פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון
ע"א 8076/19
לפני:
כבוד הנשיאה א' חיות
המערערים:
1. KM TEH MANAGEMENT LLC
2. גלעד ישראלי
3. אלירם רבין
4. T.E.H- AC2 LLC
5. KM- TEH HOLDINGS 7 LLC
נ ג ד
המשיב:
עמנואל קרוניץ
ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו מיום 28.11.2019 בתא"ק 16363-09-19 אשר ניתן על ידי כבוד השופט ע' מאור
בשם המערערים: עו"ד עידן אדלר רייס
בשם המשיב: עו"ד שרון בן-חיים; עו"ד דניאל מאיר
פסק-דין
ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ע' מאור) מיום 28.11.2019 בתא"ק 16363-09-19 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינם של המערערים.
1. עניינו של ההליך נושא הערעור הוא תובענה בסדר דין מקוצר שהגיש המשיב לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו להחזר סכום של 10,779,123 ש"ח בגין הלוואה שהעניק לטענתו למערערת 1 בתוספת ריבית ופיצויים מוסכמים. כמו כן תבע המשיב את המערערים 5-2, אשר ערבו לטענתו להלוואה. לאחר הגשת התובענה, הגיש המשיב בקשה לצו מניעה זמני להגבלת השימוש בנכסי המערערים (להלן: הסעד הזמני) והמערערים מצידם הגישו בקשה למחיקת התובענה ולחלופין בקשת רשות להתגונן. טענת ההגנה העיקרית שהעלו המערערים הייתה כי הסכמי ההלוואה שכרתו עם המשיב אינם אלא הסכמים למראית עין, וכי בפועל נחתם בין הצדדים הסכם השקעה שבמסגרתו נטל המשיב את הסיכון כי יפסיד את כספו – סיכון שאכן התממש.
2. לאחר שניסיונות בית המשפט להביא את הצדדים לפשרה במהלך שני דיונים בימים 19.11.2019 ו-21.11.2019 לא נשאו פרי, הוציא בית המשפט בתום הדיון האחרון צו מניעה ארעי להגבלת השימוש בנכסי המערערים, וכך קבע:
"על פניו עומד בפנינו הסכם בכתב להחזרת הלוואה. ההלוואה איננה מוחזרת. כל שנועד הסעד הזמני הוא לשמור על מצב קיים כאשר לעת הזו נדמה שמאזן הנוחות נוטה לטובת התובע באופן מובהק וזאת בשים לב לכך שעיינתי בבקשת רשות להגן שהוגשה ולטעמי ניתן להכריע בה גם כעת כאשר אין באופן אמיתי כל טענות הגנה כנגד התובענה ונדמה שהיא עולה כדי הגנה בדים, לכל הפחות בכל הנוגע לקרן ההלוואה כאשר יהיה נכון לשמוע בתנאים את שאלת הריבית ההסכמית והמשמעות של היתר העסקה שנחתם בין הצדדים, לבקשתו של התובע בשל אמונתו הדתית. אולם, לעת הזו, אינני קובע הוראות לעניין רשות להתגונן והדבר ייעשה בישיבה הקרובה שתיקבע בתחילת שבוע הבא".
3. על רקע זה הגישו המערערים בקשה לפסילת המותב במסגרתה טענו בעיקר כי ההחלטה הנ"ל מלמדת כי דעתו "נעולה" וכי הוא גמר בדעתו לדחות את בקשתם למתן רשות להתגונן. זאת, לטענתם, בפרט לנוכח קביעות המותב לגבי סיכויי ההגנה ולגבי היותו של ההסכם בין הצדדים הסכם הלוואה. כמו כן טענו המערערים כי עוד בדיון שנערך ביום 19.11.2019 התבטא המותב מחוץ לפרוטוקול באופן המעיד על כך שהוא אינו פתוח עוד לשכנוע. לבסוף, נטען כי גם שיקולים של מראית פני הצדק תומכים בפסילת המותב.
