פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 8039/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8039/12 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט ע' פוגלמן המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בלוד מיום 10.9.2012 בתפ"ח 9190-02-11 שניתן על ידי כבוד השופטים: מ' פינקלשטיין, ל' ברודי ור' אמיר תאריך הישיבה: י"ט באייר התשע"ד (19.5.2014) בשם המערער: עו"ד סימי פלג-קימלוב בשם המשיבה: עו"ד שרית משגב בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: 1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בלוד (השופטים מ' פינקלשטיין ור' אמיר והשופטת ל' ברודי) מיום 10.9.2012 בתפ"ח 9190-02-11, במסגרתו הושת על המערער עונש של 25 שנות מאסר בפועל; מאסר על תנאי למשך שלוש שנים ופיצוי למתלוננות. כתב האישום 2. המערער הורשע על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב אישום מתוקן, בעבירות מרובות של: אינוס על ידי בן משפחה, לפי סעיפים 351(א) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); אינוס על ידי בן משפחה לפי סעיף 351(ב) לחוק; איומים לפי סעיף 192 לחוק; מעשה מגונה על ידי בן משפחה לפי סעיף 351(ג)(1) בנסיבות סעיף 348(א) לחוק; מעשה מגונה על ידי בן משפחה לפי סעיף 351(ג)(3) לחוק; ומעשה מגונה לפי סעיף 348(ג) לחוק. כן הורשע המערער בעבירה של תקיפה סתם. 3. על פי עובדות כתב האישום המערער נהג לאנוס את שתי בנותיו במשך שנים רבות ולבצע מעשים מגונים בבתו השלישית. אשר למתלוננת הראשונה ילידת 1992, בין השנים 2005 – 2000 כשלא מלאו למתלוננת 14 שנים ובין השנים 2010 – 2007 כשלא מלאו לה 18 שנים, נהג המערער בתדירות של פעם בשבוע בתקופה הראשונה ופעם בשלושה שבועות בתקופה השנייה, להחדיר את איבר מינו לאיבר מינה עד אשר הגיע לסיפוק מיני מחוץ לאיבר מינה. במספר הזדמנויות איים המערער על המתלוננת שאם לא תשכב עימו ייצר את צעדיה וימנע ממנה ללכת ללימודים; בשנת 2010 כשהייתה המתלוננת כבת 18, במקרה אחד, דרש המערער ממנה לקיים עמו יחסי מין ומשסירבה סטר על פניה ואיים עליה באמצעות סכין. מתוך פחד נשכבה המתלוננת על מזרון והמערער החדיר את איבר מינו לאיבר מינה עד אשר הגיע לסיפוקו מחוץ לאיבר מינה. כך עשה במקרה נוסף, תוך שהמתלוננת הרגישה לא טוב ותוך שהוא משמיע איומים. אשר למתלוננת השנייה ילידת 1988, בין השנים 2006-1998, כשהייתה המתלוננת בין הגילאים 10-17, נהג המערער במספר רב של הזדמנויות ללטף את גופה ולהחדיר את איבר מינו לאיבר מינה עד אשר הגיע לסיפוקו מחוץ לאיבר מינה. באותן נסיבות, אסר המערער על המתלוננת לספר על מעשיו. אשר למתלוננת השלישית ילידת 1989, בין השנים 2010-2003, כשהייתה המתלוננת בין הגילאים 21-14, נהג המערער לנשק אותה על פיה, לגעת בחזה ובישבנה ולומר לה כי הוא עושה זאת עבורה כדי שתהיה רגועה. גזר הדין בבית המשפט המחוזי 4. בפני בית המשפט המחוזי הונח תסקיר שירות מבחן בעניינו של המערער, ממנו עלה כי במהלך השנים ניהל המערער מערכת יחסים לא תקינה עם אשתו ונהג כלפיה באלימות פיזית ובהשפלה. בהתייחסותו לעבירות, המערער הציג את עצמו כקרבן וכמי שביצע את מעשיו למטרות חינוכיות לטובת הבנות שלו ולא מתוך צרכים מיניים. צוין כי המערער אינו מסוגל להבין את הפסול במעשיו ומשליך את האחריות על אשתו. על כן, שירות המבחן המליץ להטיל עליו עונש משמעותי. 