פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 8039/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8039/10 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ע' פוגלמן המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 19.9.10 בתפ"ח 604/09 שניתן על ידי כבוד השופטים: י' צבן – סג"נ, ח' בן עמי ור' כרמל תאריך הישיבה: ו' באדר א' התשע"א (10.2.2011) בשם המערער: עו"ד ראובן בר חיים בשם המשיבה: עו"ד אפרת רוזן בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 19.9.2010 בתפ"ח 604/09 (כבוד השופטים י' צבן – סג"נ, ח' בן עמי ור' כרמל). 1. כנגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו שתי עבירות של מעשה מגונה, לפי סעיפים 351(ג)(2) וסעיף 348(ב), בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). על פי הנטען בכתב האישום, בכמה הזדמנויות שונות נגע המערער ומישש את חזן של בנותיו הקטינות, מעל ומתחת לבגדיהן, ללא הסכמתן. 3. ביום 7.6.2009 הורשע המערער במיוחס לו בכתב האישום המתוקן, על פי הודאתו. ביום 19.9.2010 גזר בית המשפט המחוזי על המערער חמישה עשר חודשי מאסר בפועל, ועשרים וחמישה חודשי מאסר על תנאי. בשלב גזירת הדין, הונחו בפני בית המשפט שלושה תסקירי שירות מבחן בעניינו של המערער. בתסקיר המשלים האחרון שהוגש, שירות המבחן לא המליץ על מתן צו מבחן, ואף סבר כי יתכן שהטלת מאסר תהווה גורם מציב גבולות עבור המערער. כמו כן, הוגשה חוות דעת של המרכז להערכת מסוכנות, ממנה עלה כי רמת מסוכנותו המינית של המערער כלפי קורבנות מזדמנים הינה נמוכה, ואילו רמת המסוכנות כלפי קורבנות בנות משפחה הינה נמוכה עד בינונית. תסקירי נפגעות לא הוגשו לבית המשפט, בשל התנגדותה של אם הנפגעות. 4. במסגרת גזר הדין, עמד בית המשפט על כך שהמערער פגע בשתי בנותיו הקטינות, בביתו, במקום שאמור היה להיות להן מקום מבטחים. כן ציין בית המשפט, כי "מהראיות המקצועיות שהוגשו, כמפורט לעיל, עולה כי הנאשם לא הפנים דיו את מעשיו, והניסיון הממושך לשיקום ולשינוי תפישותיו לא צלח". יחד עם זאת נדרש בית המשפט לנסיבות ולשיקולים השונים לקולה – הודאת המערער במעשיו, חרטתו, הרחקתו המתמשכת מביתו, אורח חייו הנורמטיבי ועובדת היותו מפרנסה היחיד של משפחתו הגדולה. משבחן בית המשפט את כל אלו, קבע כי "מעשי הנאשם חמורים וראויים לעונש משמעותי ובנסיבות לקולא יש אך למתן עונש המאסר בפועל, אך לא למנועו". מכאן הערעור שלפנינו. 5. המערער טוען כי שגה בית המשפט המחוזי משהחמיר בעונשו והטיל עליו חמישה עשר חודשי מאסר לריצוי בפועל, בגין עבירות אשר נסיבות ביצוען "מפליגות בקולתן", ושבוצעו לפני מספר שנים. לטענתו, לא היה מקום להשית עליו עונש זה, אף נוכח נסיבותיו האישיות, הודאתו במעשים וחרטתו, ובשל הפגיעה שכניסתו למאסר תסב למשפחתו, שכן כל פרנסתה תלויה על כתפיו. עוד טוען המערער, כי היה מקום להקל בעונשו, אף משום בקשתן של הנפגעות עצמן, כי הוא לא יישלח למאסר. על כן טוען המערער, שגה בית המשפט המחוזי משלא העדיף בעניינו את האינטרס השיקומי והורה על המשך ההליך הטיפולי והשיקומי בו החל. 6. מנגד, טוענת המשיבה, כי אין מקום להתערבות בגזר דינו של בית המשפט המחוזי. לטענתה, הרף המקובל בעבירות המיוחסות למערער הינו של ריצוי מאסר בפועל. עוד לעניין זה טוענת המשיבה, כי בית המשפט המחוזי דחה פעמיים את מועד גזר הדין על מנת לאפשר למערער לקחת חלק בהליך טיפול ושיקומי. אולם, הוא לא נטל בו חלק באופן פעיל ומשמעותי, ועל כן נגזר דינו כמפורט. לאחר עיון בהודעת הערעור, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. 7. נדרשנו ובחנו את טענות המערער, אולם איננו סבורים כי יש בהן כדי להקים עילה לחרוג מההלכה המקובלת לעניין גדרי התערבותה של ערכאת הערעור בחומרת עונש שהוטל על ידי ערכאה הדיונית. כידוע, התערבות זו תעשה רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, פיסקה 11 (טרם פורסם, 29.1.2009)). אולם במקרה דנן, לא מצאנו סטייה שכזו לחומרה המצדיקה את התערבותנו. כמו כן, אין בידינו לקבל את טענותיו של המערער כי נסיבות המקרה "מפליגות בקולתן". יש לזכור כי מעשים אלו בוצעו בידי אב כלפי בנותיו הקטינות, בביתן. במעשים אלו חומרה רבה כשלעצמם. המערער היה צריך להוות מקור הגנה ובטחון עבור בנותיו, ותחת זאת הפך למקור פגיעה וניצול עבורן. כבר נאמר על ידי בית המשפט זה: "חשוב עד מאוד כי ידעו כל נער ונערה בישראל כי אין לפגוע בכבודו של אדם וכי גופם של כל ילד או ילדה אינו הפקר". (בע"פ 4890/01 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(1) 549, 606 (2001)). לחומרתן של עבירות המין בכלל, ואלו המבוצעות בתוככי המשפחה בפרט נדרש לא אחת בית המשפט זה, כמו גם לצורך בענישה מרתיעה בגינן (ראו למשל: ע"פ 677/09 פלוני נ' מדינת ישראל, (טרם פורסם, 25.10.2009); (ע"פ 10632/06 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 8.5.2007); (ע"פ 6086/09 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.6.2010)). השיקולים לקולה להם טוען המערער, עמדו בפני בית המשפט המחוזי, הוא הביאם בחשבון ונתן להם את המשקל הנדרש בשעה שגזר את דינו. עיון בתסקיר שירות המבחן, כמו גם בהערכת המסוכנות שהוגשה לעיוננו, מציירים תמונה דומה לזאת שהוצגה בפני בית המשפט המחוזי. לפיכך, איננו מוצאים מקום להתערב בעונש שהושת על המערער. בשולי הדברים נוסיף, כי בין יתר טענותיו טען המערער כי שליחתו למאסר תגרום לפגיעה וסבל נוסף לבנותיו הנפגעות. אנו תקווה, כי המשפחה כולה תתגייס אל אותן הבנות, תעמוד לצידן, ותאמצן אל ליבה. שכן לא בשל אשמתן המערער נשלח למאסר, כי אם בשל מעשיו הוא, ופגיעתו בהן. סוף דבר, אנו דוחים אפוא את הערעור. ניתן היום, י"ב באדר א' התשע"א (‏16.2.2011). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10080390_H01.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il