שי קריאף נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 799/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 799/13 ע"פ 1774/13 לפני: כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט א' שהם המערער בע"פ 799/13 והמשיב בע"פ 1774/13: שי קריאף נ ג ד המשיבה בע"פ 799/13 והמערערת בע"פ 1774/13: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 23.1.2013, בתפ"ח 52896-01-12, שניתן על ידי כב' השופטים א' שיף – סג"נ; ח' הורוביץ; צ' קינן תאריך הישיבה: ח' באב התשע"ג (15.7.2013) בשם המערער בע"פ 799/13 והמשיב בע"פ 1774/13: עו"ד אביגדור פלדמן בשם המשיבה בע"פ 799/13 והמערערת בע"פ 1774/13: עו"ד נורית הרצמן בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט א' שהם: 1. לפנינו ערעור שהוגש על-ידי שי קריאף (להלן: המשיב) וערעור שכנגד שהוגש על-ידי המדינה (להלן: המערערת), על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 23.1.2013, בתפ"ח 52896-01-12, שניתן על-ידי כב' השופטים: א' שיף – סג"נ; ח' הורוביץ; ו-ע' קינן. 2. המשיב הורשע, על-פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בארבעה אישומים המצויים בכתב אישום מתוקן בשנית שהוגש במסגרת הסדר טיעון, כמפורט להלן: סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) (שתי עבירות); מעשה מגונה, לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין; הפרת אמונים, לפי סעיף 284 לחוק העונשין (ארבע עבירות); ולקיחת שוחד, לפי סעיף 290 לחוק העונשין. 3. בעקבות הרשעתו בדין, גזר בית משפט קמא על המשיב 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל, ו-12 חודשי מאסר על-תנאי, לבל יעבור בתוך 3 שנים, אחת העבירות בהן הורשע. שני הצדדים אינם משלימים עם גזר דינו של בית משפט קמא, כאשר המשיב מבקש להקל בעונש המאסר אשר הושת עליו, ואילו המערערת מבקשת להחמיר בעונש המאסר ולחייב את המשיב בתשלום פיצויים למתלוננות באישומים הראשון, השלישי והרביעי. עובדות כתב האישום המתוקן שהוגש נגד המשיב 4. באישום הראשון נטען כי המשיב הינו שוטר במשטרת ישראל ובמועדים הרלוונטיים לכתב האישום הוא שימש כקצין בוחנים במשטרת חדרה, כאשר קודם לכן הוא שימש כקצין סיור במשטרת חדרה. ביום 15.8.2011, בשעות הצהריים, התקשר המשיב אל ש.א. "המספקת שירותי מין בתשלום" (להלן: המתלוננת) ובירר עמה פרטים אודות שירותי המין שהיא מספקת, והתעניין בעלותם של השירותים. המתלוננת אמרה למשיב כי התשלום בעד יחסי מין עמה עומד על 200 ₪, ובתום השיחה מסרה המתלוננת את כתובתה למשיב. כעבור זמן מה, וכפי שסוכם מראש, הגיע המשיב, כשהוא לבוש מדי משטרה, לדירתה של המתלוננת בחיפה. המתלוננת הבחינה דרך עינית הדלת כי מדובר בשוטר במדים, וחששה לפתוח את דלת הדירה "שמא תעצר". נטען בכתב האישום, כי המשיב נקש בחוזקה על דלת הדירה, תוך שהוא קורא בקול לעברה של המתלוננת "משטרה משטרה". בלית ברירה, פתחה המתלוננת את דלת הדירה בפני המשיב והלה