בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
7991/96
וערעור שכנגד
בפני: כבוד הנשיא א' ברק
כבוד
המשנה לנשיא ש' לוין
כבוד
השופט ת' אור
המערערים: 1.
מוחמד אלקבהא
2.
כלל, חברה לביטוח בע"מ
נגד
המשיבים: 1.
קוטייבה כנעאן
2.
יוסף כנעאן
3.
נגועה כנעאן
ערעור
על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 4.11.96 בת"א 146/94 שניתן על
ידי כבוד השופט ד' חשין
בשם
המערערים: עו"ד יחזקאל ביניש
בשם
המשיבים: עו"ד עמוס גבעון
פסק-דין
השופט ת' אור:
1. המשיב הראשון (להלן: המשיב), יליד
30.1.88, נפגע בתאונת דרכים ביום 7.9.91. המשיבים 2 ו3- הם הוריו. המערערים חייבים
בפיצוי המשיב בגין נזקיו בתאונה. בית המשפט המחוזי פסק למשיבים פיצויים, ועל
שיעורם של פיצויים אלה הוגש ערעור זה. בערעור שכנגד, מטעם המשיבים, הם קובלים על
מיעוטם של הפיצויים אשר נפסקו להם.
עיקר טענות המערערים מופנה כלפי שיעורה של
הנכות הרפואית שנקבעה למשיב, שיעורה של הנכות התיפקודית שנקבעה לו, וכן כלפי גובה
הפיצוי בגין אובדן כושר השתכרות. טענות המשיבים, בעיקרן, מופנות כלפי שיעורה של
הנכות שנקבעה למשיב, וכן כלפי זאת שבית המשפט סרב למנות מומחה רפואי בתחום
הפסיכיאטרי.
נאמר מיד, שלא מצאנו ממש בטענות המשיבים,
ודינן להידחות. לעומת זאת, בחלק מטענות המערערים יש ממש, ולהלן נתייחס לטענותיהם
המצדיקות התייחסות.
2. הנכות הרפואית המשוקללת שנקבעה למשיב היא
בשיעור 34.2% לצמיתות. נכות זו כוללת נכות של 5% בתחום הפה והלסת, כפי שנקבעה על
ידי ד"ר הרמתי, בהתחשב בליקוי אסטטי הקשור באי סימטריה בפנים; נכות בשיעור
10% בתחום הנוירולוגי על פי חוות דעת ד"ר שטיינברג, אשר הסתמך על תלונות
המשיב ואביו; נכות בשיעור 5% בתחום האורטופדי שנקבעה על ידי ד"ר פלבסקי, בשל
מיחושים המתרכזים באיזור האליו-סקרלי אשר אפשר לראות בהם תהליך אריטרוטי כרוני;
נכות בשיעור 10% בתחום אף אוזן גרון כפי שנקבע על ידי ד"ר גיא בשל תלונות על
רעש באזניים אשר יתכן ונובעים מהתאונה, ונכות בשיעור 10% בגין צלקות, כפי שנקבע
הדבר על ידי בית המשפט.
את הנכות התיפקודית אמד בית המשפט בשיעור
17.5%. בהתאם לנכות זאת, כמבטאת הפסד כושר השתכרות, חושבו הפסדי כושר ההשתכרות של
המשיב אשר נקבעו בסכום כולל של 178,421 ש"ח.
3. באשר לנכות שנקבעה למשיב, בא כוח המערערים
תוקף, בעיקר, את קביעת הנכות בתחום הקוסמטי בגין הצלקות, ואת קביעת הנכות בתחום
הנוירולוגי. נתייחס תחילה לתחום הקוסמטי.
לטענת בא כוח המערערים, לא היה מקום שבית
המשפט יקבע נכות בתחום זה, נוכח עמדתו של המומחה הרפואי בתחום האורטופדי ד"ר
פלבסקי, על פיה לא נותרה נכות בגין הצלקות שנותרו למשיב.
לדעתי, דין טענה זו להידחות. ראשית, יש להדגיש
שאין בית המשפט חייב לקבל את חוות דעתו של המומחה הרפואי. הוא רשאי לקבל חוות דעת
של מומחה, להסתייג מחלקים שבה או לדחותה. כאשר ראיות המובאות בפניו מצדיקות מסקנה
השונה מזו של המומחה הרפואי, רשאי בית המשפט, ואף חייב, להגיע למסקנה שונה משל
המומחה, התואמת את המסקנה העולה ממכלול הראיות שבפניו. אכן, הנחה היא שמומחה
המתמנה על ידי בית המשפט פועל בהגינות ובתום לב. בדרך כלל, חוות דעת זו מתקבלת ועל
פיה מחושבים הפיצויים. אך אין בכך למנוע מבית המשפט לבקר את עדותו של המומחה
הרפואי ואת מסקנותיו. ברי, ש"המילה האחרונה" בעניין זה היא של בית
המשפט.
את דרגת הנכות הרפואית לעניין חישוב הנזק הלא
ממוני יש לקבוע בהתאם למבחנים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות
לנפגעי עבודה), תשט"ז1956- (ראה תקנה 2(א)(2) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות
דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון, תשל"ו1976-). לענייננו נוגע
סעיף 75(1)(ב) לתוספת, הקובע נכות בשיעור 10% בגין "צלקות בגוף - מכאיבות או
מכערות". אין חולק, שלא נותרו במשיב צלקות מכאיבות. השאלה היא, האם נותרו לו
צלקות מכערות.
