בנו זוסמן נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 80/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 80/13 ע"פ 150/13 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט נ' סולברג המערער בע"פ 80/13 והמשיב בע"פ 150/13: בנו זוסמן נ ג ד המשיבה בע"פ 80/13 והמערערת בע"פ 150/13: מדינת ישראל ערעור על הכרעת הדין מיום 11.9.2012 ועל גזר הדין מיום 22.11.2012 וערעור שכנגד על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים בת"פ 5243-12-10 שניתנו על ידי השופט ר' כרמל תאריך הישיבה: י"ב בתשרי התשע"ד (16.09.2013) בשם המערער בע"פ 80/13 והמשיב בע"פ 150/13: עו"ד זאב גורדון בשם המשיבה בע"פ 80/13 והמערערת בע"פ 150/13: עו"ד אלעד פרסקי פסק-דין השופט נ' סולברג: 1. ערעור על הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים (ת"פ 5243-12-10; כבוד השופט ר' כרמל), במסגרתה הורשע המערער בעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, בשתי עבירות של ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, בעבירה של זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, בעבירה של שימוש במסמך מזויף, ובעבירה של עשיית פעולה ברכוש אסור; וערעור על גזר הדין שלפיו הושת על המערער עונש מאסר של חמש שנים וששה חודשים לריצוי בפועל, עשרה חודשי מאסר על-תנאי, וקנס כספי בסך של ארבעה מיליון ₪ או שנתיים מאסר תמורתו; כמו כן חוייב המערער בתשלום פיצוי כספי לקק"ל בסכום של 250,000 ₪. מנגד, מערערת המדינה על קולת עונשו של המערער ומבקשת להחמיר בגזר דינו הן ברכיב המאסר, הן ברכיב הקנס, ולהעלות את שיעור הפיצויים. עיקרי העובדות וכתב האישום 2. בית המשפט המחוזי היטיב להסביר את פרטי הפרשה המסועפת, אדניה הן ראיות נסיבתיות, שעיקרן אינו שנוי במחלוקת. הפטריארך דיאודורוס קריבליס עמד בראש הכנסייה של הפטריארכיה היוונית-אורתודוכסית בירושלים החל משנת 1981 ועד לפטירתו בשנת 2000, ולוֹ הייתה נתונה זכות חתימה בלעדית בנוגע לכל ענייני הכנסייה, לרבות עסקאות במקרקעין. חתימתו בצירוף חותמות הכנסייה מחייבת את הכנסייה, ובלבד שעסקאות אלה אושרו על-ידי ה"סינוד", הוא הגוף העליון של הכנסייה. הפטריארכיה היוונית-אורתודוכסית היא הבעלים של קרקעות רבות ברחבי מדינת ישראל, לרבות קרקעות המצויות בשכונות שונות בירושלים (ברחביה, בטלביה ובאיזור הרכבת) וכן באיזור בית שמש. יעקב רבינוביץ, איש עסקים, תושב ארצות-הברית ובעל אזרחות ישראלית ואמריקאית, שימש כשותפו של הפטריארך בקרקעות בית שמש, והחל משנת 1995 ניהלו השניים קשרים עסקיים רצופים. רבינוביץ הורשע בבית המשפט המחוזי, וערעורו לבית משפט זה נדחה (ע"פ 4354/08 מ"י נ' רבינוביץ (22.4.2010)). מעורב אחר, דוד מורגנשטרן, אשר שימש כעוזרו של רבינוביץ, זוכה בבית משפט זה מעיקר העבירות ונותרה הרשעתו בעבירה של שיבוש מהלכי משפט (שם). המערער, אזרח ישראל אשר התגורר בירושלים ולוֹ יחסים קרובים עם הפטריארך, ביקש להיות מעורב בעסקי הקרקעות של הפטריארכיה היוונית-אורתודוכסית. רבינוביץ שכר את שירותיו של עו"ד יעקב ויינרוט על מנת שזה ייצגוֹ במגעים מול רשויות המדינה, קרי – ממ"י וקק"ל, הכל מתוך מגמה לשכנע את הרשויות הללו ליטול חלק בעסקת רחביה-טלביה, ולשאת במימונהּ. בעקבות פניות עו"ד ויינרוט אל שרי האוצר והתשתיות ורצון המדינה להוציא אל הפועל את עסקת רחביה-טלביה הוחלט כי המדינה תרכוש את הזכויות בקרקעות רחביה-טלביה אשר הוחכרו בשנים 1951 ו-1952 לקק"ל ותקופת החכירה לגביהן עומדת להסתיים בשנים 2051 ו-2052 תמורת סך כולל של 20 מיליון דולר. רבינוביץ מצידו הודיע כי סיכם עם הפטריארך והכנסייה כי אלה יקבלו סך של 16 מיליון דולר תמורת הארכת חוזה החכירה לתקופה נוספת של 999 שנים וכי היתרה תהא מיועדת לשכר