שולמית אייל נ. עו"ד יניב אינסל

7 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8055/22 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת י' וילנר המערערת: שולמית אייל נ ג ד המשיבים: 1. עו"ד יניב אינסל 2. כונס הנכסים הרשמי ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בתיק פש"ר 49809-09-12 מיום 22.9.2022 שניתן על ידי כב' השופטת עירית וינברג-נוטוביץ בשם המערערת: בעצמה פסק-דין השופט י' עמית: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ע' וינברג-נוטוביץ) בפש"ר 49809-09-12 מיום 22.9.2022 בגדרו הורה בית המשפט על ביטול הליך פשיטת הרגל בעניינה של המערערת ודחה את בקשתה למתן הפטר. רקע עובדתי וההליך בבית המשפט המחוזי 1. עניינה של המערערת הובא בפני בית משפט זה מספר רב של פעמים ואיני רואה צורך לחזור על הדברים (ראו: ע"א 838/18 אייל נ' אייל (24.12.2018) (להלן: ע"א 838/18); ע"א 1128/19 אייל נ' עו"ד יניב אנסל, נאמן (10.12.2020); דנ"א 9124/20 אייל נ' עו"ד יניב אנסל, נאמן (16.2.2021); רע"א 4723/21 אייל נ' כונס הנכסים הרשמי תל אביב (13.7.2021) (להלן: רע"א 4723/21); ע"א 8164/20 אייל נ' עו"ד יניב אנסל, נאמן (25.5.2022) (להלן: 8164/20)). בתמצית אומר כי ביום 4.11.2013 ניתן צו כינוס לנכסי המערערת לבקשת נושה. בהמשך, ביום 31.3.2015 הוכרזה המערערת פושטת רגל, והמשיב 1 מונה לנאמן על נכסיה (להלן: הנאמן). בהתאם לאמור בפסק דינו של בית משפט קמא, הנאמן אישר תביעות חוב בסך 1,369,097 ₪, ועל המערערת הושת צו תשלומים חודשי בסך של 500 ₪. למערערת היו זכויות בדירת מגורים שמומשה על ידי הנאמן באישור בית המשפט, בסך של 2,320,000 ₪, וביום 24.12.2018 נקבע בפסק דינו של בית משפט זה כי מחצית מהתמורה שתתקבל מן המכירה תועבר למערערת, בניכוי הוצאות (ע"א 838/18, פסקה 14). בהתאם, המערערת קיבלה סכום של 807,000 ₪. הנאמן גבה סכומים נוספים מהמערערת, ולבסוף שולם לנושים דיבידנד בשיעור של 68% מסכום תביעות החוב שאושרו. 2. המערערת הגישה בקשה למתן צו הפטר, ולאחר שהתקיימו שני דיונים בבקשה, היא נדחתה ביום 22.9.2022. בית משפט קמא קבע, בין היתר, כי התנהלותה חסרת תום הלב של המערערת בהליך ואין ספור הקשיים שהערימה בניהולו, אינם מאפשרים ליתן לה צו הפטר וההליך יסתיים בביטולו. נקבע כי המערערת לא השלימה עם היותה בהליך פשיטת רגל והגישה עשרות בקשות סרק וערעורים לבית משפט זה על מנת למנוע את מימוש הדירה; כי אף לאחר מימושה עיכבה את השלמת מכר הדירה והעברת החזקה בה לרוכש; וכי סירובה לפנות את הדירה אילץ את הנאמן לשאת בהוצאות רבות נוספות. עוד נקבע כי המערערת לא עמדה בחיוביה בהליך שכן לא שילמה את תשלומיה החודשיים, לא הגישה דו"חות כנדרש, לא המציאה לנאמן את המסמכים הדרושים לו ולא שיתפה פעולה בחקירותיו; וכי התנהלות המערערת גרמה לנזק ממשי לנושיה בשל חלוקת הדיבידנד רק בשנת 2021, כ-9 שנים מפתיחת ההליך. בית המשפט קבע כי בנסיבות אחרות, העובדה שהמערערת מצויה בהליך כ-10 שנים יכלה לתמוך במתן צו הפטר, אולם בענייננו המערערת היא זו שגרמה להתמשכותו; כי לנוכח התנהלותה במימוש הדירה, העובדה שלא נותרו לה נכסים לא