פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 8031/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8031/13 ע"פ 8616/13 לפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופטת ע' ברון המערער בע"פ 8031/13 והמשיב בע"פ 8616/13: דמיטרי שדרין נ ג ד המשיבה בע"פ 8031/13 והמערערת בע"פ 8616/13: מדינת ישראל ערעור על הכרעת דינו וגזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 2.6.2013 ומיום 5.11.2013 בתפ"ח 21523-09-12 שניתן על ידי כבוד השופטים ח' סלוטקי, מ' לוי ו-א' חזק תאריך הישיבה: ו' בתמוז התשע"ה (23.6.2015) בשם המערער בע"פ 8031/13 והמשיב בע"פ 8616/13: עו"ד ירון דוד בשם המשיבה בע"פ 8031/13 והמערערת בע"פ 8616/13: עו"ד עילית מידן פסק-דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. האם המערער כפה עצמו על המתלוננת בניגוד לרצונה, לאחר שנותרו לבדם בדירתה בסיומו של בילוי משותף עם חברים, או שהם קיימו יחסי מין רצוניים? שאלה זו עמדה במרכז הדיון בפנינו. בהמשך לכך, נדונה גם השאלה מה צריך להיות עונשו הראוי של המערער, ככל שהרשעתו בעבירות החמורות שיוחסו לו נותרת על כנה. עיקרי התשתית העובדתית והמחלוקות לגביה 2. בשעות הערב של יום 31.8.2012 בילו המערער, המתלוננת, חברתה ק' וידיד נוסף בשם קיריל במשותף. המתלוננת, עולה חדשה שהגיעה לארץ כחצי שנה קודם לכן, הייתה באותה עת כבת עשרים והתגוררה לבדה בדירה שכורה. בין המערער למתלוננת נוצרו קשרי ידידות בשבועות שקדמו לאותו ערב והם אף נפגשו כמה פעמים במהלכם. בערב עצמו בילתה החבורה בדירתה של המתלוננת וכן במועדון. אל המועדון נכנסו רק המתלוננת ו-ק', ואילו המערער וקיריל נותרו בחוץ כיוון שלא הורשו להיכנס אליו. לאחר זמן מה, ק' והמתלוננת הוצאו גם הן מן המועדון על-ידי השומרים. לאחר מכן, שבו הארבעה לדירתה של המתלוננת, שתו ורקדו. בהמשכו של הערב, לפנות בוקר (בשעה 2.00 לערך, אור ליום 1.9.2012) עזבה ק' את הדירה. בהמשך לכך עזב את המקום גם קיריל, ואילו המערער נשאר. אין חולק על כך שכאשר נותרו השניים לבדם בדירה המערער קיים עם המתלוננת יחסי מין. עם זאת, קיימת מחלוקת באשר לשאלה האם המערער כפה עצמו על המתלוננת או שקיים עמה יחסי מין רצוניים. 3. ראשיתו של ההליך המשפטי שבפנינו הוא בתלונתה של המתלוננת במשטרה בו ביום, זמן מה לאחר שעזב המערער את הדירה. יצוין כי במהלך הזמן שבו שהה המערער בדירתה שלחה המתלוננת פעמיים הודעות טקסט בטלפון שלה לחברתה ק' ובהן ביקשה ממנה להזמין משטרה למקום, בקשה שלא נענתה. לאחר שהמערער עזב את הדירה, התקשרה המתלוננת לכמה ממכריה, ובכללם ל-ק' ול-ס', ידיד נוסף, וביקשה כי יזמינו משטרה. המשטרה אמנם הגיעה לדירתה של המתלוננת, ושיחתה של המתלוננת עם השוטרת שהגיעה למקום, מרינה, הובילה להגשת תלונה. המתלוננת אף נבדקה על-ידי רופא נשים בסמוך לאחר מכן. כתב האישום וההליך בבית המשפט המחוזי 4. נגד המערער הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (תפ"ח 21523-09-12, השופטת הבכירה ח' סלוטקי והשופטים מ' לוי ו-א' חזק). כתב האישום מציין, כמפורט לעיל, כי בין המערער למתלוננת שררו יחסי ידידות, וכי הם בילו בערב ובלילה שבין ה-31.8.2012 ו-1.9.2012 ביחד עם ק' וקיריל. לפי האמור בכתב האישום, לאחר ש-ק' עזבה את הדירה, המתלוננת ביקשה גם משני האחרים – קיריל והמערער –לעזוב אף הם. קיריל, כך נטען, עזב לבקשתה ואילו המערער סירב לעשות כן, אחז בידיה של המתלוננת, זרק אותה על המיטה וביצע בה מעשים מיניים שלא בהסכמתה – תחילה החדיר את איבר מינו לפיה בכוח, ואחר כך הפשיט אותה והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה. במהלך האירוע דרש ממנה לסתום את הפה ואיים שיחתוך אותה. בהמשך, לאחר שקמה, התלבשה והלכה למטבח, הוא הורה לה לשבת על כיסא ולא לצאת מהמטבח ואיים לעברה בבקבוק וודקה. בשל מעשיו של המערער נגרמו למתלוננת חבלות, שטפי דם תת עוריים בשתי הידיים ושטף דם תת עורי בנרתיק. בסופו של דבר המערער עזב את הדירה, ובסמוך לאחר מכן שבר את דלת הזכוכית בכניסה לבניין שבו נמצאת דירתה של המתלוננת, כשביקש לחזור לקחת את השעון שהשאיר בדירתה. בשל המעשים שיוחסו לו הואשם המערער בעבירות הבאות: אינוס לפי סעיף 345(ב)(3) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); מעשה סדום לפי סעיף 347(ב) לחוק העונשין בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק זה; איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין; והיזק בזדון, לפי סעיף 452 לחוק העונשין. 