טרחה, הוצאות תיווך וכיוצא באלה. ואכן, בתחילת חודש אפריל 2000, הועבר תשלום בסך של 20 מיליון דולר לחשבון נאמנות שפתח וניהל עו"ד ויינרוט. ביום 14.4.2000 הגיעה לבית הפטריארך משלחת של אנשים נכבדים שכללה את רבינוביץ, עורכי הדין יעקב ואברהם ויינרוט, רופא מטעמו של עו"ד ויינרוט המשמש כמנהל הרפואי של המרכז הגריאטרי "חיים טובים" בבני ברק ד"ר ברונו אוסטפלד, הנוטריון עו"ד אברהם פרי ונציג קק"ל מר מרדכי תנורי. המערער פגש בפמליה הנכבדה, ורבינוביץ הודיע כי בשל מצבו הרפואי של הפטריארך ומחמת טיפול הדיאליזה שעבר באותו יום, לא ניתן להקשות עליו, ועל כן יפקדו הנוכחים אט אט את חדרו, כל אחד בתורו. תחילה, עלה רבינוביץ עצמו, לאחר מכן הרופא, לאחריו הנוטריון שירד לאחר פרק זמן עם מסמכים "חתומים". לבסוף עלו עו"ד ויינרוט ונציג קק"ל, הודו לפטריארך ובֵרכו אותו. המסמכים ה"חתומים" נגעו לשלוש עסקאות מקרקעין שונות וכללו חוזה וייפוי כוח לעסקת רחביה-טלביה, תיקון לחוזה בית שמש וייפוי כוח, וכן גם יפוי כוח לעסקת הרכבת. לאחר שהנוטריון אישר לעו"ד ויינרוט כי המסמכים בנוגע לקרקעות רחביה-טלביה אכן נחתמו בנוכחותו, מסר עו"ד ויינרוט לרבינוביץ ולמערער שיקים בסך כולל של 16 מיליון דולר. רבינוביץ נטל לעצמו המחאות בסך של 9 מיליון דולר והמערער נטל לרשותו את יתרת ההמחאות בסך של 7 מיליון דולר, מתוכם העביר סך של 6 מיליון דולר לחשבון בנק בשוויץ, ואת היתרה בסך של 1 מיליון דולר משך במזומן. סמוך לאחר יום 14.4.2000 עזב המערער את הארץ לתקופה ממושכת. 3. כתב האישום שבו הורשע המערער נסב על שני אישומים נפרדים בקשר לשלוש עסקאות מקרקעין למראית עין שנרקחו "בפעולת מלקחיים" – המערער מבפנים ורבינוביץ מן החוץ. הפגישה המשותפת שהתקיימה ביום 14.4.2000, ובמסגרתה כביכול החכירה הכנסייה את קרקעותיה לדורות, נדמתה כלפי חוץ כעשיית עסקה, וכלפי פנים (הפטריארך) נדמתה כביקור ברכה לרגל החג. 4. העבירות המיוחסות למערער באישום הראשון עניינן בקשירת קשר עם רבינוביץ ובביצוע שורה של מצגי שווא, מעשי זיוף, קבלת דברים במרמה מאת מדינת ישראל ורשויותיה ומאת הכנסייה והפטריארך, ואשר נוגעים לקרקעות הכנסייה. במסגרת הקשר החשאי, פעל המערער יחד עם רבינוביץ להכנתם של הסכמים מזוייפים בקשר לשלוש עסקאות מקרקעין נפרדות, לפיהם החכירה הכנסייה לרשויות המדינה את קרקעות רחביה-טלביה לתקופה בלתי מוגבלת, נענתה לתיקון לעסקת בית שמש, והעבירה לרבינוביץ את הזכויות הקנייניות בקרקעות הרכבת. לאחר מכן, פעלו השניים במרמה להחתמת החוזים וייפויי הכוח בחותמת הכנסייה, ולזיוף חתימות הפטריארך על גבי מסמכים אלה, ללא סמכות כדין ומתוך כוונה להונות את הצדדים המעורבים. כדי להניח את דעתו של הנוטריון ואת דעתם של נציגי רשויות המדינה, כי מסמכי שלוש העסקאות בקרקעות הנ"ל אכן נחתמו על-ידי הכנסייה והפטריארך, ביימו השניים מפגש משותף עם הפטריארך, במהלכו הצליחו לשכנעוֹ – תוך ניצול מצבו הפיזי הירוד – להיות נוכח במפגש שכינסו על מנת שניתן יהיה להציגו בכזב כמי שחתם באותו מעמד על מסמכי שלוש העסקאות, ובכך לדמוֹת לכאורה את התקשרותה של הכנסייה בעסקאות הנ"ל להתקשרות שנעשתה כדין. המסמכים המזוייפים אִפשרו למערער ולרבינוביץ לקבל מהמדינה במרמה כספים רבים בגין התמורה שהקצתה המדינה לעסקת רחביה-טלביה, וכמו כן אִפשרו לרבינוביץ להצטייד במסמכים חתומים ותקֵפים כביכול, לפיהם נעשה התיקון לעסקת בית שמש, ונרכשו הזכויות הקנייניות בעסקת קרקעות הרכבת. העבירות המיוחסות למערער באישום השני עניינן בפעולות שביצע ברכוש אסור. לאחר ביצוע העבירות המתוארות בגדרי האישום הראשון, החזיק המערער בכספי המרמה ביודעו כי מדובר ב"רכוש אסור" כמשמעוֹ בסעיף 3 לחוק איסור הלבנת הון, וביצע באמצעותם בין היתר את הפעולות הבאות: פתח חברה והצטרף באמצעותה כשותף בחווה לגידול אווזים ברומניה, רכש מגרש וחמש דירות, והשקיע כספים בשתי מסעדות. 