דוד גוטמן נ. כונס הנכסים הרשמי

פסק-דין בתיק ע"א 7994/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7994/08 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט ע' פוגלמן המערער: דוד גוטמן נ ג ד המשיב: כונס הנכסים הרשמי ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 02.06.2008 בתיק פש"ר 975/06 שניתן על ידי כב' השופטת ד' סלע בשם המערער: עו"ד זאב פרבר בשם המשיב : עו"ד אסף אבני פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ד' סלע), אשר דחה בקשת חייב להכריזו כפושט רגל, וביטל צו כינוס נכסים שהוצא נגדו. החייב מערער על קביעה זו, ומבקש להכריזו פושט רגל. רקע 1. המערער הגיש לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשה להכריז עליו כפושט רגל, ובה הצהיר על חובות בסכום של כמיליון וחצי שקלים ל-18 נושים. נפתחו נגדו 11 תיקי הוצאה לפועל. בחודש נובמבר 2006 נתן בית המשפט המחוזי צו כינוס לנכסי המערער, והוא חויב בתשלום חודשי של 500 שקלים לקופת הכינוס. כנגד החייב הוגשו ארבע תביעות חוב בלבד בסכום המתקרב ל-300,000 שקלים, מתוכן שתי תביעות בדין קדימה. 2. לקראת תום תקופת הכינוס, ובטרם התקיים הליך בבקשה להכרזת המערער פושט רגל, הוגשה חוות דעת מטעם כונס הנכסים הרשמי (להלן: הכונס הרשמי) במסגרת סעיף 18ד לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: פקודת פשיטת הרגל), ובה המלצה לדחות את בקשת המערער. בית המשפט המחוזי קיים דיון בבקשת המערער, ושמע את טיעוני הצדדים הנוגעים בדבר. בסופו של דיון, ניתן פסק דין המאמץ את עיקרי קביעות חוות דעת הכונס הרשמי, דוחה את בקשת הכרזת פשיטת הרגל, ומבטל את הליכי כינוס הנכסים. בכך נפתחה הדרך בפני הנושים לקיים הליכי הוצאה לפועל כדי לממש את פרעון חובותיהם. פסק דינו של בית המשפט המחוזי 3. הסוגיה העיקרית שנדונה בפסק דינו של בית משפט קמא היתה האם נתקיימו בעניינו של החייב הוראות סעיף 18ה(א)(2) לפקודת פשיטת הרגל, ובמיוחד האם מתקיימת בעניינו דרישת תום הלב בבקשת ההכרזה לפשיטת הרגל, כמשמעות מושג זה בפקודה, כפי שקיבל ביטוי בהלכה הפסוקה. 4. בית המשפט קמא בחן, ראשית, את התנהלות החייב במהלך הליכי כינוס הנכסים. בענין זה התברר, כי בעוד המערער הציג עצמו כחסר נכסים מכל סוג שהוא, נמצא כי הוא רשום ברשויות מס שבח כבעל זכויות במחצית הדירה שבה הוא מתגורר עם בת זוגו. דירה זו אף מומנה ממשכנתא שהמערער ובת זוגו חבים ביחד בתשלומה. יתר על כן, בית המשפט הסיק מחוות דעת הכונס הרשמי כי המערער עוסק כעצמאי במסחר ברכבים ובברזל, ולא דיווח על עיסוק זה לרשויות המס ולכונס הרשמי. כן נמצא כי הוא רשום כבעלים על ארבעה כלי רכב, שגם עליהם לא דיווח לכונס הרשמי. המערער הצהיר בדו"ח הראשוני שהגיש על הכנסה חודשית בת 2,800 ₪ מעבודתו כשכיר, אף שמהדו"חות התברר מאוחר יותר כי הכנסה זו קרובה יותר לכ-7,000 ₪ בחודש ונובעת ממכירת רכב וברזל. תשלומו החודשי לקופת הכינוס נקבע על בסיס הצהרתו הראשונית, מבלי שהמערער חשף את הכנסתו הגבוהה, וכך נפגעה קופת הנושים. בחשבונו של המערער נמצאו הפקדות בסכומים העולים על 1,000 ₪ מדי חודש, שלא ניתן הסבר למקורם. המערער גם לא הסביר כיצד עולה בידו לשלם תשלומי משכנתא על הדירה בסך של כ-3,500 ש"ח מהכנסתו, אשר עמדה על פי הצהרתו הראשונית על כ-2,800 ש"ח בלבד, וכיצד הוא מתמודד עם פער שלילי קבוע בין הוצאותיו להכנסותיו. כן נמצא כי המערער היה רשום כבעלים של חברה פעילה למרות הצהרתו כי החברה שבבעלותו מעולם לא היתה פעילה, וכי ביקש לבטל את רישומה. מאוחר יותר הוא שינה את גרסתו וטען, כי החברה היתה פעילה במשך שנה אחת בלבד במהלך שנת 1994, וכי הוא הגיש דו"חות כדין באמצעות רואה חשבון. בניגוד להצהרותיו של המערער נמצא, כי החברה שבעלותו היתה רשומה כחברה פעילה מזה עשר שנים ומעלה, והוא הדין בעת קיום הליך הכינוס בעניינו. ממצבור נתונים אלה, הסיק בית המשפט כי התנהלותו של המערער אינה יכולה להיחשב תמת-לב, והיא עומדת בניגוד למטרת הליך פשיטת הרגל שנועד לאפשר לחייב לפתוח דף חדש לאחר מימוש כל נכסיו לצורך חלוקתם בין נושיו. במקום זאת, המערער העלים נכסים והכנסות ושילם לקופת הכינוס סכום נמוך בהרבה ביחס להכנסותיו האמיתיות, וקיים רמת חיים נאותה על חשבון נושיו. 