ראתב אבו גריבה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 8062/01 בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים ע"פ 8062/01 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' אנגלרד כבוד השופט א' א' לוי המערער: ראתב אבו גריבה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 5.9.01 בת"פ 934/00, שניתן על-ידי כבוד השופטים ר' אבידע, ב' אזולאי וח' עמר תאריך הישיבה: י"ז בשבט תשס"ג (20.1.03) בשם המערער: עו"ד סוזי שלו בשם המשיבה: עו"ד רחל מטר פסק-דין המערער נמצא אשם בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעבירות של ניסיון לאינוס ומעשה מגונה, שביצע בנערה אשר טרם מלאו לה 17, אשר אותה אסף במכוניתו תוך שימוש בכוח. נגזרו עליו שש וחצי שנות מאסר, מתוכן ארבע וחצי שנים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי. כמו-כן, חויב הוא לפצות את קורבן העבירות בסכום של 18,000 ש"ח. ערעורו מופנה כנגד ההרשעה ולחלופין כנגד חומרת העונש. ברם, בדיון בפנינו צמצם המערער את ערעורו לטענה, כי מעשיו הפליליים לא חרגו ממעשים מגונים בכוח, וכי חומר הראיות, שהיה מהימן על בית-המשפט המחוזי, אינו מוכיח במידת הוודאות הדרושה במשפט פלילי, כי ביקש לאנוס את המתלוננת. טענה זו אינה יכולה להתקבל. שכן, הן תיאור המעשים שעשה במתלוננת והן דבריו שלו בעימות במהלך החקירה, שבגדרם הודה כי משך בשערה של המתלוננת "כדי לקיים עמה יחסים" ואמירות דומות, מלמדות – ללא הותרת ספק סביר – כי המערער ניסה לאנוס את המתלוננת. אלא, שכמתואר בהכרעת-הדין, הצליחה המתלוננת להימלט מפניו. העונש שהוטל עלה מערער הוא מתון ביותר, גם אם מתחשבים בעברו הנקי ובנסיבותיו האישיות והמשפחתיות, ולא מצאנו עילה להתערב בעניין. אנו דוחים איפוא את הערעור הן על ההרשעה והן על גזר-הדין. ניתן היום, י"ז בשבט תשס"ג (20.1.03). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 01080620_L03.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il