת הראשונה לחוק המשטרה, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק המשטרה"). ביום 21.7.2016 השיבה מחלקת המשמעת למח"ש כי ישנו קושי לנקוט בהליכים משמעתיים נגד אוחיון מבלי שזו נחקרה תחת אזהרה. דא עקא, היות שבאותה עת צפויה הייתה אוחיון להעיד כעדת תביעה בהליך הפלילי שהתנהל נגד פורטל, סברו הגורמים הרלוונטיים במח"ש כי חקירתה באזהרה בשלב הזה מהווה מהלך מורכב, וביקשו להימנע מכך. כשנה לאחר מכן, ביום 14.9.2017 העידה אוחיון כעדת תביעה בהליך הפלילי שהתנהל נגד פורטל, וחזרה בקירוב על עיקרי הדברים שמסרה בחקירתה. עובר למתן העדות, הובטח לאוחיון כי עדותה לא תשמש לצורך העמדתה לדין פלילי, בהתאם להחלטת מח"ש שלא להעמידה לדין פלילי, וכן בהתאם לסעיף 47(ב) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971. בנוסף, נעשה ניסיון להעניק לאוחיון גם חיסיון מפני הפללה עצמית ביחס להליכים משמעתיים, ואולם לאחר בירור מול מחלקת המשמעת, הובהר כי אין הדבר אפשרי. למען שלמות התמונה, יצוין כי בתום ההליך הפלילי שהתנהל נגד פורטל, הוא הורשע בביצוע העבירות בהן הואשם, ולאחר שערער על גזר דינו, קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו כי ירצה 5 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות (ע"פ (מחוזי ת"א) 37732-07-18 פורטל נ' מחלקה לחקירות שוטרים – מח"ש, פסקה 5(ה) (9.1.2019)). בהמשך לאמור, ביום 27.11.2017 הגיש העותר תלונה לנציבות תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות (להלן: "הנציבות"), בטענה כי בנסיבות העניין היה על מח"ש להעמיד גם את אוחיון לדין פלילי. בעקבות תלונה זו בדקה הנציבות את העניין, וביום 13.2.2018 נתנה החלטה במסגרתה הומלץ כי פרקליט המדינה ייתן דעתו למקרה זה, וישקול את הצעדים אותם ראוי לנקוט. כן המליצה הנציבות כי פרקליט המדינה ישקול גיבושה של הנחיה מערכתית ביחס ל"סוגיית המשך השירות במשטרה של שוטר שהורשע בבית המשפט או בהליך משמעתי, בעבירת שיבוש מהלכי משפט" (נספח ו' לעתירה) (להלן: "החלטת הנציבות"). ביני לביני, בעקבות הבדיקה שערכה הנציבות, פנתה מח"ש למחלקת המשמעת על מנת לברר האם ננקטו הליכים משמעתיים בעניינה של אוחיון. מחלקת המשמעת השיבה פעם נוספת כי היות שאוחיון לא נחקרה באזהרה, לא ניתן לנקוט נגדה הליכים משמעתיים. בתגובה, הציעה מח"ש כי ייעשה שימוש בעדותה של אוחיון בבית המשפט לצורך נקיטת הליכים משמעתיים, בהתאם לפקודת המטה הארצי 04.06.01 "טיפול המשטרה בהערה של שופט בפסק דין או בהחלטה אחרת", לפיה מקום בו ניתנה הערת שופט הקשורה לאמינותו של שוטר, יועבר העניין לקצין אגף חקירות לבדיקה והמשך טיפול. ואולם, בבחינת אפשרות זו על ידי מחלקת המשמעת, עלה כי בעדותה של אוחיון לא נתגלה כל מידע שלא היה ידוע קודם לכן מחקירתה במח"ש, ועל כן עניינה אינו נכלל בגדר הפקודה. אשר על כן, החליטה מחלקת המשמעת כי חלף זאת יועבר עניינה של אוחיון לבחינת הגורמים האמונים על נקיטת אמצעים מנהליים במחלקת המשמעת. בעקבות החלטת הנציבות, נבחן עניינה של אוחיון