אורן קמפפר נ. המוסד לביטוח לאומי

פסק-דין בתיק בג"ץ 8018/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8018/09 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן העותר: אורן קמפפר נ ג ד המשיב: המוסד לביטוח לאומי עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: בעצמו בשם המשיב: עו"ד ארנה רוזן-אמיר פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: עניינה של העתירה שבפנינו הוא בבקשת העותר, כי המשיב ייתן טעם מדוע לא תבוטל ההחלטה שלא להעניק לו קצבת נכות בין התאריכים 1.11.2006-15.7.2007. בעקבות פציעה בתאונת דרכים פנה העותר למשיב בבקשה לקבלת קצבת נכות. ועדה רפואית שדנה בעניינו קבעה לו נכות זמנית בשיעור של 100%-80% עד יום 1.11.2006, החל מיום זה ועד יום 30.4.2007 נקבעו לו 50% נכות זמנית. בתקופה שבה נקבעו לעותר 50% נכות זמנית נקבע כי הייתה לו יכולת להשתלב בעבודה ועל כן הוא לא זכאי לקצבה בגין תקופה זו. על החלטה זו הגיש העותר ערעור לבית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע (ב"ל 2618/07, כבוד השופטת י' אנגלברג-שהם), אשר החליט להשיב את הדיון בעניינו לועדה הרפואית, וזאת על מנת שתיתן דעתה למכתב של רופא מומחה שהוצג על ידו. הועדה שבה והתכנסה ולאחר מספר ישיבות הגיעה למסקנה דומה, קרי, כי יש לראות בעותר כמי שאיבד את מלוא כושר השתכרותו עד ה- 1.11.2006 בלבד. על החלטה זו הוגש ערעור לבית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע (ב"ל 2464/08, כבוד השופטת י' גלטנר-הופמן- סג"נ). ביום 24.12.2008 דחה בית הדין האזורי את ערעורו וקבע כי מעיון בפרוטוקול הועדה עולה, כי לא נפל פגם משפטי כלשהו בהחלטת הועדה הרפואית, והיא מילאה אחר הוראות פסק הדין, תוך מתן החלטה מפורטת ומנומקת. על פסק דינו של בית הדין האזורי הגיש העותר בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה (בר"ע 96/06, כבוד השופט ע' רבינוביץ), אשר ביום 25.3.2009 דחה את הבקשה. בית הדין הארצי קבע כי לא מצא כל פגם בהחלטת הועדה ופסק דינו של בית הדין האזורי. על כן אין הצדקה למתן רשות ערעור. מכאן העתירה שלפנינו. העותר טוען כי ההחלטה שלא להעניק לו קצבת נכות בתקופה הנדונה אינה מוצדקת ונוגדת חוות דעת של מומחה אורטופדי. בנוסף הוא טוען כי היה מקום שבועדה הרפואית ישב מומחה אורטופדי, כמו כן לטענתו בהחלטת הועדה ישנם כשלים משמעותיים. מנגד, המשיב טוען כי יש לדחות עתירה זו על הסף לאור ההלכות המושרשות של בית משפט זה כי ימנע מלהתערב בפסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה, אלא במקרים ייחודיים, ומקרה זה אינו נמנה עליהם. כמו כן, לגופו של עניין טוען המשיב כי לא נפל כל פגם בהחלטות הועדה הרפואית ופסקי הדין של בתי הדין לעבודה. דין העתירה להידחות על הסף. כידוע, הלכה היא, כי בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אינו מתערב בפסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה, אלא במקרים חריגים, כאשר פסק הדין לוקה בטעות משפטית מהותית, שהצדק מחייב את תיקונה (בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ (1) 673, 693 (1986); בג"ץ 5618/01 צויזנר נ' בית-הדין הארצי לעבודה, (לא פורסם, 21.8.2001); בג"ץ 840/03 ארגון הכבאים המקצועיים בישראל – ועד כבאים ואח' נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד נז (6) 810 (2003); אליעד שרגא ורועי שחר המשפט המנהלי חלק 2 עילות הסף 334 (2008)). בענייננו, לא מצאנו כי מפסק דינו של בית הדין לעבודה עולה טעות משפטית שהצדק מחייב את תיקונה. כפי שציין המשיב נראה כי החלטת הועדה הרפואית הייתה בהתאם להלכות המשפטיות הנהוגות, והיא אף נבחנה ואושרה הן על ידי בית הדין האזורי לעבודה והן על ידי בית הדין הארצי. במצב דברים זה לא נמצאה כל עילה להתערבותו של בית משפט זה. אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. ניתן היום, ג' בשבט התש"ע (18.1.2010). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09080180_H04.doc שצ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il