פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 8049/11

פלוני נ. הועדה לטיפול במאויימים של מתאם הפעולות בשטחים

העותר ביקש למנוע את הרחקתו לרצועת עזה בתום מאסרו בשל סכנה לחייו, ולחלופין להורות על הרחקתו לאזור יהודה ושומרון.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 21/03/2012 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 8049/11 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה הרחקה לרצועת עזה — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור העותר ביקש למנוע את הרחקתו לרצועת עזה בתום מאסרו בשל סכנה לחייו, ולחלופין להורות על הרחקתו לאזור יהודה ושומרון.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 8049/11

פלוני נ. הועדה לטיפול במאויימים של מתאם הפעולות בשטחים

העותר ביקש למנוע את הרחקתו לרצועת עזה בתום מאסרו בשל סכנה לחייו, ולחלופין להורות על הרחקתו לאזור יהודה ושומרון.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

העותר, פלסטיני תושב עזה, עתר נגד החלטת ועדת המאוימים להרחיקו לרצועת עזה בתום מאסרו בישראל. העותר טען כי נשקפת סכנה לחייו בעזה בשל חשדות לשיתוף פעולה עם ישראל, וכי בתי משפט בעבר הורו על הרחקתו לחברון. בית המשפט העליון בחן את החומר החסוי שהוצג בפניו, וקבע כי אין בסיס לטענות העותר וכי החלטת ועדת המאוימים התקבלה כדין. עוד הובהר כי קביעות קודמות של בתי משפט פליליים בעניין יעד ההרחקה אינן מחייבות, שכן הסמכות בעניין זה נתונה לוועדת המאוימים. לפיכך, העתירה נדחתה.

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
הרכב השופטים א' גרוניס, ע' ארבל, י' דנציגר
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • פלוני

נתבעים

  • הוועדה לטיפול במאוימים של מתאם הפעולות בשטחים
  • שרות בתי הסוהר

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • העותר טוען כי נשקפת סכנה לחייו ברצועת עזה בשל חשדות לשיתוף פעולה עם ישראל.
  • העותר טוען כי עבר חקירות קשות ברצועת עזה והוגש נגדו כתב אישום על רקע חשד לשיתוף פעולה.
  • העותר טוען כי בתי משפט בהליכים פליליים קודמים קבעו כי יש להרחיקו לחברון.
  • העותר נשוי לאזרחית ישראל ואב לתינוקת.
טיעוני ההגנה
  • ועדת המאוימים בחנה את עניינו של העותר פעמיים וקבעה כי אין תשתית עובדתית לסכנה לחייו בעזה.
  • החומר החסוי שהוצג לבית המשפט שולל את טענות העותר לגבי נסיבות שהתרחשו לאחר הרחקתו הקודמת.
  • לבית המשפט הפלילי אין סמכות להורות על יעד ההרחקה של אסיר בתום מאסרו.
מחלוקות עובדתיות
  • האם נשקפת סכנה לחיי העותר ברצועת עזה.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • חומר חסוי שהוצג לעיון השופטים