על ידי פרקליט המדינה אשר ביקש ממח"ש לשוב ולהביאו בפני מחלקת המשמעת לבחינת האפשרות לנקוט הליכים משמעתיים. ואולם, לאחר שמחלקת המשמעת בחנה את הנושא פעם נוספת (שלישית במספר), נותרה איתנה בעמדתה כי משלא נחקרה אוחיון תחת אזהרה, לא ניתן לנקוט בהליכים משמעתיים נגדה, וחלף זאת יש לנקוט באמצעים מנהליים. לאור האמור, ביום 16.10.2018 נערך לאוחיון שימוע במחלקת המשמעת שעניינו שקילת המשך שירותה במשטרה ונקיטת אמצעים מנהליים לפי סעיף 10(2) לפקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: "פקודת המשטרה"), הכוללים, בין היתר, השעיה, שחרור משירות ופיטורין. לאחר השימוע נשקל עניינה של אוחיון על ידי ראש אגף משאבי אנוש במשטרת ישראל (להלן: "ראש אמ"ש"), וביום 18.1.2019 החליטה ראש אמ"ש לנקוט נגד אוחיון באמצעי של התראה, הקבוע בפקודת המטה הארצי 06.01.03 "התראה" (להלן: "ההתראה" ו-"פקודת המטא"ר", בהתאמה). בנוסח ההתראה נכתב כי זו תעמוד לחובתה של אוחיון בהמשך שירותה, וכי כל הסתבכות נוספת תוביל לשקילת פיטוריה מהמשטרה. כן החליטה ראש אמ"ש על הטלת עונש חינוכי, וחייבה את אוחיון בהעברת 5 הרצאות בדבר "חשיבות כתיבת דוחות, האופן בו יש צורך לדבוק בדיווח אמת תוך תיעוד אמין בשטח וכן הפקת לקחים ממקרה זה" (עמ' 2 לנספח 7 לתצהיר התשובה מטעם המשיבים 3-1) (להלן: "העונש החינוכי"). טענות הצדדים ותמצית ההליכים לפנינו ביום 13.11.2018, עובר להחלטת ראש אמ"ש על מתן ההתראה והטלת העונש החינוכי, הגיש העותר עתירה לבית משפט זה, במסגרתה ביקש כי נורה למשיבים 3-1 (להלן: "המשיבים") ליתן טעם מדוע לא תועמד אוחיון לדין פלילי או משמעתי וכן מדוע לא תפוטר על אתר, נוכח התנהלותה בקשר לאירוע התקיפה. כן ביקש העותר כי נוציא צו ביניים המורה על השעייתה של אוחיון מעבודתה במשטרה. לטענת העותר, מעשיה של אוחיון מצביעים על כך שהיא איננה ראויה ומתאימה לשרת כשוטרת במשטרת ישראל. כן נטען כי הותרתה בתפקיד מבלי שננקטו כל הליכים נגדה פוגעת באמון הציבור במשטרה, בפרט לאור החלטת הנציבות המורה על העברת העניין לבחינתו של פרקליט המדינה. ביום 13.1.2019 הגישו המשיבים תגובה מקדמית לעתירה, במסגרתה טענו כי דינה של העתירה להידחות על הסף. לשיטתם, על פי אמות המידה שנקבעו בפסיקה, לא קיימת בענייננו עילה להתערבות בהחלטותיהם של המשיבים ובשיקול דעתם. עוד טענו המשיבים כי ביחס לסעד הפיטורין שהתבקש, מדובר בעתירה מוקדמת, משום שבשלב זה טרם נתקבלה החלטה סופית בדבר נקיטת אמצעים מנהליים נגד אוחיון. בהמשך לכך, ביום 8.2.2019 הגישו המשיבים הודעת עדכון בדבר החלטת ראש אמ"ש על מתן ההתראה והטלת העונש החינוכי. ביום 25.3.2019 נערך דיון ראשון בעתירה. ואולם, במהלכו התברר כי אוחיון לא קיבלה הזמנה לדיון ועל כן נדחה הדיון בעתירה למועד אחר. בהמשך לכך, ביום 23.5.2019 הגישה אוחיון את תגובתה המקדמית לעתירה. בתמצית, טענה אוחיון כי החלטות המשיבים בעניינה היו מבוססות ושקולות, באופן שאיננו מצדיק התערבות. ביום 27.5.2019 התקיים דיון נוסף בעתירה. הדיון התמקד, בין