דן כוכבי נ. כונס הנכסים הרשמי

החלטה בתיק ע"א 8011/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8011/13 ע"א 1390/14 ע"א 6930/14 לפני: כבוד המשנה לנשיאה א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר המערער: דן כוכבי נ ג ד המשיבים בע"א 8011/13 ובע"א 1390/14: 1. כונס הנכסים הרשמי 2. יואב שרון, עו"ד המשיבים בע"א 6930/14: 1. כונס הנכסים הרשמי 2. יואב שרון, עו"ד 3. שושנה הינדי 4. אברהם בן עטר 5. מדורים הפקות בע"מ 6. המוסד לביטוח לאומי 7. עיריית רחובות 8. חננאל עדני 9. כוכבי ציון 10. איתן כוכבי 11. יהונתן כוכבי 12. ערן כוכבי 13. בלזה בע"מ 14. מס הכנסה 15. שרון כוכבי ערעורים על שלוש החלטות של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בפש"ר 1125/09: החלטה מיום 4.11.2013 שניתנה על ידי כבוד השופטת א' כהן; החלטה מיום 21.1.2014 שניתנה על ידי כבוד השופטת א' כהן; והחלטה מיום 8.9.2014 שניתנה על ידי כבוד השופטת א' לושי-עבודי תאריך הישיבה: ג' בשבט התשע"ו (13.1.2016) בשם המערער: בעצמו בשם המשיב 1: עו"ד שמרית מלמן בשם המשיב 2: עו"ד אילן חזני בשם המשיב 10 בע"א 6930/14: בעצמו בשם המשיבים 3, 8-9 בע"א 6930/14: עו"ד אבינועם חדי פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: 1. לפנינו שלושה ערעורים שהגיש המערער על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בפש"ר 1125/09 (להלן: תיק פשיטת הרגל), כפי שיפורט להלן. יצוין כבר עתה כי תיק פשיטת הרגל הוא חריג בהיקפו, וכולל למעלה מ-250 בקשות לצד כ-750 החלטות. חלק מהבקשות המוגשות חופפות זו את זו וכך גם הערעורים שלפנינו, אף שהם נוגעים להחלטות שונות של בית המשפט המחוזי. משכך, הדיון בערעורים אוחד. רקע רלבנטי 2. המערער הגיש ביום 21.1.2009 בקשה למתן צו כינוס ולהכרזתו כפושט רגל, בנימוק כי הצטברו נגדו חובות רבים אשר אין ביכולתו לפרוע. צו הכינוס ניתן ביום 19.3.2009, ובמסגרתו מונה המשיב 1 (להלן: הכנ"ר) לכונס נכסיו של המערער. בהמשך, בחודש אוגוסט 2009, המערער הגיש בקשה לביטולו של צו הכינוס, בטענה כי הגיע להסדר עם שני נושיו המרכזיים – בנק אוצר החייל ומס הכנסה – ובעקבותיו יש ביכולתו לשלם את חובותיו. המערער סבר כי בכך נשמט הבסיס תחת הליך פשיטת הרגל. בקשתו של המערער נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, וכך גם ערעורו לבית משפט זה (פסק הדין בע"א 2606/10 מיום 12.7.2011, המשנה לנשיאה א' ריבלין והשופטים א' גרוניס ו-ח' מלצר). 3. ביום 21.6.2011, בית המשפט המחוזי (השופטת א' נחליאלי-חיאט) דחה את טענות המערער כי העובדה שחזר בו מבקשתו והראה כי ביכולתו לפרוע את חובותיו מחייבת את ביטול הליך פשיטת הרגל – וקבע כי ההחלטה נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט. בבוחנו את המקרה שלפניו, בית המשפט המחוזי הורה על הכרזתו של המערער כפושט רגל, והמשיב 2 מונה לנאמן על נכסיו (להלן בהתאמה: ההכרזה ו-הנאמן). ערעור שהגיש