עיריית פתח תקווה נ. מוסך דב בע"מ

החלטה בתיק עע"מ 802/15 בבית המשפט העליון עע"מ 802/15 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת ע' ברון המערערת: עיריית פתח תקווה נ ג ד המשיבה: מוסך דב בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 17.12.2014 בעת"מ 51230-12-13 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא מ' פינקלשטיין בשם המערערת: עו"ד אשר אילוביץ'; עו"ד דניאל זרימאני בשם המשיבה: עו"ד מרים זקבך פסק-דין השופט נ' סולברג: 1. ערעור על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים מרכז-לוד; עיקרו – חוקיות הוראת סעיף 3.4.3.1 לצו הארנונה של עיריית פתח תקווה (להלן: צו הארנונה), העוסק ב"משרדים במבני תעשיה ומלאכה", ואשר קובע כי "עבור משרדים במבני תעשייה ומלאכה [...] שמעל 50 מ"ר, יחויב עודף השטח שמעל 50 מ"ר בארנונה לפי תעריפי החיוב של 'משרדים במפעלי תעשייה' באותו סוג ואזור". 2. פסק דין זה ניתן בשוליו של פסק דין נוסף – עת"ם 32686-03-13 קונטאל אוטומציה ובקרה בע"מ נ' עיריית פתח תקווה (9.12.2014) (להלן: עת"ם קונטאל); באותו עניין, שניתן על-ידי אותו מותב, נקבע כי סעיף 3.4.3.1 לצו הארנונה – נוגד את תקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות), התשס"ז-2007 (להלן: תקנות ההסדרים). זאת, משום שלפי תקנות ההסדרים, משרדים המצויים במבני תעשיה כפופים לתעריף המרבי של נכסים מסוג 'תעשיה', ועל כן לא ניתן לחייב את השטח העודף על 50 מ"ר לפי סיווג של 'משרדים'. בדרך הילוכו, דחה בית המשפט לעניינים מינהליים את הטענה לפיה העותרת דשם מנועה מלטעון לקיומו של פגם בסעיף הנדון מחמת שיהוי. 3. בפסק הדין מושא הערעור שלפנינו, אימץ בית המשפט לעניינים מינהליים את קביעתו הנ"ל בעת"ם קונטאל, ולפיכך הגיע למסקנה שעל המערערת (להלן: העירייה) לחייב את המשרדים המצויים במבנה התעשייה של המשיבה (להלן: מוסך דב) בתעריף שלא יעלה על תעריף 'תעשיה'. 4. העירייה הגישה ערעורים על שני פסקי הדין. טענותיה של העירייה במישור העקרוני התבססו על פסק הדין בעע"ם 867/11 עיריית תל אביב-יפו נ' אי.בי.סי ניהול ואחזקה בע"מ (28.12.2014) (להלן: עניין אי.בי.סי), שניתן לאחר שניתנו שני פסקי הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים. בעניין אי.בי.סי נקבע כי קיימת "חזקה שלפיה עתירה מינהלית המכוונת לפגם משורשר שנפל בצו ארנונה המוגשת בחלוף שבע שנים ממועד התקנתו של הצו הפגום לוקה בשיהוי אובייקטיבי המביא לדחיית העתירה" (פסקה 50 לפסק הדין של השופט ע' פוגלמן). מכיוון שהסעיף הנדון הותקן לראשונה שנים רבות מעבר לכך, הרי שלפי קביעה זו – מנועים המשיבים לטעון נגד חוקיות הסעיף שבצו הארנונה. 5. משנדון הערעור על עת"ם קונטאל בבית משפט זה עוד בטרם שנדון הערעור דנן, החלטנו – לאחר הדיון שהתקיים לפנינו, "לעכב את הכרעתנו בערעור עד שיינתן פסק דינו של בית משפט זה בעע"ם 803/15 עיריית פתח תקווה נ' קונטאל אוטומציה ובקרה בע"מ" (החלטה מיום 30.6.2016). ביום 13.9.2017 ניתן פסק הדין בערעור על עת"ם קונטאל (עע"מ 803/15 הנ"ל, להלן: עע"ם קונטאל). 