היתר, באפשרות לנקוט בהליכים משמעתיים נגד אוחיון. לאחר הדיון הוצאנו צו על-תנאי, התוחם את גדרה של המחלוקת לעניין הדין המשמעתי בלבד, ומורה למשיבים לנמק מדוע אין להעמיד את אוחיון לדין משמעתי בגין המעשים המתייחסים לדו"ח הפעולה שערכה ביחס לאירוע התקיפה. משכך, טענות הצדדים שלהלן והחלטתנו יתמקדו בשאלה זו בלבד. ביום 22.7.2019 הגישה אוחיון את תצהיר תשובתה לצו על-תנאי. לטענתה, סדרי הדין החלים בהליכים משמעתיים במשטרת ישראל זהים לסדרי הדין במשפט הפלילי, לרבות ביחס לזכויות חשודים. על כן, משלא נחקרה תחת אזהרה, וכך למעשה נשללו ממנה הזכויות המגיעות לה כחשודה – ביניהן זכות השתיקה וזכות ההיוועצות – העמדתה לדין משמעתי תוביל לפגיעה קשה בזכותה להליך הוגן, ותקים לה טענת "הגנה מן הצדק". יתרה מכך, לשיטתה של אוחיון, בהחלטת ראש אמ"ש על מתן ההתראה, אשר צפויה לעמוד לחובתה לאורך כל שירותה במשטרה, וכן על הטלת העונש החינוכי, מוצו ההליכים העונשיים נגדה. כן נטען כי מדובר בנקיטת אמצעים מנהליים חמורים מאלו שהיו עשויים להיות מוטלים עליה במסגרת הליך משמעתי. לבסוף, טוענת אוחיון כי על פי סעיף 15 לחוק המשטרה, משחלפו 3 שנים ממועד סיום החקירה בעניין, חלה התיישנות על העבירה אשר אינה מאפשרת את העמדתה לדין משמעתי בשלב זה. לעניין זה, הוסיפה אוחיון כי לא ניתן לראות בעדותה במסגרת משפטו של פורטל כפעולת חקירה לעניין חישוב תקופת ההתיישנות, שכן עדות זו לא הוסיפה כל מידע שלא היה ידוע למשיבים קודם לכן. ביום 28.7.2019 הגישו גם המשיבים את תצהיר תשובתם לצו על-תנאי, במסגרתו נטען כי יש לבטל את הצו שהוצא ולדחות את העתירה, וזאת נוכח מספר טעמים: ראשית, לא קיימת עילה להתערבות בהחלטת המשיבים בדבר אי-העמדתה של אוחיון לדין משמעתי. לטענתם, גם ביחס להעמדה לדין משמעתי חלה ההלכה על פיה בית משפט זה לא יתערב בהחלטות רשויות התביעה בנושא העמדה לדין, אלא במקרים חריגים של חוסר סבירות קיצוני או גרם עיוות דין מהותי. בענייננו, ההחלטה שלא להעמיד את אוחיון לדין איננה החלטה בלתי סבירה, וזאת בפרט לאור העובדה שאוחיון הודתה במעשיה בהזדמנות הראשונה וללא השתהות, וכן הביעה חרטה רבה והבנה של הפסול במעשיה. בנוסף, נלקחה בחשבון העובדה כי באותה עת הייתה אוחיון שוטרת צעירה ולא מנוסה (בניגוד לפורטל שהיה שוטר ותיק), וחלקה באירועים היה שולי ביחס לפורטל; שנית, על פי החוק והפסיקה, בית הדין למשמעת של משטרת ישראל הוא בעל מעמד דומה לבית הדין הצבאי וכן לערכאות הפליליות. משכך, יש להקפיד כי שוטרים העומדים לדין משמעתי יקבלו את מלוא הזכויות הניתנות לאזרחים העומדים בפני דין פלילי, ובכך להבטיח קיומו של הליך תקין והוגן. בענייננו, היות שאוחיון לא נחקרה באזהרה עת מסרה את גרסתה בפני מח"ש, סברה מחלקת המשמעת כי העמדתה לדין משמעתי תפגע באופן משמעותי בזכויותיה; שלישית, נטען כי על פי סעיף 15 לחוק המשטרה, תקופת ההתיישנות לצורך העמדה לדין משמעתי היא 3 שנים מיום ביצוע העבירה. ככל שהתנהלו הליכי בירור, בדיקה או חקירה, תקופת ההתיישנות תימנה ממועד סיומם. לשיטת