אלהאם חדיד נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 8058/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8058/06 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט י' אלון המערערת: אלהאם חדיד נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 25.9.06, בתיק פל. 3045/04, שניתן על ידי כבוד השופטים א' רזי, ב' בר-זיו , ע' גרשון תאריך הישיבה: י"ב באייר התשס"ז (30.04.07) בשם המערערת: עו"ד תמר אולמן בשם המשיבה: בשם שירות המבחן למבוגרים עו"ד ליאנה בלומנפלד-מגד גב' ברכה וייס פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. בית המשפט המחוזי בחיפה מצא את המערערת כמי שניסתה לשדל אדם לבצע רצח, וניסתה לקשור קשר לרכוש נשק שלא כדין כדי להחזיק בו. בעקבות כך היא נדונה ל-34 חודשי מאסר ו-12 חודשים מאסר על-תנאי. הערעור שהגישה המערערת מופנה כנגד הרשעתה, ולחלופין, כנגד העונש. 2. העובדות אשר יוחסו למערערת בכתב האישום שהוגש לבית משפט קמא היו אלו: בתאריך 10.5.03 נרצח בנה המנוח של המערערת – איימן חדיד, ומי שהואשם ברצח היה עקילה חסון מדלית אל כרמל (להלן: עקילה). לטענת המשיבה, גמלה בליבה של המערערת החלטה לרצוח את עקילה ואת אחיו קייס חסון (להלן: קייס), ולסוד העניין היא הכניסה את מי שהיתה לה הכרות מוקדמת עמו – אוסמה ווהאבי (להלן: אוסמה), ממנו היא ביקשה כי יסייע לה לרכוש אקדח. את דבר פנייתה של המערערת אליו הביא אוסמה לידיעת המשטרה, ומכאן ואילך פעל מטעם המשטרה כדי לאסוף ראיות מפלילות כנגד המערערת. במקביל, זימנו אנשי החוק את המערערת והודיעו לה כי גונבה לאוזניהם שמועה על כוונתה לנקום במשפחתו של רוצח בנה, והזהירו אותה שלא לעשות זאת. אולם, המערערת שבה ופנתה לאוסמה, וביקשה ממנו לרכוש עבורה אקדח עם משתיק קול, ובתגובה הציע לה אוסמה שאת הרצח יבצע עבורה רוצח שכיר. בעקבות כך גויס למשימה איש משטרה נוסף שכונה "דימה", וביום 29.1.04 הוא נפגש עם המערערת, וזו שבה והצהירה כי היא רוצה להמית את עקילה ואת אחיו, ואף הסכימה לשלם את שכרו של הרוצח - 10 אלפים דולר לכל אדם. 3. במהלך משפטה התגוננה המערערת בטענה כי היה זה אוסמה, חברו הטוב של בנה המנוח, שניסה להדיח אותה לבצע את הרצח. דא עקא, גרסה זו לא קנתה אחיזה בליבו של בית המשפט, ונקדים ונאמר כי גם לאחר שעיינו בנימוקי הערעור שבכתב והאזנו לטיעוניה של באת-כוחה המלומדת של המערערת, עו"ד ת' אולמן, על פה, לא מצאנו כי בית משפט קמא נתפס לתוצאה שגויה, נהפוך הוא, נראה לנו כי הרשעת המערערת היתה בלתי נמנעת. להלן נפרט את הנמקתנו: א) בסוף חודש ינואר 2004 סיפר אוסמה לחוקרי המשטרה על פנייתה של המערער אליו, ובלשונו : "אמרה לי שהיא מעוניינת לנקום את רצח בנה ולרצוח את האחים של הרוצח ששמם קייס חסון וקלה חסון שהוא החשוד ברצח. [המערערת] אמרה לי שהיא מעוניינת לקנות אקדח שבו היא תרצח את האחים חסון" (ראו עמ' 1 של ההודעה). אוסמה הוסיף וסיפר כי לאחר יומיים חזרה המערערת ופנתה אליו בבקשה שלא לעשות בינתיים דבר, הואיל והיא הוזהרה על ידי המשטרה להימנע מכך (ראו לעניין זה גם מזכר שערך רפ"ק בנימין דוד חי – ת/20). בעקבות פנייתה של המערערת אליו, סוכם כי אוסמה יופעל כסוכן סמוי מטעם המשטרה ובתמורה יזכה לתגמול כספי (ראו ת/11). ב) אין ספק, כי גרסתו של אוסמה במשטרה והמידע שמסר על כוונותיה של המתלוננת, היו צריכים להיבחן על ידי בית משפט קמא בזהירות. כך נכון היה לעשות הואיל ואוסמה עצמו רחוק מהדימוי של אדם שדרכיו מהוגנות, הואיל ולחובתו נזקפות הרשעות בעבירות רבות בגינן נשא גם בעונשי מאסר (ראו המרשם הפלילי ת/17). ואכן, החוקרים לא הסתפקו בדבריו של אוסמה עצמו, ומששמעו מפיו כי המערערת לא זנחה את הכוונה לבצע את הרצח, הם צרפו אליו את דימה, שלכאורה מהימנותו אינה מוטלת בספק. כך או כך, הבסיס להרשעת המערערת אינו נשען רק על הדברים עליהם העידו עדי התביעה, אלא בעיקר על אמרות שתועדו בהקלטה מפיה של המערערת עצמה, ולהלן נדגים זאת. ג) בשיחת טלפון