הטיח בה כי מעשיה אסורים על-פי החוק וכי הוא יכול לעוצרה. בשלב זה, הציג המשיב את תעודת השוטר בפני המתלוננת ודרש ממנה להציג בפניו את תעודת הזהות שלה, והיא עשתה כן. לאחר מכן, נכנס המשיב לדירה ואמר למתלוננת כי ישלם לה 30 ₪ תמורת יחסי מין עמו. את דבריו אלה ליווה המשיב באיום, באומרו: "אם את רוצה שנסגור את העניין בינינו ואני לא אעצור אותך, קבלי אותי". לטענת המאשימה, בשל האיום אותו השמיע המשיב, ובשל חששה של המתלוננת מפניו "שמא יורה על מעצרה או ירע לה בדרך אחרת", היא קיימה עם המשיב יחסי מין מלאים. מיד לאחר מכן, שילם המשיב למתלוננת 30 ₪ ועזב את הדירה. 5. במסגרת האישום השני נטען כי ביום 5.7.2008 או בסמוך לכך, הגיע המשיב לדירתה של ד.ד. "שנהגה לספק שירותי מין תמורת תשלום" (להלן: המתלוננת 2 או ד.ד.) בפרדס חנה. המשיב הגיע לדירתה של ד.ד. כשהוא לבוש במדי משטרה, וזאת "בעקבות פנייה למוקד המשטרה". בכתב האישום לא הובהר מי פנה למוקד המשטרתי ובאיזה עניין. עם הכנסו של המשיב לדירה, הוא אמר לד.ד. כי נודע לו שבמקום "מתרחשים דברים". ד.ד. אשר חששה שמה המשיב הגיע לדירה על-מנת לעוצרה, החלה לדמוע. המשיב הרגיעה ואמר לה כי "כל עוד המעשים נעשים בביתה... פנימה – הם אינם מהווים בעיה". במהלך השיחה, אמר המשיב ל-ד.ד., כי אם תצטרך סיוע בעתיד היא תוכל לפנות אליו, והוא אף מסר לה את מספר הטלפון הנייד שברשותו. ביום 20.7.2010, התקשרה ד.ד. אל המשיב וביקשה את סיועו עקב גניבת טבעת מדירתה, על-ידי אחד מלקוחותיה. המשיב הבטיח לסייע לה, לאתר את הלקוח ולהשיב לה את הטבעת שנגנבה. ואכן, המשיב יצר קשר עם החשוד בגניבת הטבעת, מבלי שהובהר בכתב האישום האם חזרה הטבעת לבעליה. המאשימה רואה בהתנהגותו זו של המשיב, משום הפרת אמונים כלפי הציבור, בכך שלא דיווח "לממונים עליו על האמור לעיל". 6. בגדרו של האישום השלישי נטען כי ביום 11.12.2009, במסגרת תפקידו של המשיב כקצין סיור במשטרת חדרה, הגיע המשיב, ביחד עם השוטרת רחל קבדה, לדירה בחדרה, שבה התנהל עסק למתן שירותי מין בתשלום, שנוהל על-ידי ז.נ. (להלן: המתלוננת 3 או ז.נ.). כשפגש המשיב את ז.נ., הוא אמר לה כי בדירה מתנהלת פעילות האסורה על-פי החוק "וכי ניתן בנקל לסגור את המקום". באותו יום בשעות הערב, התקשר המשיב אל ז.נ. והציג את עצמו כשוטר, אשר ביצע את החיפוש בדירה, וביקש ממנה להיפגש עמו, אך היא סירבה. עם זאת, כך נטען בכתב האישום, ז.נ. אשר חששה מפני סגירת העסק בידי המשטרה "ביקשה לנצל את עובדת היות [המשיב] שוטר, כדי שיסייע לה בעתיד, לכשתזדקק לכך". בתאריך 19.3.2011, דרש המשיב מ-ז.נ. כי תקיים עמו יחסי מין "בדירה החדשה" (ככל הנראה מדובר בדירה אחרת מזו שבה התבצע החיפוש – א.ש.). ז.נ. סירבה לעשות כן, והמשיב הציע לנסוע יחדיו למלון "דן קיסריה". ז.נ. הסכימה לכך ואספה את המשיב ברכבה מתחנת המשטרה בחדרה, והשניים נסעו לבית המלון. בחדר בבית המלון קיימו המשיב ו-ז.נ. יחסי מין מלאים, שתמורתם לא שילם המשיב. במהלך מפגש זה, שאלה ז.