דגש סעדאללה נ. עו"ד אביטל רושינבויץ - מנהלת מיוחדת

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8070/22 לפני: כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט א' שטיין כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ המערער: דגש סעדאללה נ ג ד המשיבים: 1. עו"ד אביטל רושינבויץ - מנהלת מיוחדת 2. הכונס הרשמי ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט י' בן-חמו), מיום 21.9.2022 בפש"ר 8613-06-19 בשם המערער: עו"ד פיראס גבאלי פסק-דין השופט ד' מינץ: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט י' בן-חמו), מיום 21.9.2022 בפש"ר 8613-06-19, בו בוטל הליך פשיטת רגל בעניינו של המערער. הרקע לערעור ביום 24.6.2019 ניתן צו כינוס לנכסי המערער לפי בקשתו. על המערער הושת צו תשלומים חודשי בסך של 300 ש"ח ומשיבה 1 מונתה למנהלת מיוחדת לנכסיו (להלן: המנהלת המיוחדת). בהודעת עדכון שהוגשה על ידי המנהלת המיוחדת בחלוף כשלוש שנים, ביום 30.3.2022 צוין כי המערער אינו עומד בצו התשלומים החודשי שהושת עליו ושילם רק שני תשלומים מאז כניסתו להליך; לא הגיש דוחות דו-חודשיים; לא המציא את המסמכים שנדרש להמציא על מנת שניתן יהיה לבחון את נסיבות הסתבכותו כמו גם את מצבת נכסיו; ולא התייצב לחקירות. בדיון שהתקיים ביום 31.3.2022 ניתנה למערער הזדמנות לתקן את מחדליו, אך משהדבר לא נעשה, הוגשה ביום 30.5.2022 הודעת עדכון מטעם המנהלת המיוחדת בה צוין כי המערער המציא מסמכים באופן חלקי בלבד וללא תצהיר, וכי הוא ממשיך להתחמק מלהתייצב לחקירה. משכך, התבקש ביטול ההליך. חרף האמור, בהחלטה מיום 7.6.2022 ניתנה למערער הזדמנות נוספת להסרת מחדליו בתוך 30 ימים. בדוח מסכם שהוגש מטעם המנהלת המיוחדת ביום 20.9.2022 צוין כי המערער התייצב לחקירה רק לאחר שהוגשה בקשה לביטול ההליך; כי הוא התקשה לשתף פעולה בחקירה בשל מצבו הבריאותי והנפשי וגם התקשה באיסוף המסמכים שנדרש להמציא; הגיש דוחות חודשיים חלקיים בלבד וללא מסמכים נלווים; ולא סייע בהגשת מסמכים שיש בהם כדי להבהיר אם הוא בעל זכויות בנכס של אביו אשר בו הוא מתגורר (להלן: הנכס). לצד זאת, הובהר כי מצבו הבריאותי של המערער אינו שפיר, הוא מוכר כנכה בשיעור של 100% ומתקיים מקצבת נכות. הובהר כי המערער לא שילם תשלומים נוספים לקופת הכינוס, אם כי ניתן לפטור אותו מצו התשלומים בשל היותו מתקיים מקצבת נכות בלבד, בהתאם להלכה שנקבעה ברע"א 6353/19 לשצ'נקו נ' כונס הנכסים הרשמי (11.2.2020) (להלן: עניין לשצ'נקו), וזאת החל ממתן פסק הדין בעניין לשצ'נקו. צוין כי לאור מצבו הבריאותי, הנפשי והמשפחתי של המערער ניתן היה לכאורה להמליץ על מתן הפטר בעניינו, אולם זאת רק לאחר בחינת השאלה אם יש לו זכויות בנכס שניתן לממש. בדיון שהתקיים למחרת היום, עדכנה באת-כוח המנהלת המיוחדת כי הוגשו לעיונה מסמכים המלמדים שאין למערער נכסים על שמו, ועל כן בשים לב למצבו הבריאותי, המליצה על מתן הפטר לאלתר