פאיז חלאילה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 8020/04 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8020/04 בפני: כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' רובינשטיין המערער: פאיז חלאילה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בתפ"ח 2/03 מיום 12.7.04 שניתן על ידי כבוד השופטים מ.נאמן, א. שיף ור' שפירא תאריך הישיבה: י"ט בטבת תשס"ו (19.01.06) בשם המערער: עו"ד סיגל דבורי בשם המשיבה: עו"ד שאול כהן פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: 1. המערער הורשע בעקבות הסדר טיעון בביצוע הריגה בניגוד לסעיפים 298 ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. כן הורשע בעבירה של חבלה בנסיבות מחמירות בניגוד לסעיף 333 ביחד עם סעיף 335(א) לחוק העונשין. בהליך זה היו מעורבים שני נאשמים נוספים: אמו של המערער (להלן – האם) ואחיו של הערער (להלן – "האח"). האם הורשעה אף היא בהריגה ואילו האח הורשע בסיוע להריגה בניגוד לסעיפים 298 ביחד עם סעיף 31 לחוק העונשין, וכל זאת במסגרת הסדר הטיעון. על המערער נגזרו בגין עבירת ההריגה 8 שנות מאסר בפועל ומאסר על תנאי. בגין העבירה הנוספת נגזר עליו עונש מאסר בפועל של שלוש שנים שירוצה בחופף למאסר בגין עבירת ההריגה. על האם נגזר עונש של 5 שנות מאסר בפועל ומאסר על תנאי, ואילו על האח נגזרו 3 שנות מאסר בפועל ומאסר על תנאי. המערער משיג בערעורו זה על חומרת העונש שנגזר עליו. 2. על פי כתב האישום המתוקן, שהיווה בסיס להסדר הטיעון, אלה הן הנסיבות ברקע הרשעתו של המערער: אשרף וכמאל הם אחיו של ג'מאל ביארי (להלן – "המנוח"). שלושת האחים גרו עם בני משפחתם בכפר מכר. סובחיה גלאם היא אחות האם הנאשמת, ומוסא הוא בנה. סובחיה מתגוררת עם משפחתה בכפר יאסיף. אשרף נשוי לבתה של סובחיה. בין אשרף ומוסא לבין המערער קיים סכסוך שקדם לארוע נשוא האישום. ביום 20.7.03 הגיע המערער לביתה של סובחיה בכפר יאסיף, ובאותה עת שהה שם אשרף עם משפחתו. המערער ביקש לדבר עם מוסא אך סובחיה גרשה אותו מהבית והוא עזב את המקום. זמן מה לאחר מכן, הודיע המערער באמצעות אחרים לאשרף שלא ישוב לביתו בכפר מכר. בהמשך לכך, חזר אשרף עם משפחתו ועם סובחיה לביתו. זמן קצר לאחר מכן, המערער הגיע לקרבת בית משפחתו של אשרף וסולק על ידי בני המשפחה מהמקום. באותה עת חזרו גם המנוח ואחיו מחמד לביתם שבכפר מכר. בסמוך לאחר מכן, הגיעו המערער, אמו ואחיו כשהם מצוידים בסכינים לקרבת בית מגוריו של אשרף, ועשו כלפיהם תנועות איבה. כשראה זאת המנוח, הוא רץ לעבר השלושה כשבידו סכין מתקפלת; המערער והאם התנפלו עליו ודקרו אותו בצוותא, בעוד האח עמד בקרבתם כאשר בידו סכין. באותו מעמד, המערער דקר בסכין גם את אשרף שהגיע למקום לסייע למנוח, ופצע אותו בירכו השמאלית. המנוח נפטר מהדקירות שנדקר על ידי המערער והאם. 3. במסגרת הסדר הטיעון שהושג, הודיעה התביעה כי תסכים לחפיפת העונש שיוטל על המערער בגין עבירת החבלה החמורה שביצע כלפי אשרף לעונש שיגזר עליו בגין עבירת ההריגה של המנוח. כן הוסכם כי ניתן יהיה להגיש חומר ראיות שהוגש לתיק בית המשפט לגבי נסיבות הארוע כראיות לענין העונש בלא לחקור עדים. 4. בית המשפט המחוזי ניתח את חלקם היחסי של שלושת הנאשמים בארועים נשוא כתב האישום. על סמך החומר שהיה לפניו, הוא קבע כי המערער היה הגורם הדומיננטי במהלכם, בכך שהוא זה שהביא לקטטה הטרגית