המערער על החלטה זו נמחק על ידו בהסכמה (ע"א 5825/11), אך לאחר זמן מה הוא העלה מחדש את טענותיו לגבי תוקף ההכרזה במסגרת ערעור לבית משפט זה על החלטה לאסור אותו בשל אי-תשלום חובו (ע"א 3967/13). הערעור נדחה ביום 30.10.2013 (השופטים ע' ארבל, ח' מלצר ו-ע' פוגלמן), לאחר שנמצא כי המערער לא הוכיח שחל שינוי במצבת נכסיו או בנסיבותיו מאז פסק הדין בע"א 2606/10, וכי יש מקום לברר את עניינו של המערער במסגרת הליך פשיטת הרגל. 4. עד כה, הנאמן אישר שבע תביעות חוב נגד המערער, בסך כולל של 789,013 ש"ח נכון ליום צו הכינוס (ואשר עמד על 1,242,996 ש"ח נכון ליום 5.9.2014). יצוין, כי המערער ערער על חמש מהכרעותיו של הנאמן בתביעות החוב לבית המשפט המחוזי, וערעורים אלו נמחקו בשל אי-תשלום אגרה ביום 2.6.2015. כן תלויות ועומדות נגד המערער חמש תביעות חוב נוספות, אשר טרם ניתנה בהן החלטה על ידי הנאמן. ההחלטות מושא הליך זה 5. כאמור לעיל, בתיק פשיטת הרגל הוגשו בקשות וניתנו החלטות רבות. אעמוד עתה על אותן בקשות והחלטות הרלבנטיות לערעור זה, לפי סדר הערעורים שלפנינו. 6. ביום 8.9.2013, פנה המערער לבית המשפט המחוזי בבקשה כי יותר לצד שלישי, אדם בשם עדי גירחש (להלן: גירחש), לפרוע בשמו את חובותיו למשיבים 5-3 בע"א 6390/14 – שהם בעלי שלוש מתביעות החוב שהוכרו על ידי הנאמן (להלן: שלושת הזוכים) – וזאת על דרך תשלום ישיר לנושים אלו, שלא דרך קופת הכינוס. בית המשפט המחוזי (השופטת א' כהן) דחה את הבקשה ביום 4.11.2013, לאחר שמצא כי תשלום לשלושה מהנושים בלבד, מחוץ לקופת הכינוס, מהווה העדפת נושים פסולה – גם אם הוא נעשה על ידי צד שלישי מנכסיו. על החלטה זו הוגש הערעור בע"א 8011/13. 7. הערעור בע"א 1390/14 עניינו החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 21.1.2014, בה הכריע בשלוש בקשות שהוגשו אליו: שתי בקשות של הנאמן, שמספרן 83 ו-124, בהן ביקש כי יותר לו לממש את זכויות החייב בדירת גג (להלן: דירת הגג) ובדירה נוספת בעיר רחובות; ובקשה של המערער, שמספרה 142, בה ביקש לאשר לו למכור בעצמו את דירת הגג, ולא באמצעות הנאמן והכנ"ר. בית המשפט המחוזי קיבל את בקשות הנאמן ודחה את בקשת המערער. זאת, על בסיס הכלל לפיו מימוש נכסי החייב צריך להיעשות על ידי בעל התפקיד – כלל אשר בית המשפט המחוזי מצא כי אין הצדקה לסטות ממנו בנסיבות המקרה. עם זאת, בית המשפט המחוזי הורה כי הנאמן לא יתחיל בהליכי מימוש הנכסים עד להכרעה בבקשתו של המערער לבטל את ההכרזה עליו כפושט רגל (בקשה 182, כמבואר להלן). 