5. ביום 10.9.2012 נגזר דינו של המערער. בית המשפט המחוזי עמד על חומרת המעשים שביצע המערער ועל הצורך להגן על קטינים מפני פגיעות על ידי בני משפחתם. בית המשפט בחן את מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות אלה ונתן משקל למספר הקורבנות, לריבוי המעשים ולנזק שנגרם לכל אחת מן המתלוננות. על כן, נקבע מתחם עונש בין 20 ל-30 שנות מאסר בפועל בעניינו של המערער. במסגרת קביעת עונשו של המערער בתוך המתחם, ניתן משקל להודאתו ומשקל מסוים לכך שעברו הפלילי אינו מכביד. לנוכח האמור, גזר בית המשפט המחוזי על המערער את העונשים שפורטו בפסקה 1 שעיקרם 25 שנות מאסר בפועל. נימוקי הערעור 6. המערער טוען כי בית המשפט חרג באופן קיצוני מרמת הענישה הנהוגה והכביד את ידו עליו תוך שהוא מתעלם מנסיבותיו האישיות ובכללן העובדה שבילדותו, היה קרבן להתעללות מינית ושאביו נהג בו באלימות. כן נטען כי בית המשפט לא ייחס משקל מספק להודאתו. נטען גם כי שגה בית המשפט בכך שהתייחס לשלוש המתלוננות כאל מקשה אחת, שכן באחת מהן ביצע המערער אך מעשים מגונים ולא מעשי אינוס. 7. בדיון לפנינו, חזרה באת כוח המערער על עיקר הטענות כפי שאלה באו בהודעת הערעור והדגישה כי העונש שהוטל על המערער חורג באופן קיצוני ממדיניות הענישה הנהוגה בעבירות בהן הוא הורשע. עוד נטען כי המערער חווה קשיי הסתגלות בכלא וכי הוא הביע מוטיבציה להשתקם. תשובת המשיבה 8. באת כוח המשיבה ביקשה לדחות את הערעור, והדגישה את חומרת המעשים שביצע המערער ואת הפגיעה החמורה במתלוננות. נטען כי העונש שהושת על המערער אינו חורג מרמת הענישה הנוהגת במקרים דומים. עוד נטען כי אין לייחס משקל רב להודאתו של המערער שכן היא נעשתה בסוף ההליך המשפטי ולא חסכה את העדת המתלוננות. תסקיר שירות מבחן 9. ביום 12.5.2014 הוגש תסקיר שירות מבחן משלים בעניינו של המערער, ממנו עולה כי הוא שולב בתחילת ריצוי עונשו בבית סוהר באגף נקי מסמים, שם התאפיינה התנהגותו בכוחניות וניצול אסירים חלשים ממנו. מהתסקיר עולה גם כי המערער נמצא בתנאי הפרדה בשל סירובו להשתלב באגפים הרגילים של בית הסוהר. ביחס לעבירה, שירות המבחן התרשם כי קיימת אצל המערער הבנה ראשונית ביחס לחומרת מעשיו, אך עם זאת, הוא עדיין שולל כוונות מיניות למעשיו ומייחס להם מטרות חינוכיות. עוד התרשם שירות המבחן כי המערער זקוק לטיפול ייעודי בתחום עבריינות המין והאלימות וכי המערער הביע רצון לכך. דיון והכרעה 10. לאחר העיון, נחה דעתנו כי לנוכח חומרת העבירות בהן הורשע המערער, נסיבות ביצוען ותוצאותיהן, העונש שהוטל על המערער, אף שאינו קל, לא חורג מרמת הענישה הנוהגת לגבי העבירות בהן הוא הורשע ומשכך אין מקום להתערבותנו. 