5. בית המשפט בדק בהמשך את דרך יצירת חובותיו של המערער וגם זאת בהקשר לדרישת תום הלב המתחייבת כתנאי להכרזת פשיטת רגל. נבחנה טענת המערער לפיה בסביבות שנת 1994, בעת שהתנדב לשירות המשטרה, הוא דיווח לממונים עליו כי סוכן משטרתי שהכיר עסק, לכאורה, בענייני הימורים וסחר בסמים. הוא טען, כי משלב החשיפה ובעקבותיה, החלה מסכת התנכלויות של שוטרים כלפיו, אשר בעקבותיה נמנע ממנו להעסיק בעיסקו עובדים מהשטחים, שעלות העסקתם זולה יותר, ועקב כך הוא הסתבך בחובות. בית המשפט לא שוכנע באמינות גרסת המערער באשר לטעמי הסתבכותו הכלכלית, וציין כי, פרט לתצהירו ולטענות שהעלה, הוא לא הציג כל נתונים אובייקטיביים לתמיכה בגרסתו. עוד נקבע, כי מספר מחובות המערער נוצרו שלא בתום לב: חוב של כ-150,000 ₪ למס הכנסה נוצר עקב אי הגשת דו"חות לרשויות המס; חוב שאינו בר הפטר של למעלה מ-70,000 ₪ לביטוח הלאומי נוצר בגין מזונות שלא שולמו בקשר למשפחתו הקודמת של המערער; כן קיים חוב לביטוח הלאומי בסך 8,845 ₪ בדין קדימה; עוד צויין חוב העולה על 6,000 ₪ שמקורו בדו"חות תנועה לא שולמו. בית המשפט דחה את הסברו של החייב כי לא שילם מזונות לבני משפחתו הקודמת עקב חסרון כיס מאחר שהקים בינתיים משפחה חדשה עם בת זוגו; כן נקבע, כי אין לקבל את הסברו של המערער על שלא העביר דיווחים לרשויות המס עקב קשייו הכלכליים שמנעו ממנו לשכור רואה חשבון. 6. לאור אופן התנהלות החייב בהליכי פשיטת הרגל, ודרך יצירת חובותיו, קבע בית המשפט כי הבקשה להכרזת פשיטת רגל הוגשה שלא בתום לב, ודינה להידחות. הליכי פשיטת הרגל בוטלו, ונפתחה הדרך לנושים לפעול בהליכי הוצאה לפועל. מכאן הערעור. טענות המערער 7. המערער טוען, כי לא ניתן לו יומו בבית המשפט מאחר שבית משפט קמא התבסס על חוות דעת הכונס הרשמי, ותגובות הצדדים שבאו לאחריה, מבלי שנתקיים דיון לאחר הגשתן. 8. כן נטען כנגד קביעותיו העובדתיות של בית המשפט. לטענתו, הקביעה כי יש לו זכות בדירה מתבססת על תדפיס בלתי ברור של רשויות המס. כנגד תדפיס זה, המציא המערער חוזה ממינהל מקרקעי ישראל בו רשומה בת זוגו כחוכרת בלעדית של הדירה. כן הומצא אישור רשויות המס לכך שלא רשומות על שמו כל זכויות בנכס מקרקעין. אשר לרכבים הרשומים בבעלותו – נטען כי כיום אין בבעלות המערער רכבים כלשהם. הוא אמנם רשום כבעלים של שני רכבים ולא ארבעה כפי שנקבע, אך אחד מהם הוא טרקטור שפורק והרכב השני פורק ונגנב, והוגשה על כך תלונה למשטרה. המערער המציא אישורים לכך שהחברה שהקים לא היתה חייבת במס ערך מוסף ובמס הכנסה בשנים האחרונות, וכן הגיש אישור מהמוסד לביטוח לאומי כי החברה אף פעם לא היתה רשומה שם. לטענתו, כל אלה מהווים ראייה לכך שאין מדובר בחברה פעילה, ולכך שאין ערך למניותיה. 9. הוסיף המערער וטען, כי הפערים בין ההוצאות להכנסות הם זניחים ואינם עולים על 200 ₪. ההפקדה החודשית של 1000-1200 ₪ נובעת מעזרת בתה של בת הזוג, וסכומי ההפקדות הוכנסו לחשבונה של בת זוגו ולא לחשבונו הוא. תשלום המשכנתא בסף 3750 ₪ משולם מהכנסה משותפת של בני הזוג העומדת על כ-7000 ₪ לחודש. עוד נטען כי אין יסוד למסקנת בית המשפט כי המערער עוסק בסחר רכבים ובברזל. הוא עוסק בעסקאות מזדמנות המתייחסות לסכומים קטנים שאף אינן חייבות במס. הוא טוען כי הגיש דו"חות מלאים תוך ציון מלוא הכנסותיו. 