עו"ד יניב אינסל נ. יוסף פז

4 1 בבית המשפט העליון רע"א 7993/19 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת י' וילנר המבקש: עו"ד יניב אינסל נ ג ד המשיבים: 1. יוסף פז 2. אליהו דוד גלוסקין 3. כונס הנכסים הרשמי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 10.11.2019 בפש"ר 2092-02-19 שניתנה על ידי כבוד השופט ר' חיימוביץ בשם המבקש: בעצמו; עו"ד אורית ספיבק בשם המשיב 1: עו"ד מרדכי וחדי בשם המשיב 2: עו"ד רון טורקלטאוב בשם המשיב 3: עו"ד רועי נירון פסק-דין השופט נ' סולברג: 1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 10.11.2019 בפש"ר 2092-02-19 (השופט ר' חיימוביץ), בגדרה הורה בית המשפט למבקש (להלן: הנאמן) לבחון מחדש את תביעת החוב שהגיש המשיב 1 (להלן: פז). 2. ענייננו בתביעת חוב על סך של 323,836 ₪, שהגיש פז בגין כספים שהלווה לכאורה למשיב 2 (להלן: החייב). תביעה זו נסמכה על הליכים לביצוע שטר שנקט פז בהוצאה לפועל נגד החייב בגין החוב הנטען. הואיל ולתביעת החוב לא צורפו אסמכתאות המעידות על מסירת הכספים לידי החייב, פנה הנאמן לפז בבקשה לצרף מסמכים המלמדים כי הכספים אכן שולמו. בא-כוחו של פז השיב, כי אין ברשותו אסמכתא להעברת הכספים, אך צירף מסמכים שעניינם בהתנגדות שהגיש החייב לביצוע השטר. בגדרי ההתנגדות הכיר החייב בכך שקיבל כספים מפז, אך טען טענות שונות, ובין היתר כי פרע את מלוא החוב. ביום 18.12.2018 דחה הנאמן את תביעת החוב בציינו, כי "עיון בהתנגדות שהגיש החייב מעלה כי לטענת החייב החוב הכולל שלווה מן הנושה עמד על סך של 150,000 ₪ שהושבו לנושה בצירוף ריביות חריגות כך שסך הכל השיב לנושה סכום של 490,000 ₪". עוד צוין, כי הנושה לא הציג אסמכתא לכך שהעביר כספים לחייב, ולא הוכיח את התגבשות החוב. לפיכך קבע הנאמן, כי "נוכח האמור לעיל ובהיעדר אסמכתאות להעברת הסכומים הנתבעים לידי החייב, מוצא הנאמן לדחות את התביעה". 3. פז לא השלים עם החלטת הנאמן, והגיש ערעור לבית משפט של פשיטת רגל. לטענתו, הימצאות השטר בידיו יוצרת חזקה שניתנה עבורו תמורה. עוד טען, כי החייב הצהיר על קבלת הכספים במסגרת ההתנגדות לביצוע השטר, ודי בכך כדי להוכיח שהכספים שולמו. בית המשפט קיבל את הערעור באופן חלקי בקובעו, כי אמנם לא די בשטר החוב כשלעצמו כדי להצדיק את קבלת תביעת החוב, אולם בענייננו לצד השטר קיימת גם ראיה חיצונית בדמות הודיית החייב במסגרת הליך ההוצאה לפועל. צוין, כי "הודיה זו כלל לא נבחנה על ידי המערער ולא קיבלה כל משקל בהכרעתו, שנסבה על נתון אחד ויחיד – אסמכתא להעברת הכספים". אשר על כן, הורה בית המשפט לנאמן לשוב ולבדוק את תביעת החוב, ולנמק את הכרעתו בהתייחס למכלול הראיות שהציג פז. יחד עם זאת הודגש, כי אין בכך כדי לכבול את ידיו של הנאמן, וכי "יתכן כמובן שבסופו של יום ימצא הנאמן כי בנסיבות העניין לא ניתן לקבל את תצהיר החייב כראיה, ולמצער כי יש לאמצו במלואו (כולל טענת פרעתי)". 4. מכאן הבקשה לרשות ערעור שלפנינו, בגדרה טוען הנאמן, כי שגה בית המשפט בכך שהורה לו לבחון מחדש את תביעת החוב. הנאמן מדגיש, כי תביעת החוב נדחתה לאחר בחינת כלל טענותיו של פז, ועיון בכל המסמכים שהגיש. לטענתו, ההכרעה בתביעת החוב תואמת את ההלכה הפסוקה, וממילא אינה באה בגדרי המצבים החריגים שמצדיקים התערבות בהחלטות של בעל תפקיד בהליך פשיטת רגל. בתוך כך, הפנה הנאמן לע"א 113/18 רחמים נ' כונס הנכסים הרשמי (6.6.2019) (להלן: עניין רחמים), שבו נדחה ערעור של נושה על דחיית תביעת חוב בשל העדר אסמכתאות להעברת הכספים, וזאת על אף שהחזיק בשטר משכון. באותו עניין נקבע, כי "אין לצפות מבעל התפקיד לנהל הליך של שמיעת ראיות כדי להכריע על פי 'אותות האמת' בין גרסת החייב כי לא קיבל כסף במזומן, לבין גרסת הנושה כי העביר לחייב כסף במזומן". 