שלב ההליך

עתירה

סכום הוצאות משפט

0
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

פסק-דין בתיק בג"ץ 8049/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8049/11 לפני: כבוד הנשיא א' גרוניס כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט י' דנציגר העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. הוועדה לטיפול במאוימים של מתאם הפעולות בשטחים 2. שרות בתי הסוהר עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: כ"ה באדר התשע"ב (19.03.2012) בשם העותר: עו"ד עבּיר בָּכֶּר בשם המשיבים: עו"ד אורי קידר פסק-דין הנשיא א' גרוניס: 1. העותר, יליד שנת 1984, הינו פלסטיני, תושב רצועת עזה. בעתירה, שהוגשה בעת שהעותר היה אסיר בכלא בישראל, הוא ביקש למנוע את הרחקתו מישראל לרצועת עזה בתום מאסרו. לטענתו, חייו יהיו בסכנה אם יורחק לרצועת עזה ועל כן הוא עתר לכך שיורחק לאזור יהודה ושומרון. 2. תקופת מאסרו של העותר הסתיימה לפני שנערך דיון בפנינו. עם סיום ריצוי העונש הוצא על העותר צו משמורת. עניינו של העותר הובא בפני ועדת המאוימים. ועדה זו הינה הגוף המוסמך לדון בבקשות של פלסטינים הטוענים כי קיימת סכנה לחייהם אם יימצאו באזור יהודה ושומרון ורצועת עזה, וזאת על רקע חשדות לשיתוף פעולה עם ישראל. עניינו של העותר הובא פעמיים בפני ועדת המאוימים. הוועדה החליטה בשתי הפעמים כי התשתית העובדתית אינה מצביעה על כך שנשקפת סכנה לחייו של העותר אם ישוחרר לעזה. 3. העותר טוען כי הוא נשוי לאזרחית ישראל ואב לתינוקת. לטענתו, הוא עזב את רצועת עזה בשנת 2000 וחי מאז לסירוגין בישראל ובאזור חברון. עוד הוא טוען כי עבר חקירות קשות בשנת 2006 בבית מעצר ברצועת עזה, כי לאחר מכן זומן לחקירות נוספות וכי אף הוגש נגדו כתב אישום ברצועת עזה על רקע חשד לשיתוף פעולה עם ישראל. כמו כן טען העותר כי שירות הביטחון הכללי ניסה לגייסו על מנת שיפעל עבור ישראל, אך הוא סירב לשתף פעולה עם ישראל. העותר היפנה לכך שבהחלטות שונות שניתנו על ידי בתי משפט בישראל, בגדר הליכים פליליים שהתנהלו נגדו, נקבע כי הוא יורחק לחברון. 4. בחודש אוקטובר 2010 הורחק העותר מישראל לרצועת עזה. ביום 19.12.2010 נתפס העותר בגבול מצרים-ישראל, לאחר שניסה להיכנס לישראל מסיני. הוא הובא לדין והורשע לפי הודאתו בעבירה של כניסה שלא כדין לישראל. בית משפט השלום בבאר-שבע גזר על העותר, ביום 26.1.2011, 50 ימי מאסר לריצוי בפועל ומאסר מותנה. 5. שמענו טיעונים מפי באי כוחם של בעלי הדין. לאחר מכן, ובהסכמת העותר, הובא לעיוננו חומר חסוי, שלא ניתן לגלותו. מן החומר החסוי למדנו כי אין ממש בטענות העותר לגבי נסיבות שונות הנוגעות לתקופה שלאחר הרחקתו מישראל לרצועת עזה בחודש אוקטובר 2010. החומר הביאנו לכלל מסקנה שאין בסיס להתערבות בהחלטות של ועדת המאוימים. נעיר, כי אכן בתי משפט בישראל קבעו, יותר מפעם אחת כי העותר ישוחרר לאזור חברון. אותן קביעות נעשו בלא שהובא בפני בתי המשפט החומר המלא הנוגע לעותר. מכל מקום, ההוראות שניתנו בעניין יעד ההרחקה אינן בעלות נפקות מחייבת, שהרי אין בסמכותו של בית המשפט הפלילי להורות להיכן יורחק אסיר בתום מאסרו. משהגוף המוסמך, הוא ועדת המאוימים החליט מה שהחליט, ומשהעותר לא הצביע על עילת התערבות בהחלטות המינהליות שניתנו בעניינו, דין העתירה להידחות. 6. העתירה נדחית. יוער, כי טרם מתן פסק-דיננו עיינו בהודעה הדחופה ששלחה באת-כוחו של העותר ביום 20.03.2012. ניתן היום, כ"ז באדר התשע"ב (21.03.2012). ה נ ש י א ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11080490_S05.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il