כנרת סויסה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 8017/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8017/11 לפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערערת: כנרת סויסה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 25.09.2011 בת"פ 13789-05-11 שניתן על ידי כבוד השופט ד' רוזן תאריך הישיבה: ט"ו בתמוז תשע"ב (5.7.12) בשם המערערת: עו"ד א' דואני בשם המשיבה: עו"ד ש' כהן בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' ב' וייס פסק-דין השופטת ע' ארבל: ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו (כבוד השופט ד' רוזן), שהשית על המערערת עונש של 33 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי, שלא תעבור תוך שלוש שנים עבירת אלימות פיסית כלפי גוף אדם ופיצוי המתלונן בסך של 8,500 ש"ח. הערעור מופנה נגד רכיב המאסר בפועל בלבד. רקע 1. המערערת הורשעה על יסוד הודאתה במסגרת הסדר טיעון בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 בצירוף סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) והחזקת סכין שלא כדין לפי סעיף 186(א) לחוק. על-פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 30.4.11 בשעת לילה מאוחרת, פגשה המערערת בנ.א (יליד 1994) ובד.ר (יליד 1990) (להלן: המתלוננים), שעימם היתה מסוכסכת, במרכז מסחרי בשכונת תל כביר בתל אביב. המערערת ביקשה מהמתלוננים להתלוות אליה לפינה מבודדת, בעודה אוחזת בסתר בסכין מטבח שנטלה מביתה מבעוד-מועד. או אז החלו דין ודברים בינה לבין נ.א, שבמהלכם דקרה את נ.א בבטנו, ומיד לאחר מכן עזבה את המקום. נ.א פונה לבית חולים כשהוא ללא הכרה, במצב לא יציב, שהצריך טיפול רפואי לרבות ניתוח דחוף ותפרים רבים. 2. יצוין כי הסדר הטיעון הותנה בכך שהמתלוננת תפקיד בקופת בית המשפט פיצוי בגובה 8,500 ש"ח למתלונן. מלבד הפיצוי, לא כלל ההסדר הסכמה לעניין יתר רכיבי העונש והצדדים היו חופשיים לטעון לעניין זה ובלבד שלא יוסיפו או יגרעו מעובדות כתב האישום המתוקן. 3. בית המשפט הורה על עריכת תסקיר בעניינה של המערערת. מהתסקיר עלה כי המערערת, בת 25, התגוררה טרם מעצרה עם אביה ולא עבדה. המערערת סובלת ממחלת אסטמה חמורה ונתמכת בקצבת נכות מלאה מטעם המוסד לביטוח לאומי. התרשמות קצינת המבחן היתה כי המגבלה הרפואית שממנה סובלת המערערת הקשתה עליה להשתלב במסגרות בצורה יציבה במהלך חייה, כי דפוסי חשיבתה קונקרטיים-ילדותיים ומקשים עליה להתמודד עם קונפליקטים בצורה בוגרת. קצינת המבחן דיווחה כי המערערת נטלה אחריות למעשיה אולם להתרשמותה, הפחיתה מחומרת התנהלותה ומשמעותה. עוד התרשמה כי המוטיבציה שהביעה לטיפול נובעת בעיקר משיקולי גזר הדין. על רקע כל האמור, לא באה בהמלצה טיפולית. 4. בכף השיקולים לחומרה, ציין בית המשפט המחוזי בגזר הדין את חומרתו של האירוע ואת תעוזתה העבריינית של המערערת, שתכננה "נקמתה" במתלונן ולצורך מימוש כוונתה תיאמה עימו פגישה והצטיידה בסכין לקראתה. עוד צוין כי מסכסוך על לא כלום התפתחה תקיפה חבלנית שנסתיימה בתוצאה קשה, כשרק נס מנע קיפוח חיים. בית המשפט עמד גם על השתרשותה של תת תרבות הסכין במחוזותינו והצורך לבערה. מנגד, בכף השיקולים לקולה, הביא בית המשפט בחשבון את הודאת המערערת באשמה והאחריות שנטלה, רצונה לכפר על מעשיה, מצבה הרפואי, עברה הנקי, גילה הצעיר והעובדה שניהלה עד לפרשה זו אורח חיים נורמטיבי. על יסוד שיקולים אלה, דן בית המשפט את המערערת לעונש המפורט מעלה. 5. בא כוחה של המערערת עותר להקלה ברכיב המאסר בפועל. הוא סבור כי העונש חמור וחריף בנסיבות העניין. טענתו העיקרית היא כי לא ניתן משקל מספיק לנסיבות לקולה, ובניהן עברה הנקי של המערערת, מצבה הרפואי הקשה והעובדה שנטלה אחריות למעשה ומדובר במעידה חד-פעמית. הוא מוסיף וטוען כי היה על בית המשפט להתחשב גם בכך שהמערערת הוכתה על-ידי המתלונן עובר למעשה הדקירה. לבסוף, נטען כי העונש חורג לחומרה מרף הענישה המקובל במקרים דומים. 