אמילי סייג סקראן נ. שר התשתיות הלאומיות

פסק-דין בתיק בג"ץ 7995/04 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7995/04 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט י' אלון העותרים: 1. אמילי סייג סקראן 2. עסאם יוסף עראם נ ג ד המשיבים: 1. שר התשתיות הלאומיות 2. שר האוצר 3. מנהל מקרקעי ישראל מחוז הצפון עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: י"א באב התשס"ז (26.07.07) בשם העותרים: עו"ד אליהו כהן בשם המשיבים: עו"ד חני אופק פסק-דין השופט י' אלון: ביוני 1954 פורסמה בילקוט הפרסומים הודעה מכוח סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן: הפקודה), אשר התייחסה למקרקעין בשטח כולל של כ-1200 דונם מזרחית לנצרת. מטרת ההפקעה הייתה פיתוח העיר נצרת. ההפקעה בוצעה על-ידי רשות הפיתוח מכוח הרשאתה לעניין זה על ידי שר האוצר. בתחומי המקרקעין המופקעים נכלל חלק מחלקה זמנית 33 בגוש 17526 בשטח של 4375 מ"ר. לצורך פרסום הודעת ההפקעה, בוצע הליך פרצלציה ובו חולקה החלקה הזמנית 33 לשתי חלקות נפרדות: האחת – בשטח של 2722 מ"ר שחפפה את השטח שהופקע מחלקה 33 הזמנית. חלקה זו סומנה במספר 54 ועם ביצוע ההפקעה נרשמה על שם רשות הפיתוח (להלן: חלקה 54). השניה – החלק מחלקה 33 הזמנית שלא הופקע בשטח של 1653 מ"ר סומן במספר חלקה 53 ונרשם בשם בעליו המקוריים (להלן: חלקה 53). מטרת ההפקעה של מלוא השטח המופקע (כ-1200 דונם) מומשה ברובה הגדול והמכריע כשעל המקרקעין המופקעים נבנו שכונות מגורים, תשתיות ומבני ציבור בשטח העיר נצרת. נותרו 22 דונם ממלוא השטח המופקע, שטרם מומשה בהם מטרת ההפקעה. חלקה 54 מצויה בתחומי 22 הדונמים הללו. לטענת שני העותרים, משחלפו כחמישים שנה מאז ההפקעה, ומטרתה (בחלקה 54) לא מומשה – דין הוא שתבוטל ההפקעה ושהזכויות בחלקה 54 יושבו לבעליה המקוריים. אחת מהן היא העותרת מס' 1 ואילו העותר מס' 2 הינו יורש של אחד הבעלים המקוריים הנוספים. טענה נוספת של העותרים הינה הפלייתם לרעה לעומת בעלי הזכויות בחלקה 53. לטענתם, ההפקעה המקורית כללה את כל שטחה של החלקה הזמנית 33. הפרצלציה שנעשתה בעקבות ההפקעה באופן בו היא חולקה לשתי חלקות (חלקה 54 וחלקה 53) לא הייתה לטענתם אלא ביטול של הפקעת השטח שבחלקה 53 תוך השבתו לבעליו המקוריים. הם מוסיפים וטוענים כי לימים בוצעה תוכנית איחוד וחלוקה במסגרתה נגרע שטח נוסף מחלקה 54 (שהופקעה ונרשמה על שם רשות הפיתוח) תוך צירופו לחלקה 53. המשיבים בתגובתם דוחים את טענת העותרים כי מימוש מטרת ההפקעה נזנח. לטענתם מטרת ההפקעה היתה פיתוח העיר נצרת, לרבות פיתוחן של תשתיות, מבני ציבור, בניינים למגורים, וכזאת אכן נעשה. לטענתם השטח המופקע שטרם מומש מהווה חלק זעיר ממכלול שטח ההפקעה – 1200 דונמים – אשר מומש ברובו המכריע בבנייתם של מבני מגורים, תשתיות ומבני ציבור, תוך מתן מענה לגידול האוכלוסייה המשמעותי בעיר נצרת. העותרים מוסיפים כי עד כה טרם הסתיים מימושם של כ-22 דונם בלבד