המשיבים, על פי פרשנותה של המשטרה ושל בית הדין המשמעתי, יש למנות את תקופת ההתיישנות החל מיום 27.10.2015 – הוא היום בו מסרה אוחיון את גרסתה במח"ש – שכן ממועד זה לא היה כל צורך בביצוע פעולות חקירה, בדיקה או בירור נוספות. בדומה לאוחיון, טוענים המשיבים כי לא ניתן לראות בעדותה של אוחיון במשפטו של פורטל כמועד מאפס, ממנו תחל להימנות תקופת ההתיישנות, וזאת מאחר שעדותה לא גילתה כל מידע חדש. יתרה מכך, לשיטת המשיבים חלוף הזמן ממועד ביצוע העבירה מוביל להיעדר אפקטיביות של ההליך המשמעתי; רביעית, נטען כי נגד אוחיון ננקט אמצעי מנהלי הנחשב כבעל דרגת חומרה יתרה במשטרת ישראל – התראת ראש אמ"ש. משמעות הדבר היא שאוחיון תימצא תחת "עין בוחנת" במהלך כל שירותה במשטרה, וכי ההתראה תישקל לחובתה בכל החלטה שתתקבל בעניינה לאורך הדרך. לשיטת המשיבים, מדובר באמצעי משמעותי וחמור יותר מהענישה אותה היה בית הדין למשמעת של המשטרה צפוי להטיל בעניינה של אוחיון. אשר על כן, משמוצה ההליך המנהלי בעניינה של אוחיון וננקט נגדה אמצעי חמור, פוחתת באופן משמעותי האפקטיביות שבהעמדתה של אוחיון לדין משמעתי בשלב זה. ביום 30.12.2019 התקיים דיון בהתנגדות לצו על-תנאי במסגרתו חזרו הצדדים על עיקרי טענותיהם. כן הוסיף בא כוח המשיבים כי הם מכירים בכך שנפל פגם בהתנהלות מח"ש וגורמים נוספים במשטרה במקרה זה, ואולם הופקו הלקחים הנדרשים ונעשים צעדים למען שיפור ההתנהלות במקרים דומים בעתיד. בתוך כך, ציין בא כוח המשיבים כי הם מצויים בעיצומו של תהליך לגיבוש הנחיית פרקליט המדינה, שעניינה נוהלי פתיחה בחקירה פלילית במקרים של חשד לדיווח כוזב מצד שוטרים, וכי צפויה מגמת החמרה בטיפול במקרים אלו. דיון והכרעה אקדים ואומר, כי המקרה שלפנינו אינו מקרה פשוט כלל ועיקר. אוחיון הודתה במסגרת חקירתה במח"ש כי פעלה על פי הנחיותיו של פורטל, ומסרה ביודעין דיווח שקרי על שהתרחש. בכך סייעה בידיו של פורטל לטייח את מעלליו ואת התנהגותו הפסולה במסגרת אירוע התקיפה, ולגלגל את האשמה לפתחו של העותר. התנהלות כזו היא פסולה מכל פסול. בית משפט זה עמד על כך בעבר בלשון תקיפה בציינו כי "התנהגות הכוללת מסירת עדויות שקר וחיפוי עליהן איננה נסבלת, ודאי מקום שהדבר מבוצע על-ידי רשויות המדינה המופקדות על שמירת החוק והשגת צדק" (מ"ח 3032/99 ברנס נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(3) 354, 379 (2002)). מסירת דיווח שקרי לא רק שאינה הולמת את ערכי המשטרה, אשר אמונה על אכיפת החוק ועל הגנה על ביטחון הציבור ושלומו, אלא יש בה משום פגיעה הרת אסון באמון הציבורי בדיווחי המשטרה, ובמעמד הראייתי הניתן לדברי שוטרים בהליכים משפטיים (ע״פ 44/81 מויאל נ' מדינת ישראל, פ״ד לו(1) 505, 526-525, 529 (1982); ע״פ (מחוזי ת״א) 20762-09-11 מדינת ישראל נ׳ מואס (9.11.2011). כן ראו: מבקר המדינה ״הטיפול המערכתי בעבירות שוטרים״ דוח ביקורת מיוחד 214, 234-233 (2017)). וזאת יש לזכור: מערכות אכיפת החוק נותנות ברובם המוחלט של המקרים אמון בדין וחשבון שמוסרים שוטרים על השימוש שעשו