8. המערער הגיש במסגרת תיק פשיטת הרגל בקשות רבות לביטול ההכרזה ולאימוץ הסדר נושים, אשר בקשה 182 הייתה אך אחת מהן. במסגרת בקשות אלו, חזר המערער על טענותיו כי אין ולא היה מקום להכריז עליו כפושט רגל, הן מלכתחילה והן לאחר שהסדיר את חובותיו לבנק אוצר החייל ולמס הכנסה, אשר היוו את עיקר הנשייה, וכאשר הוא הודיע על חזרתו מהבקשה להכיר בו כפושט רגל. ביום 8.9.2014 ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי (השופטת א' לושי-עבודי), בה נדחו 8 מבקשות אלו, וביניהן בקשה 182. בהחלטתו, בית המשפט עמד על כך שבקשות דומות של המערער נדחו על ידי בית המשפט המחוזי ועל ידי בית משפט זה, וכי המערער לא הציג כל שינוי נסיבות אשר יצדיק את ביטול ההכרזה. בית המשפט המחוזי הטעים כי ההחלטה לבטל הכרזה בדבר פשיטת רגל מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט, אשר צריך לבחון את האינטרס הציבורי והאינטרס של הנושים. בנסיבות המקרה שלפניו, בית המשפט המחוזי קבע כי הליך פשיטת הרגל הוא ההסדר הנכון להבטחת תשלום חובותיו של המערער לנושים – וזאת, משום שמצא כי המערער ניצל את ההליכים לרעה כדי להתחמק מתשלום חובותיו. משנדחו בקשות המערער, בית המשפט המחוזי הוסיף והורה כי הנאמן יוכל להתחיל בהליכים למימוש הנכסים, בהתאם להחלטה מיום 21.1.2014. מכאן הערעור מושא ע"א 6930/14. טענות הצדדים 9. כפי שציינתי בפתח הדברים, טענותיו של המערער בערעוריו חופפות במידת מה, ועל כן, למען הנוחות, אציג את טענותיו בערעורים השונים במאוחד. 10. ביסוד ערעוריו של המערער, עומדת הטענה כי הוא אינו חייב מאומה לאף אחד ממגישי התביעות נגדו. המערער טוען כי החובות אשר הוכרו על ידי הנאמן הם חובות אשר שולמו או הוסדרו על ידו, כאשר ביחס לשלושת הזוכים נטען כי הוא המחה להם את זכותו לסכום כסף מתיק הוצאה לפועל אשר התנהל מול המשיב 9 – אך לטענתו הנאמן מעכב העברת כספים אלו. לחלופין, אף אם ייקבע כי החוב לשלושת הזוכים טרם נפרע, הרי שלעמדתו, אלו החובות היחידים שאינם שנויים במחלוקת. לכן, לשיטתו, יש להתיר לו לשלם את חובו ישירות לשלושת הזוכים, וכך ממילא תתייתר ההכרזה עליו כפושט רגל באשר ייוותרו רק חובות שנויים במחלוקת. נוכח האמור, המערער סבור כי לא היה מקום להתיר לנאמן לפתוח בהליכים למימוש נכסיו. 11. באשר לאפשרות כי החוב לשלושת הזוכים ייפרע על ידי צד שלישי שלא דרך קופת הכינוס, המערער מפנה לפסק דינו של בית משפט זה בע"א 11117/07 אריכא נ' עו"ד ארז חבר (21.6.2009) (להלן: עניין אריכא). לדידו, בפסק דין זה נקבעה הלכה לפיה צד שלישי יכול לפרוע את חובותיו של חייב, אם הדבר נעשה באמצעות כספים של אותו צד שלישי וללא תמורה. לגישתו, שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו כי פירעון החוב כלפי שלושת הזוכים בלבד יהווה העדפת נושים פסולה, המנוגדת לעקרון השוויון – שכן לטענתו, מדובר בחובותיו היחידים שאינם שנויים במחלוקת. לפיכך, המערער מבקש כי יותר לגירחש לשלם לשלושת הזוכים שלא דרך קופת הכינוס. 