טחנת קמח מפרץ בע"מ נ. מדינת ישראל - משרד החקלאות ופיתוח הכפר

החלטה בתיק בש"א 805/08 בבית המשפט העליון בש"א 805/08 (בש"א 10255/07) בפני: כבוד השופט א' גרוניס המערערות: 1. טחנת קמח מפרץ בע"מ 2. שטיבל בע"מ - טחנות קמח 3. טחנת השרון רוט בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל - משרד החקלאות ופיתוח הכפר 2. ארגון עובדי הפלחה - אגודה שיתופית חקלאית בע"מ 3. תבואות ל.ד (1999) בע"מ 4. טחנת קמח אשדוד בע"מ ערעור על החלטת כב' רשמת בית המשפט העליון גאולה לוין בבש"א 10255/07 מיום 3.1.08 תאריך הישיבה: כ"ב בניסן התשס"ח (27.4.08) בשם המערערות: עו"ד ח' בזק-רפופורט; עו"ד י' רוה בשם המשיבה 1: עו"ד ת' עציון בשם המשיב 2: עו"ד ד' וינשטיין בשם המשיבה 3: עו"ד א' קינן בשם המשיבה 4: עו"ד נ' חלפין פסק-דין 1. בפניי ערעור על החלטת כבוד הרשמת (ג' לוין) שלא להאריך את המועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב. 2. המערערות הינן יבואניות של חיטה. על פי תנאי רישיון הייבוא, מוטל עליהן לרכוש מידי שנה כמות מסוימת של חיטה מזכיין המחזיק במאגר חיטה לשעת חירום. הזכיין רוכש את החיטה ממגדלים מקומיים ולאחר תקופה מסוימת בה היא מוחזקת במאגר החירום מוכר הוא אותה ליבואנים. בדרך זו מובטח קיומו של מלאי חיטה רענן וטרי בכל עת נתונה. המחיר אותו משלמים היבואנים לזכיין עבור החיטה והמחיר אותו משלם הזכיין למגדלים מכונים "מחיר לינקג'". מחיר הלינקג' נקבע על ידי משרד החקלאות על פי נוסחה המתחשבת בנתונים שונים. בעתירה שהגישו המערערות לבית המשפט לעניינים מינהליים תקפו הן את הנוסחה לפיה מחושב מחיר הלינקג'. כמו כן, נתקף הנוהל לפיו רכישת החיטה על ידי הזכיין מהמגדלים נעשית באמצעות המשיב 2 (להלן - המשיב). יצוין, כי העתירה בה נכללו השגות אלה הוגשה בנוגע למכרז לבחירת הזכיין המפעיל את מאגר החירום. המדובר במכרז שפורסם בחודש ינואר 2006 לגבי השנים 2008-2006. מכרז חדש עתיד להתפרסם בחודשים הקרובים. בית המשפט לעניינים מינהליים (כבוד השופטת א' קובו) דחה את העתירה. פסק הדין הומצא לידי המערערות ביום 16.10.07. ביום 2.12.07 ביקשו המערערות להגיש ערעור על פסק הדין, אולם מזכירות בית המשפט העליון סירבה לקבל את הערעור לרישום בשל איחור בהגשתו. האיחור נבע מטעות של המערערות, אשר סברו שעומדים לרשותן 45 ימים להגשת הערעור, בעוד שלמעשה היה עליהן להגישו בתוך 30 ימים מיום שהומצא להן פסק הדין. מקור הטעות הוא בכך שהמערערות הסתמכו, בשגגה, על תקנה 23 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 (להלן - התקנות), העוסקת ב"ערעור מינהלי", תחת שיפנו לתקנה 33 לתקנות, העוסקת בערעור על פסק דין בעתירה מינהלית. משהתבררה הטעות הגישו המערערות בקשה להארכת מועד. המשיבה 1 (להלן - המשיבה) הסכימה בפני כבוד הרשמת להארכת המועד, אולם המשיב התנגד לה. כבוד הרשמת דחתה את הבקשה. מכאן הערעור. 