5. בדיוק ובפרטוּת תיאר בית המשפט המחוזי את המסכת העובדתית מושא הפרשה שלפנינו ועמד בהרחבה על פרטי כתב האישום הארוך, וכן על הנסיבות הספציפיות של כל אחת משלוש העסקאות האמורות. נקודת המוצא בערעור דנן היא כי המסגרת העובדתית אשר תוארה בנאמנות על-ידי בית המשפט המחוזי הריהי מקובלת עלינו ואכמ"ל. עיקרי הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי 6. תחילה דן בית המשפט המחוזי בשאלה האם המסקנה היחידה האפשרית העולה מן הראיות הנסיבתיות היא מסקנה המפלילה את המערער במיוחס לו. בית המשפט המחוזי העיר, כי "לאור ההסכמות הרחבות אליהן הגיעו הצדדים, לא נוצר צורך לאזכר או להידרש לכל ראיה וראיה מאלה שהוגשו על ידם, עיקרן בהסכמה" (שם, סיפא לפסקה 53). נקבע כי "קיימת תשתית לכך שאפשר שהפטריארך יבצע את עסקת רחביה-טלביה בלא ידיעת הסינוד" (שם, פסקה 54). המערער אמנם פעל עבור הפטריארך והפטריארכיה בנושאי איתור קרקעות הפטריארכיה, אך לא הוצג נפח פעילות כזה המצדיק תשלום שכר למערער בשיעור של כ-3.5 מיליון דולר. עוד צויין, כי "המשך הפעולות הקשורות בכסף ובנתיבו, מעידים על טיב ותוכן מעשי הנאשם [המערער – נ' ס']" (שם, שם). בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי הפטריארך, "הבעלים המלא, האמיתי, והיחיד של הקרקעות", לא זכה לקבל ולוּ סנט אחד מן מהתמורה וכי לא הובאה כל ראיה ממשית שיש בה כדי לאמת את גרסת המערער לפיה קיבל הפטריארך תשלום בסך של מיליון דולר במזומן (שם, שם). לא זו אף זו, המערער נמלט לרומניה ולא הגיע ארצה למשפטו אלא רק לאחר שהוסגר לישראל על-ידי שלטונות רומניה (שם, סיפא לפסקה 54). נקבע כי טענתו המפתיעה של המערער בדבר שיתוק שאחז בידי הפטריארך ואשר לכאורה מנע ממנו לחתום על המסמכים, נסתרת מהראיות שהונחו לפניו (שם, שם). זאת ועוד, ניתוח האירועים השונים כפי שהתרחשו בפועל – לגישת בית המשפט המחוזי – מוליך לכדי מסקנה כפולה: האחת, ביום 14.4.2000 לא בוצעו ולא נערכו עסקאות אמת, והכוונה היא הן לקרקעות בית שמש, הן לקרקעות רחביה-טלביה והרכבת; השנייה, המערער היה מודע למתרחש, מעורב במעשים, ושימש כאחד המבצעים בצוותא (עם רבינוביץ) להוצאה לפועל של הליך מרמה מתוחכם, רב דמיון, אשר לא היה אמור להחשף, אלא רק לאחר שנים ארוכות (שם, פסקה 55). נקבע כי למערער הייתה דלת פתוחה בבית הפטריארך, וכי במשך תקופה ארוכה, טווה המערער קשרים עם הפטריארך והמקורבים אליו, והוא זה אשר הוביל את הפמליה כולה פנימה, קרי – אל מיטתו של הפטריארך (שם, פסקה 56). בכך למעשה "טמון המפתח לביצועה של התוכנית כולה. בלא יכולת הגישה לבית הפטריארך... לא היה צולח דבר" (שם, שם). בית המשפט המחוזי קבע כי בהימלטותו של המערער לחו"ל, שלא בא לה הסבר הגיוני להניח את הדעת, "ניתן לראות... משום התנהגות בעלת כוח ראייתי עצמאי" לחובת המערער (שם, פסקה 57). "אמנם לא ניתן לבסס הרשעה אך על סמך ראיה זו, אולם התנהגות כזו משתלבת עם יתר הראיות המפלילות... מדובר בהתנהגות המהווה ראיה נסיבתית שניתן לקבוע על פיה ממצא לחובת הנאשם [המערער – נ' ס']" (שם, שם). 7. בהמשך בחן בית המשפט המחוזי את השאלה האם מעורבותו של המערער משתרעת על עסקת קרקעות רחביה-טלביה בלבד, או שמא גם על עסקת קרקעות בית שמש והרכבת. נקבע כי אין לקבל את טענת המערער לפיה עסקת רחביה-טלביה אינה מזוייפת, וכי רבינוביץ ושותפיו עשו בה שימוש למעשי מרמה מצדם. "אף שהנאשם, בעדותו ביקש לשוות אופי של קשר מינורי לקשר בינו ובין רבינוביץ, מסתבר שהשניים קשורים ומתואמים" (שם, פסקה 58). מכאן הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי "התוכנית העבריינית שנרקמה הנה תוכנית כוללת" (שם, שם), קרי – לא עלה בידיו של המערער