6. בעע"ם קונטאל קיבל בית משפט זה פה אחד את טענתה המרכזית של העירייה באשר לאי-חוקיות צו הארנונה. נקבע "כי טענות אי החוקיות שהמשיבה העלתה לוקות בשיהוי מאיין במשמעות ההלכה שנפסקה בענין אי.בי.סי ולפיכך אין לומר כי נפל פגם בר-תקיפה בתת הסיווג 'משרדים במפעלי תעשייה' שבצו הארנונה של המערערת" (עע"ם קונטאל, פסקה 27 לפסק הדין של השופט ח' מלצר). למעלה מן הצורך, נקבע כי גם לגופו של עניין לא נפל פגם בתת הסיווג 'משרדים במפעלי תעשייה' ובתעריף שנקבע לצדו. 7. בחזרה לענייננו: משנקבע בעע"ם קונטאל כי סעיף 3.4.3.1 לצו הארנונה של עיריית פתח תקווה עומד בתוקפו – הרי שיש לקבל את ערעור העירייה במישור זה. לפיכך, לא נותר לנו אלא להכריע בשאלה היישומית, קרי – אם חיוב הארנונה שהוטל על מוסך דב אכן עולה בקנה אחד עם צו הארנונה על סעיפיו השונים. להיבט זה נפנה כעת. חיוב הארנונה וההליכים שבעקבותיו 8. מוסך דב מחזיק בנכס שבתחומה של עיריית פתח תקווה; עיקרו משמש כמוסך לתיקון כלי רכב. במסגרת שומת הארנונה לשנת 2013, פוצל שטח הנכס כך שרובו חויב לפי סיווג 'תעשייה ומלאכה', וחלקו הקטן – המשמש לחדרי הנהלה והמתנה – חויב לפי סיווג 'משרדים במבני תעשיה ומלאכה' (על-פי סעיף 3.4.3.1 לצו הארנונה כמובא לעיל). מוסך דב השיג על סיווג השטח המשרדי, בטענה שהשימוש בשטח זה נלווה לפעילות המוסך, ולפי הכלל 'הלך הטפל אחר העיקר' – יש לחייבו לפי תעריף 'תעשייה ומלאכה'. מנהל הארנונה דחה את ההשגה; משכך הגיש מוסך דב ערר לוועדת הערר לענייני ארנונה. 9. ועדת הערר דחתה את הערר, וקבעה כי אלמלא הוראות סעיף 3.4.3.1 לצו הארנונה, אכן היה מקום לקבוע כי המשרדים טפלים למוסך ויש להכלילם תחת סיווג 'תעשייה'; ברם, "אין לסברה זו מקום הואיל ובצו הארנונה קבועים סעיפים ספציפיים הדנים בסיווגם ובתעריפים של חדרי מנהלה והמתנה במבני תעשייה [הכוונה לסעיף 3.4.3.1 – נ' ס'] [...] לאור הוראות צו הארנונה דלעיל, סבורה הוועדה כי בדין עשה המשיב כאשר פיצל את הסיווג בחיובי הארנונה של העוררת, וזאת למרות שמדובר בנכס בעל תכלית אחת, אשר בו שטחי מנהלה ושטחי המתנה הם החלק ה'טפל' לשימושו העיקרי של הנכס המהווה מוסך לתיקון כלי רכב". בעקבות החלטת ועדת הערר הוגשה העתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים. כאמור, התמקד בית המשפט בשאלת עצם החוקיות של סעיף צו הארנונה, ומשקבע שאינו חוקי – התייחס לשאלה היישומית רק אגב אורחא. 10. בית משפט זה נדרש בעע"ם קונטאל ליחס שבין סעיף 3.4.3.1 לצו הארנונה, לבין הכלל לפיו 'הטפל הולך אחר העיקר'. בית המשפט קבע כי "הלכה היא כי מקום בו מדובר ב'מתקן רב תכליתי' בעל שימושים מגוונים, אשר ניתן להפריד בין חלקיו השונים והשימוש הנעשה בהם – הסיווג ייעשה בנפרד לכל יחידה על-פי שימושה ותכליתה [...] עם זאת, בפסיקתנו נקבע כי מקום בו מדובר ב'מתקן רב תכליתי' בו הפעילויות השונות משולבות זו בזו ותכליתן אחת – אין מקום לפצלן לצורך הסיווג לנתחים קטנים וטפלים למהות העיקרית" (פסקה 33 לפסק הדין). 