10. המערער גם התייחס לקביעה כי חלק מחובותיו נוצרו שלא בתום לב. לטענתו, אין לומר כי חוב המזונות נוצר שלא בתום לב, במיוחד כאשר מדובר בחוב מזונות כלפי המוסד לביטוח הלאומי, שלא תמיד נפסק על פי יכולתו של החייב. אשר לחובו של המערער למס הכנסה – נטען כי חוב זה הוסדר ושולם במהלך ההליכים. אשר לסכומי החובות בגין קנסות תעבורה נטען, כי חוב זה מהווה פחות מחצי אחוז מסך כל חובות המערער, והוא בטל בשישים ביחס אליהם. יתרה מכך, אפילו אם כלל החובות האמורים לא נוצרו בתום לב, הרי שמדובר בחלק קטן בלבד מסך חובות החייב, העומד על כ-230,000 ₪ בלבד וכלפי שלושה נושים בלבד, מתוך סכום החובות הכולל העולה על מליון וחצי ₪, אותם חב המערער לנושים רבים. טענות כונס הנכסים הרשמי 11. טוען הכונס הרשמי כי אין מקום להתערב בקביעות העובדה ובמסקנות שהוסקו על ידי בית המשפט קמא באשר להעדר תום לבו של המערער, ולאורן יש לדחות את הבקשה להכרזת פשיטת הרגל. 12. לגוף העניין נטען, כי גרסת המערער באשר לנתונים השונים הנוגעים לנכסיו ולהכנסותיו היא מעורפלת, בלתי מהימנה ונגועה בחוסר תום לב. המערער לא הצהיר על כל נכסיו, מקורות הכנסתו ועיסוקו, ולא הסביר את טעמי הידרדרותו הכלכלית בדרך אמינה, בדרך המשתלבת במכלול הנתונים שהציג. הוא העלים את זכויותיו במקרקעין, ברכבים הרשומים על שמו, את זכויותיו בתאגיד, ואת עיסוקו בסחר בברזל. הוא לא נתן הסבר כיצד מתפקדת משפחתו הנוכחית לנוכח מאזנה הכספי השלילי, ולא ניתן הסבר אמין למקור ההפקדות החודשיות בחשבונות הבנק. 13. עוד נטען, כי חובות המערער לא נוצרו בתום לב. חוב המזונות הצטבר לחובת המערער במהלך תקופה ארוכה, ובינתיים הוא הקים משפחה חדשה וזנח את התחייבויותיו לתא המשפחתי הקודם. הטענה כי חבות המזונות נקבעה בשיעור גבוה מכפי יכולתו בשל אחריות המוסד לביטוח לאומי לתשלומו לא הוכחה. חובות שנוצרו כתוצאה מאי דיווח למס הכנסה, וחובות שמקורם בעבירות תעבורה גם הם חובות שנוצרו בחוסר תום לב. בעיקרו של דבר, טען הכונס הרשמי, כי המערער לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי פעל בתום לב הן בנסיבות יצירת חובותיו, והן בדרך התנהלותו במסגרת הליכי פשיטת הרגל ולכן אין להכיר בזכאותו להכרזתו כפושט רגל. המסגרת הנורמטיבית 14. אחד התנאים להכרזת אדם פושט רגל הוא כי בקשתו להכרזה הוגשה בתום לב, ושלא במטרה לנצל את הליכי פשיטת הרגל לרעה. סעיף 18ה(א)(2) לפקודת פשיטת הרגל מורה בענין זה כדלקמן: 18ה. החלטת בית המשפט (א) בית המשפט יחליט, בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל ולאחר שהוגשה לו חוות דעת הכונס הרשמי, אחת מאלה: (1) להכריז בצו שהחייב הוא פושט רגל כאמור בסעיף 42; (2) לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו; (3) ... (ב) ... החובה המוטלת על חייב לנהוג בתום לב כתנאי להכרזתו פושט רגל מתפרשת על פני שתי תקופות – התקופה הקודמת להליכי פשיטת רגל, בעת יצירת חובותיו, והתקופה המאוחרת לכך, מאז פתיחת הליכי הכינוס ופשיטת הרגל, עובר לדיון בבקשת ההכרזה (ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נז(4) 197, 206 (2003) (להלן: ענין בנבנישתי); לוין וגרוניס פשיטת רגל 173 (מהדורה שלישית, 2010) (להלן: לוין וגרוניס); רע"א 2282/03 גרינברג נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נ"ח(2) 810, 814 (2004) (להלן: ענין גרינברג); ע"א 4892/91 אשכנזי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מח(1) 45, 57 (1994) (להלן: ענין אשכנזי)). 