להוכיח אי-מודעות למסמכי עסקאות בית שמש והרכבת. "מדובר, למעשה, בהקשר נסיבתי שאינו ניתן להפרדה" (שם, שם). לשיטת בית המשפט המחוזי, צירופם של שלל שקריו של המערער תחת קורת גג אחת מדגיש את משקלם המצטבר: "הצטברות שקרים אלה... יש בה להוות ראיה בעלת משקל לחובת הנאשם [המערער – נ' ס']" (שם, פסקה 59). בשולי הדברים, העיר בית המשפט המחוזי כי "לא ניתן לראות בקלטת השיחה בין הנאשם [המערער – נ' ס'] לבין אדם אחר כראיה לאמיתות תוכן השיחה... שלא הוכחה זהות הדובר האחר" (שם, סיפא לפסקה 59). לגבי טיב העבירות בגדרי האישום הראשון אשר בגינן יש להרשיע את המערער ואפיונן, קבע בית המשפט המחוזי כי המדינה מתחה את קשת האפשרויות יתר על המידה. "מדובר בפרשה אחת, שפרטיה אחוזים ושלובים זה בזה ואינם אלא חוליות באותה פרשה", ומשכך הפרדה זו היוצרת ריבוי של עבירות אינה מתבקשת, והיא מלאכותית (שם, פסקה 60). באשר לאישום השני, קבע בית המשפט המחוזי כי דרישת המודעות בדבר היות הרכוש "רכוש אסור" מתקיימת לנוכח הקביעות הנוגעות לאישום הראשון (שם, סיפא לפסקה 61). גזר הדין של בית המשפט המחוזי 8. המערער הורשע כאמור בעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, בשתי עבירות של ניסיון לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות, בעבירה של זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, בעבירה של שימוש במסמך מזוייף ובעבירה של עשיית פעולה ברכוש אסור. בית המשפט המחוזי הטיל על המערער עונש מאסר של 5 שנים ו-6 חודשים לריצוי בפועל, עשרה חודשי מאסר על-תנאי, קנס בסך 4 מיליון ₪ או שנתיים מאסר תמורתו, וכמו כן חוייב המערער בתשלום פיצויים בסך של 250,000 ₪ לקק"ל. בית המשפט המחוזי ציין כי חלה בענייננו הוראת תיקון 113 לחוק העונשין שעניינו בהבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה (שם, פסקה 8). מתחם העונש הראוי באשר לאירועי האישום הראשון, בהתחשב בהוראות החוק ביחס לענישה המרבית בעבירות שבהן הורשע המערער לפי נסיבותיהן ובהתאם למדיניות הפסיקה הכללית, מצוי בטווח שבין ארבע שנות מאסר בפועל לבין עשר שנות מאסר בפועל; באשר לאישום השני, נקבע כי מתחם עונש המאסר בפועל הראוי נע בין שנתיים לבין שש שנים (שם, פסקה 9). בנסיבות העניין דנן, נקבע כי אין נימוקים אשר יש בכוחם להביא לסטייה בגזירת עונשו של המערער אל מחוץ למתחם (לקולא או לחומרה). לפיכך, ותוך התחשבות בעונש שנגזר על רבינוביץ, שותפו של המערער, גזר בית המשפט המחוזי את העונשים כפי המפורט ברישא (שם, שם). 9. מכאן הערעור שלפנינו. כאמור, ערעורו של המערער מופנה נגד ההרשעה ונגד חומרת העונש. ערעור המדינה מופנה נגד קולת העונש. ביום 26.6.2013 נמחקה על-ידי בית משפט זה (השופט א' שהם) בקשתו של המערער לעיכוב ביצוע (חלקי) של גזר הדין. עיקרי טיעוני המערער 10. המערער טוען כי לא ניתן היה לביים את ה"אירוע" שבו הואשם, בשעה שהראיות מצביעות בצורה נחרצת על כך שעסקת ירושלים (רחביה-טלביה) היא אמיתית. לגרסת המערער, בתום המפגש ביום 14.4.2000, מבין שבעה שיקים בסך כולל של 7 מיליון דולר שנמסרו לו תמורת עסקת ירושלים, המיר שיק אחד על סך של 1 מיליון דולר למזומן, העביר את התשלום לפטריארך באמצעות נציגו, ואת היתרה הפקיד בחשבון בנק בשוויץ בתיאום עם הפטריארך ובהסכמתו. לדבריו, סוכם עימו כי חלקו בגין כל פעולותיו עבור הפטריארך והכנסייה יעמוד על מחצית התמורה, קרי – סך של 3.5 מיליון דולר. המערער מוסיף ומציין כי הובאו ראיות ישירות על-ידי עדים שונים שנכחו בפגישה אשר מעידות על כך שהפטריארך היה ערני, צלול, והסכים לפרטי העסקה הנ"ל. לשיטתו, אין לגזור מטיפולי הדיאליזה שעבר הפטריארך עובר למועד המפגש מסקנה שלילית בנוגע לצלילות דעתו. המערער מפנה בין היתר לעדותו של הרופא ד"ר ברונו אוסטפלד, לעדותו של הנוטריון עו"ד אברהם פרי, לעדותו של מי שהוגדר כ"מפקח על העסקה" עו"ד יעקב ויינרוט, ולנציג קק"ל בעסקה מר מרדכי תנורי. לשיטתו של המערער, צירוף העדויות הנ"ל מצביע בצורה ברורה כי אכן נכרתה עסקה אמיתית במעמד הנ"ל. זאת ועוד, טוען המערער כי יש לדחות את קביעת בית המשפט המחוזי לפיה הראיות בתיק הן נסיבתיות. לשיטתו, לפנינו "ראיה מול ראיה" ומשכך לא ניתן להסיק כי העסקה שנכרתה כנ"ל אינה אמיתית. 