60 חוצה צפון בע"מ נ. דבורה וענונו

1 7 בבית המשפט העליון רע"א 8007/20 לפני: כבוד השופטת ע' ברון המבקשת: 6 – חוצה צפון בע"מ נ ג ד המשיבה: דבורה וענונו בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 29.10.2020 (כבוד השופט מ' רניאל) ב-ת"צ 42580-02-20 בשם המבקשת: עו"ד ברק טל; עו"ד דרור ורסנו; עו"ד בן נחשון בשם המשיבה: עו"ד זוהר דביר פסק-דין 1. עניין לנו בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 29.10.2020 (השופט מ' רניאל) ב-ת"צ 42580-02-20, בגדרה הורה בית המשפט על מחיקה של חלקים ניכרים מתוך תצהיר שהוגש בתמיכה לתשובת המבקשת, בבקשה לאישור תובענה כייצוגית שהוגשה נגדה (להלן: בקשת האישור). רקע הדרוש לעניין 2. המבקשת, חברת 6 – חוצה צפון בע"מ (להלן: חוצה צפון או החברה), היא זכיינית המפעילה שני מקטעים צפוניים של כביש 6, כביש האגרה "חוצה ישראל", ומחייבת בתשלום כלי רכב הנוסעים בקטעי האגרה בכביש. במהלך חודש פברואר 2020 הגישה המשיבה כאן, גברת דבורה וענונו (להלן: וענונו), את בקשת האישור נגד חוצה צפון. בבקשת האישור נטען שחוצה צפון שולחת לבעלי רכב דרישות לתשלום אגרת נסיעה בגין נסיעות שלא בוצעו בפועל. כך, למשל, וענונו טענה שנשלחה אליה דרישת תשלום בגין נסיעה בכביש האגרה, שבוצעה לכאורה על ידי רכב בעל מספר זהה למספר הרכב שבבעלותה; זאת על אף שוענונו לא ביצעה נסיעה בכביש במועד שצוין בדרישת התשלום. בתוך כך, וענונו טענה שמדובר בתופעה שיטתית ורחבת היקף, בין היתר על רקע פרסומים בתקשורת וברשתות החברתיות שבהם דוּוח על דרישות תשלום דומות שהופקו על ידי החברה. לנוכח האמור, נטען שהחברה התרשלה והפרה חובה חקוקה הקבועה בחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981; התעשרה שלא כדין על חשבון חברי הקבוצה המיוצגת; ואף נטען שמעשיה מקימים את עוולת התרמית. לטענת וענונו, התנהלותה של חוצה צפון גרמה לה לנזקים אישיים שהוערכו בסך של כ-800 ש"ח, המגלמים נזקים ממוניים בגין חיוב באגרת שווא, ונזקים בלתי ממוניים שבאו לידי ביטוי בין השאר בפגיעה בפרטיות וברגשות שליליים. בקשת האישור הוגשה בשם כל מי שנשלחה לו דרישת תשלום מחוצה צפון מבלי שיהיה תיעוד מתאים לנסיעה שבגינה חויב, ונדרשו בה סעדים של השבה ופיצוי לחברי הקבוצה המיוצגת. לתמיכה בעובדות שצוינו בבקשת האישור, צורף לבקשה תצהיר מטעמה של וענונו (להלן: תצהיר וענונו הראשון). בתשובתה לבקשת האישור, חוצה צפון טענה שבעניינה הפרטני של וענונו מדובר בטעות נקודתית שתוקנה עם גילויה. החברה פירטה בנוגע למערכת שפועלת בכניסה לכביש האגרה, מערכת שלטענתה נועדה לזהות באופן אוטומטי את מספרי לוחיות הרישוי של כלי הרכב הנוסעים בכביש. בתוך כך, חוצה צפון ציינה שבמסגרת תהליך הפיענוח של המערכת עלולות להתרחש טעויות בזיהוי, בין אם טעויות אנוש ובין אם שגיאות מחשב, חרף קיומם של מנגנוני