6. בא כוח המשיבה גורס כי יש לדחות את הערעור. הוא סבור כי לא מדובר בעונש מופלג בחומרתו בהתחשב בכך שמעשי המערערת יכולים היו להעמיד את המתלונן בסכנת חיים ממשית. הוא מציין גם את התסקיר השלילי בעניינה של המערערת, לרבות תסקיר משלים שממנו עולה כי היא אינה מביעה נכונות לקבלת טיפול וכי צברה עבירות משמעת בבית הכלא. כמו-כן, טען כי אין כל בסיס לטענה כי המערערת הוכתה על-ידי המתלונן קודם למעשה הדקירה. הכרעה 7. הלכה היא, כי ערכאת הערעור לא תתערב בגזר הדין, אלא אם כן תשתכנע כי שיקולים מוטעים או פסולים הנחו את הערכאה הדיונית בעת גזירת העונש, או כי העונש שנגזר מופרז באורח קיצוני לקולה או לחומרה. לא מצאנו כי נסיבות חריגות אלה מתקיימות במקרה שלפנינו. 8. בית המשפט המחוזי ציין ובצדק כי מעשיה של המערערת מסגירים תעוזה עבריינית ממדרגה ראשונה. זו הצטיידה בסכין מבעוד-מועד לקראת המפגש עם המתלוננים ובמהלך המפגש דקרה בקור רוח את נ.א, קטין הצעיר ממנה בשנים מספר, וגרמה לו חבלה חמורה שהצריכה ניתוח ותפרים רבים. בית המשפט התייחס גם לתסקיר שהוגש בעניינה של המערערת, שאינו מצייר תמונה מעודדת. שירות המבחן התרשם כי המערערת אמנם נטלה אחריות למעשיה אך אינה מכירה בחומרת התנהלותה ותופסת את עצמה כקורבן בסיטואציה. עוד התרשם כי המערערת הביעה רצון בשיקום משיקולי הקלה בגזר דינה. נוסיף כי מהתסקיר המשלים שהוגש לעיוננו לא עולה תמונה שונה. גורמי הטיפול בשב"ס דיווחו לשירות המבחן כי מדובר בבחורה בעלת נורמות עברייניות, כי התנהגותה מתאפיינת לעיתים באימפולסיביות ובתוקפנות, נרשמו לה מספר עבירות משמעת גם בגין התנהגות אלימה, והיא מתקשה בשלב זה לראות כי היא זקוקה לשינוי בחייה. 9. לצד האמור, העניק בית המשפט המחוזי משקל לנסיבות לזכות המערערת, ובכלל זה לעובדה שהודתה במיוחס לה, לעברה הנקי לאורח חייה הנורמטיבי עד לפרשה זו. כן הביא בחשבון את המחלה הקשה שממנה היא סובלת. אין לקבל את הטענה כי היה על בית המשפט המחוזי להתחשב גם בכך שהמערערת הוכתה על-ידי המתלונן קודם לדקירה. כזכור, הצדדים הסכימו בהסדר הטיעון כי לא יוסיפו או יגרעו מהעובדות שעליהן הוסכם בכתב האישום המתוקן. לא ברור מדוע היה על בית המשפט לייחס משקל חיובי לעובדה שאינה נזכרת בכתב האישום המתוקן. 10. סיכומו של דבר, סבורים אנו כי בית המשפט המחוזי שקל את כל השיקולים הצריכים לעניין ואיזן ביניהם נכונה. לא שוכנענו כי עונש המאסר שגזר על המערערת סוטה לחומרה בצורה קיצונית מרף הענישה המקובל במקרים דומים. אמנם לא מדובר בעונש קל, אך יש בו משום גמול הולם בהתחשב בחומרת המקרה והנזק שנגרם, וזאת גם בשים לב לנסיבותיה האישיות של המערערת ומצבה הרפואי המיוחד. נוסיף לסיום כי ככל שמקור החיכוך בין המערערת לבין הגורמים האמונים עליה בשב"ס נעוץ בצרכיה הרפואיים, כטענת בא כוחה, הרי שמובן כי על שב"ס לספק למערערת את שנחוץ לה לבריאותה. מעבר לכך, אנו מקווים שבתקופת שהותה בין כותלי הכלא, תשכיל המערערת לנצל את כלי השיקום שעומדים לרשותה. הערעור, אפוא, נדחה. ניתנה היום, כ"ה בתמוז תשע"ב (15.7.12). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11080170_B02.doc עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il