לוסינה מנדרו נ. שר הפנים

החלטה בתיק בג"ץ 805/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 805/10 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ח' מלצר העותרת: לוסינה מנדרו נ ג ד המשיבים: 1. שר הפנים 2. משרד הפנים 3. מנהל מינהל האוכלוסין עתירה למתן צו על-תנאי ולמתן צו ביניים בשם העותרת: עו"ד יוסף סגל; עו"ד תומר סופר בשם המשיבים: עו"ד הילה גורני פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: עניינה של העתירה בבקשת העותרת להורות למשיבים לאפשר לה לעיין בתיקה האישי בלשכת מרשם האוכלוסין, ולחלופין, למסור לה את כל המידע והמסמכים המצויים בתיק. כן מתבקש במסגרת העתירה צו ביניים, אשר לפיו תעוכב הרחקתה של העותרת מן הארץ לתקופה של 6 חודשים לפחות, על מנת לאפשר לה לעיין בתיקה האישי כאמור, לבחון את מצבה המשפטי ולממש את זכויותיה באשר למעמדה בישראל. 1. הרקע לעתירה הוא כדלקמן: העותרת היא אזרחית הפיליפינים השוהה בישראל משנת 2000 ועוסקת בטיפול במבוגרים. לדבריה, החל משנת 2005 היא מנהלת חיים משותפים עם אזרח ישראלי (להלן: בן הזוג). ביום 21.12.09 נערך לעותרת שימוע לצורך הארכת אשרת השהייה שלה בישראל, אשר במהלכו נשאלו היא ובן זוגה בנוגע לטיב מערכת היחסים ביניהם. ביום 6.1.2010 קבע משרד הפנים כי ההליך המדורג שהקנה לעותרת מעמד בארץ עד כה יופסק, וכי על העותרת לעזוב את הארץ עד ליום 6.2.2010. זאת, לאור מידעים שנתקבלו בעניינם של העותרת ובן זוגה, וכן לאור סתירות שנתגלו ביניהם במסגרת השימוע וחוסר ידע של השניים אחד באשר לשני. על מנת לכלכל את המשך צעדיה, פנתה העותרת אל המשיבים ביום 13.1.2010 בבקשה לאפשר לה לעיין בתיקה האישי ובמסמכים המצויים בו. משרד הפנים דחה את הבקשה, בנימוק לפיו בהתאם להוראת סעיף 31 לחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק מרשם האוכלוסין) המרשם והמסמכים המצויים בו לא יהיו פתוחים לעיון, אלא לגורמים המנויים בסעיף, שהעותרת אינה נמנית עליהם. מכאן העתירה שלפנינו. 2. לטענת העותרת, סירובם השרירותי של המשיבים לאפשר לה לעיין במסמכים המצויים בתיקה האישי סותר את עקרונות חוק מרשם האוכלוסין וכן עקרונות יסוד המעוגנים בכללי הצדק הטבעי, בכל הנוגע לזכותו של כל אדם לקבל מידע הנוגע אליו לגבי הרישום במרשם. בנוסף, מתעורר לדבריה חשד חמור כי ביסוד ההחלטה עומדים שיקולים זרים הנגועים בחוסר תום-לב. 3. המשיבים סבורים כי דין העתירה להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי בדמות הגשת עתירה לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים. לדבריהם, ראשית, הסעד המבוקש בעתירה – עיון בתיק המתנהל בעניינה של העותרת במשרד הפנים – הוא למעשה בקשה לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן: חוק חופש המידע), שהיא בקשה המצויה בסמכות בית המשפט לעניינים מנהליים. מעבר לכך, עניינה המהותי של העתירה הוא הסדרת מעמדה של העותרת בישראל, שהיא סוגיה המוסדרת בחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1951 (להלן: חוק הכניסה לישראל), אשר החלטה לפיו בעניין מינהל אוכלוסין מצויה גם היא בסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים. מכאן, כי עניינה של העתירה מסור לסמכותו העניינית של בית המשפט לעניינים מנהליים, ולפיכך, דינה, ודין הבקשה למתן צו ביניים, להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי. ואולם, על אף האמור, מציינים המשיבים כי הם מסכימים להימנע מהרחקת העותרת מישראל עד שתגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים ביחס להחלטה המהותית שנתקבלה בעניינה בנוגע למעמדה בישראל, ובלבד שהיא תעשה כן בתוך שבועיים ימים, ובכפוף להפקדת ערובה, כפי שייקבע על-ידי בית המשפט. המשיבים מוסיפים ומציינים כי הם בוחנים כעת האם ניתן להעביר לעיונה של העותרת מסמכים מתיקה, בהתאם להוראות חוק חופש המידע, והגם שהעותרת עצמה לא הגישה בקשה מסודרת לפי חוק זה. לדבריהם, החלטתם בענין זה עתידה להתקבל בתוך שבועיים ימים. 4. לאחר שעיינו בעתירה, בבקשה לעיון חוזר שהוגשה על-ידי העותרת ובתגובת המשיבים לעתירה, מצאנו כי דין העתירה להידחות על הסף מפאת קיומו של סעד חלופי. כפי שמציינים המשיבים, ונראה כי אף העותרת לא תחלוק על כך, עיקר עניינה של העותרת הוא בהסדרת מעמדה בישראל, ובהשגה על החלטת המשיבים לפיה ההליך המדורג שהקנה לה מעמד בארץ עד כה יופסק, וכי לפיכך, עליה לעזוב את הארץ. בהיבט זה ניתן לומר, כי בקשתה של העותרת לאפשר לה לעיין בתיק המתנהל בעניינה אצל המשיבים, הינה אגבית לענין המהותי הנוגע להסדרת מעמדה בישראל. כידוע, בהתאם לסעיף 5(1) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 (להלן: חוק בתי משפט לעניינים מנהליים), לבית המשפט לעניינים מנהליים סמכות עניינית לדון בעתירות המופנות כנגד החלטות של רשות בעניינים המנויים בתוספת הראשונה לחוק. בגדר עניינים אלו, מונה פרט 12 לתוספת הראשונה עתירות בענין מנהל אוכלוסין ועובדים זרים, בין היתר לפי חוק הכניסה לישראל. מכאן, כי הענין המהותי העומד ביסוד העתירה מצוי, לאמיתו של דבר, בסמכותו העניינית המקבילה של בית המשפט לעניינים מנהליים. ממילא, אף את בקשת העותרת לעיין בתיקה האישי, האגבית כאמור לענין הסדרת מעמדה בישראל, ניתן לסווג כמצויה בסמכותו המקבילה של בית המשפט לעניינים מנהליים, וזאת אם נראה אותה כמופנית כלפי החלטת רשות לפי חוק חופש המידע, ובהתאם לאמור בפרט 2 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים. זאת, הגם שיש להזכיר כי המשיבים עצמם הסתמכו בהחלטתם שלא לאפשר לעותרת לעיין בתיקה האישי, על הוראות חוק מרשם האוכלוסין, ונראה כי על רקע זאת פנתה היא בעתירתה לבית משפט זה. בין כך ובין כך, הלכה היא כי דרך כלל לא ייזקק בית משפט זה לעניין המצוי בסמכות עניינית מקבילה של ערכאה שיפוטית אחרת, וזאת למעט במקרים חריגים ביותר, בהם עולה שאלה בעלת אופי עקרוני כללי ויוצא דופן (ראו למשל: בג"צ 116/08 עובדיה נ' משרד הפנים, פסקאות 6-7 (לא פורסם, 30.3.2008); בג"צ 3397/08 איסמעיל נ' המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית (לא פורסם, 30.4.2009); בג"צ 827/09 ואוויה נ' שר הפנים, פסקה 5 (לא פורסם, 3.2.2009); בג"צ 8018/08 תורכמן נ' מדינת ישראל, פסקה 3 (לא פורסם, 11.6.2009)). משהעניין המהותי המצוי ביסוד עתירה זו מסור לסמכותו המקבילה של בית המשפט לעניינים מנהליים, ומשלא מתעוררת בענייננו כל שאלה עקרונית כאמור, הרי שדי בכך על מנת להורות על דחיית עתירה זו על הסף, וכך אנו מורים. לצד זאת, ובהסכמת המשיבים, מוצא בזאת צו ביניים המונע את הרחקתה של העותרת מן הארץ למשך 14 יום מהיום, כדי לאפשר לה לפנות בעתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים. תוקפו של צו זה כפוף להפקדת ערבות בסך 10,000 ₪ בקופת בית המשפט לעניינים מנהליים, אליו תוגש עתירתה. בכפוף לכך, העתירה נדחית על הסף. ניתן היום, כ' בשבט התש"ע (4.2.2010). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10008050_R02.doc נק+הג מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il