בעניינו. מנגד, בא-כוח משיב 2, הכנ"ר, סבר כי אין מקום ליתן למערער הפטר נוכח התנהלותו בהליך כפי שזו באה לידי ביטוי בדוח המסכם. צוין כי אף אם המערער לא נשא בתשלומים החודשיים, היה עליו לכל הפחות לעמוד בחובת הגילוי ביחס להכנסות התא המשפחתי לשם גיבוש תמונה כלכלית ברורה בעניינו. בפסק הדין שניתן באותו יום הורה בית המשפט על ביטול ההליך. הובהר כי אין חולק שהמערער מתגורר מזה 15 שנה בנכס ונוהג בו מנהג בעלים, כאשר אף אם אין לו זכויות קנייניות בנכס, מדובר בזכויות כספיות שניתן לתרגמן לסכומים כספיים. לפיכך, אין מקום לקבל את המלצת המנהלת המיוחדת להתעלם מנתון זה ולהורות על מתן הפטר. כמו כן, על אף שמתקיימות בעניינו של המערער נסיבות אישיות מיוחדות, הרי שאין בהן כדי להצדיק התעלמות מוחלטת מהחלטות בית המשפט, כמו גם מחובותיו בהליך ובהן החובות להגיש דוחות דו-חודשיים ולשלם תשלומים חודשיים. המערער גם לא מסר כל פרט על אודות הכנסותיהם של שני בניו הבגירים המתגוררים עמו. מכאן הערעור שלפנינו. לטענת המערער, שגה בית המשפט עת התעלם ממטרתו העיקרית של הליך פשיטת רגל שהיא מתן אפשרות לחייב לפתוח דף חדש בחייו ולסלק את חובותיו. כן שגה בית המשפט עת התעלם כליל מנסיבות חייו הקשות. המערער טוען כי התנהל לאורך כל הדרך בתום לב מוחלט; עשה כל שביכולתו על מנת לקיים אחר הוראות בית המשפט; פעל לעדכן בזמן אמת את בעלי התפקיד ובית המשפט על אודות הנסיבות אשר מנעו ממנו לקיים את חיוביו במועד ואף הגיש לבית המשפט בקשות שונות בעניין. בהקשר זה, הוסיף המערער כי לא היה מקום לבוא עמו חשבון בשל אי-עמידתו בצו התשלומים החודשי, נוכח ההלכה שנקבעה בעניין לשצ'נקו, בהתחשב בכך שנקבעה לו דרגת היעדר-כושר השתכרות בשיעור של 100%. לבסוף, נטען כי שגה בית המשפט עת נסמך על זכויותיו הכספיות בנכס מבלי שניתנה לו הזדמנות להוכיח שאין לו זכויות כלשהן בו, והוא רשום על שם אביו בלבד. מכל מקום, אף אם קיימות זכויות כספיות כאמור, היה על בית המשפט להגיע לתוצאה המאזנת בין אינטרס הנושים לבין אינטרס המערער שלא לאבד את קורת גגו. דיון והכרעה לאחר עיון בכתב הערעור ובנספחיו הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות על הסף לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. נקודת המוצא היא כי הליך פשיטת רגל הוא בבחינת "חסד של המחוקק" שכן הוא מעניק לחייבים הזדמנות ייחודית להילחץ ממצבם ולהשתקם כלכלית על חשבון נושיהם. עם זאת, להזדמנות זו נלווית דרישה קפדנית להתנהגות בתום לב מצד החייב בכל אחד משלבי ההליך, שכן אין כל הצדקה לתת "קרש הצלה" לחייב אשר בא לבית המשפט בידיים שאינן נקיות (רע"א 2282/03 גרינברג נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נח(2) 810, 814 (2004); ע"א 2915/22 דמרי נ' עו"ד ראובן שרגיל – בתפקידו כמנהל מיוחד לנכסי החייב, פסקה 11 (2.8.2022); ע"א 5028/22 סיבוני נ' עו"ד שגיא רוזנק בתפקידו כנאמן לנכסי החייב יצחק סיבוני, פסקה 9 (28.9.2022); וראו