15. תום ליבו של חייב המבקש הכרזה כפושט רגל, נבחן באמות מידה אובייקטיביות המושפעות מתכליותיו של מוסד פשיטת הרגל (ענין גרינברג, בעמ' 814; השוו: ענין בנבנישתי, בעמ' 205). תכליתו האחת של מוסד פשיטת הרגל היא להביא לכינוס יעיל של נכסי החייב, תוך חלוקתם בדרך הוגנת וצודקת בין כלל הנושים. מטרתו האחרת היא "שמיטת חובותיו של חייב שנקלע לקשיים כספיים מתמשכים, ומתן אפשרות לחייב לפתוח דף חדש בחייו" (ענין אשכנזי, בעמ' 54; ע"א 7113/06 ג'נח נ' כונס הנכסים הרשמי, בפסקה ב(5) (לא פורסם, 30.4.2008) (להלן: ענין ג'נח); ענין בנבנישתי, בעמ' 204-205). לצד תכליות ספציפיות אלה לפקודת פשיטת הרגל, עומדות התכליות הכלליות שביסוד כל דבר חקיקה, המעוגנות ביסודות השיטה, ומהן – ההגנה על תקנת הציבור, והשמירה על שלטון החוק (ענין בנבנישתי, בעמ' 206). 16. תכלית שמיטת חובות החייב נועדה לאפשר לחייב לנהל הליך שבמסגרתו נכסיו הקיימים יחולקו בין נושיו, תוך התחשבות, בין היתר, בפוטנציאל השתכרותו, ולפתוח לאחר מיצוי מלוא יכולתו הכלכלית למען נושיו, פרק חדש בחייו החברתיים והכלכליים. תכלית זו שמה דגש על כבודו ורווחתו של החייב כפרט, וחותרת להביא לשיקומו הכלכלי והחברתי של פושט הרגל ככל שיעמוד בתנאים המוקדמים לכך. זכאות זו לשיקום ולפתיחת דף חדש מותנית, בין היתר, בקיומו של תום לב מצד החייב הן בשלב יצירת החובות לנושיו והן בדרך התנהלותו מאז נפתחו הליכי פשיטת הרגל. 17. האינטרסים העומדים בבסיס הליכי פשיטת הרגל, של טובת הנושים בחלוקה יעילה ואמינה של נכסי החייב, שיקומו של החייב, והאינטרס הכללי בהגנה על תקנת הציבור ושלטון החוק הם לעולם אינטרסים יחסיים שיחסיותם נבחנת בהתאם לענין הספציפי הנדון בהליכי פשיטת הרגל, על מכלול נסיבותיו (ענין בנבנישתי, בעמ' 207-208). משקלן היחסי של התכליות הנוגדות שביסוד הפקודה, ובעיקר – טובת הנושים אל מול אינטרס שיקומו של החייב ודרך האיזון ביניהן, עשויים להשתנות בהתאם לסוגיה העומדת לדיון, ובשים לב לשלב הנדון בהליך – בין השלב שבטרם תחילת הליכי פשיטת הרגל, ובין השלב שלאחר תחילתם. השוני באיזון כאמור, מקרין גם על משקלה של חובת החייב לנהוג בתום לב בשלבים שונים של ההליך – בין קודם לתחילת הליכי פשיטת הרגל, ובין לאחר פתיחתם. 18. אשר לתום הלב הנדרש מהחייב במסגרת התנהלותו בשלב כינוס הנכסים, יש לציין כי שלב הדיון בבקשה להכרזת אדם כפושט רגל בא לאחר שנפתחו הליכי כינוס נכסים, ונעשו פעולות שונות לריכוז נכסיו של החייב, ולבירור פוטנציאל השתכרותו. ההליכים עד לדיון בבקשה להכרזת פשיטת רגל נועדו למצות ככל הניתן את בירור הנתונים הנדרשים לצורך התוויית תמונת-מצב, המשקפת באופן מלא ומדויק את היקף נכסיו הקיימים של החייב במועד נתון, ואת פוטנציאל השתכרותו, וכדי להבטיח עד למירב האפשרי את פרעון חובותיו לנושים. רק בקבלת תמונת נתונים שלמה כאמור, ניתן לאזן כראוי בין המגמה להבטיח את טובת הנושים בחלוקה יעילה ואמינה של מלוא נכסי החייב, לבין הרצון לאפשר את שיקומו של החייב, עד כדי הפטר, המאפשר לו פתיחת פרק חיים חדש, גם אם בסופו של יום לא פרע את מלוא חובותיו לנושים מחמת אי יכולת כלכלית. השגת מגמות משולבות אלה, תוך איזונן הראוי, מחייב קיום תום לב מלא מצד החייב בבירור מלוא הנתונים המתייחסים הן לנכסיו והן ליכולת השתכרותו הפוטנציאלית. זהו תום הלב הנדרש בהתנהלות החייב במהלך הליכי כינוס הנכסים בעניינו. בלא גילוי וחשיפה מלאים של כל הנתונים הקשורים למצבו הכלכלי, לא ניתן להגיע להסדר הוגן של חלוקת נכסי החייב לנושים לצורך פרעון, ולו חלקי, של חובותיו כלפיהם. 19. אכן, עיקר עניינם של הליכי פשיטת רגל הקודמים להכרזה מתמקד בהערכת יכולתו הכלכלית של החייב ושל היקף רכושו, ולשם כך, מועבר כלל רכושו לפיקוח הכונס הרשמי, כדי שיפעל לכינוס נכסיו על סמך נתונים שיימסרו על ידי החייב. להיבט יעילות ההליך ותום לבו של החייב ניתן משקל מיוחד בשלב זה נוכח החשש כי התליית הסנקציות החמורות המוטלות על החייב בהליך ההוצאה לפועל, עלולה לפגום בשיתוף הפעולה מצדו בהליכי כינוס נכסיו. דרישת תום הלב כלפי החייב בשלב ההתנהלות טרם הכרזת פשיטת הרגל היא, אפוא, בעלת משקל מיוחד. היא