נ. את המשיב אם יוכל לסייע לה "במתן התרעה מוקדמת אודות פשיטות משטרתיות על הדירה החדשה", והמשיב מסר לה כי הוא משרת כיום כבוחן "ואינו עוסק בפעילות מעין זו". המשיב ו-ז.נ. נפגשו פעם נוספת, במהלך שנת 2011, בחדר בבית דירות בחדרה, לשם הגיע המשיב כשהוא לבוש במדי שוטר, והשניים קיימו יחסי מין מלאים. לא נמסר בכתב האישום אם ניתנה תמורה כלשהי בגין שירותי המין שקיבל המשיב, בהזדמנות זו. 7. באישום הרביעי והאחרון, נטען כי ביום 15.8.2011 או בסמוך לכך, התקשר המשיב אל מ.א., המספקת שירותי מין בתשלום (להלן: המתלוננת 4 או מ.א.). המשיב בירר עם מ.א. פרטים אודות שירותי המין שהיא מספקת, לרבות עלותם. בתום השיחה, קבעו השניים להיפגש במקום כלשהו בחיפה. כחצי שעה לאחר מכן, הגיע המשיב למקום המפגש כשהוא לבוש במדי משטרה. מ.א. אשר הופתעה לראות כי מדובר בקצין משטרה, נדרשה על-ידו להציג תעודת זהות, ובהמשך הוא ביקש ממנה להתלוות אליה לדירתה. לשאלתה של מ.א. לסיבת הדבר, אמר המשיב כי הגיעה תלונה אנונימית נגדה, שהוא מופקד על חקירתה. המשיב הוסיף ואמר ל-מ.א. כי היא יכולה לבחור בין התלוות אליו לתחנת המשטרה לבין האפשרות לברר את הדבר בצורה "לא פורמלית" בדירתה. בלית ברירה, הובילה מ.א. את המשיב לדירתה בחיפה, שם היא נשאלה על-ידו מספר שאלות על עיסוקה בזנות ובין היתר שאל אותה "אודות המחיר עבור יחסי מין עמו". למשמע תשובתה של מ.א., אמר לה המשיב כי ברשותו 30 ₪ בלבד, והוסיף כי אם לא תקיים עמו יחסי מין בסכום זה, הוא "ייקח אותה לתחנת המשטרה" ויעצור אותה. בכתב האישום נטען, כי בשל האיום אותו השמיע המשיב, ובשל חששה של מ.א. מפניו "שמא יורה על מעצרה או ירע לה בדרך אחרת", היא קיימה עמו יחסי מין מלאים, שלאחריהם עזב המשיב את הדירה. גזר דינו של בית משפט קמא 8. בפתח גזר הדין, ציין בית משפט קמא כי הסדר הטיעון נקשר בין הצדדים במהלך דיוני ההוכחות, לאחר שהעידו חלק מעדי התביעה ובהם שתיים מהמתלוננות. הסדר הטיעון בין הצדדים אינו כולל הסכמה בדבר העונש. המשיב הופנה אל שירות המבחן לצורך הכנת תסקיר בעניינו ובית המשפט עמד, במסגרת גזר הדין, על עיקרי הדברים המופיעים בתסקיר. מהתסקיר עולה כי המשיב הוא כבן 40, יליד ישראל, נשוי ואב לשלושה ילדים בגילאי 5 עד 15 שנים. המשיב הוא אקדמאי ושירת שירות מלא בצה"ל, בתפקיד חשמלאי טנקים בחיל השיריון. את שירותו במשטרת ישראל החל המשיב בתפקיד שוטר סיור וחקירות, ולאחר מכן שימש כמדריך בבית הספר הארצי של המשטרה. לאחר שהמשיב התקדם לתפקידי קצונה, הוא שימש כקצין סיור ולאחר מכן כראש משרד בוחני תאונות דרכים במרחב חוף של משטרת ישראל. בעקבות האירועים המתוארים בכתב האישום, פוטר המשיב מהמשטרה וכיום הוא מובטל מעבודה. המשיב נמנה על משפחה נורמטיבית, ובשנתיים האחרונות נפטרו שני הוריו. בהתייחסו לעבירות בהן הודה, קיבל המשיב אחריות חלקית על ביצוען, הוא הציג עמדה קורבנית ולא הביע כל אמפתיה כלפי המתלוננות. המשיב הביע את נכונותו להשתלב בתהליך טיפולי, אך שירות המבחן התרשם כי