בקרה. עוד נטען במסגרת התשובה כי מי שסבור שחויב בשגגה, נתונה בידיו האפשרות לפנות למוקד פניות שאותו מפעילה חוצה צפון; וכאשר פנייה מתבררת כמוצדקת החברה מבטלת את החיוב. מעבר לכך, חוצה צפון הדגישה שבכל מקרה היא אינה מתעשרת בעקבות דרישות התשלום נושא בקשת האישור, שכן אין כפל חיובים בגין נסיעות בכביש, כך שכל דרישת תשלום שנשלחת היא בגין נסיעה מסוימת, וחיוב שגוי בא במקום חיוב מוצדק ולא בנוסף לו. תשובת חוצה צפון לבקשת האישור נתמכה בתצהירו של מר הראל חנין, מנהל התפעול והאחזקה מטעם חוצה צפון (להלן: תצהיר חנין ו-חנין בהתאמה). וענונו בתורה הגישה תגובה לתשובת חוצה צפון, בה דחתה את הטענה שדרישת התשלום השגויה היא כשל נקודתי. לטענתה, חוצה צפון למעשה הודתה בקיומו של כשל בקריאת הספרות האחרונות בלוחיות הרישוי של הרכבים הנוסעים בכביש. על סמך בדיקה שערכה במאגר של משרד התחבורה, וענונו ציינה שישנם רכבים רבים בעלי לוחיות רישוי זהות מלבד הספרה האחרונה, כך שלטענתה קיימת קבוצה גדולה של בעלי רכב שעלולים להינזק מהכשל המיוחס למערכת החברה. תגובתה של וענונו נתמכה בתצהיר מטעמה (להלן: תצהיר וענונו השני). הדיון בבית המשפט המחוזי 3. בית המשפט המחוזי קבע דיון מקדמי בבקשת האישור בהחלטה מיום 19.10.2020. בהחלטתו, בית המשפט ציין שעיון בתצהירי הצדדים מעלה שהתצהירים לכאורה אינם ערוכים בהתאם להוראת תקנה 521 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 שהיו בתוקף באותה עת (להלן: התקנות הישנות). בית המשפט עמד על כך שלפי תקנה 521 לתקנות הישנות על התצהיר לכלול עובדות בלבד – ולא טענות – הידועות למצהיר מידיעה אישית; וכאשר לא מדובר בעובדות שבידיעתו האישית של המצהיר, שומה עליו לציין את הנימוקים לאמונתו שלפיה אלו העובדות. לבסוף, בית המשפט המחוזי הבהיר שאם הצדדים לא יפעלו לתיקון הפגמים, הדיון המקדמי יוקדש גם למחיקת סעיפי תצהירים שאינם עונים לדרישות שפורטו. 4. במהלך הדיון המקדמי שהתקיים ביום 29.10.2020, הורה בית המשפט המחוזי על מחיקת חלקים נכבדים מתצהירי הצדדים. על הנימוקים למחיקת הסעיפים ניתן ללמוד מתוך פרוטוקול הדיון, ועל עיקריהם אעמוד להלן. בכל הנוגע לתצהיר וענונו הראשון, בית המשפט המחוזי קבע שדינם של מרבית הסעיפים להימחק. זאת מלבד סעיפים 30-28, 68 ו-77 שבהם וענונו תיארה את דרישת התשלום השגויה שנשלחה לה; את הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מדרישת התשלום השגויה; והסבירה מדוע היא יכולה לשמש כתובעת מייצגת בהליך. ביחס לתצהיר וענונו השני, בית המשפט הורה על מחיקת התצהיר כולו למעט סעיפים 21-20, הנוגעים לזיכוי שוענונו קיבלה מחוצה צפון. בכל הנוגע לתצהיר חנין, בית המשפט הורה על מחיקת סעיפים 12-5, 14, 21-20, 36-26 וכן על מחיקת המשפט הראשון בסעיף 16. הסעיפים שנותרו בתצהיר כללו תיאור של התפקיד של חנין מטעם החברה; תיאור