11. נדמה שאין להכביר מילים בדבר חומרתם הרבה של מעשי המערער, אשר ניצל במשך שנים רבות ובדרך חסרת רחמים את בנותיו הצעירות, עשק את ילדותיהן וגזר עליהן חיים מיוסרים כדי לתת דרור ליצריו. העבירה של גילוי עריות הינה אחת העבירות הקשות והשפלות ביותר, ומשכך היא מחייבת השתת ענישה מחמירה. בהקשר זה ציינתי באחד המקרים: "חומרתן הרבה של עבירות מין בתוך המשפחה נובעת בין היתר מכך שקטינים חשופים בתוך ביתם לפגיעה ללא יכולת להתגונן ולהימלט מפניה, כאשר המבוגר הפוגע משתמש באמונם, בכוחו ובסמכותו כלפיהם על מנת לספק את רצונותיו המיניים. לפיכך עלינו להעביר מסר חד וברור כי המנצל את חולשתם ופגיעותם של קטינים ייענש על כך בחומרה רבה" (ע"פ 6086/09 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (8.6.2010). 12. במקרה שלפנינו, מדובר במסכת מתמשכת של מעשי פגיעה מינית מעוררים שאט נפש. העבירות בהן הורשע המערער ממוקמות במדרג הגבוה של עבירות המין. חומרתם המיוחדת של המעשים מתבטאת במספר רבדים. מדובר במעשי אינוס אשר נעשו לעיתים תכופות ובתדירות גבוהה והתפרשו על פני תכופה ארוכה. חומרת המעשים מתחזקת לנוכח הקשר המשפחתי של המערער לקורבנות – הלא הוא אביהן והן לו בשר מבשרו. לכך מתווסף גילן הצעיר של הקורבנות בעת ביצוע העבירות ועוצמת הפגיעה בהן כפי שעולה מתסקיר הקרבן שהוגש בעניינן. כפי שעולה מהתסקיר, אובחנו אצל הקורבנות סימפטומים פוסט-טראומטיים, ונזקים קשים ועמוקים אשר מרביתם בלתי הפיכים. נזקים אלה משפיעים באופן חמור על חייהן של המתלוננות בתחום הרגשי, האישי, התפקודי, המשפחתי ובמישור מערכת היחסים הבן זוגית והאישית. אחת המתלוננות, הצהירה כי לאחרונה היא התגרשה על רקע קשיים בבניית קשר זוגי, ועל רקע יחסו של בעלה לשעבר לאירועים אותן חוותה. אם לא די בכך, מעשים אלה בוצעו לאחר שהמערער יצר בביתו אווירת פחד וטרור, כשמעשים אלה לוו באיומים קשים ובהגבלת צעדיהן של בנותיו. 13. המערער מבקש כי נקל בעונשו בשל נסיבותיו האישיות, הודאתו, קשיי ההסתגלות שלו במאסר והמוטיבציה שהוא הביע לשיקום. אנו סבורים כי נסיבותיו האישיות של המערער – היותו בעצמו עבר התעללות מינית ואלימות פיזית בילדותו כפי שנטען – אין בהן כדי להביא להקלה בעונשו וזאת לנוכח חומרתם המופרזת של מעשיו. באשר להודאתו של המערער, יצוין כי בית המשפט המחוזי נתן משקל לכך בגזר הדין ולא מצאנו מקום להקלה נוספת בעונשו, הגם שהמערער הודה רק בסוף ההליך ולא חסך את עדויותיהן של בנותיו. יצוין עוד כי ספק אם הודאתו של המערער מעידה על חרטה מצידו. שכן, הוא חוזר ומציין פעם אחר פעם כי מעשיו לא נעשו מתוך צרכים מיניים אלא למטרות חינוכיות – כדי לחנך את בנותיו אודות המין השני. הסברים אלה בזויים ומעידים על כך שהמערער לא הפנים את חומרת המעשים אשר ביצע ואת הנזק הרב שגרם לבנותיו. הבעת מוטיבציה מצד המערער לשיקום, היא ראויה ויש לעודדה, אך אין בה כדי להביא להקלה בעונשו. על כל אלה יש להוסיף, את התסקירים השליליים שהוגשו בעניינו של המערער. לנוכח האמור, לא מצאנו כי השיקולים אשר מונה המערער לקולה, יש בהם כדי להצדיק התערבות בעונש שהושת עליו. 14. כמו כן