12. כן חוזר המערער על טענותיו כי בנסיבות המקרה שלפנינו מוצדק לבטל את ההכרזה עליו כפושט רגל. לטעמו של המערער, בית המשפט המחוזי שגה כשלא התחשב בנסיבות שהתרחשו לאחר מתן צו הכינוס, והפך למעשה את הליך פשיטת הרגל להליך שאין ממנו חזרה. לגרסתו, מרגע שנקבע כי לא היה פגם בהסדר אליו הגיעה אשתו עם בנק אוצר החייל – במסגרתו מחל הבנק על חובו של המערער – לא היה בסיס משפטי להכרזה מלכתחילה, באשר כבר באותו מועד היה לו רכוש רב, אשר היה מאפשר לו לפרוע את חובותיו, ומנגד סכום הנשייה שאינו שנוי במחלוקת היה נמוך. משכך, המערער סבור כי לא התקיימו התנאים הקבועים בחוק להכרזה על אדם כפושט רגל וכי דין ההכרזה להתבטל בהיותה נעדרת עילה. 13. הנאמן טוען כי יש לדחות את ערעוריו של המערער, והוא סומך את ידו על החלטותיו של בית המשפט המחוזי ועל נימוקיהן. הנאמן מפנה לקביעותיהן של הערכאות השונות בבקשותיו של המערער לביטול צו הכינוס ולביטול ההכרזה, בהן הודגש כי אין בחזרתו של המערער מהבקשה להכריז עליו כפושט רגל ובהוכחה כי ביכולתו לפרוע את חובותיו כדי להצדיק, מניה וביה, את ביטול הליך פשיטת הרגל. לגישת הנאמן, המערער ניצל את הליך פשיטת הרגל לרעה ונהג בחוסר תום לב, טען טענה כוזבת בתצהיר כי אין ביכולתו לפרוע את חובותיו, הסתיר נכסים והפר צווים שיפוטיים – ובשל כך, מוצדקת קביעתו של בית המשפט המחוזי כי אין לבטל את ההכרזה. לטעמו, האינטרס הציבורי והאינטרס של הנושים הוא בקיום הליך פשיטת הרגל ובמימוש נכסיו של המערער, וזאת נוכח התנהלותו של המערער וניסיונותיו הנטענים לחמוק מתשלום חובותיו. 14. הנאמן מוסיף כי אין ממש בטענותיו של המערער לפיהן רק החובות לשלושת הזוכים שנויים במחלוקת. הוא מדגיש כי הוכרו שבע תביעות חוב, וכי ההכרה בהן הפכה לחלוטה לאחר מחיקת הליכי הערעור שהגיש המערער עליהן. לפיכך, הנאמן מטעים כי תשלום על ידי צד שלישי לשלושת הזוכים יהווה העדפת נושים פסולה, באשר מדובר רק בחלק מהנושים שתביעתם הוכרה. יתרה מכך, לדידו של הנאמן, הכלל שנקבע בעניין אריכא אינו חל במקרה בו החייב עצמו הוא זה שפונה לבית המשפט ומבקש כי צד שלישי ישלם את חובותיו עבורו, שלא דרך קופת הכינוס. 15. הכנ"ר הצטרף לטענותיו של הנאמן. המשיבים 3 ו-10-8 הגישו אף הם תגובות, בהן טענו טענות בדבר קיומם של חובות מצד המערער כלפיהם ובדבר היקף חובות אלו. דיון והכרעה 16. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים בשלושת הערעורים ולאחר שמיעת הצדדים בפנינו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעורים להידחות. 17. ראשית, יש לדחות את טענותיו של המערער בדבר החובות שאינם שנויים במחלוקת. כמפורט לעיל, הנאמן הכיר בשבע תביעות חוב נגד המערער, וערעורי המערער על החלטות אלו נמחקו בשל אי-תשלום אגרה ביום 2.6.2015. בכך, הפכו החלטותיו של הנאמן לחלוטות, ואין המערער יכול להישמע בהליכים לפנינו בטענות עובדתיות המנוגדות להחלטות אלה. על כן, אין ממש בטענות המערער כי אילו יותר לו לשלם את חובו ישירות לשלושת הזוכים ולמוסד לביטוח לאומי, לא ייוותרו חובות נוספים שאינם שנויים במחלוקת. מסיבה זו, בצדק נדחתה גם בקשת המערער להתיר לגרחיש לשלם את חובו לשלושת הזוכים. מבלי לקבוע מסמרות בדבר התנאים שבהם ניתן יהיה להתיר לצד שלישי לשלם את חובו של חייב ישירות לזוכים, סבורני כי די בכך שהמערער מבקש לשלם רק לחלק מהנושים אשר תביעתם הוכרה על ידי הנאמן, כדי להצדיק את דחיית בקשתו (והשוו: עניין אריכא, פסקאות 7-6). תשלום לחלק מהנושים באופן ישיר, שלא דרך קופת הפירוק, יוצר העדפה פסולה של נושים, רק מהסיבה שלדעתו של המערער הם מהווים חוב שאינו שנוי במחלוקת. לפיכך, אני מוצא כי יש לדחות את ע"א 8011/13. 