בכוח שהופקד בידיהם. הפרה של אמון זה ראוי להוקיע מכל וכל, והיא מצדיקה נקיטת צעדים נחרצים, עד כדי העמדה לדין פלילי במקרים מתאימים. אף על פי כן, לאחר ששקלתי את מכלול הטענות שהוצגו בפנינו, ולנוכח הכללים החלים בדבר היקף ההתערבות הראוי של בית משפט זה בהחלטות בעניין העמדה לדין, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את העתירה, וכך אמליץ לחבריי לעשות. העתירה שלפנינו, כפי שנתחמה במסגרת הצו על-תנאי, תוקפת את שיקול דעתם של המשיבים בהחלטתם שלא להעמיד את אוחיון לדין משמעתי. בית משפט זה פסק לא פעם כי שיקול הדעת הנתון לרשויות התביעה, האכיפה והחקירה בעת קבלת החלטה בדבר העמדה לדין, לרבות דין משמעתי, הוא רחב. משכך, היקף התערבותו של בית משפט זה בהחלטותיהן של הרשויות המוסמכות בעניין כגון דא יהיה מצומצם ביותר, ויוגבל למצבים בהם ההחלטה לוקה באי-חוקיות או בחוסר סבירות קיצוני או מובילה לעיוות דין מהותי (ראו למשל: בג"ץ 10243/03 ארדן נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נט(2) 306, 319-318 (2004) (להלן: "עניין ארדן"); בג"ץ 1299/05 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 13 (23.1.2007) (להלן: ״עניין פלוני״); בג"ץ 4230/05 כהן נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 41 (11.6.2009) (להלן: "עניין כהן"); בג"ץ 5326/10 ספיר נ' שר המשפטים, פסקה 5 (17.10.2010); בג"ץ 1879/13 עזריאל נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 28 (14.5.2014)). ודוק, במשטרת ישראל קיים מערך של אמצעים שונים בהם ניתן לנקוט נגד שוטרים אשר אינם עומדים בכללי ההתנהגות המצופים מהם, בו נכללים הן האמצעים הפליליים, הן האמצעים המשמעתיים והן האמצעים המנהליים (ראו: בג"ץ 8225/07 סדיק נ' מפכ"ל המשטרה, פסקה 31 (6.7.2009) (להלן: "עניין סדיק")). בהתאם להלכה האמורה, לגופים המוסמכים במשטרה נתון שיקול דעת רחב להחליט אם במקרה נתון יש לפנות להעמדה לדין משמעתי, או לנקוט באמצעי אחר (אם בכלל), בהתחשב במכלול נסיבות העניין (ראו: עניין ארדן, עמ' 319). כאמור, התערבות שיפוטית בשיקול דעת זה שמורה למקרים קיצוניים בלבד. בענייננו, הוחלט לנקוט נגד אוחיון בהליך מנהלי, חלף הליך משמעתי. כפי שפורט לעיל, במסגרת ההליך המנהלי, נערך לאוחיון שימוע במחלקת המשמעת, שעניינו שקילת המשך שירותה במשטרה ונקיטת אמצעים מנהליים נגדה. בסופו של ההליך, הוחלט על מתן התראת ראש אמ"ש, אשר תעמוד לחובתה של אוחיון בהמשך שירותה במשטרה, ועל הטלת העונש החינוכי. משמעותה של ההתראה היא כי כל סטייה נוספת בהתנהגותה של אוחיון תוביל לשקילה מידית של פיטוריה. אמנם, נקיטה בהליכים מנהליים איננה מבטלת את האפשרות לנקוט גם בהליכים משמעתיים. עם זאת, נראה כי במקרה בו עסקינן ההליך המנהלי שננקט נגד אוחיון והעונשים שהוטלו עליה במסגרתו אינם קלים גם בשים לב לעונשים אשר עשויים היו להיות מוטלים עליה לו ננקט נגדה הליך משמעתי (ראו סעיפים 37 ו-51 לחוק המשטרה). יתרה מכך, סבורני כי יש באמצעים המנהליים שננקטו נגד אוחיון