5. בתשובתו לכתב האישום המערער הודה בשבירת דלת הזכוכית, אך כפר בביצוע שאר העבירות שיוחסו לו. הוא טען כי במסגרת הקשר שלו עם המתלוננת לפני האירוע כבר קיים עמה יחסי מין פעם אחת. הוא הוסיף וטען כי המתלוננת לא ביקשה ממנו לעזוב את הדירה, אלא להפך – שהיא זו אשר יזמה את המגע בין השניים בתחילה, ולכן הוא עצמו ביקש מקיריל לעזוב את הדירה ולהמתין לו בחוץ. המערער הוסיף וטען שהמתלוננת משכה אותו לחדר השינה כשהיא תופסת באיבר מינו ומפשיטה אותו ממכנסיו תוך קריעת הכפתור מהם. לטענת המערער המתלוננת קיימה עמו יחסי מין בהסכמה, כשהיא יוזמת ומתנועעת בחוזקה מרצונה. 6. הראיות שהוצגו על-ידי התביעה כללו את עדותה של המתלוננת, עדותה של ק' ועדותה של השוטרת מרינה. יצוין כי קיריל, שהיה עד תביעה, לא העיד במשפט, לאחר שעזב את הארץ. 7. כמו כן, הוגשו בהסכמה חוות הדעת הרפואית על בדיקתה של המתלוננת, תעודות רפואיות, אמרות המערער במשטרה, דו"ח ביצוע העימות בין השניים וצילום מסך של הטלפון הסלולארי של ק' שכלל את ההודעות ששלחה אליה המתלוננת. 8. המערער עצמו העיד מטעם ההגנה. 9. עדות המתלוננת – המתלוננת סיפרה על היכרותה המוקדמת עם המערער ועל אירועי הערב עד לעזיבתם של ק' וקיריל את הדירה. היא התייחסה בחופשיות לכך שכל בני החבורה שתו וודקה בכמויות לא מבוטלות, וכן סיפרה כי התנשקה עם קיריל או עם המערער, אם כי לא זכרה מי מהם היה זה, בשל האלכוהול ששתתה. לדבריה, לאחר ש-ק' עזבה את הדירה היא ביקשה מן המערער ומקיריל לעזוב את המקום גם כן, אלא שרק קיריל עזב, ואילו המערער כפה עצמו עליה, ובהקשר זה חזרה ותיארה את עיקרי הדברים המפורטים בכתב האישום. המתלוננת ציינה כי לאחר שהמערער כפה עצמו עליה היא התלבשה והלכה למטבח, וכי המערער אמר לה לא להתקשר לאף אחד וניסה לזרוק את הטלפון הסלולארי שלה מהחלון, אלא שהיא מנעה זאת ממנו. המתלוננת הוסיפה כי באותה עת היא שלחה מסרון נוסף ל-ק' בבקשה שזו תזמין משטרה. המתלוננת הוסיפה וסיפרה כי לאחר שהמערער עזב את דירתה היא נכנסה לפאניקה והתקשרה לכמה מחבריה, ובהם ל-ק', בבקשה שהם יזמינו משטרה. המתלוננת סיפרה כי הנאשם וקיריל עמדו מתחת לחלון דירתה, ולאחר מכן היא שמעה קול ניפוץ של זכוכית. לאחר מכן קיריל עלה לדירתה ואמר כי המערער שכח את שעונו, אך לדבריה היא לא פתחה את הדלת אלא אמרה לו כי היא תזרוק את השעון דרך החלון וכך עשתה. המשטרה הגיעה למקום לאחר שהמערער כבר עזב אותו. המתלוננת סיפרה כי מסרה גרסה לשוטרת מרינה, ולאחר מכן נחקרה על-ידי חוקר נוסף, וכן נלקחה לבדיקה בבית חולים. לדבריה, מעשיו של המערער גרמו לה לחבלות. 10. במסגרת חקירתה הנגדית המתלוננת ציינה כי נפגשה כמה פעמים עם המערער לפני אותו ערב, וכי הם התחבקו והתנשקו מספר פעמים. עם זאת, היא הכחישה שקיימה עמו יחסי מין לפני הלילה שבו עוסק כתב האישום. בחקירתה הנגדית נשאלה המתלוננת לגבי גרסת המערער כי ענתה לשיחת טלפון של קיריל בעת שהייתה עם המערער בדירה, במהלך קיום יחסי מין איתו, ואמרה לקיריל כי המערער מיד יוצא אליו. המתלוננת העידה כי איננה זוכרת במדויק מתי התקיימה השיחה עם קיריל, אך שהדבר אירע כשביקשה מן המערער לעזוב את הדירה וקיוותה כי כך יהיה. באופן כללי יותר, המתלוננת ציינה כי מאז קרות האירוע יש לה בעיית זיכרון וכי היא מטופלת בגינה. בהתייחס לשיחה עם ס' לאחר שהמערער עזב את דירתה, המתלוננת העידה כי איננה זוכרת אם אמרה לו שהיא נאנסה, וכי הייתה נסערת. במסגרת החקירה הנגדית נשאלה המתלוננת גם