מדובר במוטיבציה חיצונית בלבד, כאשר המשיב "פועל מתוך שיקולים של תועלתיות ואינטרסים בפנייתו זו". לאור "העדר אמפתיה לקורבנות" ועקב הקושי של המשיב "לקחת אחריות אקטיבית על התנהגותו ולהתחבר רגשית לחומרת התנהגותו" ובשל חוסר מוטיבציה אמיתית לטיפול, נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית בעניינו של המשיב. יצוין, כי בשל עמדתו של המשיב בנוגע לאחריותו לביצוע העבירות, הוא נשאל על-ידי בית המשפט אם ברצונו לחזור בו מהודייתו, אך הוא חזר ואישר את הודייתו, בכל עובדות כתב האישום. 9. במסגרת ראיותיו של המשיב לעונש העידה רעייתו, אשר סיפרה כי בעלה הוא כיום שבר כלי, הוא חולה נפשית ופיסית וביקשה כי בית המשפט יחוס עליו ובעיקר על הילדים. הוגשו מכתבי הערכה והוקרה, המעידים על פועלו של המשיב במסגרת שירותו במשטרה ולא פחות מ-19 מכתבים של חברים, שכנים, מפקדים ופקודים של המשיב, המעידים על אופיו הטוב, רמת מוסריותו, מקצועיותו ונכונותו לעזור לזולת. כמו כן, הוגשה חוות דעתו של ד"ר פשיניאן, מומחה לפסיכיאטריה ופסיכותרפיה, ממנה עולה כי לאחר מעצרו של המשיב, חלה החמרה במצבו הנפשי שבאה לידי ביטוי באי שקט, נדודי שינה, תחושת מתח, חשדנות כלפי הסביבה, התפרצויות זעם כלפי הסובבים אותו, וצריכת יתר של אלכוהול. ד"ר פשינאן סבור כי המשיב סובל מהפרעה אפקטיבית "קרוב לודאי הפרעה דיסתימית", והוא לא מסוגל לעבוד "בעבודתו הרגילה" ולהיות באינטראקציה תקינה עם אנשים אחרים. 10. בגזר הדין עמד בית משפט קמא על חומרת מעשיו של המשיב, אשר ניצל את כוחו כאיש משטרה על מנת להפחיד ולאיים על המתלוננות ולקבל מהן טובות הנאה, בדמות יחסי מין במחיר מופחת מאוד, או אף ללא כל תמורה. בית המשפט ציין כי המתלוננות משתייכות "לשולי החברה המוחלשים", ועוסקות במתן שירותי מין, על-מנת לפרנס את עצמן ואת ילדיהן. בית המשפט הוסיף כי המתלוננות לא העיזו להגיש תלונה במשטרה, שעה שעומד מולן קצין משטרה במדים, המפחיד ומאיים עליהן במעצר. בית המשפט עמד על חומרתה של העבירה שעניינה סחיטה באיומים ועל מידת החומרה הגלומה בעבירה של לקיחת שוחד והפרת אמונים, המתבצעת על-ידי קצין משטרה. 11. בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין (להלן: תיקון 113), קבע בית משפט קמא כי מתחם הענישה לגבי האישומים הראשון, השלישי והרביעי נע "בין חודשי מאסר ספורים לשנתיים מאסר בפועל". אשר לאישום השני, שעניינו הפרת אמונים, הועמד הגבול העליון של המתחם, על ששה חודשי מאסר בעבודות שירות. 12. לצד הקולא, זקף בית משפט קמא לזכותו של המשיב את הודאתו באשמה; את הבעת הצער והחרטה על-מעשיו; ואת הפגיעה במשפחתו ובילדיו של המשיב. עוד ציין בית משפט קמא כי יש לשקול לקולא את העובדה כי הוסכם על קיום יחסי המין תמורת תשלום מלא, "עוד טרם המפגש באישומים הראשון והרביעי" וכי "לא נעשה שימוש בכוח וגם האיומים לא נשאו אופי אלים". עוד צוין, כי המשיב לא סטה מהשורה "ולא העניק תמורה כנגד השוחד שקיבל וכי ערכו של השוחד, מבחינה כלכלית, לא היה רב". בנוסף, התחשב בית משפט קמא בעובדה כי המשיב הינו מובטל כיום, וקיימת "אפשרות קרובה" כי ישללו ממנו, לפחות בחלקן, הזכויות שצבר במשך 17 שנות שירותו במשטרה. עוד ציין בית משפט קמא את עברו הנקי והנורמטיבי של המשיב והמסוכנות הנמוכה להישנות עבירות מעין אלה, מצידו. 