תהווה נסיבה מקלה בעניינה; וכי התנהלותה עד לתום ההליך, מעידה על כך שלא התקיים כל הליך שיקומי בעניינה. מכאן הערעור שלפנינו. טענות המערערת 3. בכתב הערעור נטען, בין היתר, כי בית המשפט שגה עת שסיים את ההליך שלא על דרך של מתן צו הפטר; כי למעט נושה אחד, הנושים לא הגיעו לדיונים בבקשה על אף שהוזמנו אליהם, ומכאן ניתן להסיק כי הם אינם מתנגדים למתן צו הפטר; וכי הנושה שאכן הגיע תמך במתן הפטר. המערערת טענה כי פסק הדין של בית משפט קמא מפר ומאיין את פסק הדין בע"א 838/18 שם נקבע כי "לאחר שיבוצעו הצעדים הנדרשים למימוש הדירה ותתקבל התמורה, ברוח הדברים שנאמרו על ידי הנאמן והכונס, ניתן יהיה לנקוט בצעדים המתאימים למתן הפטר למערערת"; כי ההליך נמשך מזה 10 שנים; וכי המערערת עובדת כמורה במשרה מלאה ולא יצרה חובות חדשים. עוד המערערת טענה כי הבקשות שהוגשו על ידה באשר למימוש הדירה נעשו בהתאם לזכותה להליך הוגן ועל מנת לאפשר לילדיה להגיע להסדרים עם הנושים ולייתר את מכירת הדירה; כי זכותה של המערערת שבני משפחתה יסייעו בתשלום החובות קופחו; וכי הנאמן פעל בחוסר סמכות בחקירות ובבקשות המאסר. לשלמות התמונה יצוין כי הערעור הופנה גם כלפי החלטות נוספות של בית משפט קמא ובתוך כך החלטתו מיום 24.10.2019 לאשר את מכר דירת המגורים; החלטתו מיום 25.7.2022 הדוחה את בקשת המערערת לפי פקודת ביזיון בית המשפט באשר לתוקף מינויו של הנאמן; החלטתו מיום 28.9.2022 לדחות את בקשת המערערת להשבת פיקדון; והחלטתו מיום 23.11.2022 שלא לעכב את ביצוע פסק הדין מושא הערעור. ככל שניתן להבין מכתב הערעור, טענות המערערת עסקו רק בהחלטה על תוקף מינויו של הנאמן ובהחלטה לעיכוב ביצוע. נטען כי הנאמן פעל בהליך ללא סמכות וללא תוקף למינויו, שכן לא הפקיד את ההתחייבות שנקבעה בצו הכינוס ובצו פשיטת הרגל; כי הנאמן לא סיפק תשובה המצדיקה את הפרת צווי בית המשפט; וכי באשר להחלטה בבקשה לעיכוב ביצוע, בהתאם לחוק חדלות פירעון החדש, לרשם הוצאה לפועל אין סמכות לפעול במסגרת חובות שמעל 150,000 ₪, ולאחר פסק הדין סכום חובותיה של המערערת עומד על 2,000,000 ₪ ועליה לפנות להליך חדלות פירעון חדש. דיון והכרעה 4. לאחר עיון בכתב הערעור ובנספחיו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות על הסף לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים. 5. נקודת המוצא היא כי לבית המשפט של פשיטת רגל נתון שיקול דעת רחב לאור מומחיותו בתחום, התרשמותו הישירה מבעלי הדין ומכלל נסיבות העניין. משכך, ערכאת הערעור ממעטת להתערב בשיקול הדעת של בית המשפט של חדלות פרעון, ובמיוחד כאשר מדובר בקביעות שבעובדה הנסמכות על מכלול הנתונים שהובאו בפני הערכאה הדיונית (ראו, מני רבים, ע"א 4836/22 קליש נ' עו"ד שמואל מיכאל, פסקה 10 (11.12.2022) (להלן: עניין קליש); רע"א 4830/22 בתי כהן נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 10 (18.10.2022); ע"א 6301/21 בוארון נ' אייל כהן בתפקידו כמנהל מיוחד, פסקה 8 (8.11.2021)). אקדים ואומר כי במקרה דנן נקודת המוצא היא גם נקודת הסיום, באשר לא ראיתי כל הצדקה להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט של פשיטת