4. ביום 28.11.2019 דחה, כאמור, בית המשפט את בקשת הפסלות בקובעו כי הערותיו באשר לסיכויי ההליך במסגרת הדיון מיום 19.11.2019, שנערך בהסכמת הצדדים במתכונת בלתי פורמאלית על מנת לנסות ולסיים את הסכסוך בפשרה, אין בהן כדי ללמד כי הוא אינו פתוח לשכנוע והן נאמרו על בסיס התשתית העובדתית הראשונית שהונחה בפניו באותה העת. באשר להחלטה מיום 21.11.2019 הובהר, כי הכרעה בבקשה למתן סעד זמני מצריכה התייחסות, בין היתר, לסיכויי ההליך ועל רקע זה יש לקרוא את קביעותיו של בית המשפט באשר לטענות ההגנה של המערערים, קביעות שהיו לכאוריות בלבד. בית המשפט הוסיף וציין כי החלטות דיוניות שונות שקיבל על מנת להעניק למערערים פתחון פה ואפשרות לגבש את הגנתם כדבעי, מעידות אף הן כי דעתו אינה "נעולה" ולראייה – אף על פי שהדין מאפשר לדחות בקשת רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד, הוא קבע כי יש לקיים דיון בבקשה שהגישו המערערים וזאת על מנת לאפשר להם לנסות ולשכנע את בית המשפט בצדקתם.
5. מכאן הערעור דנן, שבו שבים המערערים על טענותיהם בפני בית המשפט קמא ומוסיפים כי לאחר שנדחתה בקשת הפסלות המשיך המותב את הדיון בנושא בקשת המשיב למתן סעד זמני ובתוך כך קבע קביעות נוספות שמהן ניתן להסיק כי דעתו "ננעלה".
המשיב מנגד סומך את ידיו על החלטת בית המשפט קמא וסבור שיש לדחות את הערעור. לטענתו, התבטאויות המותב לגוף המחלוקת לצורך הכרעה בבקשה לסעד זמני אין בהן כדי להקים עילת פסלות. כמו כן, לשיטת המשיב, יש לדחות את טענות המערערים המתייחסות לאירועים שקרו לאחר דחיית בקשת הפסלות, ולא נדונו במסגרתה.
ביום 8.12.2019 נדחתה על ידי בקשת המערערים להפסקת הדיון בהליך בבית המשפט קמא עד להכרעה בערעור דנן. כמו כן ולהשלמת הדברים יצוין כי ביום 18.12.2019 החליט בית המשפט קמא ליתן למערערים רשות להתגונן שאותה התנה בהפקדת ערובה.
6. עיינתי בערעור על נספחיו ובתשובה שהוגשה לו ובאתי לידי מסקנה כי דינו להידחות. ככלל, קביעותיו של מותב בהחלטת ביניים אינן מקימות כשלעצמן חשש ממשי למשוא פנים, ועל הטוען לקיומו של חשש כזה להראות כי דעתו של בית המשפט "נעולה" וכי איננו פתוח עוד לשכנוע (ע"א 810/18 בלולו נ' מדינת ישראל – היחידה הארצית לשומה, פסקה 4 (1.3.2018)). עיון בהחלטה מיום 21.11.2019 מלמד כי קביעותיו של בית המשפט נדרשו לצורך השיקולים שהיה עליו לשקול בבואו להעניק סעד זמני. קביעות אלה התבססו על התשתית הראייתית שעמדה בפני בית המשפט באותו שלב, וכפי שהבהיר בית המשפט קמא בהחלטה נושא הערעור דנן, קביעות אלה אינן מלמדות על גיבוש עמדה סופית בהליך.
אשר לטענות המערערים ביחס לאמירות שנאמרו לכאורה על ידי בית המשפט מחוץ לפרוטוקול בדיון ביום 19.11.2019. המותב הבהיר כי מדובר במגעים שקיימו הצדדים, בהסכמה, בסיוע בית המשפט על מנת לנסות ולהגיע לפשרה וההתבטאויות שיוחסו לו בהקשר זה אינן חורגות מהניהול היעיל של ההליך בשלביו המוקדמים (ע"א 820/19 בית בלב בע"מ נ' עמותת דיירי הדיור המוגן בישראל, פסקה 4 (7.2.2019)). זאת, בפרט בשים לב להבהרת המותב כי טרם גיבש עמדה סופית. הטענות הנוספות שהעלו המערערים אף הן אינן מגלות עילת פסלות על פניהן.
אשר על כן, הערעור נדחה. המערערים יישאו בהוצאות המשיב בערעור ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ש"ח.
ניתן היום, ב' בטבת התש"ף (30.12.2019).
ה נ ש י א ה
_________________________
19080760_V04.docx גק
מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il