מתבטאת בהטלת חובת גילוי מוגברת, המחייבת את החייב למסור מידע מהימן ומלא לנאמן בדבר מקורות ההכנסה שלו והיקף רכושו (ע"א 673/69 ארגלזי נ' אזולאי, כ"ד(1) 624, 628 (1970) (להלן: ענין ארגלזי); ע"א 560/73 גולדשטיין נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד כח(2) 359, 361 (1974); ע"א 501/67 כונס הנכסים הרשמי נ' ולנסי וקאסם, פ"ד כב(1) 23, 25 (1968) (להלן: ענין ולנסי); השוו: סעיפים 18ג(ג), 56(ב), 56(ג), 213א, 214 ו-216 לפקודת פשיטת רגל; ע"א 149/90 קלאר נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מה(3) 61, 66 (1991) (להלן: ענין קלאר); ענין ג'נח, בפסקה ד(3)). כחלק מחובה זו, על החייב להמציא כל מסמך בעל ערך העשוי לשפוך אור על היקף רכושו (ענין ג'נח, פסקה ד(4)). עליו להימנע מיצירת ערפול בנתונים הנוגעים לרכושו העלול להיגרם ממתן הצהרות סותרות, ולהזהר מיצירת ספק באמיתות גרסתו (ענין קלאר, בעמ' 66; ע"א 16/62 הלבר נ' ספורמס וכונס הנכסים הרשמי, פ"ד טז 1311, 1313-1315 (1962) (להלן: ענין הלבר); ענין ולנסי, בעמ' 26). על החייב לחשוף את כל מקורות ההכנסה שלו, ואין הוא רשאי לבור מתוך המידע שברשותו "מה ימסור לכונס הרשמי, ומה ינצור" לפי צורכי השעה (ענין ג'נח, פסקה ד'(3); ענין קלאר, בעמ' 66; ע"א 10267/06 לרקיף נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, 5.11.2008); ענין הלבר, בעמ' 1313-1315). 20. כנגד יתרונות כבדי המשקל שהליכי פשיטת הרגל מקנים לחייב, ובהם – שחרור, ולו זמני, מהליך הוצאה לפועל וקבלת הפטר בבוא היום, על החייב "להעמיד את כל רכושו לרשות אדם המייצג את אינטרס הנושים, ואף להעמיד עצמו תחת פיקוחו של בית המשפט, החייב לדאוג גם לענין הנושים" (ענין ארגלזי, בעמ' 628; ענין קלאר, בעמ' 65). אם הסתיר חייב מידע רלוונטי וחשוב אודות מצבו הכלכלי, התכלית הסוציאלית של הפקודה, שעניינה הגנה על החייב ושיקום כבודו כאדם, תיסוג מפני מגמת עשיית צדק עם הנושים, שלהם אינטרס ציפייה מוצדק למצות את המירב מתוך מצבת נכסיו של החייב, ולו לצורך פרעון חלקי של נשייתם. עד כאן, לחובת תום הלב של החייב בגדרי התנהלותו בשלב הליכי כינוס נכסים, עובר להליך בקשת הכרזת פשיטת הרגל. 21. בחינת תום לבו של החייב באשר לאופן היווצרות החובות קודם להליכי פשיטת הרגל אינה קשורה ביעילות האיתור והחלוקה של נכסי החייב. עניינה בהיבטי הצדק וההגינות כלפי הנושים בעצם יצירתם של החובות, כמו גם בבחינת התנהלותו של החייב בשלב הדרדרותו הכלכלית מבחינת העקרונות הכלליים של תקנת הציבור והשמירה על החוק. היבט זה קשור קשר הדוק לעקרון לפיו "בל יצא חוטא נשכר", העובר כחוט השני בכל תחומי המשפט. אדם שיצר את חובותיו בחוסר תום לב, ופגע בכך בנושיו, ואפשר אף עבר על החוק ופגע בתקנת הציבור הכללית, לא ראוי שיזכה ביתרונותיו של הליך פשיטת הרגל, שנועד, בין היתר, לשיקומו הכלכלי-חברתי. 22. דרישת תום הלב ביצירת החובות, מחייבת בראש וראשונה את בחינת יחסו של החייב כלפי נושיו. פתיחת דף חדש ביחסי החייב עם נושיו, תוך ויתור סטטוטורי על חלק מחובותיו כלפיהם, הינה פריבילגיה שתינתן לחייב רק אם נהג כלפי בעלי חובו בתום לב, המתבטא בקיום סטנדרטים בסיסיים של התנהלות הגונה (ע"א 5877/92 שפיר נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מז(4) 710, 713 (1993) (להלן: ענין שפיר); השוו: ענין גרינברג, בעמ' 814). יתר על כן, אין הצדקה להתיר שמיטת חובות החייב, אם התנהגותו כלפי נושיו בעבר מצביעה על אפשרות ממשית כי הוא עלול לצבור חובות שאינם ניתנים לפרעון גם בעתיד. בגידרה של חובת ההגינות המוטלת על חייב כלפי הנושים נקבע בעבר, כי בית המשפט לא יבוא לקראת אדם שהוציא מנושיו כספים וחפצי ערך במרמה ובטענות שווא (ענין הלבר, בעמ' 1315). הוא הדין באדם שחובותיו נוצרו בעיסקי סרק אותם הפעיל תוך זלזול בנושים (ענין בנבנישתי, בעמ' 207). בדומה לכך, לא ינתן סעד לפושט רגל "מקצועי", הצובר חובות חדשות לבקרים, וחוזר לבית המשפט שוב ושוב בניסיון להינצל מידי נושיו (ענין ולנסי, בעמ' 26; כן ראו ענין אשכנזי, בעמ' 58-59; ע"א 1003/09 מקבילי נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, 4.1.2010); לוין וגרוניס, בעמ' 174; ע"א 5178/92 אליהו נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מט(1) 435, 439-440 (1995)). 