רגל, לאור התנהלותה של המערערת כפי שיפורט להלן. 6. כידוע, עקרון יסוד בהליכי פשיטת רגל הוא חובת תום הלב המוטלת על החייב לכל אורך שלבי ההליך – החל משלב יצירת החובות, דרך הליכי פשיטת הרגל ואפילו לאחר קבלת ההפטר (ראו, מני רבים, ע"א 5028/22 יצחק סיבוני נ' עו"ד שגיא רוזנק, פסקה 9 (28.9.2022); ע"א 3631/21 בן אהרון שר נ' כונס הנכסים הרשמי תל אביב, פסקה 12 (7.12.2021) (להלן: עניין בן אהרון שר); ע"א 4174/21 חוסין נ' עו"ד גבריאלי עופר, פסקה 6 (22.6.2021); ע"א 2915/22 דמרי נ' עו"ד ראובן שרגיל – בתפקידו כמנהל מיוחד לנכסי החייב, פסקה 11 (2.8.2022)). כפי שקבע בית משפט זה בע"א 307/12 בלום נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 19 (14.8.2012): "בפסיקתו של בית משפט זה נקבע באופן עקבי כי חובתו של החייב לנהוג בתום לב מתפרשת על פני התקופה שקדמה להליכי פשיטת הרגל ועל פני התקופה המאוחרת יותר ממועד מתן צו הכינוס ועד להכרזת פשיטת הרגל עצמה. בנקודה זו ראוי לציין כי עיקרון תום הלב אינו "נעצר" במועד ההכרזה על החייב כפושט רגל והוא ממשיך "לרחף" מעל ראשו של החייב לאורך כל הליך פשיטת הרגל, עד לסיום ההליך בהסדר או הפטר. כך קובעת במפורש פקודת פשיטת הרגל, אשר אינה רואה בהכרזתו של החייב כפושט רגל סוף פסוק ומאפשרת לבטל את הכרזתו זו בכל שלב, אם מוכח שהחייב ניצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל [...] כך גם בכל הנוגע לסמכותו של בית המשפט להעניק לחייב הפטר, כאשר הפקודה קובעת סייגים מפורשים לסמכות זו, אשר המכנה המשותף להם הוא חוסר תום לב מצד החייב (ההדגשות הוספו – י"ע) (פסקה 19; ראו גם עניין קליש; ע"א 5628/14 סלימאן נ' סלימאן, פסקה 22 (26.9.2016); ע"א 3456/22 בצר נ' עו"ד איהאב סבאח, פסקה 10 (28.11.2022) (להלן: עניין בצר)). הרציונל העומד מאחוריי הצבת חובת תום הלב בבסיס הליכי פשיטת רגל לכל אורכם הוא שהליכים אלו הינם בבחינת "חסד של המחוקק", שכן ניתנת לחייבים ההזדמנות להיחלץ ממצבם ולהשתקם כלכלית (עניין בצר, פסקה 10 והאסמכתאות שם; עניין בן אהרון שר, פסקה 11). על כן, "אין כל הצדקה לתת 'קרש הצלה' לחייב אשר בא לבית-המשפט בידיים שאינן נקיות, ואין כל הצדקה לפגוע בנושים כדי לסייע למי שנהג בחוסר הגינות ובחוסר יושר" (רע"א 2282/03 גרינברג נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נח(2) 810, 814 (2004)). 7. במקרה דנן, דומה כי אין צורך להכביר במילים אודות התנהלותה של המערערת במסגרת ההליך, ואביא אך מספר דוגמאות מהדברים שנקבעו בהחלטות בית משפט זה בעניינה. כך, בפסק הדין בע"א 838/18 מיום 24.12.2018 נאמר: "באשר למערערת, יש לקוות כי כעת אף היא תשכיל להצטרף למאמצים להביא את ההתדיינות בתיק לכדי סיום, ותביע נכונות לשתף פעולה עם הנאמן בסוגיית המימוש ובשאלות נוספות שנותרו פתוחות, לטובת הצדדים כולם" (פסקה 15). נראה כי המערערת לא השכילה לעשות כן, שכן בהחלטה בע"א 1128/19 מיום 22.10.2019 נקבע: "מהשתלשלות האירועים שתוארה לעיל עולה כי המבקשת עושה כל שלאל ידה על מנת לעכב את מימוש הדירה, והגיעה העת להציב לכך גבול [...] ניסיונה לעכב את המימוש 'ערב המכירה' עולה על