על כך שאמרה לשוטרת בסמוך למקרה כי היא מוטרדת מהעדרם של 300 שקל שהיו ברשותה. אמירה זו הוצגה כשוללת את אמינות התלונה לגבי האונס. המתלוננת הסבירה כי אמרה את הדברים בתשובה לשאלת השוטרת מרינה מה מפריע לה יותר – האם חסרון הכסף או מעשיו של המערער, והיא השיבה ששני הדברים מפריעים לה. 11. עדות השוטרת מרינה – השוטרת מרינה העידה על הגרסה שמסרה לה המתלוננת כאשר נפגשו, וכי העלתה את הדברים על הכתב בנוכחות המתלוננת. השוטרת מרינה הוסיפה כי דיווחה על הדברים לחוקר התורן, שמצדו אמר לה להסביר למתלוננת שהיא תילקח לבדיקה בבית חולים, ושאם יתברר שהיא משקרת היא תועמד לדין. השוטרת מרינה ציינה כי המתלוננת אמרה בתגובה כי הדבר שמפריע לה הוא שנגנבו ממנה 300 שקל. כמו כן, היא ציינה שהיא מפחדת להגיש תלונה שמא המערער יעשה לה משהו. השוטרת מרינה שללה את הטענה לפיה חשדה במתלוננת כי היא משקרת. 12. עדותה של ק' – ק', שהיא בת גילה של המתלוננת, עלתה אף היא לישראל, כמה שנים לפני המתלוננת. ק' העידה על אירועי הערב שלהם הייתה עדה – על הבילוי המשותף, על קבלת המסרונים מן המתלוננת ועל שיחת הטלפון של המתלוננת אליה לאחר מכן. היא הסבירה שלא חשבה שיכול לקרות למתלוננת משהו ולכן לא התקשרה למשטרה. היא סיפרה כי בשיחה לאחר המקרה המתלוננת נשמעה נסערת, כי לא היה ברור אם היא בוכה או צוחקת, וכי היא אמרה שהמערער שבר את החלון בכניסה ושהוא הרביץ לה. ק' סיפרה כי ידעה שהמתלוננת והמערער היו בקשר קודם אך הוסיפה שהמתלוננת לא סיפרה לה כי הם קיימו יחסי מין לפני אותו ערב. ק' התייחסה אל השניים כ"בני זוג" וכ"חבר וחברה". 13. חוות הדעת הרפואית – חוות הדעת הרפואית שנסבה על בדיקתה של המתלוננת תיעדה את שטפי הדם שנמצאו בגופה של המתלוננת – בידיה ובנרתיק. צוין בה כי היא מתאימה לגרסתה של המתלוננת. 14. עדות המערער – המערער תיאר בעדותו בהרחבה את אירועי הערב. לגרסתו, הוא והמתלוננת קיימו יחסי מין בהסכמה, והמתלוננת הגיבה אליהם בהתלהבות. לדבריו, היא אף צעקה ברוסית מילה שממנה הבין לטענתו כי היא מעוניינת ביחסים עמו. לטענתו, בעת שקיים יחסי מין עם המתלוננת קיריל התקשר מספר פעמים. פעם אחת הוא עצמו ענה לטלפון ואמר לקיריל שיחכה לו, ובפעם השנייה ענתה המתלוננת ואמרה כי המערער כבר מגיע. המערער תיאר את מערכת היחסים שלו עם המתלוננת כקשר רומנטי. באשר לשטפי הדם שנמצאו בגופה של המתלוננת הוא ציין כי ייתכן שנגרמו כתוצאה מקיום יחסי המין. 15. בית המשפט המחוזי בחן את הראיות שתוארו והחליט להרשיע את המערער. חוות הדעת העיקרית נכתבה על-ידי השופטת סלוטקי. היא ציינה כי עדות המתלוננת הותירה "רושם חיובי ומהימן", וקבעה כי המתלוננת עמדה על גרסתה בחקירה נגדית שהוגדרה "ארוכה ומתישה" מבלי שנמצאו סתירות מהותיות בין עדותה לבין אמרותיה במשטרה. השופטת סלוטקי הצביעה על העקביות בגרסתה של המתלוננת, וכן התייחסה להסבריה של המתלוננת לדבריה לגבי הכסף כמהימנים. היא התרשמה שהמתלוננת תיארה את הדברים כהווייתם מבלי לייפותם, גם באותם עניינים שבהם התיאור אינו מציג אותה באור חיובי, ואף לא העצימה את התלונה. 16. השופטת סלוטקי מצאה מספר חיזוקים חיצוניים לעדות המתלוננת, ובהם צילום המסך של הטלפון הסלולארי המעיד על משלוח מסרונים ב"זמן אמת" והסימנים בגופה של המתלוננת שלגביהם צוין כי הם "מתיישבים עם סיפורה". כמו כן, היא התייחסה לרושם השלילי שהותירה עדותו של המערער, וכן לכך שעדותה של ק' הייתה מגמתית ונוטה לסייע למערער. השופטת סלוטקי הצביעה על כך שבעדותה אמרה ק' כי כאשר המתלוננת התקשרה אליה היא השתמשה במילת סלנג המכוונת לקיום יחסי מין בהסכמה, בעוד שבחקירתה במשטרה היא אמרה שהמתלוננת סיפרה לה כי המערער אנס אותה. בהמשך לכך, השופטת סלוטקי סברה כי במקומות שבהם היו סתירות בין עדותה של המתלוננת לעדותה של ק' אין באלה כדי לפגוע בגרסת המתלוננת. היא הוסיפה וקבעה כי גם אם המתלוננת והמערער היו בקשר מסוג כלשהו אין בכך כדי לסתור מהותית את גרסתה של המתלוננת, שלא הכחישה קשר זה. השופטת