11. לאור זאת, נקבע כי אם יסתבר שנכס מסויים הוא 'מתקן רב תכליתי' שניתן להפריד בין חלקיו, בו קיימים משרדים ומבני תעשיה (ללא זיקה ביניהם), הרי שניתן לחייב כל חלק בפני עצמו – משרדים לפי התעריף המקסימלי לסיווג 'משרדים', ותעשייה לפי התעריף המקסימלי לסיווג 'תעשיה'. לעומת זאת, כאשר המשרדים שבנכס "משרתים את הפעולות התעשייתיות כמשרדים" (פסקה 34; ההדגשה במקור) – או אז יחול עליהם תת הסיווג של 'משרדים במבני תעשייה ומלאכה' (שבסעיף 3.4.3.1 לצו הארנונה). בית המשפט ציין עוד כי קיימת אפשרות שלישית, של "פעילות תעשייתית המתבצעת במה שנראה כ'משרד'", שתסווג כ'תעשייה' על-פי מהותה. מן הכלל אל הפרט 12. מלאכתנו עתה היא לבחון אם כדין סווג השטח המשרדי שבמוסך כ'משרדים במבני תעשייה ומלאכה'. משנקבע שסעיף 3.4.3.1 לצו הארנונה תקף, ולפי לשונו החד-משמעית, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל במלואו. 13. בסעיף 3.4.3.1 לצו הארנונה מובאות דוגמאות קונקרטיות הנחשבות ל'משרדים במבני תעשייה ומלאכה': "משרדים במבני תעשייה ומלאכה כגון: חדרי שרטוט, מנהלה, חדרי מהנדס, ארכיון, עיצוב חדרי המתנה וכדומה". כזכור, ועדת הערר קבעה כי יעודו של השטח שבמחלוקת הוא חדרי הנהלה והמתנה המשמשים את המוסך. סעיף 3.4.3.1 מציין במפורש כי תחולתו היא גם על חדרי מנהלה והמתנה. יתרה מכך, ברי כי חדרים אלו ניתנים להפרדה מהשטח העיקרי של המוסך, וכי מטרתם היא לשרת את הפעילות התעשייתית המבוצעת בו, כמשרדים. משכך, הם נופלים בגדרו של סעיף 3.4.3.1 לצו הארנונה, ובדין חייבה העירייה שטח זה בארנונה לפי הסיווג שבאותו סעיף. 14. יתרה מכך: שעה שנדחתה הטענה העקרונית בדבר אי-חוקיות צו הארנונה, השאלה שנותרה לפתחנו היא, כאמור, ישומית, והיא עוסקת בשאלת אופן הסיווג הקונקרטי של השטח שבמחלוקת. שאלה זו נדונה, כזכור, גם במסגרת ההשגה שהוגשה למנהל הארנונה, וגם במסגרת ערר שהוגש לוועדת הערר לענייני ארנונה. רוצה לומר, כי הרשות המינהלית בחנה יותר מפעם אחת את שאלת סיווג הנכס ומצאה לנכון להותיר את החלטת העירייה על כנה. הלכה ידועה היא כי מתחם ההתערבות השיפוטית על החלטות כגון דא אינו רחב, והיא תעשה רק כאשר החלטת הרשות נגועה באי-סבירות מהותית. אמנם, העתירה המינהלית הוגשה נגד חוקיותו של צו הארנונה, וככזו – הערעור שלפנינו הוא ערעור בזכות; אולם, מבחינה מהותית השאלה היישומית נדונה עתה ב'גלגול שלישי' שלא לומר רביעי, ומשכך אמות המידה להתערבות בעניין שכזה מצומצמות ביותר (בר"ם 2481/16 אמרי דעת ע"ר נ' מנהל הארנונה של עיריית ירושלים, פסקה 4 (5.5.2016); וראו גם עע"ם קונטאל, פסקאות 38-35). לעמדתי, אף אם היה מתעורר ספק באשר לסיווג הראוי, הרי שהחלטת ועדת הערר אינה נגועה בחוסר סבירות המצדיק את התערבותנו. 15. סוף דבר – הערעור מתקבל; קביעותיו של בית המשפט לעניינים מנהליים בטלות, ומשכך חיוב הארנונה שהטילה העירייה על מוסך דב – תקף. בנסיבות העניין, משהוכרע עיקרו של הערעור על יסוד פסק הדין בעניין אי.בי.סי, אציע כי לא נעשה צו להוצאות. ש ו פ ט השופט י' דנציגר: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת ע' ברון: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק הדין של השופט נ' סולברג. ניתן היום, ‏ו' בתשרי התשע"ח (‏26.9.2017). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15008020_O05.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il