5. פז גורס, כי יש לדחות את הבקשה, שאינה עומדת באמות המידה הנדרשות למתן רשות ערעור. אשר לפסק הדין בעניין רחמים נטען, כי אין להקיש מהתם להכא, שכן באותו עניין הכחיש החייב את היווצרות החוב, בעוד שבנדון דידן הודה החייב בקבלת הכספים. לבסוף טען פז, כי המועד שבו הודה החייב בקבלת הכספים – שלוש שנים עובר למתן צו הכינוס – מקהה את החשש שעסקינן בחייב ונושה אשר עשו יד אחת על מנת להבריח נכסים. 6. כונס הנכסים הרשמי (להלן: הכנ"ר) טען גם הוא, כי דין הבקשה להידחות. הודגש, כי הנטל המוטל על נושה שטוען ששילם לחייב כספים במזומן – כבד. אולם, יש לבחון כל מקרה לגופו, ולשקול את הראיות שמציג הנושה על מנת לאפשר לו לעמוד בנטל זה. הנאמן אמנם טוען, כי החלטתו נסמכה על כלל הראיות והמסמכים שהוגשו על-ידי פז, אולם גם אם כך היה, הכרעת החוב של הנאמן אינה כוללת פירוט ממצה בעניין. קיימת חשיבות לנימוק שבעטיו נדחית התביעה, ולפיכך גם אם ממילא דין התביעה להידחות בסופו של דבר, על הנאמן לכלול את הנימוקים לכך בהכרעתו. דיון והכרעה 7. מן הראוי לציין תחילה, כי החלטת בית המשפט המחוזי, בגדרה התקבל הערעור על הכרעת החוב של הנאמן, הריהי פסק דין, שההשגה עליו היא בדרך של ערעור בזכות (שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל 289 (מהדורה שלישית, 2010)). בהתאם לכך, מתוקף סמכותנו שלפי סעיף 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, החלטנו לדון בבקשה כבערעור. עם זאת, לאחר שעיינו בבקשה ובתשובות שניתנו לה, ושקלנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. 8. למקרא הכרעת הנאמן, דומה כי אכן לא ניתנה התייחסות מספקת להצהרת החייב על קבלת הכספים. ודוק, הנאמן אמנם ציין, כי "עיון בהתנגדות שהגיש החייב מעלה כי לטענת החייב החוב הכולל שלווה מן הנושה עמד על סך של 150,000 ₪ [...]", אולם מיד לאחר מכן קבע, כי "לא הוצגה שום אסמכתא לכספים שהעביר הנושה לחייב ולא הוכחה התגבשות החוב דה פקטו". מכך, לא ניתן ללמוד האם נדחתה הצהרת החייב בשל חוסר מהימנות, האם היו נסיבות קונקרטיות אחרות שהובילו לקביעה שתביעת החוב לא הוכחה, או שמא סבור הנאמן כי דינה של תביעת חוב הנסמכת על טענה שהכספים הועברו במזומן להידחות מטבעה. 9. משאלו הם פני הדברים, אין הצדקה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. הנאמן העלה טענות שונות לגופה של תביעת החוב, נימוקים שונים להצדקת דחייתה. הליך זה אינו המסגרת המתאימה לדון בנימוקים אלו, שלא מצאו את דרכם להכרעת החוב. פסק הדין של בית המשפט המחוזי אינו קובע מסמרות; ידיו של הנאמן אינן כבולות. כל שנקבע הוא שעל הנאמן לבחון את מכלול הראיות ולנמק את הכרעתו כדבעי. אכן, למקרא טענות הנאמן עולה כי אין זה מן הנמנע ש'השורה התחתונה' של ההחלטה תיוותר על כנה. אולם כפי שציין הכנ"ר, קיימת חשיבות לכך שהנימוקים להכרעה יעלו עלי כתב, שחור על גבי לבן. 10. הערעור נדחה אפוא בזאת. הנאמן ישא בהוצאותיהם של המשיבים בסך כולל של 5,000 ₪; מחציתם לפז, מחציתם לכנ"ר. ניתן היום, ‏י"ב באדר התש"פ (‏8.3.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 19079930_O03.docx שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1