שמש חי אחזקות בע"מ נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 806/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 806/10 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערערים: 1. שמש חי אחזקות בע"מ 2. חי שמש נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בראשון-לציון (סגן הנשיא א' הימן), מיום 7.1.2010, שלא לפסול עצמו מלדון בתיק חע"מ 101/04 בשם המערערים: עו"ד טל שחר פסק-דין לפניי ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בראשון לציון (סגן הנשיא א' הימן) מיום 7.1.2010, שלא לפסול עצמו מלדון בתיק חע"מ 101/04. 1. ביום 15.1.2004 הוגש לבית משפט השלום בראשון לציון כתב אישום נגד המערערת 1, חברה פרטית, והמערער 2, מנהלה, המייחס להם עבירות לפי צו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשנ"ה-1995 ולפי חוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968, בגין ניהול המערערת 1 בלא רישיון עסק. לאחר דחיית הדיון מספר פעמים לבקשת המערערים, התקיים דיון ביום 29.6.2006 במהלכו הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה תינתן למערערים ארכה לפעול להוצאת רישיון עסק כנדרש, וזאת מבלי להודות במיוחס להם בכתב האישום. בהמשך נדחה הדיון פעמים רבות, הן לבקשת המערערים והן בהסכמת הצדדים לאור משא ומתן שניהלו ביניהם. עיכוב נוסף נגרם נוכח העובדה שמשך תקופה ארוכה לא מונה נציג היועץ המשפטי לממשלה למועצה המקומית אזור, המאשימה בהליך המתנהל בבית המשפט קמא. לבסוף נקבע הדיון ליום 17.12.2009 בפני סגן הנשיא הימן. במהלך הדיון, שהמערער 2 נמנע מלהתייצב בו, ביקש בא-כוח המערערים ארכה נוספת לצורך קבלת האישורים הנדרשים לרישיון עסק. בית המשפט הורה למערערים להשיב לאמור בכתב האישום, והתיק נקבע לשמיעת הוכחות ליום 11.2.2010. בא-כוח המערערים ביקש לדחות מועד זה, אולם בקשתו נדחתה נוכח העובדה שמשפטם של המערערים נמשך כבר זמן רב. כמו-כן הורה בית המשפט על הוצאת צו הבאה למערער 2. 2. ביום 31.12.2009 הגיש בא-כוח המערערים בקשה כי המותב יפסול עצמו מלישב בדין (להלן: בקשת הפסלות). בבקשת הפסלות צוינו שני נימוקים עיקריים. ראשית, נטען כי סגן הנשיא הימן דן בעבר בתיק עמ"ק 20002/03 (להלן: ההליך הקודם), בו עמדה לדין חברה אחרת שהמערער 2 עמד בראשה ואשר הורשעה על-סמך עדותו בעבירה של אי קיום צו הריסה. כן צוין, כי צו ההריסה נשוא ההליך הקודם התייחס לנכס ממנו מנוהלת המערערת 1, החברה העומדת לדין בהליך הנוכחי. משכך, נטען כי מתעורר חשש ממשי למשוא פנים במסגרת ההליך דנן. שנית, נטען כי בית המשפט גילה משוא פנים כלפי המערערים בהליך הנוכחי, אשר בא לידי ביטוי, בין היתר, בהתעלמות בית המשפט מן ההסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים בכך שקבע את התיק להוכחות ללא דיחוי, כמו-גם בהוראתו על הוצאת צו הבאה למערער 2. 