בית המשפט ראה את צילום הצלקת בה מדובר בתמונות
שהוגשו לו, וקבע שהצלקת מכערת. התבוננתי בתמונות, ומסקנתו של בית המשפט מקובלת
עלי. גם המומחה קבע שיש בצלקות האלה "בעיית צבע", ובמילים אחרות: שהן
מכערות. אך להשקפתו, אין לקבוע דרגת נכות בגין צלקות אלה, בשל מיקום הצלקת (בגב
מעל הישבן), והואיל והן קיימות אצל גבר, להבדיל מאשר אצל אישה. בית המשפט המחוזי
לא קיבל השקפה זו, נוכח נוסחו של הסעיף בתוספת כמצוטט לעיל. על פי האמור בסעיף, די
בכך שיש צלקת מכערת בחלק כלשהו של הגוף, ולאו דווקא בחלק גוף אשר גלוי לעין
כשהנפגע לבוש. אכן, יתכן שיש מקום לשנות את התקנות לבל תקבע נכות רפואית במקרה
כזה. במאמר מוסגר אציין, שדרוש לתוספת זו "רענון" גם במובנים רבים
אחרים. אך בשלב זה, כשקיים בתוספת הסעיף האמור, צדק בית המשפט כשהגיע למסקנה
שהגיע. ברי, וזאת יש להדגיש, שקיום נכות רפואית על פי התוספת אינה בהכרח מלמדת על
כך שאותה נכות הינה גם נכות תיפקודית או שיש בה פגיעה בכושר ההשתכרות (ראה
ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נ(3) 792).
4. לעומת זאת, יש ממש בטענת המערערים כנגד קביעת
נכות רפואית למשיב בתחום הנוירולוגי. על פי עדות המומחה הרפואי, ד"ר
שטיינברג, לא נמצאו כל סימנים אובייקטיביים לנכות כלשהי. הנכות נקבעה על ידו על
סמך תלונות של המשיב ואביו, מבלי שהוא יכול היה לקבוע אם תלונותיהם אמת הן אם לאו.
לדבריו, שאלת מהימנות התלונות עניין היא לבית המשפט להחליט בו. המשיב ואביו לא
העידו בבית המשפט ולבית המשפט לא ניתנה הזדמנות להתרשם ממהימנות העדים והתלונות
אותן מסרו למומחה הרפואי. אמו של המשיב, אשר העידה בבית המשפט, הזכירה תלונות אלה,
אך עדותה נמצאה מגמתית ודומה, על כן, שלא יהיה זה הולם להסתמך על עדותה בלבד.
עיינתי ביתר הנימוקים של בית המשפט המחוזי לקביעת נכות רפואית זו, ולא מצאתי שיש
בהם להטות את הכף לצידו של המשיב. לפיכך, קביעת דרגת הנכות בתחום הנוירולוגי אינה
יכולה לעמוד.
5. ביטולה של הנכות בתחום הנוירולוגי משפיע הן על
גובה הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני והן על גובה הפיצוי בגין אובדן הפסד כושר
השתכרות. לעניין הנזק הלא ממוני, זה יחושב מחדש כשהנכות המשוקללת תחושב בהתעלם
מהנכות בתחום הנוירולוגי. אשר להפסד כושר ההשתכרות, זה נקבע בהתחשב בנכות
התיפוקדית של המשיב. עם ביטול הנכות הנוירולוגית, גם הנכות התיפקודית פוחתת, ועמה
הפסד זה. בדרך אומדן, יש להעמיד את סכום הפיצוי בפרט נזק זה של הפסד כושר השתכרות
על הסכום של 120,000 ש"ח במקום הסכום של 178,421 ש"ח.
6. עניין נוסף המצדיק התערבות נוגע לעזרה
בלימודים, פריט נזק בו נפסק למשיב הסכום של 5,000 ש"ח. בנושא זה לא באו ראיות
של ממש בפני בית המשפט. משנקבע שלא הוכחה נכות נוירולוגית, גם לא מתקיים עוד אותו
נימוק של פגיעה בריכוז אצל המשיב. גם אם היתה ירידה מסויימת ברמת הלימודים של
המשיב בין כיתה א' (שלוש שנים אחרי התאונה) לבין כיתה ב', אין ללמוד מהנסיבות
שירידה כזו קשורה לתאונה. יש, על כן, לבטל את החיוב בסכום של 5,000 ש"ח.
7. ביתר טענות המערערות לא נמצא שהן מצדיקות
התערבות של ערכאת הערעור.
8. על סמך כל האמור לעיל, נדחה הערעור שכנגד
והערעור מתקבל, כאמור בפיסקאות 5 ו6- לעיל. כדי למנוע אי הבנות, שכר טרחת עורך דין
אשר נפסק למשיבים יקטן, כך שהוא יחושב (13% ומע"מ) על הסכום לו זכאים המשיבים
בהתחשב באמור בפסק דין זה. כן ישלמו המשיבים למערערים הוצאות ערעור זה בסך 5,000
ש"ח.
ש
ו פ ט
הנשיא א' ברק:
אני מסכים. ה
נ ש י א
המשנה לנשיא ש' לוין:
אני מסכים. המשנה
לנשיא
הוחלט כאמור בפסק
דינו של השופט ת' אור.
ניתן היום, ה' בשבט
התש"ס (12.1.2000).
ה נ ש י
א המשנה לנשיא ש ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
96079910.E03
/עכב