בנימין סובול נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק בג"ץ 8047/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8047/11 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט א' שהם העותרים: 1. בנימין סובול 2. אמיליה סובול נ ג ד המשיב: משרד הפנים עתירה למתן צו עשה תאריך הישיבה: כ"ז בשבט התשע"ג (7.2.13) בשם העותרים: עו"ד איליה גוטליב בשם המשיב: עו"ד מוריה פרימן; עו"ד צילי נאה פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותרים לקבל אזרחות מכוח חוק השבות, התש"י- 1950. רקע ב. העותרים הם בני זוג; העותר הוא יליד 1935, והעותרת ילידת 1937. עתירה קודמת שהגישו למעמד מכוח חוק השבות נדחתה (בג"צ 2515/08). לטענתם, הם זכאים לאזרחות ישראלית, שכן העותרת היא בת לאב יהודי וכך גם העותר. בעתירה צוין, כי לעותרים היתה בת יחידה, שנפטרה למרבה הצער בשנת 2000. כנטען, בתם היתה נשואה ליהודי, ולה בת, אזרחית ישראלית. בתגובת המשיב לעתירה בבג"צ 2515/08 הוסבר, כי עובר להגשת העתירה הציגו העותרים בשגרירות ישראל בטשקנט את ספרי רישום הלידות בעניינם, וכי חוות דעת נציג "נתיב- משרד ראש הממשלה" בשגרירות ישראל, היתה כי פרטי הרישום הנוגעים לאביה של העותרת ולאביו של העותר בספר רישום הלידות אינם אותנטיים. עוד צוין, כי צורפו לעתירה אישור פטירה ותעודת פטירה על שם גב' ראיסה סובול, שנטען כי היא סבתו של העותר. הוסבר, כי אמנם באישור הפטירה ובתעודת הפטירה צוין כי היתה יהודיה, אולם לא צורפו מסמכים שיש בהם להעיד על הקשר המשפחתי הנטען. ג. בפסק הדין שדחה את העתירה (מיום 12.7.10) מפי הנשיאה ביניש, השופט -כתארו אז -גרוניס והשופט פוגלמן נקבע כלהלן: "המסמכים שהגישו העותרים כדי לשכנע את הרשויות ביהדותם, היו מסמכים שנפלו בהם פגמים עד כדי כך שלא עלה בידם לשכנע כי אכן בני הזוג הם יהודים לפי חוק השבות. בינתיים נמסר לנו מפי בא-כוחם של העותרים כי הם עזבו את הארץ. עם זאת גם עתה לא נסגרה בפניהם הדלת להציג מסמכים נוספים, או ראיות אחרות, שיש בהן כדי לתמוך בטיעוניהם. על יסוד החומר שהוצג עד כה למשיב, לא מצאנו כי נפל פגם בשיקול דעתו כאשר סירב ליתן לעותרים מעמד בישראל. לפיכך העתירה נדחית". ד. ביום 2.11.11 הוגשה העתירה דנא, שבה נטען כי בידי העותרים ראיות נוספות התומכות בטענותיהם, ואשר הגיעו לידיהם לאחר שנדחתה העתירה הראשונה. עיקרן הוא כי אביו של העותר וסבתו היו יהודים. בין הראיות הובאו רישום מספר הנישואין של העיר טשקנט בכל הנוגע לנישואי הוריו של העותר וכן "צילום אותנטי של הספר הגדול ממשרד הפנים בטשקנט". עוד נכתב, כי העותרים פנו לשגרירות ישראל בטשקנט, אך עובדי השגרירות סירבו לקבל את בקשתם המחודשת. בתגובה מטעם המשיב מיום 31.5.12 צוין, כי אין בידי שגרירות ישראל בטשקנט תיעוד בכל הנוגע לטענת העותרים כי פנו בבקשה נוספת. צוין, כי ככל שיפנו העותרים בצירוף הראיות הרלבנטיות, תיבחן בקשתם. ה. ביום 3.7.12 הגיעה העותרת לשגרירות ישראל באוזבקיסטן יחד עם עובדת בארכיון הלאומי, והציגה ספר מקורי של רישום נישואין משנת 1934, אשר כולל רישום נישואי הורי העותר. שליח "נתיב" בטשקנט התרשם כי