18. כן אין בידי לקבל את טענות המערער בדבר תוקפה של ההכרזה. המערער חוזר על טענות אותה העלה ואשר נדחו על ידי בית משפט זה בע"א 2606/10 ובע"א 3967/13, מבלי שהוצג על ידו שינוי נסיבות כלשהו אשר יצדיק את ביטול ההכרזה. כבר מטעם זה יש לדחות את הערעור. יתרה מכך, כפי שהודגש מספר פעמים בעניינו של המערער, הליך פשיטת רגל הננקט על ידי חייב אינו בגדר "תכנית כבקשתך", ואדם הפונה להליך זה אינו יכול לצפות שבית המשפט יבטל את ההליך רק משום שהוא החליט לחזור בו (ראו: ע"א 2606/10, פסקה 5; וראו גם: רע"א 2971/12 אטיאס נ' עו"ד מרים זפט, פסקה 6 (3.7.2012)). מעת שהוגשה הבקשה, ניתן לחזור ממנה רק ברשות בית המשפט. לפיכך, גם אם המערער הוכיח כי יש ביכולתו לשלם את חובותיו במועד ההכרזה, עדיין מסור לבית המשפט המחוזי שיקול הדעת אם להכריז על המערער כפושט רגל באותו מועד. בית משפט זה יתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בעניין רק אם מצא כי שיקול דעתו התבסס על עקרונות מוטעים (השוו: שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל 186-185 (מהדורה שלישית, 2010)). במקרה שלפנינו, לנוכח התנהלותו של המערער, כפי שפורטה על ידי בית המשפט המחוזי, אינני מוצא כל פגם בהחלטה כי הליך פשיטת הרגל הוא ההליך היעיל להסדרת חובותיו של המערער ולהבטחת התשלום לנושיו. כמו כן, כן אינני מוצא כל פגם בהחלטה להתיר לנאמן לפתוח בהליכים למימוש נכסיו של המערער. מדובר בדרך המלך בהליך פשיטת רגל, והמערער לא הציג כל נימוק אשר יצדיק סטייה מכלל זה. מקובלת עליי עמדתו של הנאמן כי מימוש הנכסים הוא תהליך הדורש זמן ואשר מצוי בפיקוחו המתמיד של בית המשפט המחוזי, כך שבשלב זה לא ייגרם למערער כל נזק בלתי הפיך ממתן ההיתר למימוש הנכסים. לפיכך, יש לדחות אף את ע"א 1390/14 ו-ע"א 6930/14. עם זאת, יוער כי במהלך הדיון בפנינו הסכימו באי-כוח הנאמן והכנ"ר כי אם המערער יפקיד בקופת הכינוס סך של 1.5 מיליון ש"ח, כגובה תביעות החוב אשר הוכרו עד כה, הם יסכימו לבקשה שתוגש לבית המשפט המחוזי לביטול ההכרזה על המערער כפושט רגל. סבורני כי טוב יעשה המערער אם כך ינהג. 19. סיכומם של דברים, אני מוצא כי יש לדחות את הערעורים, וכך אציע לחבריי לעשות. המערער ישא בשכר טרחת עורכי דינם של הנאמן ושל הכנ"ר בסך של 2,500 ש"ח לכל אחד. ש ו פ ט המשנה לנשיאה א' רובינשטיין: אני מסכים. המשנה לנשיאה השופט ח' מלצר: אני מסכים. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ס' ג'ובראן. ניתן היום, ט"ו בשבט התשע"ו (25.1.2016). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13080110_H20.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il