חסונה ואח' נ' המדינה ואח'

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8073-03-25 לפני: כבוד השופט יוסף אלרון כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ העותרים: 1. איוב חסונה 2. הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל נגד המשיבים: 1. המשנה לפרקליט המדינה 2. יחדית עררים בפרקליטות המדינה 3. פרקליטות מחוז צפון 4. היחידה הארצית לחקירת סוהרים במשטרת ישראל 5. שירות בתי הסוהר 6. מפקד בית סוהר מגידו 7. קצין אג"ם בבית סוהר מגידו 8. סגן מפקד משמרת א' בבית סוהר מגידו 9. סגן מפקד משמרת ב' בית סוהר מגידו עתירה למתן צו על תנאי; תגובה מקדמית לעתירה מטעם המדינה; תשובת העותרים לתגובה המקדמית מטעם המדינה בשם העותרים: עו"ד ג'נאן עבדו בשם המשיבים: עו"ד יעל מורג יקו-אל פסק-דין השופט יוסף אלרון: 1. איוב חסונה (להלן: העותר) נעצר ביום 7.7.2021 ובתקופה הרלוונטית שהה בבית הסוהר מגידו. לפי הנטען בעתירה, ביום 15.8.2021 נכנסו סוהרים למספר תאים באגף 4, ובהם התא בו שהה ביחד עם עצורים אחרים, לצורך עריכת חיפוש ואיתור אסירים המעורבים באירוע שקרה בבית הסוהר בערב הקודם. לטענת העותר, במהלך החיפוש ולאחריו הוא הוכה על ידי סוהרים. העותר נבדק על ידי רופאת בית הסוהר ונלקח למרכז הרפואי העמק. בסיכומים הרפואיים הרלוונטיים מתועד, בין היתר, קיומו של דימום באזור העין. 2. בעקבות האירוע המתואר, עמותת הוועד נגד עינויים בישראל (להלן: העותרת) הגישה בשמו של העותר ביום 8.11.2021 תלונה ליחידה הארצית לחקירת סוהרים במשטרת ישראל (להלן: יאח"ס). יאח"ס בחנו את התיעוד המצוי במצלמות בית הסוהר ואת התיעוד הרפואי הרלוונטי, וכן נגבתה הודעת העותר; הודעת קצין האג"ם של בית הסוהר; הודעתם של שני סגני מפקדי משמרות שנטלו חלק באירוע הרלוונטי; הודעת רופאת בית הסוהר שבדקה את העותר; והודעת החובש שנכח במרפאה ביום האירוע. כמו כן, נבחנו גם דוחות ומזכרים שערכו חלק מהסוהרים, רישומי יומן בית הסוהר ומסמכים נוספים. בתום הבדיקה, חומר הראיות הועבר לפרקליטות המחוז, ושם הוחלט על סגירת התיק בעילת סגירה "עבריין לא נודע". העותרת עררה על החלטה זו למחלקת העררים בפרקליטות המדינה. במכתב מטעם פרקליטות המדינה מיום 17.9.2024 צוין כי המשנה לפרקליט המדינה בחן את הערר ואת החומר הרלוונטי, ומצא כי אין מקום להתערב בהחלטה לסגירת התיק. זאת, בין היתר מאחר "שחומר הראיות מעלה כי אין כל ראיה ישירה לפיה נעשה כלפי [העותר] שימוש בכוח מופרז" (ההדגשות במקור – י' א'). כן צוין כי חומר הראיות אינו מאפשר לקבוע ברמה הנדרשת במשפט הפלילי כי העותר לא התנגד לחיפוש. מכאן העתירה. 3. העותרים סבורים כי החלטת פרקליטות המדינה לדחות את הערר ולא לשנות מהחלטת פרקליטות המחוז לגניזת התלונה היא בלתי סבירה באופן קיצוני. לטענתם, חומר הראיות מעלה חשד סביר לביצוען של עבירות פליליות המצדיק את המשך בירור התלונה והעמדה לדין של הסוהרים שתקפו את העותר. לדעת העותרים קיימות די ראיות לשימוש בלתי חוקי בכוח כלפי העותר, בין היתר בהתחשב בתיעוד החבלות שנגרמו לו ושהצריכו טיפול רפואי, כאשר לא הוצגה כל ראיה לקיומה של התנגדות מצדו או מצד יתר האסירים בתא באופן שיצדיק שימוש בכוח. בהקשר זה, נטען גם כי בוצעו ניסיונות "לטייח" את חקירת הפרשה לרבות באמצעות הימנעות ממילוי דוחות פעולה בזמן אמת על ידי סוהרים המעורבים באירוע. 4. בתגובה המקדמית מטעם המדינה נטען כי העתירה אינה מקימה עילה להתערבות, וזאת מאחר שהחלטת פרקליטות המחוז לגנוז את התלונה, וכן החלטת המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים לדחות את הערר, התקבלו לאחר בחינה מקיפה של הראיות, כאשר עמדתה המקצועית של התביעה הכללית היא כי סגירת התיק בנסיבותיו מוצדקת. בתגובה צוין כי בחומר הראיות אין ראיה ישירה התומכת בגרסת העותר כי בוצע נגדו שימוש בכוח שלא כדין. כן צוין כי לא ניתן לשלול את האפשרות כי השימוש בכוח בוצע בשל התנגדות העותר; וגם לא קיימות ראיות המפלילות