11. לעמדת המערער, התנהגותו של הפטריארך הנוכחי אשר הסכים לשלם 13 מיליון דולר לקק"ל כדי לקבל בחזרה את הזכויות בקרקע מחזקת גם היא את טענתו כי העסקה אכן אמיתית. אחרת, לשיטתו, אין זה ברור מדוע יסכים הפטריארך לשלם סכום כסף נכבד שכזה להחזרת הקרקעות שלכאורה הוצאו מהפטריארכיה במרמה. לא זו אף זו, הפטריארך שחתם על מסמכי העסקה נפטר בטרם הספיק להעיד במשפטו של המערער ולא ניתן היה לחוקרו על אודות הכחשת העסקה. לדידו, הכחשתו של הפטריארך המנוח את דבר החתימה על העסקה נבעה מחשש מהותי לחייו, לנוכח "רציחות באותו זמן על רקע מכירת קרקעות". 12. בדיון שבעל-פה, חידד המערער את דבריו וטען כי לגישתו יש להטיל את האחריות הפלילית על המעורבים העקיפים הנוספים, הנמנים על רשויות המדינה, קרי – ממ"י וקק"ל, אשר נאותו להעביר לפטריארך עבור עסקת הקרקעות רחביה-טלביה תשלום בסך של 20 מיליון דולר באמצעות תיווכה של חברה זרה, או לחלופין להשיתה על נאמן העסקה, עו"ד ויינרוט, אשר קיבל כ-15 אחוזים משווי העסקה (ראו עמוד 8 לפרוטוקול הדיון מיום 16.9.2013). על רקע דברים אלה, לשיטתו של המערער, היסוד הנפשי שיש לייחס למעשיו מסתכם לכל היותר ב"עצימת עיניים". 13. עוד טוען המערער כי הורשע בטעות במעורבותו לכאורה בעסקאות בית שמש והרכבת, חרף העובדה כי עסקאות אלה אינן קשורות בו ואליו, והוא אינו יודע האם הן אמיתיות, אם לאו. לדבריו, אין לו חלק ונחלה בעסקאות הנ"ל, ולא קשר עם המעורבים בהן, וכל חטאוֹ מסתכם בכך שהעסקאות נחתמו באותו היום, קרי – ביום 14.4.2000. יחד עם זאת, ציין המערער כי אכן היה מודע לכך שמתקיים מו"מ בין רבינוביץ לבין הפטריארך בקשר לקרקעות בית שמש והרכבת, אך לא היה לו כל אינטרס באותן עסקאות והוא לא ידע שמסמכים הנוגעים לקרקעות אלה אכן נחתמו באותו יום. 14. לצורך הוכחת אמיתות העסקה, מבקש המערער בין היתר להיתלות בהקלטת שיחה בינו לבין כומר צעיר בשם דיאודורס, נושא כליו של הפטריארך, המאשרת לכאורה כי המערער אכן העביר תשלום בסך של 1 מיליון דולר במזומן אל הפטריארך כחלק מתנאי העסקה. ביום 10.6.2013 הוגשה בקשה להגשת שיחה מוקלטת ותמליל של גב' סנאנצ'ו דומיטרה ("פברוניה"), נזירה בפטריארכיה היוונית אורתודוקסית, כראיה בערעור המחזקת את עדותו של המערער בעניין העברת התשלום לפטריארך. נטען כי נזירה זו קישרה בין דיאודורס לבין המערער ופעלה בשליחותו של דיאודורס. עוד כהנה וכהנה השמיע המערער לפנינו טענות שמתאימות להתברר בערכאה הדיונית, אך אין צורך לפרט. עיקרי טיעוני המדינה 15. המדינה טוענת כי המערער פעל בשותפות עם רבינוביץ בהונאת המדינה וקק"ל מזה, והפטריארכיה והפטריארך עצמו מזה. עיקרה של המרמה התמצה במצג השווא כמתואר לעיל לפיו הושגה כביכול הסכמת הפטריארכיה להארכת החכרת קרקעות ירושלים (רחביה-טלביה) לקק"ל ב-999 שנים נוספות תמורת תשלום בסך של 20 מיליון דולר. רבינוביץ פעל מול רשויות המדינה ומול הנאמן עו"ד ויינרוט בשעה שהמערער פעל מול הפטריארכיה. 