פניו כדי חוסר תום לב ואף שימוש לרעה בהליכי משפט" (פסקה 5). ובפסק הדין שניתן באותו עניין ביום 10.12.2020 צוין: "בהחלטות בית משפט זה הועברה ביקורת קשה על התנהלותה של המערערת, אך היא אוטמת אוזניה מלשמוע. היא ממשיכה בדרכה בהליכי סרק את ערכאות השיפוט בעניינים שכבר בירכו עליהם את המוגמר" (פסקה 4). אם בכך לא די, בפסק הדין בע"א 8164/20 מיום 25.5.2022, נחסמה דרכה של המערערת מלהגיש בקשות נוספות באשר למימוש דירתה תוך שנקבע כי: "לאור התנהלותה החריגה של המערערת, אשר נקטה הליכים ערעוריים רבים השכם וערב [..] כל עוד שלא ישולמו ההוצאות בפועל, לא תותר הגשת כל בקשה או תובענה חדשה מטעם המערערת נגד מי המשיבים בהליך זה, בנושא כלשהו הקשור להליכי מימוש הדירה" (פסקה 25). 8. הנה כי כן, מהאמור לעיל עולה כי המערערת הערימה קשיים רבים הן על המשיבים והן על בתי המשפט לאורך ההליך כולו. המערערת נמנעה מהגשת הדו"חות החודשיים כנדרש; לא שיתפה פעולה עם הנאמן שנאלץ להגיש שלוש בקשות למאסרה; לא עמדה בצו התשלומים החודשי שהושת עליה; צברה חוב פיגורים ביחס לתקופה לא מבוטלת; ולא שילמה את מלוא ההוצאות שנפסקו כנגדה על ידי בית משפט זה. בכל הנוגע לדירת מגוריה, המערערת עשתה כל שביכולתה כדי להכשיל את מימושה, ובתוך כך, נקטה בהליכי סרק רבים שנדחו פעם אחר פעם על ידי בית משפט זה; ניסתה לסכל את השלמת המכירה; וסירבה לפנות את דירתה באופן שדרש מהנאמן להציב שמירה על דירת המגורים, לשכור קבלן פיצוי, להחליף את המנעולים ועוד. התנהלות המערערת הובילה להוצאות נוספות מרובות, אשר יכלו להיחסך הן מעצמה, הן מקופת הכינוס והן מאוצר המדינה. 9. אוסיף ואומר כי אין בידי לקבל את טענת המערערת ולפיה פסק דינו של בית משפט קמא מפר את מתווה הסיום שלכאורה נקבע בע"א 838/18. כאמור, בפסק הדין נקבע כי "לאחר שיבוצעו הצעדים הנדרשים למימוש הדירה ותתקבל התמורה, ברוח הדברים שנאמרו על ידי הנאמן והכונס, ניתן יהיה לנקוט בצעדים המתאימים למתן הפטר למערערת". אכן, בית המשפט הלך כברת דרך לקראת המערערת וקבע, בין היתר, כי דירת המגורים תימכר כפנויה, כך שמועד הפינוי יחול לכל המוקדם ביום 1.5.2019 על מנת ליתן למערערת ולילדיה שהות מספקת להתארגנות, וכספי התמורה יתחלקו מחצה מחצה, בינה ובין קופת הנשייה. עם זאת, וכפי שעולה מההחלטות דלעיל ומפסק דינו של בית משפט קמא, המערערת בחרה לפעול בדרכים אחרות, תוך סיכול ועיכוב הליך המימוש של הדירה, הגם שניתנו לה הזדמנויות רבות לתקן את דרכיה. משאלו הם פני הדברים, התנהלותה של המערערת היא זו שהביאה לביטול ההליך ולאי מתן צו הפטר, ואין לה אלא להלין על עצמה. בנסיבות אלו, איני רואה להידרש ליתר הטענות שהועלו בערעור בנוגע להחלטותיו הנוספות של בית משפט קמא. 10. אשר על כן – הערעור נדחה, וממילא מתייתרות הבקשות לעיכוב ביצוע. הצו הארעי עליו הוריתי בהחלטתי מיום 24.11.2022 – מבוטל. הרבה לפנים משורת הדין, משלא התבקשה תשובה לערעור, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ד' בטבת התשפ"ג (‏28.12.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 22080550_E06.docx סח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1