עמנואל באומוולשפינר נ. פרקליט מחוז ירושלים

פסק-דין בתיק בג"ץ 8031/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8031/11 - ד' בפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט ע' פוגלמן העותר: עמנואל באומוולשפינר נ ג ד המשיב: פרקליט מחוז ירושלים עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד שמואל עיני; עו"ד רותי ליטבק; עו"ד מוטי לזר בשם המשיב: עו"ד ראובן אידלמן פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: לפנינו עתירה למתן צו על תנאי המורה למשיב ליתן טעם מדוע לא תבוטל החלטתו מיום 26.10.2011 שעל פיה השימוע בעניינו של העותר יתקיים לא יאוחר מיום 22.11.2011, וכן מדוע לא ייעתר לבקשת העותר שלפיה השימוע יתקיים רק בתום שלושה חודשים ממועד קבלת מלוא חומר החקירה שהועמד לעיונו. במסגרת העתירה מתבקש גם צו ביניים. העותר, אשר היה בעליה של סוכנות הנסיעות "ראשונטורס", נחקר במהלך שנת 2008 במשטרה במסגרת הפרשה הידועה בה מעורבים גם ראש הממשלה לשעבר מר אהוד אולמרט ואחרים שמשפטם נמצא בימים אלה בשלב הסיכומים (להלן: פרשת ראשונטורס). ביום 22.9.2008 נודע לו לראשונה על כוונת המשיב לשקול הגשת כתב אישום נגדו כאשר קיבל מכתב יידוע בו נאמר לו כי חומר החקירה בתיק בו נחקר כחשוד הועבר לעיון המשיב. מיד עם קבלת המכתב האמור פנה בבקשה לקבל לעיונו את טיוטת כתב האישום נגדו וכן את חומר החקירה הרלוונטי - אם אכן יוחלט על הגשת כתב אישום. מכתבו זו לא נענה. כשלוש שנים לאחר מכן ביום 12.7.2011, פנה המשיב לעותר בשנית באמרו כי נשקלת האפשרות להעמידו לדין. המשיב ציין כי בטרם קבלת החלטה סופית בעניין ייערך לעותר, אם ירצה בכך, שימוע (ראו נספח 4 לעתירה). לטענת העותר, לאחר שהחל להעתיק את חומר החקירה בעניינו, הכולל 30 קלסרים גדושים של עדויות ומסמכים ולמעלה מ-7,000 עמודי פרוטוקול, הודיע לו המשיב ביום 26.10.2011 כי עליו להתייצב לשימוע לא יאוחר מתאריך 22.11.2011. על כן, פנה העותר למשיב ביום 27.10.2011 בבקשה כי ישקול החלטתו זו בשנית מאחר ומדובר בסד זמנים צפוף באופן בלתי סביר לצורך הכנה ראויה לשימוע. המשיב דחה את הבקשה ומכאן הוגשה העתירה שלפנינו. העותר טוען כי המשיב לא הצביע על כל סיבה עניינית מדוע על השימוע להתקיים בתוך זמן כה קצר ולטענתו, בלתי אפשרי. לדבריו, זכותו של חשוד לקיום שימוע, הכוללת זכות לקבל לידיו את חומר החקירה ואת פירוט החשדות העומדים נגדו, היא חלק בלתי נפרד מזכותו לקיום הליך הוגן וראוי. במקרה דנן, הוא טוען, היקפו הנרחב של חומר החקירה הרלוונטי מחייב לפחות שלושה חודשים לצורך לימודו החל משלב סיום העתקתו. כן הוא טוען כי החלטת המשיב בעניין המועד לשימוע היא שרירותית וחורגת ממתחם הסבירות וכי אין כל חשש לפגיעה באינטרס הציבורי – באם תבוטל. זאת לטענתו לאור העובדה שחומר החקירה הוחזק בידי המשיב למשך תקופה של שלוש שנים, ובמהלכה נראה היה כי הטענות, ככל שהיו, כנגד העותר נזנחו. המשיב בתגובתו טוען כי העתירה אינה מצביעה על כל פגם שנפל בהתנהלותו המצדיק התערבותו של בית משפט זה. לטענתו, ביום 12.7.2011 נודע לעותר כי נשקלת העמדתו לדין. בהמשך, ביום 8.8.2011 נמסרו לו פרוטוקולים מעדויותיהם של עשרה עדי תביעה בהליך בעניין פרשת "ראשונטורס". כמו כן ביום 24.8.2011, הועברה לו תמצית רחבה