ובהם שטח חלקה 54 דנן. גם יתרת שטח זעירה זו תמוצה בשלבים הסופיים של מימוש מטרת ההפקעה המקורית. בחינת מכלול ההפקעה מלמד איפוא, כי אין לראות באי המימוש של יתרת 22 הדונם הנ"ל משום זניחתה של מטרת ההפקעה אלא מימוש אותה המטרה לשיעורין. זאת בפרט נוכח הטופוגרפיה של שטח חלקה 54 בה הבדלי גבהים משמעותיים אשר הביאו להקדמת פיתוחם של שטחים נוחים יותר לפיתוח לפני פיתוחה המתוכנן של חלקה 54 במסגרת מטרות ההפקעה. אשר לטענת העותרים להפליה ולחזרה מהפקעה בחלקה השכנה (חלקה 53) טוענים המשיבים כי בניגוד לטענת העותרים, חלקה 53 מעולם לא הופקעה וממילא לא הייתה חזרה מהפקעתה. המשיבים מבהירים, כי לצורך הליך ההפקעה לפי סעיף 19 לפקודה בוצע תהליך פרצלציה, במסגרתו קיבל החלק שלא הופקע מתוך חלקה 33 הזמנית (בשטח של 1653 מ"ר) את המספר 53 ואילו החלק שהופקע (בשטח של 2722 מ"ר) נרשם כחלקה של 54 בשם רשות הפיתוח. טענתם של העותרים לעניין זה שגויה ונובעת מהסתמכות על תוכניות הבינוי בלבד תוך התעלמות מהודעת ההפקעה וממפת ההפקעה שצורפה להן. לתמיכה בטענותיהם צרפו המשיבים חוות דעת של מנהל מחלקת המיפוי במחוז הצפון של מינהל מקרקעי ישראל. עוד טוענים המשיבים כי בירור של מנהל מחלקת מיפוי ומדידות עם המודד מטעם העותרים העלה כי האחרון לא מדד את שטח החלקות מגבול החלקות לפי מפת הגוש, אלא מהכביש המוצע בתוכנית. מוסיפים המשיבים וטוענים, כי תוכנית הבינוי 2478/ג החלה בחלקה 54 כוללת תוכנית לכביש אשר עתיד לשמש עורק תנועה ראשי ולחבר בין אזורי המגורים שנבנו במתחמי המקרקעין, ומכאן חיוניותו הרבה של שטח חלקה זו למימוש מטרת ההפקעה. לטענתם, ללא כביש זה עשוי להיות סרבול רב של הסדרי התנועה. 3. אכן, אילו עסקנו בהפקעת חלקה 54 בלבד היה מקום של ממש לטענת העותרים בדבר זניחת ההפקעה. שכן, ככל שהדברים אמורים בשטח חלקה זו – הרי שהוא עומד בשיממונו זה כחמישים שנה מאז פורסמו הודעות ההפקעה. ברם, ההפקעה שבוצעה בשנת 1954 התייחסה לשטח רב מימדים של כ-1200 דונם כאשר מטרת ההפקעה הייתה להקים למלוא היקפו שכונות, תשתיות, מבני מגורים, מבני ציבור וכבישים. מטיבן ומטבען של מטרות מקיפות שכאלה – שהגשמתן ומימושן מתבצעים בהדרגה לאורך שנים ארוכות, שלב אחר שלב. בהפקעות רבות היקף שכאלה, הבחינה העתית והמתמדת אם נזנחה מטרתן אם לאו דורשת התייחסות ופרספקטיבה שמעבר לחלקת קרקע זו או אחרת במתחם ההפקעה. עמד כל כך השופט א' גולדברג בדברים הבאים שנאמרו בסוגיה דומה בדנג"צ 4466/94 מאזן חסן זכי נוסייבה ו-2 אח' נ' שר האוצר, פ"ד מט(4) 68, 79: "זאת ועוד. החלקה הינה אחת ממאות חלקות אחרות, בשטח של מאות דונמים, שהופקעו למטרה ציבורית אחת. במקרה כזה לא ניתן להתמקד בכל חלקה וחלקה כדי לברר אם אותה מטרה ציבורית נזנחה. יש לראות בשטח המופקע כולו "יחידת הפקעה" אחת למטרה אחת". ובהמשך הדברים: "בראותנו את השטח המופקע 'יחידת הפקעה' אחת, לא ניתן לומר כי המשיבים זנחו את כוונתם להוציא לפועל את המטרה הציבורית שלשמה באה ההפקעה. הפעולות שבוצעו ומתבצעות כיום בהתאם לתכנית מלמדות על הליכה של עקב בצד אגודל, וגם שעתו של המתחם להגיע". 