במסגרת ההליך המנהלי, היינו התראת ראש אמ"ש, בשילוב עם העונש החינוכי, כדי ללמד את אוחיון על חומרת מעשיה ולהרתיע אותה מלחזור עליהם בהמשך שירותה. בכך, מקיימים עונשים אלו את תכליתם של דיני המשמעת להבטיח רמת התנהגות נאותה (לעניין תכלית זו של הדין המשמעתי, ראו: בג"ץ 1689/02 נמרודי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נז(6) 49, 56 (2003). ראו גם: עש"ם 4123/95 אור נ' נציב שירות המדינה, פ"ד מט(5) 184, 192 (1996); על"ע 2443/04 הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין נ' עו"ד בלום, פ"ד נט(5) 433, 465 (2005)). לצד הטעמים האמורים – שיקול הדעת השמור למשיבים בבחירה בדרך התגובה הראויה וההרתעה שהושגה באמצעות ההליך המנהלי שננקט נגד אוחיון – עומדות במקרה שלפנינו מספר נסיבות ייחודיות, אשר תפורטנה להלן. הצטברות הדברים מובילה למסקנה כי ההחלטה לטפל בעניינה של אוחיון במסגרת הליך מנהלי איננה נופלת לגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותו של בית משפט זה בשיקול הדעת הרחב הנתון למשיבים בעניינים כגון דא, וזאת אף אם ניתן היה לפעול נגד אוחיון גם במישור המשמעתי (ראו והשוו: עניין כהן, פסקה 41; עניין סדיק, פסקה 27; עע"ם 2042/12 חרב נ' ראש אגף משאבי אנוש משטרת ישראל, פסקה 15 (16.1.2013)). ראשית, במכלול שיקוליהם התחשבו המשיבים, כפי שראוי היה שיעשו, לא רק בטעמים עקרוניים ומערכתיים, אלא גם בנסיבות הפרטניות של ענייננו: בעת קרות האירועים הייתה אוחיון צעירה בת 20, אשר זה עתה החלה את שירות הקבע במשטרה, ומטבע הדברים יחסי הכוחות בינה לבין השוטר הוותיק פורטל לא היו שוויוניים. כמו כן, חלקה של אוחיון בקשר לאירוע התקיפה היה פחות משמעותי מזה של פורטל, אשר הוא שהניע את מסכת האירועים המצערת שחווה העותר. לאלה יש להוסיף, ולעניין זה חשיבות רבה בעיני, כי אוחיון הודתה במעשים המיוחסים לה בשלב מוקדם של חקירתה במח"ש, שיתפה פעולה עם גורמי המשטרה והביעה חרטה על מעשיה. כפי שלמדנו מספר הספרים: "מְכַסֶּה פְשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם" (משלי, כח 13). כל הנסיבות הפרטניות הללו הן בגדר שיקולים לקולא, הפועלים לטובתה של אוחיון. שנית, לא ניתן להתעלם מהזמן שחלף מאז קרות האירועים – למעלה מ-4 שנים חלפו מאז כתבה אוחיון את דו"ח הפעולה ונחקרה על ידי מח"ש. אפילו אם נניח בצד את טענתם של אוחיון והמשיבים לפיה הזמן הרב שחלף מאז קרות האירועים עשוי להקים מחסום דיוני מהעמדה לדין משמעתי (נוכח סעיף 15 לחוק המשטרה), שאלה שאינני רואה צורך להכריע בה לאור התוצאה אליה הגעתי, סבורני כי הזמן הרב שחלף פוגע באפשרות שההליך המשמעתי, אשר מחייב ענישה מהירה ויעילה, יגשים את תכליתו (בג"ץ 9850/16 אבו רחמה נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 19 (16.9.2018). ראו גם: דברי הסבר לסעיף 17 להצעת חוק המשטרה (דין משמעתי, בירור קבילות שוטרים, עובדים שאינם שוטרים והוראות שונות), התשס"ה-2005, ה"ח הממשלה 627, 633-632)). כפי שהיטיב לתאר זאת הנשיא מאיר