של הבדיקה שחנין ערך בעניין דרישת התשלום שהוצאה לוענונו; הנסיבות שהובילו לחיובה השגוי ותיאור זיכויה לאחר שהתבררה הטעות. לאורך פרוטוקול הדיון קבע בית המשפט המחוזי שחלק מהסעיפים שנמחקו כוללים עובדות שאינן בידיעתו האישית של חנין, וכי בחלקם האחר מדובר בטענות שמקומן אינו בתצהיר. ועוד נקבע שסעיף 21 לתצהיר חנין, המגולל את הנסיבות שהובילו לזיהוי השגוי של רכבה של וענונו, דינו להימחק משום שהוא בגדר חוות דעת מומחה. במהלך הדיון בית המשפט עמד על כך שמקום שבו עובד בחברה אחראי על ביצוע פעולות מסוימות – למשל, הזנת נתונים למערכת או טיפול בפניות לקוחות – היה מקום שהעובד יצהיר בעצמו, בהיותו בעל ידיעה אישית בנושא; ואילו מנהל בחברה, שאינו מבצע את הפעולות בפועל, אינו בעל ידיעה אישית בנוגע אליהן. עוד נקבע, ביחס לסעיפים שבהם חנין הסתמך על מסמכים חיצוניים או פרטים שנמסרו לו על ידי החברה, שהלה לא הסביר באופן מספק מה המקור לאמונתו. בגין החלטת בית המשפט המחוזי למחוק סעיפים מתצהיר חנין, הגישה חוצה צפון את בקשת רשות הערעור דנן. בקשת רשות הערעור 5. בפתח הדברים חוצה צפון מציינת שאף אם היו חלקים בלתי קבילים בתצהיר חנין, לא היה מקום שבית המשפט המחוזי ימחוק אותם מיוזמתו משעה שוענונו לא העלתה טענות בעניין. חוצה צפון סבורה שבית המשפט נהג בניגוד לכלל שלפיו הצדדים רשאים להתנות על כללי הקבילות בהליך אזרחי, והיעדר התנגדות להגשת ראיה כמוהו כהסכמה לכך שבית המשפט יקבלה. לטענת החברה, סמכות בית המשפט להתערב בהסכמות דיוניות שבין הצדדים – לרבות בסוגיות ראייתיות – מוגבלת למקרים חריגים שבהם ההסכמות מנוגדות לתקנת הציבור או פוגעות בשורת הצדק כלפי מי מהמתדיינים; ולשיטתה, המקרה הנדון אינו נמנה עם חריגים אלה. לגופו של עניין חוצה צפון טוענת שבניגוד לקביעת בית המשפט המחוזי, מרבית הסעיפים שנמחקו בתצהיר חנין מבטאים עובדות הידועות לחנין מידיעה אישית; ומשכך לא היה מקום להורות על מחיקתם. לדבריה, העובדות שפורטו נוגעות לפעילות הסדירה של חוצה צפון בתחומים שונים – תפעול הכביש, גביית תשלומים, שירות לקוחות ועוד – שאת כולם חנין מכיר באופן אישי מתוקף תפקידו כמנהל התפעול מטעם חוצה צפון. ביחס לסעיפים שנמחקו משום שלא צוין בהם המקור לידיעתו ואמונתו של חנין, חוצה צפון טוענת שבתצהיר צוינו המקורות שעליהם חנין נסמך; אלה צורפו בתור נספחים לתצהיר, וחנין הפנה אליהם כנדרש. מעבר לכך, חוצה צפון טוענת שסעיפים אחדים שעל מחיקתם בית המשפט הורה הם סעיפים הנסמכים על סעיפים אחרים בתצהיר, כאלה שלא נמחקו, ואך מהווים סיכום של הדברים. חוצה צפון מוסיפה ומציינת שתאגידים רבים נאלצים להתמודד על דרך השגרה עם בקשות לאישור תובענות כייצוגיות המוגשות נגדם, שבהן מועלות טענות רבות המצריכות התייחסות רב תחומית ביחס לפעילות התאגיד. בתוך כך, חוצה צפון סבורה שהדרך היעילה והסבירה להשיב