13. לאור האמור, גזר בית משפט קמא על המשיב 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל ו-12 חודשי מאסר על תנאי. ערעורו של המשיב 14. בערעור על חומרת העונש, נטען כי מדובר בעונש החורג מן הסביר, וזאת בשל מידת הפליליות הגלומה במעשיו של המשיב "שאיננה מגעת לדרגת החומרה האופיינית לעבירות בהן הורשע". עו"ד אביגדור פלדמן, בא-כוחו של המשיב, טען כי, אמנם, מעשיו של המשיב מעוררי סלידה במישור הערכי, אך לא כן במישור הפלילי, ועוד נטען כי עונשו העיקרי של המשיב "גלום בהוקעה החברתית ובקלון, [שהם] מנת חלקו של מי שסרח ומעל באמון הציבור". נטען בנוסף, כי בית משפט קמא לא נתן משקל הולם לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, ובעיקר לנסיבותיו האישיות של המשיב. לעניין זה, הזכיר עו"ד פלדמן את הפגיעה הצפויה במשיב וברעייתו; מצבו הנפשי של המשיב; מסלול הנפילה וההתרסקות שלו; פיטוריו מהמשטרה והאפשרות כי יאבד את זכאותו לדמי פרישה ופנסיה; ומעל הכל, הנזק הנפשי והחברתי שגרמה הפרשה לשלושת ילדיו של המשיב. נושא נוסף, עליו עמד עו"ד פלדמן, נוגע לסיכויי שיקומו של המשיב, אשר מעוניין להשתלב בתהליך טיפולי, למרות האמור בתסקיר שירות המבחן. מאחר שישנם קשיים בשילובו של המשיב בתהליך טיפולי בין כותלי הכלא, בהיותו שוטר לשעבר, התבקשנו לקצר, ככל הניתן, את תקופת מאסרו, על-מנת שהוא יוכל להשתלב בתהליך כזה, לאחר שישתחרר ממאסרו. לאור האמור, מבקש המשיב להקל באורח משמעותי בעונשו, ומהטעמים שפורטו על-ידו, לדחות את ערעורה של המדינה. ערעור המדינה על קולת העונש 15. בערעור שהוגש על קולת העונש, נטען על-ידי עו"ד נורית הרצמן, באת-כוחה של המערערת, כי בית משפט קמא לא נתן ביטוי עונשי ראוי לקביעותיו בגזר הדין, באשר לחומרת התנהגותו של המשיב. בית המשפט ראה כנסיבה לקולא את העובדה כי לא היה שימוש בכוח, אך לטענת המערערת לא היה הכרח לעשות שימוש בכוח, שכן המשיב ניצל את "עובדת היותו שוטר לצורך הטלת אימה על המתלוננות, באמצעות פגיעה פוטנציאלית במקור פרנסתן או אף מעצרן". נטען בנוסף, כי לסחיטת המתלוננות ואילוצן לקיים עימו יחסי מין, אין כל זיקה למחיר המופחת שהיה מוכן המשיב לשלם, שכן המתלוננות לא הסכימו מרצונן לקיים יחסי מין עם שוטר לובש מדים, ואין חולק כי הן היו רשאיות לבחור לעצמן את לקוחותיהן. המדובר, לטענת המערערת, ברף חומרה גבוה של עבירת הסחיטה, הן בשל העובדה כי מושא הסחיטה היה מיני, הן בשל זהותו של הסוחט שהוא שוטר במדים, והן בשל זהותן של המתלוננות, המצויות בשולי החברה ואין בכוחן להתנגד או להתלונן על המעשים. 