2. מטרת ההפקעה של "יחידת ההפקעה האחת" דנן בת 1200 דונם הייתה כאמור בהקמת מערך אורבני של שכונות מגורים, מבני ציבור תשתיות וכבישים. עד כה מומשה ובוצעה מטרה זו בהיקף העולה על 98% מהשטח המופקע. החלקה דנן מצויה בחלק הזעיר (פחות מ-2%) מהשטח המופקע שטרם מומש. נוכח נתונים אלה – ולאור היקפה המשמעותי של מטרת ההפקעה ראויים הדברים שנפסקו בבג"ץ 9332/01 סימונה לוינהרט נ' מדינת ישראל - שר האוצר (טרם פורסם; 30.10.03): "אכן, חלפה תקופה ממושכת מאד, של כ-40 שנה, מאז הופקע הנכס שבו מדובר, אולם אין להתעלם מן העובדה שנכס זה הוא חלק קטן משטח גדול ואי אפשר לבודד את הטיפול בו מתכנונו הכולל של האיזור". מטרת ההפקעה דנן – בנית מתחמים אורבניים על כלל מערכותיהם ומבניהם – דורשת מטבע הדברים ביצוע מדורג ולשיעורין. מתגובת המשיבים למדנו, כי נוכח האילוצים הנובעים מתוואי השטח ההררי נקבעו סדרי קדימה ועדיפויות לשלבי הביצוע והפיתוח של תואי השטח השונים במתחם הכולל שהופקע. בחלקה 54, נשוא עתירה זו, מיועד על פי תוכנית הבינוי 2478/ג להסלל עורק תנועה ראשי האמור לחבר ולקשר בין השכונות שנבנו בינתיים במעלה השטח המופקע לאלו שנבנו במורדותיו. עורק תנועה שכזה הינו מטרה ראויה להפקעה וביצועו בפועל דורש מטבע הדברים את העיתוי הראוי. לאור כל זאת – לא ניתן לקבל את טענת העותרים כי מטרת ההפקעה – בהתייחס לחלקה 54 – נזנחה. 3. טענתם הנוספת של העותרים מתייחסת, כמפורט לעיל, להפליה שנהגו בה לטענתם המשיבים, בין שני חלקיה של חלקה 33 המקורית. את חלקתם שלהם (חלקה 54) הפקיעו ואילו החלקה השכנה (חלקה 53) שהופקעה מלכתחילה – החזירו המשיבים לבעליה. טענה זו של העותרים נסתרת לגופה מהמסמכים שהובאו בפנינו בתגובת המשיבים. מתברר, כי ההפקעה המקורית התייחסה לחלק בלבד מחלקה 33 המקורית. לאור זאת נערכה מלכתחילה פרצלציה על חלקה 33 המקורית לשתי חלקות, באופן בו החלקה האחת (מס' 54) תכלול את השטח המופקע על פי מפת ההפקעה, ואילו החלקה השניה (מס' 53) תכלול את יתרת שטח החלקה המקורית שלא הופקע. הנתונים הרישומים והמפות הצריכות לעניין זה פורטו בפרק המסכם את טענות המשיבים. שם פורטו גם הליקויים והמשגים שעומדים ביסוד טענת העותרים המבקשת לסתור נתונים אלה. מתוך המסמכים והנתונים שצורפו לתגובת המשיבים מתבקשת אכן המסקנה כי השטח של חלקה 53 לא נכלל מלכתחילה במקרקעין המופקעים. כיוון שכך – נשמטת מניה טענת העותרים לעניין אפלייתם. 4. אשר על כן, אציע לחבריי למותב כי נדחה את העתירה. ש ו פ ט המשנה לנשיאה א' ריבלין: אני מסכים. המשנה לנשיאה השופט א' א' לוי: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' אלון. ניתן היום, י"א באדר א' התשס"ח (17.2.2008). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04079950_A06.doc עכב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il