סלוטקי ציינה כי לכל היותר ניתן ללמוד מכך על העובדה שהמערער חיזר אחר המתלוננת, להבדיל מאשר על הסכמה לקיום יחסי מין ביום האירוע. השופטת סלוטקי ציינה עוד כי המערער הותיר עליה רושם לא מהימן, ושלא נתן הסבר של ממש לסימנים שנמצאו על גופה של המתלוננת. כן היא קבעה כי גרסתו של המערער, שביקש להסביר את הפגיעות באיבר המין של המתלוננת בכך שהסיט את תחתוניה, אינה מתיישבת עם החבלות שתועדו על גופה. כן נדחתה טענתו של המערער כי ניתן לייחס את הדברים לכך שקיים עם המתלוננת יחסי מין "עוצמתיים", תוך התייחסות לכך שכאשר נחקר במשטרה הוא אמר שיחסי המין היו "רגילים". בנוסף לכך, נדחו התמיהות שהעלה המערער לגבי היתכנות התיאור הפיזי של ההתרחשויות על-ידי המתלוננת למתרחש – באשר לכך שהוא לא היה יכול להחזיק את המתלוננת בידיה ולהפשיטה בעת ובעונה אחת. השופטת סלוטקי ציינה כי מוטב היה לגבות עדות מ-ס' באשר לשיחת הטלפון שקיימה עמו המתלוננת, אך הוסיפה שאין בכך כדי ליצור ספק סביר באשר לאשמתו של המערער או אף כדי לעורר ספק באשר למהימנותה של המתלוננת. 17. השופטים לוי ו-חזק הסכימו עם השופטת סלוטקי. השופט לוי אף כתב חוות דעת משלימה שבה התייחס לטענות שהועלו לערעור גרסתה של המתלוננת, ודחה אותן אחת לאחת. בהקשר זה עמד השופט לוי גם על כך שתלונתה של המתלוננת הייתה מיידית וכן על כך שהמערער לא הצביע על טעם משכנע לכך שהמתלוננת תטפול עליו עלילות שווא, מלבד הטענה שהיא קינאה כיוון שחשבה שיש לו עניין ב-ק'. 18. במסגרת הטיעונים לעונש התייחסה המדינה למדיניות המחמירה של הפסיקה בכל הנוגע לעבירות מין ולתסקיר נפגעת העבירה שהוכן בעניינה של המתלוננת והעיד על הפגיעה הקשה שחוותה והותירה בה את רישומה הרגשי. כמו כן, היא טענה שאין מקום להקל עם המערער בשים לב לכך שכפר במיוחס לו וניהל את משפטו, ובהתחשב בעברו הפלילי (הכולל עבירות סמים, רכוש ואלימות), לרבות העובדה שביצע את העבירות זמן קצר לאחר שחרורו ממאסר בעת שתלוי ועומד כנגדו עונש מאסר מותנה. 19. מנגד, ביקש בא-כוחו של המערער שלא להחמיר עמו בשים לב לנסיבותיו האישיות, ובהן התמכרותו לאלכוהול וסמים ומאמצי השיקום שהוא עושה. כן תקף המערער את תסקיר נפגעת העבירה שהונח בפני בית המשפט המחוזי וטען כי הדברים בו אינם מהימנים, וכי מעדותה של המתלוננת במשפט עלתה תמונת דברים שונה באשר למצבה. 20. לאחר ששקל את מכלול הנסיבות קבע בית המשפט המחוזי כי מתחם הענישה במקרה זה נע בין 4 ל-8 שנות מאסר בפועל. בית המשפט המחוזי שקל לחומרא את עברו הפלילי של המערער ואת העובדה שביצע את העבירה בסמוך לאחר שחרורו ממאסר קודם. מנגד, בית המשפט המחוזי שקל לקולא את טענת המערער שגובתה על-ידי שירות בתי הסוהר, כי הוא נגמל משימוש באדולן. בסיכומו של דבר, בית המשפט המחוזי השית על המערער עונשים כדלקמן: 6 שנות מאסר בפועל (שיימנו מיום מעצרו ביום 2.9.2012); שתי שנות מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו, כשהתנאי הוא שלא יעבור עבירת מין או עבירת אלימות שהיא פשע; 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו, כשהתנאי הוא שלא יעבור עבירת איומים, עבירת היזק בזדון או עבירת אלימות שהיא עוון. בית המשפט המחוזי הפעיל גם את עונש המאסר על תנאי בן השנה שהיה תלוי ועומד נגד המערער, וזאת במצטבר לעונשו, כך שבסך הכול ירצה 7 שנות מאסר בפועל. בנוסף, חויב המערער לשלם למתלוננת פיצויים בסך של 25,000 שקל. הערעורים 21. הערעור שבפנינו מצד המערער מכוון הן כנגד הכרעת הדין והן כנגד גזר הדין (ע"פ 8031/13). כמו כן, הוגש אלינו ערעור מטעם המדינה הסבורה כי יש להחמיר בעונש שהושת (ע"פ 8616/13). לשם הנוחות, נעשה שימוש בכינוי "המערער" בפסק דין זה ביחס לנאשם בבית המשפט המחוזי, הגם שבערעורה של המדינה הוא המשיב. 22. הערעור על הכרעת הדין התמקד בסתירות הנטענות בעדותה של המתלוננת ובהחלשת המסקנות שנלמדו מן החיזוקים החיצוניים לה. נטען, כי בעיקרו של דבר, ההרשעה מבוססת על "מילה כנגד מילה", וכי במקרים מסוג זה יש להקפיד בקלה כבחמורה. 