16. אשר לנסיבות לקולא, שנמנו על-ידי בית משפט קמא, נטען על-ידי המערערת כי לא היה מקום ליתן משקל רב להבעת חרטתו וצערו של המשיב, לאור האמור בתסקיר שירות המבחן באשר לאי קבלת אחריות על-ידו; וכן לא היתה הצדקה ליתן משקל מלא להודאתו של המשיב באשמה, מאחר שזו באה לאחר שמיעת חלק מעדי התביעה, ובכלל זה שתיים מהמתלוננות. לעניין האפשרות לשלילת זכויות הפנסיה של המשיב, נטען כי נושא זה טרם הוכרע, והמשיב הגיש תביעה לבית הדין לעבודה לקבל את מלוא זכויותיו. בשל העובדה כי מדובר בעבירות קשות ובזויות, שנמשכו במהלך תקופה של כ-3 שנים, יש, לגישת המערערת, משקל מופחת להעדר עבר פלילי של המשיב. המערערת מלינה גם על כי בית משפט קמא נמנע מלהשית פיצויים על המשיב לטובת המתלוננות באישומים 1, 3 ו-4, ועותרת להחמיר ברכיב המאסר בפועל, באורח משמעותי. תסקיר מבחן מעודכן בעניינו של המשיב 17. לקראת הדיון בערעור, ביקשנו משירות המבחן למבוגרים להכין תסקיר עדכני אודות המשיב. מהתסקיר עולה כי המשיב עדיין "לוקח אחריות פורמאלית על המעשים המיוחסים לו", והוא מנותק רגשית ממשמעותם של המעשים ומהשלכותיהם על קורבנות העבירה. המשיב "אינו חש רגשות של חרטה, בושה ואשמה ממשיים". כמו כן, לא גילה המשיב רגשות "אמפתיה כנים ואותנטיים" כלפי הקורבנות. המשיב הביע נכונות להשתלב בתהליך טיפולי, אך התרשמות שירות המבחן היא כי הדברים מונעים מתוך מוטיבציה חיצונית, ואין בהם ביטוי לכוונה אמיתית. המשיב מוגדר כטעון הגנה, בשל שירותו במשטרה, ומסיבה זו אין ניתן לשלבו בטיפול קבוצתי לעברייני מין, ואין אפשרות לקיים תהליך פרטני, עם המשיב לבדו. עם זאת, צוין בתסקיר כי המשיב "נמצא בראשיתו של התהליך" אשר יאפשר לו "להתבונן על הנסיבות הרגשיות אשר עמדו ברקע להתנהגותו הפסולה". דיון והכרעה 18. בפתח דיוננו בערעור ובערעור שכנגד, מן הראוי להזכיר את ההלכה המושרשת לפיה ערכאת הערעור תתערב בעונש, שהוטל על-ידי הערכאה הדיונית, רק במקרים חריגים של סטייה קיצונית ממדיניות הענישה הראויה, או כאשר נפלה טעות מהותית בגזר הדין (ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (29.1.2009); ע"פ 6095/10 חאג' יחיא נ' מדינת ישראל (18.7.2012); ע"פ 3578/11 סטרוק נ' מדינת ישראל (18.8.2012)). כפי שיובהר בהמשך, הננו סבורים כי מקרה זה נמנה על אחד מאותם מקרים המצדיקים התערבות בעונש, שכן ניכרת בגזר הדין סטייה לקולא ממדיניות הענישה הראויה. 19. לגישתנו, בית משפט קמא לא נתן משקל ראוי להיבטי החומרה הניכרים בהתנהגותו של המשיב, קצין משטרה ותיק, אשר ניצל את מעמדו ואת תפקידו על-מנת לסחוט שירותי מין מהמתלוננות, תוך שהוא מאיים עליהם במעצר או בחיסול עסקיהן, אם לא יענו לדרישותיו המיניות. העובדה כי המשיב הציע למתלוננות סכום מופחת, אינה מעלה ואינה מורידה, שכן אין כל ספק כי המתלוננות לא היו נענות מרצונן לדרישתו כי יקיימו עמו יחסי מין, שעה שהוא הופיע לבוש במדי משטרה, בפתח דירותיהן. ההסכמה לקיום יחסי המין נבעה, כול כולה, מחמת האיומים שהשמיע המשיב וחששן של המתלוננות פן יבולע להן, אם יסרבו. חומרה מיוחדת יש לראות גם