3. על פי תקנה 38 לתקנות אין להאריך את המועד להגשת ערעור אלא "מטעמים מיוחדים שיירשמו". טעותן של המערערות הינה טעות בדין. בעבר שלטה בכיפה הגישה לפיה טעות בדין, למעט טעות הנובעת מאי בהירות של הדין, אינה מהווה בדרך כלל "טעם מיוחד" להארכת המועד (בר"ע 45/76 מדינת ישראל נ' פלורנס, פ"ד ל(2) 617 (1976); לגבי החריג ראו ע"א 502/68 גולדנברג נ' ברש, פ"ד כב(2) 936 (1968)). דומה שבגישה זו חל שינוי מסוים והיא רוככה במידת מה במהלך השנים (ראו, רע"א 9073/01 פרנקו-סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים (לא פורסם, 29.1.02); בש"א 9178/04 אלישיב נ' פז חברת נפט בע"מ (לא פורסם, 27.1.05)). אחד מהשיקולים שיש להביא בחשבון בעת שנשקלת הארכת מועד בשל טעות בדין הינו האם מדובר בשינוי שחל לאחרונה במצב המשפטי. ככל שהדין שביחס אליו חלה הטעות הינו חדש, יש בכך שיקול להאריך את המועד. בענייננו, מועדי ההשגה על פסקי דין של בית המשפט לעניינים מינהליים הינם בגדר דין מושרש וידוע. עניין זה פועל לחובת המערערות (ראו, עע"מ 6782/03 ברכיה מושב עובדים להתיישבות שיתופית חקלאית בע"מ נ' הועדה המחוזית לתכנון ולבניה - מחוז דרום (לא פורסם, 9.12.03); בש"מ 8516/04 מושלין נ' עיריית רחובות (לא פורסם, 4.1.05); בש"מ 8913/06 זרמי נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה - השומרון (לא פורסם, 20.2.07)). יודגש, כי העובדה שמדובר בטעות בדין מושרש אינה חותמת את הגולל בכל מקרה על בקשה להארכת מועד, אולם היא מהווה שיקול כבד משקל כנגד היעתרות לבקשה כזו. בענייננו, בהתחשב בכך שמדובר באיחור לא קטן והמערערות לא יידעו את המשיבים על כוונתן להגיש ערעור, וכן בהתחשב ביתר נסיבות העניין, איני מוצא מקום להתערב בהחלטת הרשמת לפיה לא התקיים טעם מיוחד המצדיק את הארכת המועד להגיש ערעור. 4. בטרם סיום, אבקש להוסיף שתי הערות. האחת, המערערות טענו כי די היה בהסכמתה של המשיבה בפני כבוד הרשמת להארכת המועד כדי להיעתר לבקשה, לפחות בחלקה. יצוין, כי בערעור שבפניי לא הסכימה המשיבה לקבלת הערעור. לטענתן של המערערות, צורף המשיב להליך בבית המשפט המינהלי רק מחמת נגיעתו לסעד המשני שנתבקש שם - הנוהל לפיו יש לרכוש דרכו את התבואה מהמגדלים. אולם בנוגע לסעד המרכזי, אופן חישוב מחיר הלינקג', אין לו מעמד. דין הטענה להידחות. קבלת עמדתן של המערערות בנוגע למחיר הלינקג' עלולה לפגוע פגיעה של ממש במגדלי החיטה. בערכאה קמא הגן, למעשה, המשיב על האינטרס של המגדלים בהיעדר מחאה של ממש מצד המערערות. בנסיבות אלה אין לקבל כי למשיב אין מעמד בנושא הארכת המועד להגשת ערעור, כשם שברור כי אילו היה מוגש ערעור בזמן היה המשיב רשאי לטעון, לגופו של עניין, כנגד קבלתו. נוכח מסקנתי זו איני נדרש להכריע בטענתו של המשיב, כי יש לו ייפויי כוח מטעם המגדלים. כמו כן, מתייתרת בקשת המשיב להגיש ראיות נוספות והיא נדחית. השנייה, אין אני מביע עמדה בשאלה מה נפקותו של פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים לגבי מכרזים עתידיים בנושא. 5. הערעור נדחה. המערערות ישאו בשכר טרחת עורך דין בסכום של 8,000 ש"ח לזכות המשיבה 1 ובאותו סכום לזכות המשיב 2. ניתן היום, ו' באייר התשס"ח (11.5.08). ש ו פ ט העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08008050_S04.doc גק מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il