לטענות אלה ולהציג עובדות הנוגעות לפעילות החברה בכללותה היא באמצעות תצהיר שניתן על ידי גורם בכיר בחברה; לטענתה, אין זה סביר או יעיל שבמסגרת בקשת ביניים החברה תידרש להביא עובדים זוטרים רבים על מנת שאלו יעידו על התנהלותם האישית. לגישת חוצה צפון, אין גורם מתאים מחנין, מנהל התפעול מטעם החברה, ליתן תצהיר בנושאים שבליבת בקשת האישור – תפעול ואחזקת הכביש. בהקשר זה חוצה צפון טוענת שתצהיר חנין הנסמך על המידע שנמסר מהעובדים הכפופים לו, הוא תצהיר שניתן על פי ידיעתו ואמונתו ועומד בדרישות תקנה 521 לתקנות הישנות. לבסוף, חוצה צפון טוענת שהחלטת בית המשפט אינה מידתית, זאת במיוחד לנוכח המגמה בדיני הראיות, שלפיה ישנו מעבר ממשטר של קבילות ראיות למשטר של בחינת משקלן ומהימנותן. לטענתה, אם נפל פגם בתצהיר חנין, על בית המשפט ליתן את הדעת לכך בבואו לייחס משקל לראיה ולמהימנותה. החברה מוסיפה ומדגישה שמחיקת חלקים ניכרים מהתצהיר, כפי שהורה בית המשפט המחוזי, חוסמת את דרכה מלהעלות שורה ארוכה של טענות עובדתיות המפורטות בו ובכך בעלת השפעה מהותית על המשך ניהול ההליך. 6. מנגד, וענונו סומכת את ידה על החלטת בית המשפט המחוזי שלפיה תצהיר חנין לא עומד בתנאי תקנה 521 לתקנות הישנות. לשיטתה, יש לדחות את בקשת רשות הערעור כבר מן הטעם שמדובר בהחלטה דיונית מובהקת. וענונו מוסיפה וטוענת שהמקרה הנדון אינו בא בקהל המקרים המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטת ביניים של הערכאה הדיונית. בתוך כך, וענונו מדגישה שהייתה לחברה אפשרות לתקן את תצהיר חנין טרם שנערך הדיון המקדמי, אולם היא בחרה שלא לעשות כן. ועוד מפנה וענונו לאפשרות שהייתה נתונה לחוצה צפון להגיש בקשה לתיקון כתב התשובה, שאז עם קבלת ההיתר היה בידיה להגיש תשובה ותצהיר מתוקנים בהתאם להערות בית המשפט המחוזי. דיון והכרעה 7. לאחר עיון בבקשת רשות הערעור והתשובה לה על נספחיהן, ובהתאם לסמכותי מתוקף תקנה 410 לתקנות הישנות (בנוסחה העדכני תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, להלן: התקנות החדשות), הגעתי לכלל מסקנה כי יש ליתן רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור על פי הרשות שניתנה ולקבל את הערעור לגופו. אמנם ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות בעניין סדרי דין, שביחס אליהן מסור לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב. משכך, רק במקרים חריגים שבהם ההחלטה מנוגדת לדין או מביאה לעיוות דין תהא הצדקה לשנות ממנה (רע"א 9989/17 ניו ספורט אנד מרקטינג בע"מ נ' זילברג, פסקה 14 (22.11.2018); רע"א 8649/17 חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' תגר, פסקה 18 (16.4.2018)). אולם החלטת בית המשפט המחוזי למחוק את מרבית תצהיר חנין חוסה בגדרי אותם מקרים חריגים, וכך במיוחד לנוכח השפעתה הניכרת על ניהול ההליך מטעמה של החברה; ואבאר. 