גוזלן (עציר) נ' מפקד מתקן הכליאה הצבאי נווה צדק (כלא 10)

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8059/23 לפני: כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט י' כשר העותר: שמעון גוזלן נ ג ד המשיב: מפקד מתקן הכליאה הצבאי נווה צדק (כלא 10) עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד מנחם שטאובר בשם המשיב: עו"ד יעל קולודני פסק-דין השופטת י' וילנר: 1. בעתירה שלפנינו מבקש העותר כי נורה למשיב להעבירו לתא מאסר ללא טלוויזיה. 2. העותר הוא חייל חרדי, שהורשע בעבירה של היעדרות משירות צבאי שלא ברשות, והוטל עליו עונש מאסר למשך 68 ימים (בניכוי ימי מעצרו). ביום 8.10.2023 החל העותר לרצות את מאסרו במתקן הכליאה הצבאי "נווה צדק" (להלן: מתקן הכליאה). עם קליטתו במתקן הכליאה, שובץ העותר בחדר שבו מותקנת טלוויזיה שאינה פעילה. ביום 26.10.2023, הועבר העותר – במסגרת העברת אסירים שגרתית – לתא שבו מותקנת טלוויזיה תקינה. ביום 29.10.2023 ביקש העותר מהמשיב – הוא מפקד מתקן הכליאה – לעבור לתא ללא טלוויזיה. למחרת, בטרם קבלה מענה לפנייתו, הגיש העותר עתירה לבית משפט זה, אשר נדחתה על הסף מחמת אי-מיצוי הליכים ביום 1.11.2023 (בג"ץ 7842/23). בהמשך לכך, ביום 5.11.2023, פנה העותר למשיב בבקשה נוספת בנדון, וביום 7.11.2023 דחה הלה את בקשתו. 3. בעתירה שלפנינו, טוען העותר, בין היתר, כי כליאתו בתא עם מכשיר טלוויזיה אינה מתיישבת עם אורחות חייו החרדיים, ופוגעת בזכותו החוקתית לחופש דת. לטענתו, זכותו זו אף נלמדת מפקודת נציבות שירות בתי הסוהר, שלפיה תנאי לקבלת מזון בכשרות מהדרין הוא כי "האסיר אינו שוהה בתא בו יש טלוויזיה, ואינו צופה בטלוויזיה" (ראו: סעיף 14(א)(9) לפקנ"צ 01.22.00 "שמירת הכשרות בשירות בתי הסוהר" (28.3.2019); להלן: פקודת הנציבות); וכי כשם שזכאי האסיר לקבלת אוכל כשר למהדרין בשל דתו, כך זכאי הוא לשהות בתא ללא טלוויזיה. 4. בתגובתו המקדמית טוען המשיב כי דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבות בשיקול הדעת הנתון לו בכל הנוגע לתנאי הכליאה של האסירים. בפרט נטען, כי העברת העותר לתא אחר נעשתה כחלק מניהולו השוטף של מתקן הכליאה ועל בסיס שיקולים מקצועיים שנועדו לשמור על הסדר והביטחון. עוד טוען המשיב, כי לא עלה בידי העותר להוכיח פגיעה בזכות מוקנית ואף לא ברגשותיו הדתיים או בזכותו לחופש דת. עוד צוין, כי מכשירי הטלוויזיה במתקן הכליאה פועלים ששה ימים בשבוע (למעט בשבת) במשך כשעה אחת בלבד ביום, בעוצמת קול נמוכה, ומשודרת בהם מהודרת החדשות היומית בלבד, למעט במקרים חריגים – דוגמת תקופה של מתיחות ביטחונית – שבהם משודרים גם "תכנים אקטואליים נרחבים יותר". בהקשר זה, הוסיף המשיב, כי על-פי עמדת רב מתקן הכליאה, לא מוטלת חובה על מתקן הכליאה לשכן את העותר בתא ללא טלוויזיה. כמו כן, נטען כי בכל התאים במתקן הכליאה קיים מכשיר טלוויזיה, ועמידה על דרישתו של העותר עלולה לפגוע ביתר האסירים השוהים עמו בתא. 5. בתשובתו