פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק בג"ץ 8054/17
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 8054/17
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
כבוד השופט נ' סולברג
כבוד השופט ד' מינץ
העותרות:
1. המועצה המקומית בית אריה
2. החברה לפיתוח בית אריה בע"מ
3. מועצה אזורית שומרון
נ ג ד
המשיבים:
1. משרד ראש הממשלה
2. משרד הביטחון
3. מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון
4. משרד התחבורה
5. חברת נתיבי ישראל
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותרות:
עו"ד איתיאל גבעון; עו"ד יעקב עופר
בשם המשיבים 4-1:
עו"ד יעל מורג יקו-אל
בשם המשיבה 5:
עו"ד רנית ולדמן מיטלמן
פסק-דין
השופט נ' הנדל:
1. עניינה של העתירה בהשלמת סלילתו של כביש עוקף, אשר אמור לספק גישה בטוחה ובטיחותית לתחומי העותרות. לטענת העותרות, במשך למעלה מעשור נמנעים המשיבים מהשלמת סלילתו של הכביש – בניגוד להתחייבויותיהם בעבר, ותוך זלזול בחיי אדם. הן מבקשות, אפוא, כי נורה למשיבים לנמק מדוע לא תושלם סלילת הכביש לאלתר; מדוע לא יבוטל, ולמצער יצומצם, צו התפיסה הנרחב שהוצא בשעתו, במטרה להקנות למתכנני הכביש גמישות מרבית; ומדוע לא יפוצו העותרות בגין תפיסתו המתמשכת של השטח.
בתגובתם המקדמית, טענו משיבים 1-4 כי אין צורך להכריע בעתירה משום שהמדינה "הביעה את מחויבותה להשלמת הכביש העוקף", וביקשו לשוב ולעדכן אודות התקדמות ההליכים. ביום 29.6.2018 הגישו משיבים אלה הודעת עדכון, בה מסרו כי התקציב המיועד להשלמת תכנון הכביש הועבר למשרד הביטחון, וכי מתוכננת פגישה בהשתתפות כלל הגורמים הרלוונטיים לצורך קידום הליך תכנון מפורט. להערכתם, הליך התכנון יושלם בתוך שישה חודשים – ובסיומו, "תתאפשר התקדמות לשלב הביצוע". ביום 15.8.2018 מסרו העותרות כי הפגישה אודותיה עדכנו משיבים 1-4 אכן התקיימה, ואף נשאה אופי חיובי. לדבריהן, משרד הבינוי והשיכון – שאינו צד להליך דנן – התחייב לממן את עבודות הביצוע, במידה ויתגלעו פערי תקציב. אף על פי כן, העותרות סבורות כי עתירתן טרם מוצתה, והן מסכימות למחוק אותה רק אם משיב 3 "יצמצם כבר כעת את צו התפיסה למינימום ההכרחי", והמשיבים ימסרו "התחייבות ברורה להשלמת הכביש בזמן קצוב וסביר". יצוין כי משיבה 5 ביקשה לפטור אותה מהתייצבות לדיונים בתיק ומהגשת כתבי טענות, בטענה שאין לה כל עניין בעתירה – בה לא התבקשו כלפיה סעדים כלשהם.
2. מהודעות הצדדים עולה כי הרכבת יצאה מן התחנה, וכי השלמת הכביש מושא העתירה עלתה על פסים מעשיים. משיבי המדינה הציגו לוח זמנים להשלמת התכנון, ומדברי העותרות עולה כי קשיים תקציביים שניצבו בדרכו של הכביש – נפתרו. בנסיבות אלה, אין טעם להותיר את העתירה תלויה ועומדת.
אכן, העותרות ביקשו סעדים שונים הנוגעים לצו התפיסה, אך מן העתירה עולה כי מדובר במעין סעד חלופי (ראו פסקה 12 לה). כך או כך, נוכח הקשר בין השלמת תכנונו של הכביש, ובין צמצום צו התפיסה – צעד שניתן יהיה לנקוט רק לאחר שיתבררו היקף ומיקום השטחים הנחוצים לסלילת הכביש – המענה שניתן לבעיה הראשונה (העיכוב בסלילת הכביש) טומן בחובו גם פתרון לבעיה השנייה (היקף צו התפיסה). אשר לסעד השלישי שהתבקש – שעה שהעותרות עצמן הבהירו כי יסכימו למחיקת העתירה במידה ויבואו על סיפוקן באשר לשני ראשיה הראשונים, אין בסוגיית הפיצוי כדי להותיר את העתירה תלויה ועומדת.
3. בנסיבות אלה, העתירה הנוכחית מיצתה את עצמה ודינה להימחק – מבלי לפגוע בזכות העותרות לשוב ולעתור נגד המשיבים, במידה והללו לא יעמדו בלוח הזמנים לתכנון הכביש, או שיתעורר קושי בלתי צפוי בשלב הביצוע.
4. העתירה נמחקת. אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ד באלול התשע"ח (4.9.2018).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
17080540_Z09.doc מא
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, supreme.court.gov.il