8. נקודת המוצא לדיון מצויה בתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010 המסדירות את סדרי הדין בהליך התובענה הייצוגית (להלן: תקנות תובענות ייצוגיות). בתקנות אלה מובהר שכל עניין דיוני שאינו מוסדר במסגרתן או בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 – יחולו עליו תקנות סדר הדין האזרחי; זאת בשינויים המחויבים הנדרשים לעניין ובהינתן ייחודו של ההליך הייצוגי (תקנה 19(א) לתקנות תובענות ייצוגיות). תקנה 2(ג) לתקנות תובענות ייצוגיות מורה שהמשיב לבקשה לאישור תובענה כייצוגית נדרש לצרף לתשובתו תצהיר לאימות העובדות שבה: הגשת בקשה 2.(ג) המשיב רשאי להשיב לבקשה בתוך תשעים ימים מיום שהומצאה לו או בתוך מועד אחר שקבע בית המשפט; בתשובתו יפרט את טיעוניו כולל אסמכתאות, ויצרף לה תצהיר לשם אימות העובדות המשמשות יסוד לתשובה; תצהיר שלא צורף לתשובה בעת הגשתה, לא יצורף לה אלא ברשות בית המשפט. תקנות תובענות ייצוגיות לא קובעות כיצד יתבצע אימות העובדות שבתצהיר הנלווה. לא נאמר באופן מפורש כי על המצהיר להצהיר רק על עובדות שהן מתוך ידיעתו האישית, אך גם לא צוין שבאפשרותו להצהיר על עובדות שהן לפי מיטב אמונתו. במצב זה, ומתוקף תקנה 19(א) לתקנות תובענות ייצוגיות נפנה לתקנות סדר הדין האזרחי הרלוונטיות – בענייננו, עסקינן בבקשה לאישור תובענה כייצוגית שהוגשה טרם כניסתן לתוקף של התקנות החדשות, ועל כן חלות במקרה הנדון התקנות הישנות. במקביל, יש לתת את הדעת לכך שבקשה לאישור תובענה כייצוגית מהווה מקרה ייחודי של "בקשת ביניים" (בר"מ 4303/12 אינסלר נ' המועצה האיזורית עמק חפר, פסקה 11 (22.11.2012); רע"א 8562/06 פופיק נ' פזגז 1993 בע"מ, פסקה 7 (15.4.2007)). כך שמתוקף תקנה 19(א) לתקנות תובענות ייצוגיות חלות על בקשת האישור ההוראות שבתקנה 521 לתקנות הישנות הנוגעות לבקשת ביניים, המורה כדלקמן: עריכת תצהיר 521. תצהיר יהא ערוך בגוף ראשון, מחולק לסעיפים ומכיל רק עובדות שהמצהיר יכול להוכיחן מתוך ידיעתו הוא, אלא שבבקשות ביניים רשאי הוא להצהיר גם לפי מיטב אמונתו ובלבד שיציין את הנימוקים לכך. בפסיקת בית משפט זה הוברר בעבר כי הוראות תקנה 521 לתקנות הישנות מגלמות חריג לכלל האוסר על עדות שמיעה. כך שבהליכי ביניים תצהיר יכול לכלול גם עובדות מפי השמועה, ובלבד שהמצהיר יפרט מה המקור לאמונתו (ראו ביחס לנוסחה הקודם של תקנה 521 לתקנות הישנות, תקנה 474 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשכ"ג-1963: ע"א 252/68 יהלומי אגוד צפת בע"מ נ' בנק המזרחי בע"מ, פ"ד כב(2) 701, 702 (1968); יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 716 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995)). תכלית הדרישה לפירוט מקור האמונה בתצהיר נועדה לאפשר לבית משפט לעמוד על מהימנות התצהיר (ע"א 166/90 אזולאי