שמגר ז"ל, "המשמעת נשכרת בדרך כלל מצעדים, הננקטים תוך זמן קצר יחסית אחרי אירוע עבירת המשמעת, ועם חלוף הזמן מעבר למידה הראוייה הופכת התגובה המשמעתית למעשה מיותר או, לעתים, אף לבעלת תוצאות הפוכות מאלו אשר להן מקווים" (עש"ם 5/85 מדינת ישראל נ' מגדלני, פ"ד לט(3) 334, 335 (1985)). ולבסוף, כפי שהוזכר לעיל, על אף הודאתה של אוחיון בביצוע מעשים שמעלים חשד לכאורה כי ביצעה מעשה עבירה, נמנעה מח"ש מלחקור אותה תחת אזהרה. אמנם, שאלת תחולתה של חובת האזהרה במסגרת הליכים משמעתיים טרם הובררה (ראו: עש"ם 85/01 יריב נ' נציב שירות המדינה, פ"ד נו(6) 411, 423-422 (2002) (להלן: "עניין יריב"). באותו עניין דנה השופטת (כתוארה אז) דורית ביניש בשאלת קבילותה של הודאה ללא אזהרה בהליך המשמעתי, והעירה אגב כך כי ספק בעיניה אם חובת האזהרה חלה בהליכי חקירה משמעתיים). ואולם, לא פעם עמד בית משפט זה על הדמיון בין ההליך הפלילי וההליך המשמעתי והשלכותיהם על האדם העומד לדין (ראו והשוו: על"ע 4354/01 עו"ד ברוך נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב-יפו, פ"ד נו(1) 440, 449-448 (2001); על"ע 2531/01 חרמון נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין, פסקה 15 (16.3.2004) (להלן: "עניין חרמון"); בר"ש 1958/09 עו"ד ברי נ' הועד המחוזי של לשכת עוה"ד בתל אביב, פסקה י"ג והאסמכתאות שם (10.5.2009)). כך, בדומה להליך הפלילי, גם במוקדו של ההליך המשמעתי ניצב אדם המואשם בביצוע עבירות, ואשר עלול להיפגע מעצם קיומו של ההליך ולהיענש בסופו. אשר על כן, גם לנאשם בהליך משמעתי עומדת הזכות הבסיסית כי ההליך בעניינו יתקיים באופן הוגן וצודק (ראו למשל: סעיפים 72(א), 75א(א) לחוק המשטרה. כן ראו: עניין פלוני, פסקה 16; עניין חרמון, פסקה 15; בג"ץ 266/05 פילנט נ' סגן הפרקליט הצבאי, פ"ד נט(4) 707, 713 ו-717 (2005)). בנוסף, לא ניתן להתעלם מכך שחרף קיומו של ספק בדבר תחולתה של חובת האזהרה בהליכים משמעתיים (זאת נוכח היעדרה של הוראת דין הקובעת זאת, ובהתחשב בעמדה שהביעה השופטת ביניש בעניין יריב), סקירת פסיקותיהם של בתי הדין המשמעתיים לשוטרים מצביעה על כך שבפועל נוהגים גופי החקירה במשטרה לחקור תחת אזהרה שוטרים החשודים בעבירות משמעת (ראו, למשל: ביד"ם 82/12 משטרת ישראל נ' פלוני, עמ' 222 (29.12.2013); ביד"ם 70/13 משטרת ישראל נ' פלוני, עמ' 279 (27.3.2014); ביד"ם 39/18 משטרת ישראל נ' אביטן, עמ' 14 (27.3.2019)). כאמור, בעניינה של אוחיון לא נהגו באותו אופן, וסבורני כי בכך יש כדי לחדד את הפגיעה בזכותה של אוחיון לקיומו של הליך הוגן בעניינה. נוכח האמור, בין אם נניח כי חובת האזהרה הקיימת בהליכים פליליים חלה בהליכים משמעתיים ובין אם לאו (עניין שיוותר להכרעה לעת מצוא), לא ניתן להתעלם מכך שאי אזהרתה של אוחיון בדבר היותה חשודה בביצוע עבירה, והיעדר יידועה בדבר הזכויות העומדות לה, ובפרט הזכות להימנע מהפללה עצמית והזכות להיוועץ בעורך דין, פוגעים בצורה שאינה מבוטלת באפשרות לקיים הליך הוגן בעניינה. לכך יש להוסיף גם את