אלברט בן סימון נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 8045/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8045/05 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת ד' ברלינר המערער: אלברט בן סימון נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 6.1.05, בת"פ 373/04, שניתן על ידי סגן הנשיא י' הכט תאריך הישיבה: ב' בכסלו התשס"ז (23.11.06) בשם המערער: עו"ד חנן רובינשטיין בשם המשיבה: בשם שירות המבחן: עו"ד אליעד וינשל גב' אדוה פרויד פסק-דין השופט א' א' לוי: המערער היה נשוי בעבר לכ' ולהם שמונה ילדים. הם התגרשו בשנת 2000, ונראה כי המערער התקשה להשלים עם העובדה שכ' מצאה בן זוג אחר (להלן – המתלונן). במספר מקרים בחודש מרץ 2004, הוא התפרץ בכוח לחדר בבית מלון בו גרו בני הזוג, תקף אותם, ואיים עליהם לבל יפנו למשטרה. בעקבות כך נעצר המערער, ובהוראת בית המשפט שוחרר ביום המחרת. בכתב האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים נטען, כי בשלב זה גמלה בליבו החלטה לתקוף את המתלונן שעה שיימצא לבד בחדר, ולנקר את עיניו במכשיר מיוחד שהקדים והכין לשם כך. את זממו הוציא המערער אל הפועל בתאריך 22.4.04, בשעת בוקר מוקדמת. הוא השתלשל מגג הבניין ופרץ לחדר בו ישן המתלונן. עם סכין שאחז בידו דקר אותו פעמים בחזהו, וניסה לנקר את עיניו, תוך שהוא אומר לו כי סופו הגיע. במהלך המאבק שהתפתח בין השניים, הוסיף המערער ודקר את המתלונן בירכו ובמותנו. המערער הודה בעובדות שיוחסו לו, והוא עשה זאת לאחר שמיעתן של ראיות המשיבה. מכוח הסכם טיעון אותו גיבשו הצדדים, עתרה המשיבה לגזור למערער 5 שנות מאסר, אשר כללו גם הפעלה של עונשי מאסר על-תנאי שעמדו נגדו אותה שעה. ההגנה היתה רשאית לטעון לעונש כהבנתה. בית המשפט המחוזי גזר למערער 52 חודשי מאסר, והפעיל 3 מאסרים על-תנאי, כך שהתוצאה הסופית היתה שעל המערער לשאת ב-5 שנות מאסר. כמו כן נגזר למערער מאסר על-תנאי בן 8 חודשים. בערעור שבפנינו משיג המערער כנגד העונש, וטוען כי לא היה מקום לגזור לו את מלוא התקופה לה עתרה המשיבה בגדר הסכם הטיעון, נוכח היחסים המורכבים ששררו בינו לבין גרושתו, והתאכזרותה - שלה ושל המתלונן לילדיו הקטינים. עוד נטען, כי המתלונן וכ' קיימו קשר אינטימי בעוד כ' היתה נשואה למערער, ועקב כך, ובעיקר יחסם של בני הזוג לילדים, נתון היה המערער במצוקה נפשית. לבסוף נטען, כי הפגיעות שנגרמו למתלונן אינן קשות, ושהמערער חדל מהתקיפה ביוזמתו. לא מצאנו בכל אלה עילה להתערב בעונש. המערער חטא בשורה של מעשי אלימות קשים, ששיאם היה בתקיפת המתלונן מתוך כוונה לנקר את עיניו. גם תסקירו של שירות המבחן שהוגש לבית משפט קמא, וגם זה שהונח בפנינו, אינו מבשר על תפנית משמעותית בהלך מחשבתו של המערער. זאת ועוד, במהלך הדיון בפנינו התברר כי בסמוך למתן גזר-הדין נושא הערעור הנוכחי, הורשע המערער ב-4 תיקים נוספים בהם יוחסו לו עבירות על פי פקודת הסמים ועבירות אלימות. בגין תיקים אלה נדון המערער למאסר ממושך, אולם נקבע כי הוא ישא בו בחופף למאסר הנוכחי. אם תוסיף לכל אלה את עברו הפלילי המגוון והמכביד של המערער, שוב אין ספק כי לא הוכחה בפנינו עילה לשנות מהעונש, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור. ניתן היום, ב' בכסלו תשס"ז (23.11.06). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05080450_O02.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il