רישום הלאום בספר רישום הנישואין מזויף, שכן לאום בן הזוג נרשם אמנם כיהודי, אולם פרטים אלה נכתבו בדיו אדום, השונה מזה שבו נרשמו שאר פרטיהם של שני בני הזוג. כן נראה "בבירור כתם מחוק באמצע העמוד בין שני השמות של הבעל והאישה". צוין, כי באמצעות שימוש במכונה לחשיפת רישומים קודמים נראה כי מדובר בלאום רוסי שנמחק, ובמקומו נרשמו בצידי העמוד פרטי לאום אחרים. לאחר תשאול העותרת ועובדת הארכיון, שציינה כי היא אכן "רואה כתמים כלשהם ואף ייתכן ורואה מחיקה כלשהי. מיד אחר מכן ציינה כי עובדת בסה"כ כ-8 שנים ואינה יכולה להעיד על דבר כלשהו שנעשה", בא שליח "נתיב" כאמור למסקנה כי הרישום מזויף. הודגש, כי העותרת ועובדת הארכיון סירבו להותיר את ספרי הרישום לבדיקת מעבדה לזיהוי פלילי או שירות הביטחון המקומי (ראו מכתבו של מר גורביץ' – מזכיר ראשון בשגרירות ישראל בטשקנט מיום 6.7.12) ו. ביום 26.6.12 פנו העותרים לפרקליטות המדינה וביקשו לצרף כ-14 מסמכים לעתירה, ביניהם העתקים של תעודות הלידה המקוריות של העותרים, העתקים של ספרי הרישום של שניהם, צילום ספח רישום נישואין של הורי העותר ורישום שנעשה על בסיסו. כן צורפו צילום תעודת פטירה של אבי העותר, תצהיר ועד הבית שבו התגוררו העותר והגב' ראיסה סובול, שלפיו היתה היא סבתו של העותר, וכן צילום פסק דין של בית המשפט בטשקנט מיום 20.9.10, המאשר כי גב' סובול היא סבתו של העותר. כנמסר, מסמכים אלו הועברו לגורמי "נתיב", ובהתאם לחוות דעתם נקבע, כי אין באלה להוכיח זכאותם של העותרים למעמד בישראל מכוח חוק השבות. תגובת המשיב ז. לדידו של המשיב, אין די במסמכים שצירף העותר על מנת להרים את נטל הוכחתו של הקשר המשפחתי הנטען או להוכחת זכאותו של העותר למעמד מכוח שבות. הוצע, כי ככל שהעותרים עומדים על בקשתם ועל טענת העותר בעניין הקשר המשפחתי הנטען בינו לגב' ראיסה סובול, עליהם לפעול להצגתו של ספר רישום הפטירות המקורי שבו נרשמה פטירתה של גב' סובול בפני נציג "נתיב" בשגרירות בטשקנט, על מנת לוודא את אוטנטיות הרישום. הוסבר, כי ככל שבידי העותר תמונות משותפות שלו ושל הגב' סובול או מסמכים רשמיים נוספים, מוזמן הוא להעבירם לנציג "נתיב" בשגרירות. אשר למסמכים הנוספים שנשלחו לפרקליטות נטען, כי אין בהם להצביע על זכאות העותר למעמד. כך, למשל, בפסק הדין שעליו מבקשים העותרים להסתמך נכתב, כי לא אותרה תעודת לידה של אבי העותר, וכי רישום ממלכתי על לידתו גם הוא חסר. הודגש, כי אמנם באישור רישום הפטירה של הגב' ראיסה סובול זהה כתובתה לכתובתו של העותר כפי שצוינה על ידו בבקשתו לאשרת עולה, במסמכים מטעם ועד השכונה שבה התגורר ובפסק הדין מיום 20.9.10, אולם אין באלה כדי להרים את נטל הוכחת זכאותו למעמד מכוח חוק השבות. ח. בתגובה נטען על ידי העותרים, כי אין זה נהיר מהי "המכונה לחשיפת רישומים קודמים", ומה מהימנותה, וכי בית המשפט האוזבקי קיים הליך שיפוטי בעניין שאלת הקשר המשפחתי בין העותר לגב' ראיסה סובול, שבמהלכו דן במסמכים ושמע עדים, ועל בסיס האמור קיבל החלטה. הודגש, כי כתובתה של הגב' סובול באישור רישום הפטירה זהה לכתובתו של העותר שצוינה על ידו באשרת העולה, ופשיטא שלא בחר להתגורר