ירון פרץ נ. רשות התחרות

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 80246-12-25 לפני: כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ העותרים: 1. ירון פרץ 2. ערן פרץ 3. מטיילי ירון בר בע"מ 4. פרץ טורס 2012 בע"מ נגד המשיבה: רשות התחרות עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד אשר אוחיון פסק-דין השופטת יעל וילנר: 1. בעתירה שלפנינו מבקשים העותרים כי נורה למשיבה לחזור בה מכתב האישום שהוגש נגדם לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בת"פ 4577-07-24. 2. ביום 29.2.2024 הוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים כתב אישום נגד העותרים ונאשמים נוספים, המונה 28 פרטי אישום, אשר מייחס להם, בין היתר ובעיקר, עבירות לפי חוק התחרות הכלכלית, התשמ"ח-1988 (להלן: חוק התחרות) (ת"פ 68255-02-24). ביום 2.7.2024, ובטרם ניתנו תשובות הנאשמים לאישומים, הודיעה המשיבה לבית המשפט על חזרתה מכתב האישום לפי סמכותה שבסעיפים 93 ו-94(א) רישא לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ), על מנת להגישו לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. זאת על רקע הוראת צו סדר הדין הפלילי (קביעת בית משפט לעניין חוק התחרות הכלכלית) (תיקון), התשפ"ד-2024 (להלן: הצו), שתחילתו ביום 15.4.2024, שלפיה אישומים בעבירות לפי חוק התחרות יידונו בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (ראו: ק"ת 2372). על כן, בהודעתה האמורה ביקשה המשיבה מבית המשפט למחוק את כתב האישום. בו ביום, הורה בית המשפט המחוזי (השופט מ' כדורי) על מחיקת כתב האישום. למחרת, הגישו העותרים בקשה לביטול ההחלטה האמורה; וביום 16.7.2024 בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה. 3. בהמשך להחלטת בית המשפט המחוזי בירושלים על מחיקת כתב האישום, ביום 2.7.2024 הגישה המשיבה את כתב האישום לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (ת"פ 4577-07-24). העותרים ביקשו מבית המשפט למחוק את כתב האישום בטענה כי לאחר שזה נמחק בהליך שהתקיים בפני בית המשפט המחוזי בירושלים, המשיבה לא הייתה רשאית להגישו בשנית לבית משפט אחר. ביום 24.10.2025, ולאחר דיון בטענות מקדמיות נוספות, דחה בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת א' פינק) את בקשת העותרים. 4. מכאן העתירה, בגדרה חוזרים העותרים על טענותיהם שנטענו בפני בתי המשפט המחוזיים בירושלים ומרכז-לוד, כי כתב האישום הוגש תוך עקיפת ההסדרים המקובלים בדין, בשים לב, בין היתר, להוראת המעבר בסעיף 2 לצו. עוד נטען כי מתעוררת בענייננו סוגיה משפטית עקרונית בנוגע לסמכות המאשימה לחזור בה מכתב אישום לפי סמכותה בסעיף 94(א) לחסד"פ. 5. דין העתירה להידחות על הסף, ללא צורך בתגובה. 6. למעשה, עיקרה של העתירה דנן נסב על החלטות בתי המשפט המחוזיים מימים 2.7.2024, 16.7.2024 ו-24.10.2025; וכידוע, עתירה לבית משפט זה בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק לא יכולה לשמש "נתיב עוקף" לכלל השולל ערעור על החלטת ביניים בהליך פלילי. זאת, למעט במקרים חריגים ביותר, למשל כאשר ההחלטה האמורה ניתנה בחוסר סמכות או מתוך שרירות קיצונית (ראו, מני רבים: בג"ץ 49470-04-25 פלוני נ' בית משפט המחוזי תל אביב-יפו, פס' 7 (12.5.2025); בג"ץ 683/20 פלונית נ' פרקליטות המדינה, פס' 10 (12.3.2020) (להלן: עניין פלונית); בג"ץ 7692/22 פרמונד נ' לשכת תביעות – משטרת ישראל, פס' 4 (15.11.2022)). לא מצאנו כי ענייננו נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים סטייה מהכלל האמור. בתי המשפט המחוזיים דנו בטענות העותרים – הן במסגרת ההתנגדות למחיקת כתב האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים, הן במסגרת הבקשה למחיקת כתב האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד – ודחו אותן. בתי המשפט המחוזיים לא חרגו מסמכותם במתן ההחלטות דנן, והעותרים לא טענו אחרת; ואף לא מצאנו כי ההחלטות ניתנו מתוך שרירות קיצונית. עוד יצוין, כי לתביעה מסור שיקול דעת מקצועי נרחב בסוגיות הנוגעות להליך הפלילי, על כל שלביו, לרבות אופן הגשת כתב האישום. לפיכך, בית משפט זה לא יתערב בשיקול דעתה, אלא במקרים חריגים בלבד, בהם נגועה החלטתה בחוסר סבירות קיצוני (ראו, מני רבים: עניין פלונית, בפס' 12). החלטת המשיבה למחוק את כתב האישום ולהגישו מחדש – בלא חריגה מכללי הסמכות הייחודית בנידון – אינה לוקה בחוסר סבירות קיצוני המצדיק את התערבותנו. מובן כי אין באמור כדי לנקוט עמדה לגופם של דברים. 7. אשר על כן, העתירה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, י"ז טבת תשפ"ו (06 ינואר 2026). דפנה ברק-ארז שופטת יעל וילנר שופטת גילה כנפי-שטייניץ שופטת