23. תחילה, תקף בא-כוחו של המערער את גרסתה של המתלוננת וטען כי לא ניתן לסמוך עליה. הוא טען כי בין המערער לבין המתלוננת התפתח רומן, וכי המתלוננת הייתה שיכורה מאוד בערב האירוע, ואף לא זוכרת עם מי התנשקה – עם המערער או עם קיריל. עוד נטען כי ייתכן שהמתלוננת התביישה בכך שקיימה מגע מיני עם המערער או התחרטה עליו בדיעבד, ומכאן נובעת תלונתה. המערער חזר וטען כי התייחסותה של המתלוננת לכסף החסר, וזאת במסגרת חילופי הדברים הראשוניים עם השוטרת מרינה, מלמדת כי כלל לא סברה באותה עת שנאנסה. בא-כוח המערער חזר וטען כי המתלוננת אינה אמינה, תוך התייחסות לקשרים רומנטיים אחרים שהמתלוננת ניהלה ולהתנהגותה במסגרתם. 24. באשר לממצאי הבדיקה הגופנית של המתלוננת בא-כוח המערער חזר על הטענה כי הגם שהם מתיישבים עם גרסתה של המתלוננת הם מתיישבים גם עם טענת המערער כי יחסי המין שקיים עם המתלוננת היו "עוצמתיים". הוא הוסיף וטען כי גרסתה של המתלוננת לא מתיישבת עם העובדה שלא נמצא על המערער כל סימן להתנגדות, כמו סימני שריטות מציפורניה. בא-כוח המערער חזר וטען כי הדרך שבה תיארה המתלוננת את המגע המיני אינה אפשרית מבחינת יכולתו של המערער להפשיט את המתלוננת בזמן שהוא מחזיק את ידיה בצורה אותה תיארה. 25. בנוסף לכך, בא-כוחו של המערער השליך יהבו, במידה רבה, על מחדלי חקירה שלגביהם הוא סבר כי הם משמעותיים. הוא הצביע על ההימנעות מחקירתו של ס' שאליו התקשרה המתלוננת מיד לאחר המקרה, כמו גם על כך שלא קוים תשאול של השכנים לגבי האפשרות ששמעו דברים על המתרחש בדירה, מה גם שנוכחות השכנים הייתה ידועה (בשים לב לצעקותיהם על המערער ששבר את הדלת). כן טען המערער כי כפתור מכנסיו שנשאר בדירת המתלוננת נתפס על-ידי המשטרה אך לא נבדקה השאלה האם נמצאות עליו טביעות אצבע של המתלוננת על מנת לנסות ולאשש את גרסתו למקרה (לגבי פתיחת מכנסיו). 26. בכל הנוגע לגזר הדין, הדגיש בא-כוח המערער את מאמצי השיקום והגמילה של המערער בכלא. הוא גם התייחס לתמורה בחייו האישיים – כמי שהתקרב למסורת, עבר ברית מילה ואף מקיים זוגיות קבועה. המערער חזר וטען גם כי אין לייחס משמעות גבוהה לתסקיר נפגעת העבירה, מאחר שלא ניתן לאמת את המידע העולה ממנו. 27. המדינה ביקשה לדחות ערעור זה על כל חלקיו. בכל הנוגע להכרעת הדין הצביעה המדינה על ממצאי המהימנות שנקבעו על-ידי בית המשפט המחוזי, כמו גם על החיזוקים שנמצאו לעדותה של המתלוננת – הממצאים הגופניים, המסרונים והתלונה המיידית, וכן על עקביות גרסתה של המתלוננת. לגבי טענותיו של המערער ביחס למחדלי החקירה הנטענים, המדינה טענה כי המדובר בטענות הנוגעות לעניינים שוליים ושאין בהן משהו שיכול לשנות את הדברים באופן מהותי. 28. המדינה ביקשה לדחות את הערעור גם ככל שהוא מתייחס לגזר הדין, ואף טענה במסגרת ערעורה שלה כי יש להחמיר עם המערער. המדינה סברה שמתחם הענישה שנקבע על-ידי בית המשפט המחוזי אינו מבטא במידה מספקת את חומרת המעשה, כמו גם את העובדה שהמערער הורשע במספר עבירות ובהן שתי עבירות מין חמורות. המדינה סבורה כי גם העונש שהושת על המערער בסופו של יום אינו חמור דיו, בשים לב לאלימות שננקטה, ולכל התנהלותו של המערער במהלך האירועים המפורטים בכתב האישום. המדינה התייחסה גם לתסקיר נפגעת העבירה בעניינה של המתלוננת ולהערכת המסוכנות המינית של המערער שתוארה כגבוהה. בדו"ח הערכת המסוכנות המינית צוין כי המערער לא נגמל מאלכוהול וסמים. 