עם קשישה זרה. עוד נטען, כי דרישת המשיב להמצאת ספר ממלכתי נוסף אינה ניתנת ליישום, ואם רואה המשיב לנכון לעיין בספר רישום הפטירות, מוצע שיפנה למשרד הפנים האוזבקי. לבסוף טענו העותרים, כי אין בידיהם תמונות משפחתיות, נוכח התלאות שעברו על המשפחה. ט. בדיון בפנינו חזרו הצדדים על עיקרי טענותיהם שבכתובים. הודגש על ידי באת כוח העותרים, כי בידי המשיב היתה אפשרות להגיש לממונים על העובדת מן הארכיון הלאומי בקשה לבדיקת אמיתות הרישום בספר, אך הוא לא עשה כן. נטען, כי מחיקה וכיתוב שונה אינם מעידים בהכרח על זיוף. ומנגד, לטענת באת כוח המשיב, נטל הראיה לא הורם, וממצאים מסוג אלה, שעלו מבדיקת המכונה לחשיפת רישומים קודמים, נמצאו מספקים במקרה אחר (בג"צ 4591/10). עוד נטען, כי הניסיון מלמד כי לא אחת נערך זיוף בחסות פקיד מדינה תמורת תשלום כספי. הכרעה י. חוששני כי לא נוכל להיעתר למבוקש. על שר הפנים, ככל רשות מוסמכת על פי דין, להפעיל את שיקול דעתו באורח סביר על פי ראיות מינהליות שרשות סבירה תראה בהן ראיות בנות-משקל. בית המשפט לא יחליף ככלל את שיקול דעתה של רשות מינהלית בשיקול דעתו שלו, וכל עוד החלטת הרשות אינה נגועה בחוסר סבירות קשה, בשיקול זר או באפליה, לא יתערב בית המשפט בה. בנסיבות, כפי שתוארו, לא הוכח כי נפל בהחלטת משרד הפנים פגם המצדיק את התערבותנו (בג"צ 708/06 גורסקי נ' משרד הפנים (לא פורסם)). כנודע, הנטל הראשוני להבאת ראיות מינהליות להוכחת זכאות לאזרחות מכוח שבות רובץ על כתפי מבקש המעמד בישראל מכוח חוק השבות (בג"צ 2185/05 סורינה נ' משרד הפנים (לא פורסם); בג"צ 4504/05 סקבורצוב נ' השר לבטחון פנים (לא פורסם); בג"צ 10352/05 פסחוב נ' משרד הפנים (לא פורסם)). י"א. לצורך הרמת הנטל הראשוני נדרשות ראיות מסוג אלה שמקבל משרד הפנים "כמספיקות להוכחת הזכאות הנטענת" (בג"צ 394/99 מקסימוב נ' משרד הפנים, פ"ד נח(1) 919, 928). על טיבן של ראיות אלה נאמר: "אין חולק - והדבר אף עולה מתקנה 4 הנ"ל לתקנות השבות (וראו גם תקנה 4 לתקנות האזרחות, תשכ"ט-1968) - כי הנטל הראשוני להבאת ראיות מינהליות מספיקות לביסוס לכאורי של זכאותו לשבות ולאזרחות של המבקש לעלות לישראל, מוטל עליו. טיבן של הראיות הנדרשות להרמת הנטל הראשוני על-ידי המבקש עשוי להשתנות ממקרה למקרה ומזמן לזמן. לעניין זה לא ניתן - ואף אין זה רצוי - להתוות כללים נוקשים. עם זאת ניתן להניח כי המבקש ייחשב כמי שהוכיח לכאורה את זכאותו אם הראיות שהביא הן מסוג הראיות שמשרד הפנים, על-פי נהליו הרגילים, מקבלן בדרך-כלל כמספיקות להוכחת הזכאות הנטענת. כאלו הם למשל תעודות ציבוריות. למיניהן, תמצית רישום ממרשם האוכלוסין או העתק נאמן ממסמך מקורי (השוו בג"צ 2828/00 קובלבסקי נ' שר הפנים, פ"ד נז (2) 21 בעמ' 27-26). עמידת המבקש בנטל הראשוני להוכחת זכאותו-לכאורה לשבות אין משמעה כי משרד הפנים חייב לקבל את בקשתו, אך עמידתו של המבקש בנטל הוכחתה הראשוני של זכאותו-לכאורה לשבות מקימה לו "חזקת זכאות". בהיעדר ראיות מינהליות, שתעוררנה לפחות חשד מבוסס ביחס לזכאותו של המבקש, הרי שככלל תתגבש חזקת הזכאות לכדי זכאות אופרטיבית. אכן, עוצמת הראיות המינהליות