שארעה, שבעקבותיה קופדו חיי אדם ונגרמה חבלה חמורה לאחר. עם זאת, בית המשפט התחשב לקולא בעובדה כי המערער הוא אדם צעיר, בעל עבר נקי וכן נתן משקל לנסיבות הארוע, מהן עולה כי הוא דקר את המנוח לאחר שזה הפיל את אמו ארצה וגחן עליה כאשר בידו סכין. עם האם ראה בית המשפט להקל יותר מהטעם שעלו ממצאים המתיישבים עם טענתה כי היא הותקפה על ידי המנוח והתגוננה, ובעת שדקרה את המנוח דקירה אחת, היא הופלה על ידו ארצה ואויימה על ידו בסכין. על האח נגזר העונש הקל ביותר מבין שלושת השותפים, בתורת מסייע למעשי אחיו ואמו, ובהתחשב בקיום פוטנציאל שיקומי לגביו. 5. ב"כ המערער התמקדה בערעורה בקביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה המערער היה הגורם הדומיננטי בפרשה ביחס לנאשמים האחרים. לטענתה, לא נמצא בחומר הראיות אחיזה לקביעה זו של בית המשפט. לדבריה, חלקו של המערער בארוע היה פחות מזה של אמו, ונסיבות דקירתו את המנוח באו כתגובה לאיומיו של המנוח להרוג את האם. על פי הטענה, לכל אלה לא יוחס המשקל הראוי לקולא בעונש שנגזר על המערער. עמדת המדינה היא כי ראוי להסתמך, בעיקרו של דבר, על פרטי כתב האישום המתוקן, ומאלה ניתן גם ניתן לדלות את יסוד הדומיננטיות המיוחסת למערער. אי לכך, קביעות בית המשפט לגבי חלקו המרכזי של המערער בפרשה מעוגנות בהודאתו בכתב האישום המתוקן ואין מקום להתערב בגזר הדין שנגזר עליו. 6. שקלנו את טיעוני הצדדים בערעור על רקע מכלול נסיבות הפרשה, ונוכח הודאתו של המערער בכתב האישום המתוקן במסגרת הסדר הטיעון שהושג. לא מצאנו מקום להתערב בעונש שנגזר על המערער. אשר להנחתו של בית המשפט בדבר הדומיננטיות של המערער בארוע נשוא האישום, לכך נמצא עיגון ברור מעצם תיאור מהלך הארועים שהביאו לקטילתו של המנוח ולפציעתו של אשרף, כפי שעולה מכתב האישום המתוקן. הגעתו של המערער לראשונה לבית סובחיה, העברת המסר לאשרף שלא ישוב לביתו בכפר מכר, הגעתו לאחר מכן לבית משפחת ביארי לאחר חזרתו של אשרף לכפר וסילוקו מן המקום, ובואו לאחר מכן עם אמו ואחיו כשבידיהם סכינים, ותנועותיהם ה"מכריזות מלחמה" – כל אלה מצביעים על היותו של המערער הגורם העיקרי שהצית את ניצוץ היריבות הגלויה בין הפלגים היריבים, אשר הביא לארוע האלים שקיפד חיי אדם ופצע אחר. חלקו המרכזי של המערער במהלך הארועים משתקף גם בכך שהוא ולא אחר תקף את אשרף ופצע אותו, בעוד האם והאח לא היו מעורבים כלל במעשה זה. גם אם במסגרת הסדר הטיעון הוסכם על חפיפת העונשים בגין שתי העבירות שביצע המערער, אין הדבר גורע מן המשקל שיש לייחס לעצם מעורבותו בשתיהן כאינדיקציה לחלקו המרכזי בארועים. די בכל אלה כדי להצדיק את קביעתו של בית המשפט בדבר החלק המרכזי שהיה למערער במעשי העבירות וכדי להצדיק את ענישתו המחמירה ביחס לשותפיו. על דבר נסיבות הדקירות שהביאו למות המנוח למד בית המשפט מהראיות שהובאו בפניו, ובענין זה הניח, אף כנסיבה לקולא, כי דקירותיו של המערער את המנוח נעשו לאחר שזה האחרון תקף את האם, הפילה, ואיים עליה בסכין. כן נלקחו בחשבון גילו ועברו הנקי של המערער כטעמים להקלה. בנסיבות הענין, העונש שנגזר על המערער אינו חמור יתר על המידה, והוא עונש מידתי גם ביחס לעונשים שהוטלו על המעורבים האחרים בעבירות. הערעור נדחה. ניתנה היום, י"ט בטבת תשס"ו (19.1.06). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04080200_R01.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il