של החשדות נגדו. השימוע ייערך לא יאוחר מיום 22.11.2011. לאור האמור, הוא טוען ניתן לעותר פרק זמן מספק כדי להיערך לשימוע. בנוסף הוא טוען, כי הנחיית היועץ המשפטי לממשלה מס' 4.3001 "טיעון לפני הגשת כתב אישום פלילי (שימוע)" קובעות מפורשות כי שיקול הדעת בשאלת קיומו של שימוע בעל פה נתון לרשויות התביעה וכי אין מקום להתדיינות פרטנית באשר לנבכי התיק וחומר הראיות הכלול בו. כמו כן הן אינן מגדירות לוח זמנים שבמסגרתו צריך להתקיים השימוע. כן הוא טוען כי העותר זכה לשיתוף פעולה מלא מצד הפרקליטות וכי חומרי החקירה שהועמדו לרשותו הם רבים ואף חורגים מגדר העיקר. המשיב הדגיש, כי דחייה חוזרת ונשנית של מועד השימוע לעותר, משמעותה הימשכות ההליכים המקדימים ופגיעה פוטנציאלית באינטרס הציבורי. לבסוף ציין את ההלכה בדבר היקף התערבותו של בית משפט זה בשיקול דעתה של התביעה בעניין השימוע. בהסתמכה על פסק הדין. לאחר עיון בעתירה על צרופותיה, ובתגובת המשיבה, מצאנו כי דין העתירה להידחות על הסף, בהעדר עילה להתערבותו של בית משפט זה. כבר נקבע כי התערבותו של בית משפט זה בשיקול דעתה של התביעה בכל הנוגע ליישומו של הליך השימוע יהיה מצומצם ביותר (ראו בבג"ץ 5291/11 רבין נ' מדינת ישראל – פרקליטות מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה), (טרם פורסם, 11.10.2011); בג"ץ 4175/06 אלבז נ' היועץ המשפטי לממשלה, (טרם פורסם, 6.6.2006)). בענייננו, ניתנה לעותר תקופת זמן סבירה (כשלושה חודשים מן היום שנודע לו על הכוונה להגיש כתב אישום וכן כחודש מהיום שסיים לצלם את כלל החומר הרלוונטי) לצורך הכנה לשימוע. לא שוכנענו כי סד הזמנים במקרה דנן, עלול לפגוע ביכולתו של העותר למימוש אפקטיבי של זכותו לשימוע (ראו בג"ץ 883/05 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' הממונה על ההגבלים העסקיים, (לא פורסם, 2.3.2005). כך, עצם העובדה שהעתקת חומר החקירה שהעמיד המשיב לרשות העותר הסתיימה ביום 27.10.2011, אינה מהווה טעם מספק להתערב בהחלטת המשיב בעניין מועד השימוע. לטעמנו אין מקום לקבוע כי לצורך הכנה לשימוע יש להעניק לחשוד שלושה חודשים מיום סיום צילום כל חומרי החקירה. יפים בהקשר זה, הדברים שנאמרו בבג"ץ 4338/08 אורי שמואל נ' היועץ המשפטי לממשלה, (טרם פורסם, 11.6.2008): "ואכן, יסוד היסודות ועיקר העיקרים, הראשית והאחרית, בענין השימוע הוא ההגינות כלפי כולי עלמא, כלפי החשוד מזה ואינטרס הציבור מזה (ולא למותר לציין כי ההגינות כשלעצמה היא אינטרס ציבורי). רקמת היישום היא פתוח (אף כי לא בלי גבול), ומבחנה הוא מתן יכולת אמיתית לחשוד להגיב ולשכנע". (סעיף י' לפסק הדין). במקרה דנן, די היה במתן הודעה בדבר הכוונה להגיש כתב אישום, במתן גישה לחומרי החקירה העיקריים וכן בפירוט החשדות העומדות כנגד העותר – כל זאת בתוך תקופת זמן סבירה בטרם המועד האחרון לעריכת השימוע. המשיב נהג בהגינות המצופה ממנו ולעותר ניתנה יכולת אפקטיבית להגיב לחשדות נגדו. על כן, לא ניתן להצביע על פגם שנפל בהתנהלות המשיב, בוודאי לא פגם המצדיק התערבות שיפוטית. לאור כל האמור לעיל, העתירה נדחית. ניתן היום, י"ז בחשון התשע"ב (14.11.2011). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11080310_H03.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il