23. דרישת תום הלב בשלב יצירת החובות עשויה לשלול מתן הכרזת פשיטת רגל גם אם חובות החייב נוצרו בדרך שיש בה פגיעה מהותית בתקנת הציבור. כדי שחייב יחשב תם לב, עליו להישמר במהלך יצירת חובותיו מביצוע עבירות על החוק, ובכלל זה עבירות המופנות כלפי נושיו (ע"א 3722/04 הראל נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקאות 3-4 (לא פורסם, 20.7.2005); ענין הלבר, בעמ' 1315). הימנעות שיטתית מביצוע פסקי דין על ידי החייב עלולה אף היא להביא לסיכול בקשתו (השוו: ענין שפיר, בעמ' 712). הוא הדין אם מתברר כי חוב של חייב נצבר תוך בצוע פעולות הונאה ותרמית (ע"א 8937/05 תבין נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, 22.1.2007)). במקרה אחר נקבע, אף בלא שהוגש כתב אישום, כי חובות שנוצרו במהלך ניהול עסקי זנות עולים כדי פגיעה מהותית בתקנת הציבור, ומצדיקים דחייתה של בקשה לפתוח בהליכי פשיטת רגל (ענין בנבנישתי, בעמ' 210). 24. כללו של דבר: אחד התנאים להכרזת חייב כפושט רגל הוא כי הוא נהג בתום לב, ובקשתו אינה מכוונת לניצול לרעה של הליכי פשיטת הרגל. תום הלב הנדרש מתפרש על פני שתי תקופות: שלב יצירת החובות, שבמסגרתו נדרש כי החייב נהג בהגינות כלפי נושיו וכי התנהלותו גם אגב הידרדרותו הכלכלית לא היתה כרוכה בפגיעה מהותית בתקנת הציבור או בהפרה של החוק. בשלב השני, נדרש תום לב מצד החייב בהתנהלותו בהליכי הכינוס. עליו לשתף פעולה בתום לב עם הכונס הרשמי ועם בית המשפט על ידי חשיפת כלל המידע הנדרש להערכת היקף רכושו וכושר השתכרותו הפוטנציאלי לצורך פרעון חובותיו. אי עמידה בחובות אלה על היבטיהם השונים עשויה להביא לדחיית הבקשה להכריז על החייב כפושט רגל. מן הכלל אל הפרט 25. במישור הדיוני, מותח בא כוח המערער ביקורת על הסתמכותו של בית המשפט קמא על ממצאי החקירה של הכונס הרשמי, וטוען, כי לא ניתן לו יומו להעלות את טענותיו כנגד ממצאי החקירה של הכונס הרשמי. אין מקום לטענה זו. 26. ביום 18.10.2007 התקיים דיון בבקשת החייב להכריז עליו כפושט רגל במעמד החייב ובא כוחו. החייב טען ופירט בהרחבה את טיעוניו. בתום הדיון, איפשר בית המשפט לחייב למצות את זכות טיעון שלו בהשלמת טיעון בכתב בנוגע לחוות דעת הכונס הרשמי. החייב הגיש את תגובתו בתצהיר, והמנהל המיוחד מטעם הכונס הרשמי הגיב מצדו לאמור בו. פסק הדין ניתן, אפוא, לאחר שמיעת טיעוני החייב בעל פה, ולאחר שהשלים את טיעוניו בכתב. אין, אפוא, יסוד לטענה כי קופחו זכויותיו הדיוניות של המערער. 27. בפסק דינו, נתן בית המשפט משקל נכבד לממצאי החקירה של המנהל המיוחד מטעם הכונס הרשמי. משקל זה נובע מאופי הסמכות המוקנית לכונס הרשמי לחקור באופן מקצועי, אובייקטיבי ועצמאי את עניינו של חייב הנתון בהליך כינוס נכסים (סעיף 18ג לפקודת פשיטת הרגל). סמכות החקירה המוקנית לכונס הרשמי נועדה להניח בפני בית המשפט תמונה מלאה ואמינה בענין מצבו הכלכלי של החייב ופרטי נכסיו, ולשם כך הוקנו לו אמצעים שונים מכח החוק. ממצאי הכונס הרשמי נושאים משקל רב לבירור העובדות והנתונים, ולצורך הפעלת שיקול הדעת השיפוטי אם ליתן את הצו המבוקש. 