16. לפי עמדת המדינה, במהלך אירוע ההחתמה, קרי – ביום 14.4.2000, בוצעה תרמית מתוחכמת אשר אִפשרה את העברת תמורת העסקה במקביל לקבלת מסמכי שלוש העסקאות אשר היו חתומים בחתימה ידנית מזוייפת של הפטריארך, באופן שאִפשר את הגשתם לרשם המקרקעין לצורך רישום הערת אזהרה מתאימה. עוד כהנה וכהנה טענה המדינה בקשר עם מעורבותו של המערער, טענות ההגנה והנסיבות שאפפו את שלוש העסקאות מושא הערעור שלפנינו לנוכח חומר הראיות, אך אין צורך לפרט. דיון והכרעה 17. דומני, למקרא החומר שהונח לפנינו ולמשמע טיעוני ב"כ הצדדים, כי מן הראוי לדחות את הערעור על שני ראשיו – הכרעת הדין וגזר הדין כאחד, וכן גם את הערעור שכנגד, ולהותיר את פסיקת בית המשפט המחוזי על כנה. לאחר שבחנתי את התשתית הראייתית אשר עליה התבסס בית המשפט המחוזי בדחותו את טענות המערער בקשר עם נסיבות החתימה על העסקה מיום 14.4.2000, הגעתי לכלל מסקנה כי אין עילה להתערבותנו בממצאים העובדתיים שנקבעו ובמסקנות שהסיק מהם בית המשפט המחוזי. הלכה ידועה ומושרשת היא כי בית המשפט, בשבתו כערכאת ערעור, לא על נקלה יתערב בקביעות העובדתיות ובהערכת מהימנות עדים של הערכאה המבררת, אשר שמעה את העדויות, התרשמה מהן באופן בלתי אמצעי ובחנה אותן. הרציונל לכך ברור, והוא נובע מיתרונה של ההתרשמות הישירה של הערכאה המבררת מן העדים הבאים לפניה ומן הראיות המוצגות לה, על בסיסם היא מגבשת את הכרעתה בהתייחס אל המכלול (ראו למשל: ע"פ 316/85 גרינוולד נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(2) 564, 573 (1986); ע"פ 2485/00 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(2) 918, 924 (2001)). ההתערבות בממצאי עובדה תֵעשה, אם כן, במצבים חריגים וקיצוניים בלבד, כגון כאשר נפל בהכרעתה של הערכאה הדיונית פגם היורד לשורשו של עניין (ראו למשל: ע"פ 377/62 לוי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד יז 1065, 1074-1073 (1963); ע"פ 9468/10 פלוני נ' מדינת ישראל (16.4.2012), פסקה 11 לפסק דינה של השופטת ע' ארבל; פסקה 17 לפסק דיני בע"פ 2489/12 פלוני נ' מדינת ישראל (13.8.2012)). לא מצאתי כי העניין דנן בא בגדר המצבים החריגים המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור בממצאים מסוג זה. בשים לב לעיקר טענותיו של המערער, די בנימוק זה כדי להביא לדחיית הערעור שלפנינו. בנסיבות דנן, חלקו של המערער בהליך המרמה כלפי הפטריארך הוכח כדבעי. עסקה אמיתית לא נכרתה, לא ביחס לקרקעות רחביה-טלביה, ולא ביחס לקרקעות בית שמש והרכבת. זאת ועוד, צירופן במצטבר של הראיות עליהן עמד בהרחבה בית המשפט המחוזי אינו מאפשר את קבלת גרסת המערער בדבר אי-מודעותו למסמכי עסקאות בית שמש והרכבת. 18. להלן אפרט את הראיות הנסיבתיות עליהן נסמך בית המשפט המחוזי ואשר הובילו למסקנה כי עסקת הקרקעות רחביה-טלביה אינה אמיתית: חתימותיו של הפטריארך שהופיעו על גבי מסמכי העסקאות בראשי תיבות התבררו כמזוייפות; מכשלת התמורה הכספית שאמור היה הפטריארך לקבל בגין עסקת רחביה-טלביה, חלוקת התמורה ומסלול הכסף, לאחר שהתקבלה התמורה: כך למשל, לא הציג המערער נפח פעילות ולא יצק נדבך בעל תוכן המאגד בתוכו פעולות משמעותיות המצדיקות תשלום שכר בשיעור מחצית מהתמורה שנטען כי יוחדה לעסקת רחביה-טלביה, קרי – סך של 3.5 מיליון דולר; לא הוצגו ראיות או מסמכים מתאימים בקשר לחשבון הבנק בשוויץ, מסמכים שיצאו מתחת ידו של עו"ד ויינרוט בדבר מקור הכספים מהעסקה; עדותו של המטרופוליטן של הכנסייה היוונית, טימותי מרגריטיס, אשר שימש בשנת 2000 כמזכיר הכנסייה; עדותו של חלפן הכספים מר שמעון גרוס באשר למסלול הכסף; לא הוצגה כל ראיה ממשית המוכיחה את גרסת המערער לפיה שולם לפטריארך סך של מיליון דולר במזומן; הימלטותו של המערער לרומניה; זאת ועוד, מצבו הרפואי של הפטריארך וטיפול הדיאליזה שעבר באותו יום מעוררים ספקות לגבי בחירתו של הפטריארך להשלים את העסקה דווקא במועד זה, לא כל שכן ללא יעוץ משפטי צמוד. יש בנתון זה לבדו כדי ללמד על כך שהפטריארך לא היה ערני בנוגע לטיב המפגש מיום 14.4.2000 ומשמעויותיו. המטרופוליטן של הכנסייה היוונית, טימותי מרגריטיס, ציין כי בתקופה הרלבנטית הפטריארך נצרך שלוש פעמים בשבוע לטיפולי דיאליזה, כל פעם למשך ארבע שעות או יותר, בדרך כלל בימי שני, רביעי ושישי וכי בתום הטיפול, הפטריארך היה מותש לחלוטין. הרופא ד"ר אוסטפלד העיד כי לאחר שבדק את הפטריארך בדיקה גופנית, נוכח לדעת במצבן הקשה של רגלי הפטריארך. הנוטריון עו"ד פרי ציין כי הפטריארך תִקשר עימו "במצמוץ עיניים". 