נ' א"ב, מפעלי תיירות אילת בע"מ, פ"ד מו(5) 344, 348 (1992)). כלומר, בהתאם לתקנה 521 לתקנות הישנות, תצהיר המצורף לכתב טענות במסגרת בקשה לאישור תובענה כייצוגית יכול שיכיל גם עובדות לפי מיטב אמונתו של המצהיר, ובלבד שיציין את הנימוקים לכך. עוד יוער בעניין זה כי גם אם היינו נדרשים להחיל על בקשת האישור את הוראות התקנות החדשות, הייתה התוצאה זהה – תקנה 178(א) לתקנות החדשות דומה בעיקרה להסדר שנקבע ביחס לבקשות ביניים בתקנות הישנות, והיא מורה כך: תצהיר 178.(א) תצהיר יהיה ערוך בגוף ראשון, מחולק לסעיפים ומכיל רק עובדות שהמצהיר יכול להעיד מתוך ידיעתו הוא; בתצהיר המצורף לכתב טענות רשאי הוא להצהיר גם לפי מיטב ידיעתו או אמונתו ובלבד שיציין את מקור אמונתו או ידיעתו. 9. בחזרה לענייננו. בית המשפט המחוזי מצא לנכון למחוק את סעיפים 12-5, 14, חלק מסעיף 16, 21-20 ו-36-26 לתצהיר חנין מטעם החברה בנימוק שהמצוין בהם אינו בגדר ידיעתו האישית של חנין, ולחלופין משום שחנין לא פירט באופן מספק את מקור אמונתו באמור. בעשותו כן העניק בית המשפט המחוזי משקל מצומצם לידיעתו האישית של חנין כמנהל התפעול והאחזקה מטעם חוצה צפון. אלא שדומה שקביעת בית המשפט המחוזי מוקשית ואינה יכולה להיוותר על כנה. כך משום שמשמעה הגשת תצהירים של עובדים רבים וזוטרים על מנת להרכיב תמונה של התנהלות החברה בכללותה, מקום שבו הידע הרלוונטי על אודות התנהלות החברה עשוי להימצא אצל גורם בכיר המכיר את דרך פעולתה והתייצב להצהיר מטעמה. ריבוי מצהירים כאמור, יקשה עד מאוד על ניהול ההליך, יגרום להימשכותו ולסרבולו, ואף יצריך משאבים שיפוטיים רבים ומיותרים בשלב זה של הדיון. ויוזכר שמדובר בהליך שהוא מקדמי בהגדרתו. בנסיבות העניין על פניו נראה שהגורם בעל הידע והיכולת להעיד על מדיניות ופעילות חוצה צפון ביחס לסוגיות המתעוררות בבקשת האישור, מצוי גם בקרב השדרה הניהולית מטעם החברה. הידע של מי שנושא בדרגה בכירה בנוגע לחברה שעליה הוא אמון ומעורב בפעילותה, מתפרש לא אחת לא רק על אירועים שבהם נכח או פעולות שאותן ביצע באופן אישי, אלא גם על נהלים של החברה ועל שיטות העבודה בה; ובכלל זה גם ידע כללי ורוחבי, כגון המערכות שאותן מפעילה החברה, חלוקת העבודה בין המחלקות השונות, וכיוצא באלה. לאורך תצהירו, חנין הצהיר על עובדות שלכאורה ידועות לו מתוך ניסיונו האישי ותפקידו כמנהל התפעול מטעם חוצה צפון; וניתן להניח בשלב זה שעיקרן של העובדות המתוארות בתצהיר הוא בגדר ידיעתו האישית של חנין מתוקף תפקידו. ויודגש, דברים אלה נוגעים לקבילות תצהירו של חנין ואין להסיק מכך על מהימנותם או על המשקל שיינתן לעדותו בהמשך הדיון בבקשת האישור. זאת ועוד. כפי שהוברר לעיל, תקנה 521 לתקנות הישנות מאפשרת להצהיר בהליכי ביניים על עובדות שהן לפי מיטב אמונתו של המצהיר ובלבד שהוא יפרט את מקור אמונתו. כך שגם אם אלה מן