29. בתום הדיון הורינו למדינה להגיש מכתב עדכני משירות בתי הסוהר באשר למצב הגמילה של המערער. המדינה הגישה מכתב זה בתאריך 8.7.2015, ועולה ממנו כי אמנם המערער לא נוטל מתאדון (שם נוסף לאדולן, שהוא "תחליף סם") מזה שנתיים וחצי, וכי נבחנת התאמתו לאחת ממחלקות הטיפול בהתמכרויות בתוך בית הסוהר. למכתב צורף דו"ח בדיקות השתן שנערכו למערער, והעידו על כך שהוא אינו נוטל סמים או תחליפי סם. יוער, כי במכתב צוינו גם קשיים שהתעוררו בעבר עם המערער, אשר בתקופות מסוימות לא הביע רצון לקבל טיפול ותקף סוהרים בכלא. 30. ביום 10.7.2015 הגיש המערער הודעה לפיה המכתב משירות בתי הסוהר מוכיח כי הוא אכן נגמל באופן עצמאי ומוחלט מכל סם שהוא. המערער הוסיף והדגיש כי הוא מעוניין להשתלב בתוכנית טיפולית על אף שעד כה היו קשיים לשלבו בתוכנית מסוג זה בשירות בתי הסוהר. דיון והכרעה 31. לאחר שבחנו את טענות הצדדים עמדתנו היא שדין ערעורו של המערער להידחות על כל חלקיו, ואילו דין ערעורה של המדינה להתקבל באופן חלקי – הגם שלא באופן שישפיע בסופו של דבר על אורך המאסר בפועל של המערער – כפי שיובהר להלן. הערעור על הכרעת הדין 32. אנו סבורות כי הרשעתו של המערער בפסק דינו של בית המשפט המחוזי עומדת על רגליים איתנות. עדותה של המתלוננת נמצאה מהימנה על-ידי בית המשפט המחוזי, וכן נמצאו לה חיזוקים של ממש, כמפורט להלן. 33. המתלוננת פרסה את גרסתה באשר להתרחשויות המתוארות בכתב האישום באופן עקבי למדי – החל בתלונתה במשטרה, המשך בעימות עם המערער וכלה בעדותה בבית המשפט. המסרונים ששלחה לחברתה ק' ובהם ביקשה להזעיק את המשטרה לדירתה מעידים כמאה עדים על תחושת המצוקה שלה כבר ב"זמן אמת". כמו כן, לאחר שהמערער עזב את דירתה היא התקשרה לכמה מידידיה כשהיא נסערת, ואף הגישה תלונה באופן מיידי כמעט במשטרה. מבחינות רבות, זהו מקרה יוצא דופן שבו המתלוננת פעלה מיד בסמיכות לאירועים באופן שאפשר לבסס את גרסתה, ושמחזק את מהימנותה (ראו: ע"פ 993/00‏ נור נ' מדינת ישראל, פ''ד נו(6) 205, 216 (2002); ע"פ 9608/11 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 13 (7.7.2014)). יש לציין כי אף ללא תלונה מיידית או ממצאים גופניים שתועדו בסמיכות לאחר המעשה יכול להימצא בסיס להרשעה (וראו: ע"פ 5612/92 מדינת ישראל נ' בארי, פ"ד מח(1) 302, 361 (1993); ע"פ 9675/08 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 40 (11.6.2009)). אולם, דווקא המקרה שבפנינו הוא כזה שבו הדברים נראים נכוחה באופן ברור במיוחד. 34. כידוע, בית המשפט רשאי כיום לבסס הרשעה בעבירת מין על סמך עדות מתלוננת כעדה יחידה, בכפוף לחובת הנמקה (ראו למשל: ע"פ 5636/08 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 15 (29.1.2009); ע"פ 3873/08 אטיאס נ' מדינת ישראל, פסקה 81 (6.9.2010)). בענייננו, בית המשפט המחוזי לא הסתפק בכך שמצא את המתלוננת אמינה, אלא עמד על חיזוקים שונים שנמצאו לעדותה. בערעורו, המערער ביקש להציע הסברים חלופיים לכל אחד ואחד מן החיזוקים הללו. כך למשל, הוא התייחס לאפשרות שהממצאים הגופניים אינם מוכיחים בהכרח את טענת האונס, להבדיל מיחסי מין שנלווה להם שימוש מסוים בכוח בהסכמה. הטענות היו ראויות לעיון, אך בסופו של דבר, לא מצאנו אותן משכנעות. לא למותר לציין, כי חוות הדעת הרפואית התקבלה בהסכמה, ואף לא הוצגו למומחה שערך אותה שאלות שנועדו לעמת אותו עם התיזה של בא-כוח המערער בעניין זה. כמו כן, המערער לא נתן הסברים לסימנים על ידיה של המתלוננת, שהתיישבו עם גרסתה כי הוא תפס אותה בהן. הוא אך חזר וטען כי גרסה זו אינה "אפשרית", וכי לא היה יכול להפשיט את המתלוננת אילו אחז בה בדרך זו. עוד ראוי לומר כי למסרונים שנשלחו על-ידי המתלוננת לא נמצא כל הסבר מניח את הדעת, מלבד ספקולציה אפשרית באשר לכך שהמתלוננת רקמה מזימה נגד המערער, טענה שאינה מבוססת בראיות. 35. גם בהדגשה היתרה של התייחסות המתלוננת לכסף שחסר אין כדי להועיל למערער. בא-כוח המערער חזר וטען כי הטענה בדבר הכסף הייתה הדבר הראשון שנשמע מפיה של המתלוננת, ולא היא. המתלוננת פרסה את גרסתה כולה בפני השוטרת מרינה, והתייחסה לעניין הכסף רק לאחר שהוזהרה כי אם הבדיקה הגופנית תלמד כי היא משקרת היא תהיה חשופה לעונש. ניתן רק לשער את האימה שיכלה לאחוז במתלוננת כאשה צעירה בארץ שעדיין זרה לה ואת מנהגיה אינה מכירה, וזאת ברגע של משבר וחולשה. קודם שנמשיך ראוי שנוסיף כי אזהרה זו שהופנתה למתלוננת בעת שמסרה גרסתה במשטרה היא מטרידה ביותר, כפי שציין גם בית המשפט המחוזי. אכן, החשש מפני תלונות שווא הוא עניין שיש לתת עליו את הדעת, אך לא זו הדרך לטפל בכך, כאשר מתלוננת מגיעה למשטרה ומציגה את גרסתה לראשונה, ולא כל שכן כאשר השוטרת עצמה מתרשמת מכנותה. 