28. מרבית טענות המערער כנגד פסק הדין קמא מכוונות כנגד ממצאי העובדה שקבע בית המשפט קמא. כידוע, לא בנקל תתערב ערכאת ערעור בקביעות עובדה של הערכאה הדיונית, והתערבות כזו מוגבלת למצבים בהם נפלה טעות יסודית או ארע פגם מהותי היורד לשורשו של ענין בקביעות פסק הדין העומד לערעור. המערער לא הצביע על כל טעות או פגם מסוג זה המצדיקים התערבות במסקנות בית המשפט קמא באשר להיבטים הנוגעים לתום ליבו של המערער, וזאת הן ביחס לשלב יצירת החובות והן בענין התנהלות החייב במהלך הליכי הכינוס. ממצאי פסק הדין נקבעו על סמך מיגוון נתונים שהוצגו בפניו, ועל יסוד התרשמות ישירה מהחייב ומעדותו בפני בית המשפט. אין הצדקה, אפוא, להתערב בקביעות העובדה שנקבעו בידי בית משפט קמא. 29. גם במישור הענייני, דין טענות המערער להידחות. במישור התנהלות המערער כלפי רשויות הפיקוח במהלך הליכי כינוס הנכסים, אין מקום להתערב בממצאים לפיהם התנהגותו מצביעה על חוסר תום לב. המערער לא הצהיר לרשויות על זכויותיו במחצית מזכויות המקרקעין במושב "אומץ". לחובת המערער חוב משכנתא על נכס זה שהגיע בתום שנת 2006 לסך של 571,390 ₪. אמנם בחקירת המערער הוא ציין כי הדירה רשומה על שם בת זוגו, אולם התברר כי ברשות המס היא רשומה גם על שמו. הנטל היה על המערער לחשוף את הזיקה שיש לו לנכס זה, ולהסביר את מהות זכויותיו בו ולא להעלימו מהכונס הרשמי. האישור שהגיש מרשויות המס ב-2008 אינו מעלה ואינו מוריד לענין זכויותיו בנכס זה קודם למועד האמור, ומכל מקום היה על המערער להגישו לערכאה הדיונית – דבר שלא נעשה. חוב המשכנתא על הדירה, החל גם על המערער, מדבר בעד עצמו, ומצביע על זכויותיו הלכאוריות בנכס זה. התנהלותו של המערער בנוגע לנכס זה שקולה כהסתרה מכוונת מעיני גורמי הפיקוח על כינוס הנכסים. המערער היה בעלים של ארבעה כלי רכב רשומים על שמו, עליהם לא דיווח כלל בדו"ח שהוגש על ידו לכונס הרשמי. די בכך כדי להצביע על חוסר תום לבו בהתנהלותו בעת כינוס הנכסים. טענתו העדכנית של המערער לפיה כיום רשומים על שמו רק שני כלי רכב שאין להם כל ערך אינה מעלה ואינה מורידה לענייננו באשר לדרך התנהלותו במועד הרלבנטי. בחשבונות המערער ניתן לראות הפקדות קבועות בסכומים של כ-1,000 ₪, מדי חודש, ללא הסבר משכנע למקור הכסף. המערער טוען כי ההפקדות האמורות הן מכספי סיוע של בתה של בת זוגו והופקדו בחשבונה. טענה זו עולה לראשונה בערעור ולא נטענה בזמן אמת. בכל מקרה, היה על המערער לכלול הכנסה זו כחלק מסך הכנסתו המוצהרת, ולהסביר את מקורה. המערער לא הסביר כיצד הוא מגשר בין הכנסותיו להוצאותיו; בעוד שעל פי הצהרתו הראשונית הכנסתם המשותפת שלו ושל בת זוגו עומדת על 2,800 ₪. תשלומי המשכנתא בלבד מגיעים ל-3,750 ₪, וגם לכך לא ניתן הסבר סביר. מדו"חות הכנסות והוצאות שהמערער הגיש עולה כי ההכנסה החודשית המשותפת של התא המשפחתי מגיעה כדי 7,000 ₪, אף כי התשלום החודשי לקופת הכינוס נקבע על פי הצהרתו הראשונית של המערער כי ההכנסה החודשית עומדת על סך 2,800 ₪. מנתונים שונים שעלו מחומר הראיות נקבע, כי המערער עוסק כעצמאי בסחר בברזל או במכירת כלי רכב כברזל, בלא שדיווח על כך לרשויות, ותוך הסתרת ענין זה מהמנהל המיוחד. יתר על כן, לאחר חקירה, התברר כי המערער רשום כבעל מניות בחברה, הרשומה כחברה פעילה. בדו"ח שהגיש לא הזכיר המערער את קיומה של חברה זו ואת זכויותיו בה, אף על פי שהיא קיימת ופעילה מזה למעלה מעשר שנים. משקלם המצטבר של עניינים אלה מצביע על כך שהתנהלותו של המערער במהלך הליכי כינוס הנכסים רצופה מצגי שוא, וסתירות מהותיות בהצגת נתונים ומידע אודות רכושו, ובדבר יכולת ההשתכרות הפוטנציאלית שלו. די בכל אלה כדי לסכל את בקשתו להכריזו כפושט רגל מפאת העדר תום לב במהלך הליכי כינוס הנכסים. 