לתגובת המשיב טוען העותר, בעיקרו של דבר, כי בניגוד לנטען על-ידי המשיב, הטלוויזיה פועלת כשבע שעות ביום בעוצמה מוגברת, ומשדרת גם תכניות הווי ובידור; וכי בשונה מעמדתו של רב מתקן הכליאה, קיימות פסיקות הלכתיות שלפיהן יש איסור לצפות בטלוויזיה. דיון והכרעה 6. דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבות בשיקול דעתו של המשיב. הלכה עמנו כי לרשויות המינהל – ובכללן גורמי הכליאה – מסור שיקול דעת רחב במסגרת קבלת החלטות מתוקף סמכותן, וכי ההתערבות השיפוטית בהחלטות מעין אלו, תעשה רק במקרים חריגים שבהם נפל פגם מהותי בהליך קבלת ההחלטה ובתוכנה, או כאשר נגרמת פגיעה בזכות יסוד (ראו, מני רבים: בג"ץ 10587/05 כלפון נ' צבא הגנה לישראל, פס' 4 (19.12.2005); רע"ב 829/11 סאלם נ' שירות בתי הסוהר, עמ' 3 (13.3.2011); בג"ץ 8358/21 תן ביס.קו.איל בע"מ נ' רשות התחרות, פס' 9 (11.1.2022)). הדברים נכונים ביתר שאת ביחס להחלטות המצויות בליבת שיקול הדעת המינהלי-ארגוני של גורמי הכליאה, אשר מוסמכים לשקול מכלול שיקולים מערכתיים ומקצועיים (ראו, למשל: רע"ב 8126/11 מג'דבה נ' שירות בתי הסוהר, פס' 8 (1.2.2012); רע"ב 1004/12 אבוטבול נ' מדינת ישראל, פס' 10 (19.2.2012); רע"ב 5825/21 יפרח נ' שירות בתי הסוהר, פס' 4 (25.8.2021)). 7. המקרה שלפנינו אינו נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים התערבות בשיקול הדעת הרחב הנתון למשיב כאמור. העתירה נטועה כולה בשיקול הדעת המקצועי של גורמי הכליאה, המבוסס על שיקולים ארגוניים וביטחוניים. לא עלה בידי העותר לעמוד על קיומה של זכות מוקנית הנתונה לו שלא לשהות בתא ללא טלוויזיה, ולא בכדי, שכן, לא עומדת לאסיר זכות כזו. כך, בהקשרים דומים, נפסק לא פעם כי לאסיר אין זכות קנויה ביחס למקום כליאתו; ודומה כי הדברים הם בבחינת קל וחומר אף בנוגע לתא שבו ישהה (ראו לעניין זה: רע"ב 6022/12 מהרבנד נ' שירות בתי הסוהר, פס' 10 (23.8.2012); עניין אבוטבול, בפס' 10; עניין מג'דבה, בפס' 8). כך גם, לא ניתן להסיק כי קיימת זכות כאמור בהתבסס על הוראת סעיף 14(א)(9) לפקודת הנציבות, העוסקת בתנאים לקבלת מזון כשר למהדרין – ואשר נראה כי ממילא אינה חלה בעניינו של העותר הכלוא בכלא צבאי. 8. יודגש, כי אין אני מקלה ראש, חלילה, ברצונו של העותר לקיים בין כתלי הכלא הצבאיים את אורח חייו החרדי. גם לא נעלמה מעיניי עמדת העותר בתשובתו לתגובת המשיב, שלפיה, בניגוד לטענות המשיב, הטלוויזיה בתאו פועלת כשבע שעות ביום ומשדרת גם תכניות הווי ובידור. ואולם, חזקה על המשיב כי הפעלת הטלוויזיה במתקן הכליאה תעשה בהתאם למתווה שהוצג בתשובתו, וכי תהא התחשבות בבקשתו של העותר בכפוף ליתר שיקוליו של המשיב. 9. אשר על כן, העתירה נדחית. בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏ט"ז בכסלו התשפ"ד (‏29.11.2023). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 23080590_R04.docx מה מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il