36. לא מצאנו ממש גם בטענתו של המערער כי קיימים בעניינו מחדלי חקירה שפגעו בהגנתו פגיעה ממשית – בעיקר בכך שלא נחקרו מעורבים נוספים, בהתחשב בכך שקיריל לא יכול היה להיחקר ולהעיד מאחר שעזב את הארץ. ס' אמנם לא נחקר, אך ישנן שלל עדויות נוספות לכך שהמתלוננת הייתה נסערת בסמוך לאחר שהמערער עזב את דירתה. הדברים עולים בבירור הן מעדותה של ק' (בכל אחת מגרסאותיה לשיחה עם המתלוננת), הן מההודעות ששלחה המתלוננת ל-ק', והן מעדותה של השוטרת מרינה. גם לגבי השכנים ניתן לומר כי אמנם מוטב היה לחוקרם, אך אין מדובר בפגם היורד לשורש העניין. אין חולק על כך שהשכנים שמעו צעקות והתלהטות, עת המערער היה מתחת לדירתה של המתלוננת ושבר את דלת הזכוכית. לא זו סלע המחלוקת, אלא השאלה אם המתלוננת הסכימה לקיום יחסי המין אם לאו. עד כמה יכלו השכנים להעיד על ההתרחשות בין המערער למתלוננת בעת שנמצאו לבדם מרעשים כאלה או אחרים שעברו במעומעם דרך קירות הדירה? הוא הדין באשר לטענות לגבי גביית עדות מהשומרים במועדון. השאלה עד כמה המתלוננת ו-ק' נחזו כשיכורות בצאתן מהמועדון לא הייתה מסייעת לשפוך אור של ממש על שאלת הסכמתה של המתלוננת ליחסי המין המאוחרים. גם בטענה באשר לטביעות האצבע על כפתור המכנסיים אין כדי לסייע למערער. אף המתלוננת העידה שייתכן והיה מגע בינה לבין המערער (כאשר התייחסה לכך שהתנשקה עמו או עם קיריל). גם אם נגעה בו קודם לכן במהלך הערב, הדבר לא מעיד על הסכמה כלשהי ליחסי המין שהיו מאוחרים לכך. על כל זאת יש להוסיף, כי אף בהנחה שנפלו במקרה זה מחדלי חקירה – ואיננו קובעות שכך היה – כבר נפסק כי על מנת שמחדלים כאמור יביאו לזיכויו של נאשם עליהם לרדת לשורשו של עניין ולהביא לכך שהגנתו של הנאשם תקופח, וזאת בהתחשב במכלול הראיות שהונחו בפני בית המשפט (ע"פ 4623/07‏ ‏מדינת ישראל נ' אזרי, פסקה 15 (31.10.2007); ע"פ 3947/12 סאלח נ' מדינת ישראל, פסקה 44 (21.1.2013); ע"פ 5073/11 חנוכה נ' מדינת ישראל, פסקה 22 (12.11.2014)). 37. טענותיו של המערער באשר לאופייה של המתלוננת ולקשריה המיניים אינן מקובלות עלינו כל עיקר. בא-כוח המערער טען כי המתלוננת "הודתה" (כאילו היא זו העומדת למשפט) כי "ניהלה קשרים עם גברים במקביל ושנהגה לשתות, לשמוע מוזיקה חזקה ולהתנשק ולרקוד עם גברים". לטענות אלה לא היה כל מקום. התנהגות כזו או אחרת מצד המתלוננת אינה מהווה היתר לפגיעה מינית - לא מלכתחילה ולא בדיעבד (ראו: ע"פ 238/08 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה מ"ו (22.4.2010) (להלן: ע"פ 238/08)). טענות מסוג זה השתקפו גם בטענותיו של המערער לגבי שכרותה של המתלוננת ולגבי העובדה שהחל ביניהם רומן. ניסיון להפחתה מאחריות בשל נורמות התנהגות "סבירות" של אישה אינן יכולות להיות מקובלות, ומוטב להן כי לא ייטענו (ראו גם: דפנה ברק-ארז "האישה הסבירה" פלילים ו 115, 131-130 (1997)). בהקשר זה יש לציין עוד, כי אף הקשר הקודם המסוים שהתנהל בין המערער למתלוננת – בין אם בפגישות שקדמו לו ובין אם באותו הערב – אין בו כדי להפחית מחומרת המעשה, או לשנות את אופן בחינת העבירה. אכן, "עיקרה של עבירת האינוס הוא בהיעדר ההסכמה החופשית – ואין זה משנה מיהו השולל הסכמה זאת" (ע"פ 1933/14 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 25 לפסק דינו של השופט ע' פוגלמן (11.2.2015) (להלן: ע"פ 1933/14)). הערעור על גזר הדין 38. משמצאנו כי ההרשעה עומדת על כנה, נותר לבחון את שאלת עונשו של המערער. המערער ביצע במתלוננת שתי עבירות מין חמורות – מעשה סדום ואינוס. בנוסף לכך, הוא איים עליה ופגע ברכוש. ככלל, פסיקתו של בית משפט זה מלמדת כי הגישה העונשית לעבירות מין צריכה להיות מחמירה (ראו למשל: ע"פ 238/08, פסק דין משלים מיום 21.7.2010; ע"פ 5167/09 דרביקין נ' מדינת ישראל, פסקה כ"ח (1.2.2012); ע"פ 5949/13 שרחה נ' מדינת ישראל (17.3.2014); ע"פ 1839/14 פלוני נ' מדינת ישראל (21.6.2015) (להלן: ע"פ 1839/14)). כפי שכבר הזכרנו, ההיכרות המוקדמת בין המערער למתלוננת אינה גורעת מחומרת המעשה ומן הפגיעה במתלוננת. הדברים יפים לא רק לשלב הכרעת הדין אלא גם לעניין גזר הדין. אין מקום להקלה בעונשו של תוקף בשל היכרות מוקדמת שלו עם הקורבן (ראו: ע"פ 130/04‏ פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (4.7.2005); ע"פ 1933/14 הנזכר לעיל. כן ראו דנה פוגץ' "'ברצון שניהם ובשמחתם' – אינוס בידי בן זוג והתוויית גבולות המשפט הפלילי בחברה משתנה" עיונים במשפט מגדר ופמיניזם 501 (דפנה ברק-ארז ואחרות עורכות, 2007)). 39. שיקולים אלה מובילים אותנו למסקנה כי דין הערעור שכוון להקלת העונש שהושת להידחות, ואילו דין ערעורה של המדינה להתקבל, אם כי באופן חלקי ומוגבל, מטעמים הנוגעים לתהליך שעובר המערער בבית הסוהר. 40. אנו סבורות כי צודקת המדינה בכך שבנסיבות העניין המתחם שנקבע על-ידי בית המשפט המחוזי, וכן העונש שהוטל בסופו של יום, נוטה לקולא (וראו: ע"פ 1839/14; ע"פ 238/08; ע"פ 836/07 פלוני נ' מדינת ישראל (23.3.2008)). בנסיבות העניין, המערער הורשע גם במעשה סדום וגם בעבירה של אינוס בנסיבות מחמירות, תוך גרימת חבלה גופנית. העונש שקבע המחוקק בצדה של העבירה האחרונה הוא עשרים שנות מאסר (לפי סעיף 347(ב) לחוק העונשין). לעבירות המין החמורות שביצע המערער התלוו גם עבירת איומים וכן פגיעה ברכוש. בנוסף לכך, יש לשקול גם את עברו הפלילי של המערער בעבירות רכוש ואלימות וכן את תסקיר נפגעת העבירה אשר גם בית המשפט המחוזי עמד בהרחבה על תוכנו המלמד על הפגיעה הקשה במתלוננת. בטענותיו של המערער כנגד תסקיר זה לא מצאנו ממש. תסקיר נפגע העבירה מהווה כלי לעמוד על הנזקים שנגרמו לקורבן העבירה, שאותם יש להביא בחשבון במסגרת הענישה של עברייני מין (ראו: סעיף 187(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982; ע"פ 3873/08 ‏אטיאס נ' מדינת ישראל, פסקה 135 (6.9.2010); ע"פ 6357/11 ברברמן נ' מדינת ישראל, פסקה 15 (4.7.2013)). 41. בכלל הנסיבות שפורטו, אנו סבורות שעונש המאסר בפועל של המערער בגין העבירות שבהן הורשע צריך להיות ארוך מזה שהושת עליו. עם זאת, בקביעת אורכו של עונש זה יש להתחשב בכך שאין זו דרכה של ערכאת הערעור למצות את חומרת הדין עם הנאשם. בנוסף, בנסיבות העניין יש לייחס משקל למאמציו של המערער בכל הנוגע לגמילה מסמים. אכן, גם בית המשפט המחוזי התייחס לשיקול זה, אך בפנינו הובאו נתונים חדשים המעידים על התהליך שאותו עובר המערער, ואף משנים מעט את התמונה באשר להערכת המסוכנות שלו. בשים לב לכל אלה – אנו מעמידות את עונש המאסר בפועל של המערער על שבע שנים. עם זאת, בשל המידע העדכני שהתקבל באשר לתהליך הגמילה שלו ולעיקרון של אי מיצוי הדין בערכאת הערעור, אנו מורות כי עונש המאסר שהופעל בעניינו ירוצה בחופף לעונש המאסר שהטלנו עליו. במישור המעשי, התוצאה האופרטיבית תישאר על כנה ועונשו הכולל של המערער יוסיף לעמוד על שבע שנים בפועל. שינוי זה מבטא את השקפתנו כי עונשו של המערער צריך היה להיות חמור יותר, ועם זאת, את ההתחשבות בו בשים לב לתהליך הגמילה שעבר ולהתפתחויות העדכניות בעניינו. 42. אשר על כן, הערעור בע"פ 8031/13 נדחה ואילו הערעור בע"פ 8616/13 מתקבל באופן חלקי כאמור בפסקה 41. המערער יישא בעונש מאסר בפועל של שבע שנים, ועונש המאסר על תנאי שהופעל בעניינו ירוצה באופן חופף. בסך הכול ירצה המערער שבע שנות מאסר בפועל. עונשי המאסר על תנאי שהושתו על המערער וחיובו בתשלום פיצויים למתלוננת יישארו על כנם כמפורט בפסקה 20 לעיל. ש ו פ ט ת השופטת א' חיות: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופטת ע' ברון: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ד' ברק-ארז. ניתן היום, ‏ו' באב התשע"ה (‏22.7.2015). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13080310_A09.doc עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il