30. גם שלב יצירת החובות על ידי החייב רצוף סממנים של חוסר תום לב. ראשית, עצם הסתבכותו הכלכלית של המערער, אשר הצמיחה את חובותיו העולים על מיליון וחצי שקלים חדשים לא פוענחה, והסבריו להידרדרותו הכלכלית נדחו כבלתי אמינים, שאינם משקפים את האמת. טענתו כי הוא נרדף על ידי המשטרה, וכי נאלץ לשלם שכר גבוה לעובדים מקומיים במקום להעסיק עובדים מהשטחים לא נתמכה בכל נתון אובייקטיבי, וממילא אינה יכולה לשמש הסבר משכנע להידרדרות הכלכלית אליה נקלע המערער, בהיקף ובשיעור בהם מדובר. יתר על כן, המערער יצר חוב מזונות כבד למשפחתו הקודמת, ולא הראה כל אחריות לשלמו. תשלומי מזונות נפסקים בדרך כלל בהתחשב ביכולתו הכלכלית של החייב, ובצרכים המיוחדים של בני משפחתו (ראו: בג"צ 5304/92 פר"ח 1992 סיוע לנפגעי חוקים ותקנות למען ישראל אחרת - עמותה נ' שר המשפטים, מז(4) 715, 731 (1993) (להלן: ענין פר"ח)). חבות מזונות שנועדה לספק את צרכי הילדים, ולעיתים גם של האשה, מטילה על אדם אחריות מיוחדת לא רק במישור הכלכלי אלא גם במישור ההומניטארי. הפרה רצופה לאורך שנים רבות של חוב מזונות נוגעת גם נוגעת להיבט תום הלב של החייב (השוו: ענין מקבילי; ע"א 2238/07 פייגלביץ' נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, 19.5.2009) (להלן: ענין פייגלביץ')). לא במקרה ניתן לחוב מזונות מעמד של דין קדימה בפשיטת רגל (סעיף 72(3)(ד) לפקודת פשיטת הרגל) ובהוצאה לפועל (סעיף 74א לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967). המחוקק ראה לתת עדיפות לחוב מזונות כ"רכיב קיומי, העומד בדרגת חיוב וגבייה גבוהה מזו של חוב אחר" (ע"א 631/07 פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה יב (לא פורסם, 21.5.2009)) אכן, כאשר הביטוח הלאומי נכנס לנעלי החייב, ומשלם את חוב המזונות במקומו, מוקהה החשש כי הצרכים הבסיסיים של המשפחה לא יסופקו (השוו: רע"א 4445/96 בר-נוי נ' המוסד לביטוח לאומי, פ"ד נא(4) 571, 576 (1997)). אולם אין בכך כדי לגרוע מן הפגם החמור הנילווה למעשי החייב באי תשלומו של חוב זה המוטל עליו כאחראי עיקרי ואשר ערכאה שיפוטית מצאה כי הוא מסוגל לעמוד בו. המערער צבר גם קנסות תעבורה בסכום של למעלה מ-6,000 ₪, בעקבות הרשעותיו בפלילים, שגם אותם לא שילם. צבירת קנסות תעבורה בשיעורים כה גדולים מצביעה אף היא על זלזול בחוק ובתקנת הציבור, ועלולה, בהצטברה לנתונים נוספים, להצביע על חוסר תום לב הפוגם ביכולת החייב לזכות בהכרזה כפושט רגל. 31. משקלם המצטבר של הנתונים שבפנינו, המצביעים על חוסר תום לב מצד החייב הן בהתנהלותו בשלב כינוס הנכסים וחקירות הכונס הרשמי, והן בשלב יצירת החובות, מצביע בבירור על אי התאמתו להיות מוכרז פושט רגל. הענקת הכרזה כזו לחייב שאינו תם לב חותרת תחת יסודותיו של הליך פשיטת הרגל, ופוגעת בעניינם הלגיטימי של הנושים למצות, כמידת יכולתם, את האמצעים הקיימים לצורך פרעון חובותיהם. היא מערערת את האיזון הראוי בין תכליות הליך פשיטת הרגל – לקדם את שיקומו של החייב תם הלב תוך דאגה, בה בעת, להליך יעיל והוגן של פרעון חובות החייב לנושים. חייב שאינו תם לב ואינו מאפשר הליך הוגן של פרעון חובותיו אינו ראוי לשמיטת חובות במסגרת הליך פשיטת רגל (ע"א 5503/92 קירצמן נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מט(1) 749, 756 (1994); ענין ג'נח; ענין בנבנישתי, פסקה 9). המערער בהתנהגותו הראה כי הוא אינו זכאי ליהנות מיתרונות הליך פשיטת הרגל; חוסר תום הלב בהתנהלותו חותך לאורך ולרוחב הן במצגיו כלפי הכונס הרשמי והן במישור יצירת חובותיו, כאשר גורמי הידרדרותו הקשה לא הובהרו עד היום. בהינתן כל אלה, דין הערעור להידחות. ש ו פ ט ת המשנה לנשיאה א' ריבלין: אני מסכים. המשנה לנשיאה השופט ע' פוגלמן: אני מסכים. ש ו פ ט לפיכך, הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה. ניתן היום, כ"ז בשבט התשע"א (1.2.2011). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08079940_R11.doc יט מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il