יונה אוזן נ. המוסד לביטוח לאומי

פסק-דין בתיק בג"ץ 8022/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8022/09 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט י' דנציגר העותר: יונה אוזן נ ג ד המשיבים: 1. המוסד לביטוח לאומי 2. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד אלון לוריה פסק-דין השופט י' דנציגר: 1. לפנינו עתירה לביטול פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (להלן: בית הדין הארצי) בעב"ל 425/07 שניתן ביום 17.8.2009 ולפיו נדחה ערעורו של העותר על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו (להלן: בית הדין האזורי) בב"ל 3727/06 שניתן ביום 10.6.2007 בו נדחתה תביעתו של העותר להכיר במחלה בה לקה בעינו השמאלית (פיטריגיום) (להלן: המחלה) כ"פגיעה בעבודה" כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995. כמו כן מבקש העותר כי ניתן צו המבטל את פסק דינו של בית הדין הארצי בעב"ל 235/05 מיום 3.4.2006. 2. העותר, יליד 1952, הועסק כפחח רכב. במסגרת עבודתו היה העותר חשוף לקרינת UV. במהלך עבודתו השתמש העותר במשקפי מגן. ביום 31.10.1995 במהלך עבודתו נכנסו לעינו השמאלית שביבי מתכת (להלן: האירוע). לטענת העותר כתוצאה מאירוע זה לקה במחלה. תביעתו של העותר למוסד לביטוח לאומי (להלן: המשיב 1) להכרה באירוע כ"תאונת עבודה" נדחתה ביום 7.1.1998. על החלטת המשיב 1 הגיש העותר תביעה לבית הדין האזורי כאשר ביום 10.12.1998 נוכח הסכמת הצדדים, הועבר עניינו של העותר לבחינה על ידי מומחה מטעם בית הדין, ד"ר סילנפרוינד, לצורך בדיקה האם קיים קשר סיבתי בין האירוע למחלה. מסקנתו של המומחה היתה כי לא קיים קשר סיבתי בין האירוע למחלה. לאור האמור בחוות דעתו של המומחה, דחה בית הדין האזורי את תביעתו של העותר. על החלטת בית הדין האזורי הגיש העותר ערעור לבית הדין הארצי (עב"ל 1105/01). במהלך הדיון הגיעו הצדדים להסכמה לפיו עניינו של העותר יוחזר לבית הדין האזורי לצורך מינויו של מומחה אחר. נקבע כי הצדדים יהיו רשאים להשלים את החומר הרפואי ככל שהוא חסר, להגיש את חוות הדעת מטעמם, כאשר חוות דעתו של המומחה, ד"ר סילנפרוינד לא תעובר למומחה שימונה. 3. המומחה "האחר" שמונה על ידי בית הדין האזורי קבע גם הוא כי לא קיים קשר סיבתי בין האירוע למחלה. יש לציין כי בפני המומחה "האחר" היתה מונחת חוות דעתו הרפואית של ד"ר סלומון שהוגשה מטעם המשיב 1. המומחה "האחר" אף נדרש לשאלות הבהרה בהתייחס לחוות דעתו של ד"ר סלומון ולהשפעת החשיפה לקרינת UV על עינו של העותר. בהחלטתו דחה בית הדין האזורי את תביעתו של העותר כאשר בהתייחס לעניין החשיפה לקרינת UV נקבע כי עניין זה כלל לא עמד לדיון בהליך הנוכחי. על פסק דינו זה של בית הדין האזורי הוגש ערעור לבית הדין הארצי (עב"ל 235/05) ובפסק הדין בערעור נקבע בשנית על החזרת עניינו של העותר לבית הדין האזורי, אולם תביעתו נדחתה בשנית לאחר שבית הדין האזורי התרשם מחוות הדעת של המומחה "האחר" ותשובותיו לשאלות ההבהרה. 4. על החלטה זו שב העותר וערער לבית הדין הארצי (עב"ל 425/07). במהלך הדיון בערעור הוסכם כי פקיד התביעות אצל המשיב 1 יבחן מחדש, אם קיים קשר סיבתי בין חשיפתו של העותר לקרינת UV לבין מחלתו ויתייעץ לצורך כך עם ד"ר סלומון. ואולם, לאחר שבחן את עניינו בשנית, הודיע המשיב 1 כי לא הוכחה "פגיעה בעבודה" שכן העותר הרכיב משקפי מגן ולפיכך השפעת קרינת ה-UV נמנעה. המשיב 1 לא יכול היה להיוועץ עם ד"ר סלומון שכן הוא אינו נותן כיום חוות דעת למשיב 1. 