לא מצאנו כי העונש שהושת על המערער חורג ממדיניות הענישה הנוהגת. הפסיקה אשר הפנה אליה המערער בהודעת הערעור אינה מלמדת על ענייננו וזאת בשל ההבדלים בחומרת עבירות המין שבוצעו והיקפן. כך למשל בע"פ 6092/10 מדינת ישראל נ' פלוני (18.7.2012) דחה בית משפט זה ערעור על חומרת עונש של 16 שנות מאסר בגין ארבעה מקרים של אינוס ועבירות מרובות של מעשים מגונים; בע"פ 2353/08 פלוני נ' מדינת ישראל (7.12.2009) דובר בשני מעשי אינוס ועבירות מרובות של מעשים מגונים; וע"פ 8084/10 מדינת ישראל נ' פלוני (14.10.2012) עניינו "אך" במעשים מגונים. 15. אמנם, ע"פ 4378/03 פלוני נ' מדינת ישראל (9.7.2013) אשר הפנה אליו המערער, מצביע על עונש מתון יותר מזה שנגזר על המערער – 17 שנות מאסר – אולם לא במידה המצדיקה את התערבותנו. באותו מקרה בוצעו מעשים מגונים בשלושה נכדים ומעשי אינוס נגד בת אחת. בבסיס העונש הקל יחסית שנגזר על הנאשם שם, ניצבו נסיבות חייו הקשות. בין היתר, היותו ניצול שואה, גילו המתקדם ובריאותו הלקויה. באותו מקרה, בית המשפט ציין כי לולא התחשבות בנסיבות אלה, המערער "צפוי וראוי היה להיענש לתקופת מאסר ארוכה לאין ערוך מזו שנגזרה עליו" (שם, פסקה 13). 16. לבסוף, לא מצאנו מקום לקבל את טענת המערער לפיה שגה בית המשפט המחוזי בכך שהתייחס לשלוש המתלוננות כאל "מקשה" אחת והתעלם מהעובדה שנגד אחת מהן הוא ביצע "רק" מעשים מגונים. בית המשפט המחוזי התייחס לשלוש המתלוננות ביחד כאשר התייחס לעבירות מין במשפחה בכלל, ועמד על האבחנה בין המעשים שבוצעו נגד כל אחת מהן מקום שנדרש לעשות כן (ראו למשל פסקה 31 לגזר הדין, עת נדרש בית המשפט למדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים). יתרה מכך, מגזר הדין עולה כי בית המשפט המחוזי התייחס לכל אחת משלוש המתלוננות בנפרד ולא במקשה אחת. בית המשפט החמיר בעונש בשל כך שמדובר בשלוש נפגעות עבירה שונות, אורך התקופה בה בוצעה העבירה ביחס לכל מתלוננת וחומרת המעשים ביחס לכל אחת מהן. 17. בשולי הדברים, נעיר כי בית המשפט המחוזי הסתמך בגזר דינו על תיקון 113 לחוק העונשין (להלן: התיקון), אף שאינו חל בנסיבות העניין. לאור הוראת התחולה המפורשת הקבועה בתיקון, כאשר לא מתקיימים התנאים הקבועים בחוק לתחולתו, על בית המשפט להקפיד שלא להחיל את הוראות התיקון. אמנם יש מקום לגזור את העונש ברוח התיקון, בהתאם לעיקרון ההלימה, אולם, אין להחיל את ההוראות הספציפיות והמפורטות שבו לעניין הבניית שיקול הדעת השיפוטי בגזר הדין, כפי שנעשה על ידי בית המשפט המחוזי. יחד עם זאת, אין בכך כדי להצדיק התערבות בעונש במקרה שלפנינו, שכן העונש שהושת על המערער עולה בקנה אחד עם מדיניות הענישה הנהוגה עובר לתיקון. כמו כן, בית המשפט המחוזי התייחס לתיקון בעיקר בהקשר של שיקול ההלימה שעוגן במסגרת התיקון, עקרון ששימש מימים ימימה את בתי המשפט. 18. סוף דבר, הערעור נדחה. ניתן היום, ‏ב' בתמוז התשע"ד (‏30.6.2014). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12080390_H03.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il