העובדות המובאות בתצהירו של חנין אינן מידיעתו האישית הרי הן למיטב אמונתו של חנין, כאשר מקור אמונתו הוא לכאורה מידע שנמסר לו במסגרת תפקידו, ותוך שהוא מפנה בהקשר זה לנספחים שצורפו לתצהיר. יוער בנקודה זו שגם מגמת ההתפתחות הכללית של דיני הראיות תומכת בקבלת בקשת רשות הערעור, שלפיה יש להימנע מסילוק על הסף של ראיות מחמת אי-קבילות, ולאפשר לבית משפט להתייחס לראיות שהובאו לפניו בהתאם לתוכנן ולמשקלן. כפי שבית משפט זה התבטא לא אחת, הדגש מועבר "משאלות של קבילות פורמלית וממבחני קבילות נוקשים לשאלות של מהימנות ומשקל הראיות" (ע"א 8493/06 עיזבון כהן נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פ"ד סד(2) 256, 274 (2010); ראו גם: רע"א 6646/19 ר.ל.פ.י חקלאות בע"מ נ'MAN Truck & Bus AG , פסקה 15 (12.10.2021); רע"א 4495/20 פלונית נ' רפעת, פסקה 18 (16.12.2020); רע"א 737/20 מוקד אנוש בע"מ נ' מאיר, פסקה 9 (15.3.2020)). כך שגם לנוכח מגמת הפסיקה, של מעבר מקבילות הראיה למשקלה, סבורתני שלא היה מקום להורות על מחיקה כה גורפת של סעיפים מתצהיר חנין; ואין בכך כדי לגרוע משיקול הדעת הרחב הנתון לבית המשפט בבואו לייחס משקל ומהימנות לעדות בסופו של יום. 10. ומשהדברים נאמרו, יש לשוב אל הכלל שעליו עמדתי בפתח הדיון, שלפיו ערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בהחלטות הנוגעות לסדרי דין של הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים. בענייננו, עסקינן במחיקה של חלקים נכבדים מתצהיר חנין, כאשר הדבר נעשה ביוזמתו של בית המשפט. אמנם לבית משפט מוקנית סמכות להורות כן, אולם שומה עליו לעשות שימוש בסמכות זו במשורה ובזהירות המתבקשת. שכן מעבר לפגיעה האפשרית בבעל הדין שחלקים משמעותיים מתצהירו או מהתצהיר שניתן מטעמו יימחקו, עצם המחיקה כשלעצמה עלולה להוביל לסרבול ההליך המשפטי; זאת משום שכתוצאה ממחיקת חלקים מהתצהיר, העדות הנמסרת באמצעותו עשויה להיות חלקית, מקוטעת, בלתי ברורה ובלתי סדורה, עד כדי שיבוש בניהול ההליך. בנסיבות המקרה נמחקו מתצהיר חנין עובדות מהותיות ורלוונטיות לטיעוני ההגנה של חוצה צפון, באופן שעלול למנוע ממנה לבסס את טענותיה, ואף לגרום לעיוות דין. על כן הגעתי למסקנה שיש לקבל את הערעור של חוצה צפון, במובן זה שהחלטת בית המשפט המחוזי למחוק סעיפים מתצהיר חנין מבוטלת ומשמע שהתצהיר נותר בעינו. סוף דבר 11. התוצאה היא שהבקשה לרשות ערעור מתקבלת והערעור שנדון על פי הרשות שניתנה מתקבל אף הוא כאמור בסעיף 10 לפסק דין זה. בנסיבות העניין, כאשר בית המשפט המחוזי בחר מיוזמתו להורות על מחיקת חלקים נרחבים מתצהיר חנין, לא מצאתי לנכון לפסוק הוצאת לחובתה של וענונו. ניתן היום, ‏כ"א בשבט התשפ"ב (‏23.1.2022). ש ו פ ט ת _________________________ 20080070_G04.docx עג מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1