את מי מהסוהרים שיהיה בהן כדי להצביע על חשוד פוטנציאלי כלשהו. צוין כי בכניסה לתאים באגף השתתפו למעלה מ-60 סוהרים, כאשר אין ראיה קונקרטית כי מי מהם גרמו לפגיעות הנטענות, ואף העותר לא ידע לזהות את הסוהרים שהכו אותו לטענתו. לצד זאת, המדינה הבהירה כי אין באמור כדי "ללמד מאומה" על החומרה שהפרקליטות רואה באירועים מסוג זה, ככל שאירעו, ועל בחינה רצינית ומעמיקה של כל תלונה שמגיעה בהקשר זה. אף הודגש כי באותו היום בו אירע המקרה מושא העתירה, התרחש גם אירוע אחר בבית הסוהר מגידו שבעקבותיו הוגש כתב אישום בגין תקיפה שבוצעה על ידי סוהרים באגף אחר. 5. בתשובת העותרים לתגובת המדינה נטען בין היתר כי התגובה המקדמית כוללת טענות עובדתיות סותרות, מאחר שהמדינה טוענת מצד אחד כי לא ניתן להתחקות אחר זהות הסוהרים שלכאורה פגעו בעותר, באופן שלכאורה "מניח כי הייתה עבירה וכי לא ניתן לאתר את העבריין", ומצד שני כי לא ניתן לשלול את האפשרות שהעותר התנגד לחיפוש באופן שהצדיק את הפעלת הכוח, ובאופן זה מתכחשת לעצם קיומה של עבירה. לדעת העותרים, טענות אלה של המדינה מדגישות את חוסר סבירות ההחלטות מושא העתירה. דיון והכרעה 6. דין העתירה להידחות מחמת היעדר עילה להתערבות בהחלטת גורמי התביעה לדחות את הערר על ההחלטה לגניזת התיק. לרשויות התביעה נתון שיקול דעת רחב בהחלטות בענייני חקירה והעמדה לדין, המצויות בתחום מקצועיותן ומומחיותן, ומידת התערבותו של בית המשפט בהחלטות אלה היא מצומצמת ביותר, כשבית משפט זה אינו מחליף את שיקול דעתה של התביעה בשיקול דעתו שלו (בג"ץ 37872-03-25 פלוני נ' פרקליטות המדינה מחלקת עררים (22.4.2025); בג"ץ 9706-05-25 פלוני נ' פרקליטות המדינה, פסקה 10 (18.5.2025); בג"ץ 8466/22 ח'טיב נ' משרד המשפטים פרקליטות המדינה – מחלקת עררים, פסקה 5 (13.12.2022)). בהקשר זה אעיר כי בית המשפט עמד לא פעם על הקשיים המובנים בחיוב התביעה לנהל הליך פלילי נגד נאשם, כאשר התביעה סברה לכתחילה כי אין די ראיות להביא להרשעה בתיק (בג"ץ 3090/22 חמדאן נ' היועצת המשפטית לממשלה, פסקה 43 (29.5.2023); ראו גם בג"ץ 37872-03-25 פלוני נ' פרקליטות המדינה מחלקת עררים (22.4.2025)). 7. מבלי להפחית מחומרת הטענות שהעלו העותרים ומהצורך במיצוי הליכי החקירה במקרים אלה, בענייננו עולה כי רשויות אכיפת החוק ביצעו הליך חקירה מקיף וענייני, במסגרתו נבחנו כאמור תיעודי מצלמות בית הסוהר, מסמכים רפואיים, וכן נגבו הודעות מגורמים רבים. בסוף הליך בחינה זה, הגיעה רשות התביעה למסקנה כי לא קיימות די ראיות לייחס חשד לביצוע עבירה למי מהסוהרים שנכחו באירוע. למעלה מכך, המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים אף ציין כי למעשה אין כל ראיה ישירה לביצועה של עבירה, מאחר שכלל לא ניתן לקבוע אם הפעלת האלימות בענייננו הייתה מוצדקת, אם לאו. בהקשר זה אציין כי, בניגוד לטענת העותרים, נימוקים אלה של רשויות התביעה אינם נמצאים בסתירה זה לזה – נהפוך הוא. כך, משום החוסר הראייתי הקיים באירוע מושא העתירה, לא ניתן לקבוע כל ממצא פוזיטיבי ביחס לאופן התרחשות האירועים. ממילא, לא ניתן לקבוע כי יש חשד לביצוע עבירה; וגם אם קיים חשד כאמור, אין זה אפשרי להתחקות אחר זהותם של המבצעים הפוטנציאליים של העבירה. זאת, בפרט בהתחשב ברף ההוכחה במשפט הפלילי (בג"ץ 2078/24 פלונית נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (4.7.2024); בג"ץ 3194/21 פלונית נ' פרקליטות המדינה (פלילי), פסקה 9 (23.8.2021)). בנסיבות אלה, החלטת גורמי התביעה לדחות את הערר על גניזת תיק החקירה אינה עולה כדי אותם מקרים חריגים של חוסר סבירות קיצוני שיצדיקו את התערבותו של בית משפט זה (בג"ץ 5236/24 פלוני נ' פרקליטות המדינה מחלקת עררים (9.4.2025); בג"ץ 61075-03-25 פלוני נ' פרקליטות המדינה מחלקת עררים, פסקה 6 (2.4.2025)). 8. אשר על כן, העתירה נדחית. ניתן היום, ט' סיוון תשפ"ה (05 יוני 2025). יוסף אלרון שופט יעל וילנר שופטת גילה כנפי-שטייניץ שופטת