19. באשר לחלקים שאליהם הפנה המערער מעדויותיהם של העדים שהופיעו לפני בית המשפט המחוזי, ובכללם: הרופא ד"ר אוסטפלד, הנוטריון עו"ד פרי, הנאמן עו"ד ויינרוט, נציג קק"ל מר תנורי, לא שוכנעתי כי יש בדברים שצוטטו כדי לתאר את השתלשלות האירועים מושא העסקה שלפנינו לאשורה. אדרבה, העובדה כי חברי הפמליה, ובהם: הנוטריון עו"ד פרי, הרופא ד"ר אוסטפלד והנאמן עו"ד ויינרוט, לא עלו יחדיו בשום שלב לחדרו של הפטריארך מעוררת תמיהה רבה. שוכנעתי כי הניסיון לבודד את טענות העדים שהשתתפו בפגישה למקטעים נפרדים הריהו מנותק מן ההקשר הרחב של טיב העסקאות, ואינו מצייר תמונה שלמה ומהימנה של מעמד החתימה. אין לאפשר את פיצול העדויות, ויש לפרש את תוכנה של כל אחת מהן על רקע מארג העדויות הכולל. זאת ועוד, הוצאת המסמכים מחדרו של הפטריארך והצגתם כ"חתומים" לפני הנוכחים, באופן שבו נעשה הדבר, והענקת מעטה של חשאיות לאירוע כולו, מחזקים אף הם את המסקנה כי העסקה שנכרתה אינה אמיתית. אכן, מדובר במזימת מרמה מתוחכמת שהצריכה מידה הגונה של תעוזה ונטילת סיכון רב בהוצאתה אל הפועל. ברם, זו בדיוק הסיבה שלשמה תכננו המערער ורבינוביץ את הפגישה עם הפטריארך תחת מעטה חשאיות כבד ולא אפשרו לצדדים המעורבים לעלות יחדיו לחדרו ולהיווכח כי מסמכי הקרקעות אכן נחתמו על-ידו באמת ובתמים. יפים לענייננו הדברים שנקבעו בפסק הדין בערעורו של רבינוביץ לבית משפט זה: "דרגת 'ההימור'... אינה צריכה להכריע ולהובילנו למסקנה שונה מזו שהגיע אליה בית המשפט המחוזי" (ראו ע"פ 4354/08 מ"י נ' רבינוביץ (22.4.2010), בפסקה 52 לפסק-דינם של השופטים מ' נאור וי' דנציגר). 20. באשר לטענתו של המערער לעניין אי-מעורבותו בעסקאות בית שמש והרכבת, שוכנעתי כי לא ניתן להפריד בין הדבֵקים. רבינוביץ פעל מן החוץ והמערער מבפנים. שניהם גם יחד תִזמנו את הפגישה המשותפת בביתו של הפטריארך. המערער היה מודע למתרחש, מעורב במעשים ושימש כאחד המבצעים בצוותא עם רבינוביץ להוצאה לפועל של הליך המרמה המתוחכם. בצדק ציין בית המשפט המחוזי כי "מסתבר שהשניים קשורים ומתואמים: ראינו כן בנתיב העברת הכספים, באותן נפשות שפעלו עבור שניהם בהעברת הכסף לחוף מבטחים... באותה דרך ובאותם מועדים" (שם, פסקה 58). זאת ועוד, חלוקת השיקים לשתי מעטפות, עובר למועד המפגש עם הפטריארך ביום 14.4.2000, אשר מצאו את דרכן, האחת – לרבינוביץ, השנייה – למערער, "לא באה אלא כסימן 'סוף מעשה במחשבה תחילה' שכן כך חולקה התמורה, בסופו של יום" (שם, סיפא לפסקה 55). 21. אכן, למערער הייתה דלת פתוחה בבית הפטריארך והוא זה שאִפשר גישה לפמליה כולה למיטתו של הפטריארך. בנסיבות אלה, שוכנעתי כי בלעדי יכולת הגישה שהייתה למערער לביתו של הפטריארך, תכנית המרמה כולה, ובכלל זאת: עסקאות בית שמש והרכבת שהן בעיקרן פרי טיפוחיו של רבינוביץ, לא הייתה קורמת עור וגידים. מקובלת עליי עמדתו של בית המשפט המחוזי כי "התוכנית העבריינית שנרקמה הנה תוכנית כוללת" (שם, פסקה 58) וכי מדובר לפנינו "בהקשר נסיבתי שאינו ניתן להפרדה" (שם, שם). 