התנהלותם של הגורמים השונים במשטרה לאחר עדותה של אוחיון, אשר ככל הנראה העמיקה פגיעה זו. כפי שתואר לעיל (ראו פסקאות 9-3), על אף שמחלקת המשמעת יידעה את מח"ש בדבר הצורך לחקור את אוחיון תחת אזהרה על מנת שניתן יהיה להעמידה לדין משמעתי, מח"ש נמנעה מכך עקב החשש שהדבר יפגע ביכולתה להעיד כעדת תביעה בהליך הפלילי שהתנהל נגד פורטל. לא זו אף זו, בטרם העידה אוחיון במשפטו של פורטל, הובטח לה כי עדותה לא תשמש לצורך העמדתה לדין פלילי, ואף נעשה ניסיון להעניק לה גם חיסיון מפני הפללה עצמית ביחס להליכים משמעתיים. זאת ועוד, לאחר שעניינה של אוחיון נבחן על ידי מחלקת המשמעת מספר פעמים, הוחלט לנקוט נגדה בהליך מנהלי במסגרתו נשקל המשך שירותה במשטרה, ובסופו הוטלו עליה עונשים בדמות התראת ראש אמ"ש ועונש חינוכי. בכך, הציגו גורמי החקירה בפני אוחיון מצג לפיו עניינה נבדק, טופל והושלם. אכן, אין לכחד כי התנהלותם של גורמי המשטרה בעניינה של אוחיון הייתה לקויה, וזאת אין לזקוף לזכותם של המשיבים עת בוחנים את החלטתם. עם זאת, סבורני כי קיים קושי להטיל את השלכותיה של התנהלות זו על גבה של אוחיון, אשר שיתפה פעולה עם גורמי המשטרה שטיפלו בעניינה לאורך כל הדרך, והייתה מצויה תחת הרושם שבתום ההליך המנהלי שננקט נגדה, בא העניין לסיומו. צירופם של מכלול השיקולים הללו, מוביל למסקנה כי בשלב המאוחר בו אנו מצויים אין מקום להתערב בהחלטת המשיבים להסתפק בהליך המנהלי שהתקיים בעניינה של אוחיון. אף אם, כטענת העותר, ההחלטה סוטה לקולא משורת הדין ביחס למקרים מסוג זה, אין לומר כי בהתחשב במכלול נסיבותיו הפרטניות של מקרה זה היא בלתי חוקית, נגועה בחוסר סבירות קיצוני או מובילה לעיוות דין מהותי. לפני סיום, אבהיר כי אין בתוצאה זו כדי ללמד על תקינות התנהלותם של המשיבים בעניינה של אוחיון. מחדלם של המשיבים לוודא כי שוטרים אשר חטאו לתפקידם יועמדו לדין בשל מעשיהם תוך פרק זמן סביר אינו עניין של מה בכך. מדובר בהתנהלות שאינה ראויה, לבטח כשמדובר בגוף כמו משטרת ישראל, אשר מופקד על אכיפת החוק והבטחת שלומו וביטחונו של הציבור. כאמור בפסקה 16 לעיל, המשיבים ציינו בפנינו כי נוכח הלקחים שהופקו בעקבות מקרה מצער זה, הם מצויים בתהליך של גיבוש הנחיית פרקליט המדינה, אשר תקבע נהלים ברורים ומחמירים יותר לעניין טיפול במקרים של חשד לדיווח כוזב מצד שוטרים. על כך יש לברך. על מנת שמקרים מסוג זה לא יחזרו בשנית, יש לצפות כי הליך גיבושה של הנחיה זו יבוא על סיומו בקרוב, וכי בהתאם יתוקנו הפגמים שנפלו בהתנהלות המשיבים בענייננו, אם וכאשר יגיעו לפתחם מקרים דומים בעתיד. סוף דבר: נוכח האמור לעיל, אמליץ לחבריי לדחות את העתירה ללא צו להוצאות. ש ו פ ט השופט נ' הנדל: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת ע' ברון: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט ע' גרוסקופף. ניתן היום, ‏ט' באייר התש"ף (‏3.5.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 18080790_Y12.docx למ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1