5. פסק הדין של בית הדין הארצי ניתן כאמור ביום 17.8.2009. בית הדין הארצי דחה את ערעורו של העותר. נקבע כי אכן בחוות דעתו של ד"ר סלומון הועלתה הסברה כי חשיפתו של המערער לקרינה במסגרת עבודתו גרמה למחלה, ואולם בית הדין הארצי מנה שני נימוקים שבגינם אין באמור בחוות דעת זו כדי להביא לקבלת תביעת העותר. הנימוק הראשון עניינו העובדה שחוות דעתו של ד"ר סלומון ניתנה מבלי שהונחה לפניו כל התשתית העובדתית הרלוונטית, ובפרט העובדה שהעותר עבד עם משקפי מגן. הנימוק השני הינו, כי אף אם יוצאים מנקודת הנחה כי אכן קיים קשר סיבתי בין החשיפה לקרינה למחלה, לא ניתן למצוא בחוות הדעת של ד"ר סלומון תשובה לשאלה מה היתה השפעה החשיפה לקרינה על התפתחות המחלה. מעבר לכך, נטען כי הגם שחוות הדעת שהוגשה מטעם המשיב 1 יכולה לתמוך בטענות העותר, הרי משמונה מומחה על ידי בית הדין להכרעה בסוגיה שבמחלוקת ומסקנתו היתה כי לא קיים קשר סיבתי בין החשיפה לקרינה לבין המחלה, יש ליתן עדיפות לחוות דעת זו. לבסוף נקבע כי אין מקום למנות מומחה נוסף. 6. לטענת העותר טעה בית הדין הארצי טעות משפטית מהותית וטעות דיונית מהותית כאשר התעלם מהסכמת הצדדים לפיה פקיד התביעות יתייעץ עם ד"ר סלומון. על פי הנטען, מפסק הדין של בית הדין הארצי עולה כי ישנם פגמים בחוות הדעת של ד"ר סלומון, כאשר לטענת העותר מטרת ההתייעצות עם ד"ר סלומון נועדה לרפא פגמים אלו. לבסוף טוען העותר לפגיעה בכללי הצדק הטבעיים שכן מחומר הראיות עולה כי הפגיעה בעינו השמאלית הינה כתוצאה מעבודתו. 7. לאחר שעיינו בעתירה על נספחיה, הגענו לכלל מסקנה כי אין מקום להתערבותנו בפסק דינו של בית הדין הארצי. בית משפט זה חזר והדגיש פעמים רבות כי בשבתו כבית דין גבוה לצדק, הוא אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו של בית הדין הארצי, והוא יתערב בהן רק במקרים חריגים כאשר יצאה מלפני בית הדין הארצי טעות משפטית מהותית וכאשר הצדק מחייב את תיקונה [ראו: בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פ"ד מ(1) 673 (1986)]. 8. במקרה דנן פסק דינו של בית הדין הארצי הינו מפורט ומנומק. עניינו של העותר נבחן מספר פעמים, הן על ידי בית הדין האזורי והן על ידי בית הדין הארצי, כאשר עניינו אף הועבר לבחינתם של מומחים שונים. בית הדין הארצי פירט את הנימוקים אשר הובילו אותו למסקנה לפיה אין להתבסס על חוות דעתו של ד"ר סולומון ולא מצאנו בנימוקיו של בית הדין טעות משפטית לא כל שכן טעות משפטית מהותית אשר הצדק מחייב את תיקונה. עיקר תביעתו של העותר עסקה בשאלת קיומו של קשר סיבתי בין האירוע למחלתו של העותר ופסקי הדין שניתנו בעניינו מבוססים על הנתונים הקונקרטיים של המקרה דנן, ולא מצאנו כי במסקנות אליהן הגיע בית הדין הארצי בעניין זה נפלה טעות המצדיקה את התערבותנו (השוו: בג"ץ 6284/07 קליין נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם, 21.10.2007) בפסקה 4). גם טענתו של העותר לפיה הפר בית הדין הארצי את ההסכם הדיוני אליו הגיעו הצדדים, דינה להידחות. בית הדין הארצי לא התעלם מההסכמות אליהן הגיעו הצדדים ואף התייחס לכך בפסק דינו כאשר הוא ציין כי לא ניתן כיום להיוועץ עם ד"ר סלומון מאחר והוא אינו נותן עוד חוות דעת למשיב 1. בית הדין הארצי אף הדגיש כי עמדת המשיב 1 התקבלה לאחר היוועצות עם המנהל הרפואי של המשיב 1 ועם רופאת עיניים. 9. לבסוף יש לדחות את בקשתו של העותר לצו המבטל את פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בעב"ל 235/05. פסק דינו של בית הדין הארצי בעניין זה הינו חלק ממסכת האירועים שסופה בפסק הדין בעב"ל 425/07 מיום 17.8.2009, ולא מצאנו מקום לדון בו בנפרד. נדמה כי גם העותר רואה בפסק הדין בעב"ל 235/05 חלק ממסכת האירועים שכן על אף שבפתח דבריו מבקש העותר לבטל את פסק הדין, אין הוא מתייחס במסגרת נימוקי העתירה לפסק דין זה ונדמה כי כל טענותיו מופנות כנגד פסק הדין בעב"ל 425/07. 10. אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. ניתן היום, כ"ד בתשרי תש"ע (12.10.2009). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09080220_W01.doc הג מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il