22. כיוצא בדברים הללו, אין בידינו לקבל את טענתו של המערער כי עסקת הכזב באשר לקרקעות בית שמש והרכבת לא הייתה בתחום ידיעתו. על-פי חומר הראיות, היווה המערער חלק בלתי נפרד מהמעגל הפנימי המבצע ולא ניתן לומר לגביו כטענתו כי הוא רק "עצם עיניים". זאת ועוד, טענתו של המערער לפיה אחז שיתוק בידיו של הפטריארך נסתרה בראיות אחרות; לא עלה בידיו של המערער להבהיר את פשר התמורה שניתנה לרבינוביץ (שיקים בסך כולל של 9 מיליון דולר) או את שיעורו הגבוה של שכר הטרחה שכביכול נקבע על-ידי הפטריארכיה בגין מעורבותו בעסקת ירושלים (רחביה-טלביה) – מחצית מהתמורה הכוללת, קרי – סך של 3.5 מיליון דולר. 23. בנסיבות דנן, בחינת החומר הראייתי בכללותו מובילה למסקנה כי אין טעות משפטית המאפשרת התערבות ערכאת הערעור בהכרעת הדין של בית המשפט המחוזי – אשר התרשם מן המכלול באופן ישיר – לפיה אשמתו של המערער הוּכחה מעבר לספק סביר; וזוהי אמת-המידה המחייבת במשפט הפלילי. המערער חבר לרבינוביץ והשניים יחדיו הוציאו תכנית "מרמה מתוחכמת ומסועפת באופן חריג" (כדברי בית המשפט המחוזי), ביימו מפגש משותף עם הפטריארך וגורמים נוספים, הערימו על רשויות המדינה, קיבלו מיליוני דולרים במרמה, והכל תוך ניצול מצבו הרפואי של הפטריארך וזיוף חתימותיו על הסכמי הקרקעות שבמוקד הערעור. 24. בהכרעת הדין ציין בית המשפט המחוזי כי לא ניתן לראות בקלטת השיחה בין המערער לבין אדם אחר כראיה לאמיתות תוכן השיחה ולוּ מהטעם שלא הוכחה זהות הדובר האחר ומשום שאותו דובר לא הגיע לעדות (שם, פסקה 59). דברים נכוחים אלה מקובלים עליי. גם תשובת המדינה בנוגע לבקשת המערער להגשת שיחה מוקלטת ותמליל של הנזירה "פברוניה" כראיה בערעור שלפנינו, משכנעת היא (ראו עמוד 21 לפרוטוקול הדיון מיום 16.9.2013). אכן, המערער אשר חזר ארצה לאחר שנים רבות לא שיתף מסיבותיו את גורמי החקירה בעובדת קיומה של הקלטה זו, וכן לא עלה בידו לאתר את הנזירה הנ"ל חרף קשריו בפטריארכיה. זהו ניסיון מאוחר ומאולץ, לא משכנע, ומנוגד לדיני הראיות. הערעור על העונש 25. כלל הוא שערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בעונש שהטילה הערכאה הדיונית, למעט במצבים חריגים שבהם נפלה בגזר הדין טעות מהותית או שהעונש חורג באופן קיצוני מן המקובל בנסיבות דומות (ראו למשל: ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל, פסקה 7 לפסק-דינו של השופט י' קדמי (3.2.1998); ע"פ 9908/04 נסראלדין נ' מדינת ישראל (31.7.2006); ע"פ 7150/06 פלוני נ' מדינת ישראל (26.6.2008)). על אף טיעוניו של המערער – סבורני כי בית המשפט המחוזי שקלל היטב את הנסיבות לקולא ואת אלו שלחומרה, נסיבות אישיות ובהן גילו המבוגר של המערער, מצבו הרפואי והעדר עבר פלילי, נסיבות ביצוע העבירות, אינטרס היחיד ואינטרס הכלל. עונשו של המערער אינו סוטה ממדיניות הענישה הראויה, והוא הולם גם ביחס לעונש אשר נגזר על רבינוביץ. לבטח, המאסר קשה למערער אך העונש ראוי והולם בנסיבות העניין, ומחוייב המציאות. אכן, על פני הדברים, אין להתעלם מכך שהמערער נמלט מן הדין לרומניה ועונשו הוטל אך לאחרונה בחלוף יותר מעשר שנים מיום ביצוע העבירות. ברם, לא מצאתי כי העונש שהוטל על המערער הוא כזה שמצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. זהו מצב הדברים ביחס לשני הערעורים מזה ומזה לגבי גזר הדין. צודק ב"כ המדינה בטענתו כי מדובר בפרשת מרמה מן הקשות, החמורות והמתוחכמות שידענו, סכום המרמה עצום ורב, נוצרה תסבוכת משפטית בין רשויות המדינה לבין הכנסייה היוונית האורתודוקסית לגבי גורלן של הקרקעות בעסקת ירושלים, ועוד נזקים רבים הסבה המסכת המתוארת. עם זאת, כאמור, במכלול, העונש הולם. 26. על יסוד האמור לעיל, אציע לחברַי להורות על דחיית הערעור על הכרעת הדין, וכן גם על דחיית הערעורים מזה ומזה על גזר הדין. ש ו פ ט השופט ס' גובראן: אני מסכים. ש ו פ ט השופט נ' הנדל: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט נֹעם סולברג. ניתן היום, כ"ח בחשוון תשע"ד (1 בנובמבר 2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13000800_O12.doc עב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il