שהתקיימה ביום 28.1.04 (ראו ת/2), הציע אוסמה למערערת את האפשרות לרכוש אקדח רגיל או כזה המצויד גם במשתיק קול. נראה כי המערערת העדיפה את הסוג האחרון, ובהמשך ביקשה מאוסמה: "אני רוצה שתתכנן לי איך אני יכולה להגיע אליו ואני רוצה להרוג אותו בדרך שלך, איך אני יכולה להגיע אליו ... ותקבל מה שאתה רוצה" (ראה עמ' 13 לתמליל השיחה). המערערת הוסיפה ואמרה: "הדבר הראשון תוכל להוריד את הראשון שבחוץ [קייס חסון] שאוכל להירגע מבפנים, שיטעם את הטעם המר כפי שאנו טועמים". בשלב זה עלתה האפשרות שאוסמה ישכור את שרותיו של רוצח-שכיר, והמערערת נתנה את הסכמתה גם לכך, כפי שהסכימה גם למחיר שהיתה עתידה לשלם (50 אלף שקל), ובמילותיה: "אין לי בעיה, חמישים אין לי בעיה, נמצאים אין לי בעיה, אם יש דבר כזה יאללה בוא נלך על זה". ד) המפגש הנוסף בו נטלה המערערת חלק היה עם דימה, והוא התקיים ביום 29.1.04. וגם כאן אין לנו אלא לפנות לתמליל השיחה (ראו ת/2), כדי לקבוע שהחשד שדבק במערערת היה לו על מה שיסמוך. המערערת הבהירה לדימה את כוונתה: "אני רוצה להתנקם, דבר ראשון הוא נמצא שם בתוך הכלא ויש את אח שלו גם שתכנן הכל, זה העניין שלי אני חיה בשביל זה, הנקמה בשביל הבן אדם שבחוץ וגם שבפנים גם כן. בפנים בינתיים ישאר בפנים אבל הבן אדם בחוץ עכשיו זה העניין שלי... שמו קייס חסון זה אח של קליי". דימה נקב באוזני המערערת במחיר אותו הוא דורש לביצוע הרצח, היינו: "על ראש אחד אני מקבל, אני לוקח עשר אלף דולר". המערערת ביקשה בתגובה לדעת כמה זה בשקלים, ודימה השיב, "פחות או יותר חמישים אלף ש"ח", ועל כך הגיבה באומרה: "אין לי בעיה ... רוצה שימות, ימות לגמרי". דימה הוסיף והסביר לה כי המחיר נקבע על פי דרך ההמתה – "כדור בראש, מטען", ועל כך השיבה: "לא איכפת לי איך שימות, זה מה שאיכפת לי לא מעניין אותי רק שימות רוצה שאמא שלו תבכה כל הזמן, כולם שיבכו כמו שבכיתי ... אני רוצה ללכת בדרך הזאת. אני למשל דיברתי עם אוסמה אני רציתי נשק". המערערת הבהירה לדימה כי כוונתה בשלב זה היא להמית את קייס בלבד, הואיל ו"זה שבפנים אני לא יכולה להגיע אליו". 4. אנו סבורים כי הדברים שציטטנו מתוך השיחות בהן נטלה המערערת חלק, מפריכים מכל וכל את טענתה לפיה אוסמה היה היוזם לרצח ושהוא פעל כסוכן-מדיח. התרשמותנו הפוכה היא, לאמור, היתה זו המערערת אשר שהגתה ויזמה את הרצח תוך שהיא נעזרת באוסמה, תחילה כדי לרכוש אקדח, ולאחר מכן כדי לאתר רוצח שכיר. זאת ועוד, גם אם חטאו החוקרים במחדלים כאלה או אחרים במהלך חקירתה של הפרשה, אותם מחדלים יכולים לגרום לכל היותר לאיון משקלה של ההודעה שנרשמה מפיה של המערערת, אולם אין בהם כדי לפגום במשקלן של השיחות שהוקלטו. אלו האחרונות חייבו את המסקנה כי במערערת התקיימו כל יסודותיהן של העבירות שיוחסו לה, ועל כן הרשעתה בדין יסודה. 5. הערעור כנגד העונש – המערערת נישאה לפני שנים רבות, והיא בת 17 שנים בלבד. מנישואיה נולדו לה שני ילדים, שאיימן המנוח היה אחד מהם, אותם היא גידלה בגפה ובעמל רב לאחר שהתגרשה מבעלה. שכול של בן קשה הוא, וקשה הוא שבעתיים כאשר מותו נגרם על רקע עברייני. ברם, מנגד ניצבת חומרתן של העבירות בהן חטאה המערערת, כאשר לא הרפתה מכוונתה לנקום את מות בנה, ומכוונה זו לא נסוגה גם לאחר שהוזהרה על ידי שוטרים להימנע מכך. בסופו של יום נמנע מהמערערת מלבצע את זממה, אולם לא חרטתה היא שגרמה לכך, אלא חשיפת הפרשה על ידי אוסמה, ונקל לשער לאן היו הדברים עלולים להתגלגל לולא פנייתו של זה האחרון לרשויות הממונות על אכיפת החוק. כל אלה היו לנגד עיניו של בית המשפט המחוזי, שבסופו של יום גזר עונש הולם ומתון, בו לא ראינו מקום להקל. הערער נדחה אפוא על שני חלקיו. המערערת תתייצב לשאת בעונשה במזכירות בית המשפט המחוזי בחיפה, ביום כ"ה באייר התשס"ז (13.5.07), עד לשעה 11:00. ניתן היום, י"ב באייר התשס"ז (30.04.07). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06080580_O03.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il