פסק הדין המלא
בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים
ע"פ 807/00
בפני: כבוד השופטת ד' דורנר
כבוד השופט י' אנגלרד
כבוד השופט א' א' לוי
המערער: פלוני
נגד
המשיבה: מדינת ישראל
ערעור על גזר-דין בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 4.1.00 בת"פ 3115/97 שניתן על-ידי כבוד השופטים נ' עמית, ד"ר ע' קפלן-הגלר וא' טל
תאריך הישיבה: כ"ה בחשוון תשס"א (23.11.00)
בשם המערער: עו"ד דרור מקרין ועו"ד איילת דואן
בשם המשיבה: עו"ד רחל מטר
בשם שירות-המבחן: גב' רחל וינשטיין
פסק-דין
השופטת ד' דורנר:
במסגרת הסדר-טיעון הודה והורשע המערער בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בביצוע עבירות של מעשים מגונים בבניו.
בגדר הטיעונים לעונש ועל-פי אותו הסדר-טיעון, ביקשה המדינה להטיל על המערער ארבע שנות-מאסר לריצוי בפועל, ואילו המערער עצמו ביקש להקל בדינו ולהטיל עליו עונש מאסר לריצוי בעבודות-שירות.
בית-המשפט המחוזי גזר על המערער חמש שנות-מאסר, מתוכן שלוש וחצי שנים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי.
בערעור שבפנינו על חומרת העונש נטען כי המערער הוא אדם מוגבל, כי אינו מבין כי מעשיו אסורים, וכי על-כן יש להקל בדינו.
לא נוכל לקבל טענות אלה.
ועדת האבחון לפי חוק הסעד (טיפול במפגרים), תשכ"ט1969-, שבפניה הובא המערער, קבעה כי הוא מתפקד ברמה שאיננה של פיגור-שכלי, וכי הוא אחראי למעשיו ויכול לעמוד לדין.
המעשים הפליליים שביצע המערער חמורים הם, והוא גרם לנזק רב לילדיו. העונש שהוטל עליו במסגרת הסדר-טיעון הוא ראוי ואין איפוא מקום להתערבותנו.
הערעור נדחה.
ניתן היום, כ"ה בחשוון תשס"א (23.11.00).
ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
00008070.L01