על חובת תום הלב גם לאחר חקיקת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018: ע"א 6892/18 ‏רפאל נ' עו"ד יעקב זיסמן – מנהל מיוחד, פסקה 9 (18.12.2019)). עיקרון זה מקבל משנה תוקף במקרים שבהם החייב הוא זה אשר יזם את ההליך, כבענייננו (ע"א 7841/22 בלום נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 13 (19.12.2022); ע"א 3456/22 בצר נ' עו"ד איהאב סבאח, פסקה 10 (28.11.2022)). כחלק מחובת תום הלב המוטלת עליו, נדרש החייב לשתף פעולה באופן מלא עם בעל התפקיד שמונה בעניינו. בכלל זה, עליו לחשוף את מלוא המידע הנדרש להערכת מצבת נכסיו וכן כלל הכנסותיו והוצאותיו (ראו: ע"א 7962/21 חורי נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 7 (22.2.2022); ע"א 3414/19 יגיל נ' עו"ד הראל אורן – המנהל המיוחד, פסקה 8 (23.2.2020)). בענייננו, החל מראשית ההליך המערער לא התייצב לחקירותיו, לא המציא לידיה של המנהלת המיוחדת את כלל הדוחות החודשיים שנדרשו ממנו והדוחות שהגיש היו חסרים. חרף האמור, בית המשפט הלך כברת דרך לקראתו והעניק לו הזדמנויות שונות לסילוק מחדליו. אלא שגם אז לא פעל המערער להסרת המחדלים האמורים. הוא נמנע מהגשת דוחות דו-חודשיים במשך תקופה של כשנתיים ימים מבלי ליתן לכך כל הסבר המניח את הדעת. כפי שציין בית המשפט המחוזי, המערער הותיר את שאלת הזכויות בנכס שבו הוא מתגורר מזה 15 שנים לפחות ונוהג בו מנהג בעלים לוטה בערפל, ותמונת הכנסותיו נותרה גם היא חסרה משלא נמסר על ידו מידע בדבר הכנסות בניו הבוגרים המתגוררים עמו. בהינתן האמור לעיל, ונוכח שיקול דעתו הרחב של בית משפט של פשיטת רגל, הנגזר ממומחיותו הייחודית בתחום והתרשמותו הישירה מבעלי הדין ומנסיבות העניין (ע"א 142/23 סרחאן נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 16 (10.1.2023); ע"א 4836/22 קוליש נ' עו"ד שמואל מיכאל, פסקה 10 (11.12.2022)), המסקנה המתבקשת היא כי אין כל הצדקה להתערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. זאת אף בהניח כי צודק המערער שהיה מקום לפטרו מהתשלומים החודשיים נוכח ההלכה שנקבעה בעניין לשצ'נקו (וראו באשר לתחולתה הרטרואקטיבית של הלכה זו: רע"א 6999/20 עוידה נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז חיפה (24.2.2021)), שכן מחדליו העיקריים של החייב והתנהלותו חסרת תום הלב באים לידי ביטוי במכלול התנהגותו ולאו דווקא באי-עמידה בצו התשלומים שהושת עליו. נכותו של המערער אינה מהווה "מקלט" באמצעותו ניתן להתחמק מעמידה ולוּ מינימלית מחובות תום הלב והגילוי החלות על מי שמבקש ליהנות מהליך חדלות הפירעון. הערעור נדחה אפוא. משלא התבקשה תשובה ובהתחשב במתכונת הדיונית שבה ניתנה ההכרעה, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏א' באדר התשפ"ג (‏22.2.2023). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 22080700_N03.docx רח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1