3. ביום 7.1.2010 דחה בית המשפט את בקשת הפסלות. בהחלטתו המנומקת והמפורטת, תיאר בית המשפט את התמשכות ההליכים עד כה במשפטם של המערערים, הנובעת במידה רבה מבקשות דחייה רבות שהוגשו מטעמם. לעניין הנימוק הראשון לבקשת הפסלות, קבע בית המשפט כי אלמלא צירף בא-כוח המערערים את פרוטוקול הדיון ופסק הדין בהליך הקודם, אשר הסתיים לפני כארבע שנים וחצי, כלל לא היה זוכר כי דן בעבר בעניינה של חברה בניהולו של המערער 2, וכי ממילא לא התגבשה בליבו כל דעה קדומה כלפי המערערים. כן נקבע, כי אף לא אחד מהמערערים בהליך הנוכחי היה צד להליך הקודם, וכי ההליך הסתיים בהסדר טיעון במסגרתו הורשעה הנאשמת בהליך הקודם על-פי הודאת מנהלה, המערער 2, מבלי שנקבעו בפסק הדין "קביעות קשות" כפי שנטען על-ידי המערערים. לעניין הנימוק השני לבקשת הפסלות, נקבע כי החלטתו של בית המשפט שלא לדחות את הדיון נבעה מרצונו למנוע סחבת דיונית נוספת במשפטם של המערערים. עוד נקבע, כי צו ההבאה הוצא נוכח העובדה שחובה על המערער 2 להתייצב גם לדיוני תזכורת, וכי במידה והיתה מוגשת בקשה לביטול הצו, בית המשפט היה מחליט בה לגופה. 4. על החלטה זו הוגש הערעור שלפני. לאחר שעיינתי בחומר שלפני, ומששקלתי את טענות המערערים, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. ראשית, ולעניין טענתם הראשונה של המערערים, נפסק לא אחת שעצם העובדה שאותו שופט דן פעמים חוזרות בעניינו של אותו נאשם אינה מקימה עילה לפסילת בית המשפט (ע"פ 6510/04 מדינת ישראל נ' עזורי (לא פורסם, 12.8.2004); ע"פ 669/03 עמיאל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.2.2003)). בנדון, טוענים המערערים כי העובדה שבית המשפט דן בעבר בהליך הקודם, בו הורשעה חברה בראשות המערער 2 בעבירה הנוגעת לנכס ממנו מנוהלת המערערת 1, מקימה חשש ממשי למשוא פנים. טענה זו יש לדחות. כפי שציין בית המשפט קמא, המערערים בהליך הנוכחי כלל לא היו צד להליך הקודם, אשר הסתיים לפני קרוב לחמש שנים. זאת ועוד, הנאשמת בהליך הקודם הורשעה על-פי הודאת המערער 2, כך שלא נקבעו לגביו כל ממצאי מהימנות, ועיון בפסק הדין בהליך הקודם אף מלמד כי לא נקבעה בו כל "קביעה קשה" ביחס למערער 2, כנטען על ידו, כך שאין יסוד גם לטענת המערערים בעניין זה. לפיכך, לא שוכנעתי כי קיימת תשתית אובייקטיבית לקיומו של חשש ממשי למשוא פנים בנסיבות העניין. 5. טענתם השנייה של המערערים מבוססת על החלטותיו הדיוניות של בית המשפט בהליך הנוכחי. כבר נאמר לא אחת בפסיקתנו, כי אין בהחלטות דיוניות, כשלעצמן, כדי לבסס עילת פסלות. רק במקרים קיצוניים, בהם החלטותיו הדיוניות של בית המשפט פוגעות בזכותו של בעל דין להליך הוגן, כאשר עולה מהנסיבות כי קיים חשש ממשי למשוא פנים מצידו של בית המשפט, תקום עילה לפסילתו של המותב הדן בתיק (ראו: ע"פ 3374/09 פקירי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.5.2009) וההפניות שם). המקרה שלפני אינו נמנה עם מקרים חריגים אלה. העובדה כי בית המשפט החליט שלא לדחות את דיון ההוכחות שקבע אינה מלמדת כי דעתו ננעלה ביחס למערערים, בייחוד בהתחשב בעיכוב הרב שחל עד כה בשמיעת משפטם. כן נכון הדבר בהתייחס להחלטתו של בית המשפט בעניין צו ההבאה, שגם עליה מלין בא-כוח המערערים, אף שלא הגיש כל בקשה בעניין זה לבית המשפט קמא. ככל שיהיו למערערים טענות בעניין החלטותיו הדיוניות של בית המשפט, יוכלו הם להעלותן בפני ערכאת הערעור המוסמכת לכך, ואולם הליכי הפסלות אינם הבמה המתאימה להשמיען. 6. בהתחשב בכל האמור, ומשלא מצאתי כי המערערים הוכיחו קיומו של חשש ממשי למשוא פנים, דין הערעור להידחות. ניתן היום, ל' בשבט התש"ע (14.2.2010). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10008060_N02.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il