הנדרשות לסתירתה של חזקת זכאות תלויה, בין היתר, באיתנותה של חזקת הזכאות, שמידתה נגזרת מעוצמת הראיות המינהליות שהביא המבקש לביסוסה" (פרשת מקסימוב, 929-928 מפי השופט - כתארו אז - מצא). י"ב. בנדון דידן דומה כי נסיונותיהם של העותרים לא צלחו לעת הזאת בהרמת נטל הראיה. בדיקת ספר הרישום בדבר נישואי הוריו של העותר העלתה, כי נערך שינוי ברישום הלאום של אב העותר מ"רוסי" ל"יהודי", וזאת בלא שהוצגה כל החלטה רשמית המורה לעשות כן. הדבר מעורר על פניו שאלות לא פשוטות, ואף אם אין בממצאי "המכונה לחשיפת רישומים קודמים" כדי להוות ראיה חותכת, התמונה המצטיירת מתיאור הכיתוב אינה נטולת קשיים. יודגש בהקשר זה, כי התקשינו להלום את הטענה שעל המשיב היה לפנות בבקשה להעברת ספרי הרישום לבדיקת מעבדה לזיהוי פלילי כדי להוכיח את אי אמיתות הרישום. על כתפי העותרים רובץ הנטל להוכיח את זכאותם למעמד, ולא להיפך. כך גם לא היה בידי העותרים להראות קיומו של קשר משפחתי בין הגב' ראיסה סובול לבין אביו של העותר. המשיב אף ציין כי יסתפק בתמונות משפחתיות משותפות או מסמכים רשמיים אחרים כלשהם שיכולים להעיד על קשר משפחתי בינו לגב' סובול, אך גם זאת לא עלה בידי העותרים לספק. העותרים הציגו פסק דין של בית המשפט בטשקנט, שבו נקבע כי גב' סובול היא סבתו של העותר, וכן תצהירים של ועד הבית בבניין שבו התגוררו העותר וגב' סובול. ככלל, במסגרת הפעלתו של שיקול הדעת של המשיב ניתן משקל לפסקי דין זרים, מנימוקים של כיבוד הדדי של פסקי דין במדינות שונות כראיה מינהלית; עם זאת, הגשת פסק דין זר כאמור אינה מספקת לצורך הנחתה של תשתית עובדתית לקביעת זכאות למעמד על-פי חוק השבות (בג"צ 3615/98 נימושין נ' משרד הפנים, פ"ד נד (5) 780, בג"צ 1712/00 אורבנביץ נ' משרד הפנים, פ"ד נח(2) 951, 957-958), כמו גם טענה לזכאות למעמד המבוססת בעיקרה על תצהירים (בג"צ קובלבסקי נ' שר הפנים הנזכר). יודגש, כי בפסק הדין עצמו צוין, שאין בנמצא תעודת לידה של אבי העותר, כמו גם רישום ממלכתי על לידתו,ופשיטא שבכך יש קושי. לא מצאנו איפוא, נוכח האמור, כי החלטת המשיב בלתי סבירה ומצדיקה התערבות. לא נכחד, כי הדברים אינם נטולי התלבטות, גם בגלל גילם המתקדם של העותרים, עד מאה ועשרים, אך אין לבוא בטרוניה עם המשיב הנוהג זהירות במבקשים שבות. השבות היא מסלול ייחודי מקוצר, תמצית זכות קיומה של מדינת ישראל וקיבוץ הגלויות, לקבלת אזרחות. היא מקנה סטטוס, ופרצות בה קוראות למבקשי מעקף, ודי לחכימא. יפה זהירות לשבות, כל עוד בזהירות סבירה עסקינן. מקרה זה לא חרג מכך. י"ג. כללם של דברים: לאחר שעיינו בחומר הראיות ושמענו את טיעוני הצדדים, לא מצאנו מקום להתערב בהחלטת המשיב, שלפיה אין אף לעת הזאת במסמכים שבידי העותרים כדי לבסס זכאותם לאזרחות. בפני העותרים פתוחה הדרך לפנות בבקשה נוספת לאזרחות, ככל שיהא בידם להמציא מסמכים נוספים בעלי משקל. י"ד. בנתון לאמור אין בידינו להיעתר לעתירה. בנסיבות, אין צו להוצאות. ניתן היום, ז' באדר התשע"ג (17.2.13). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11080470_T17.doc רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il