בקבלת השוחד המיני על-ידי המשיב, כמתואר באישום השלישי. במקרה זה נאלצה המתלוננת לקיים עם המשיב יחסי מין ללא תמורה, מחשש כי הוא יפעל לסגירת עסקה. לשיא הכיעור והחומרה הגיע הדבר, שעה שהמתלוננת נאלצה לאסוף את המשיב במכוניתה מתחנת המשטרה בחדרה, לצורך קיום יחסי מין בחדר בבית מלון. במקרה נוסף, קיים המשיב יחסי מין עם המתלוננת, לאחר שהגיע למקום מפגש כשהוא לבוש מדים. אין גם להקל ראש במעשיו של המשיב, כמתואר באישום השני, שעה שנתן למתלוננת שירות פרטי בהחזרת טבעת גנובה, תוך שהוא מבטיח לה כי אם תיזקק לעזרתו הוא מוכן לסייע לה, והוא אף מסר לה את מספר הטלפון הנייד שלו. התנהגותו המבישה והמכוערת של המשיב נמשכה על-פני תקופה של כשלוש שנים, תוך שהוא מבאיש במעשיו את ריחם של לובשי המדים ומערער את האמון שיש לתת במשרתי הציבור בכללותם. בנסיבות אלה, אין בידינו לקבל את טיעונו של בא כוח המשיב, לפיו מדובר במעשים מעוררי סלידה בהיבט המוסרי בלבד, אך הדבר אינו מקרין על מידת הפליליות שבהתנהגותו של המשיב. 20. על מדיניות הענישה בעבירה שעניינה סחיטה באיומים, עמד השופט א' לוי בע"פ 6774/01 מדינת ישראל נ' אלעלווין (1.1.2011), הגם שבנסיבות שונות מאשר בענייננו: "סחיטה באיומים היא למרבה הדאבה תופעה נפוצה, אך רק לעתים רחוקות אוזר הקורבן אומץ כדי לפנות לרשויות החוק, הואיל והוא חושש שידם של הסחטנים עלולה להשיג אותו במוקדם או במאוחר, מבלי שאנשי החוק יוכלו להושיעו. לפיכך, כשסוף סוף מעז מתלונן לבקש את הגנת החוק, יש לראות בכך הזדמנות לא רק להעניש את העבריין המסוים אשר נמצא כי חטא, אלא גם להעביר מסר לציבור בכלל, ולאלה שחוטאים בעבירות מן הסוג הזה בפרט, כי עבריינים בתחום זה עלולים לשלם על מעשיהם בדרך של שלילת חירותם לתקופה ארוכה" (וראו גם, ע"פ 3877/12 אבו גוש נ' מדינת ישראל (9.1.2013); ע"פ 1106/11 מדינת ישראל נ' וקנין (29.6.2011); ע"פ 584/06 רחמילוב נ' מדינת ישראל (8.3.2007)). 21. אשר לעבירת השוחד, נשתברו קולמוסין בתיאור חומרתה של העבירה ופגיעתה הרעה באמון הציבור בטוהר המידות של משרתיו, ובעיקר כאשר מדובר באיש משטרה המופקד על השלטת החוק והסדר הציבורי במדינה. בשל הסכנה לשחיקה באמון הציבור והחשש לפגיעה בדמותו של השירות הציבורי, כתוצאה מביצוע עבירות השוחד, השתרשה בבית משפט זה הגישה, לפיה "מי שהורשע בעבירה של שוחד ראוי לו שישא במאסר בפועל, ולתקופה ממשית" (ע"פ 766/07 כהן נ' מדינת ישראל (19.11.2007); וראו גם, ע"פ 10627/06 יהושע נ' מדינת ישראל (8.5.2007); רע"פ 4869/12 אילן נ' מדינת ישראל (26.6.2012)). סיכומם של דברים 22. לאור האמור לעיל, הננו סבורים כי בית משפט קמא הקל יתר על המידה בעונשו של המשיב, תוך שנתן משקל מופרז לנסיבותיו האישיות וליתר השיקולים לקולא. לפיכך, הננו דוחים את ערעורו של המשיב; מקבלים את ערעור המדינה ומעמידים את תקופת המאסר לריצוי בפועל על 36 חודשים. יצוין, כי איננו ממצים את דינו של המשיב, כפי שהיה ראוי לעשות, שכן אין זה מדרכה של ערכאת ערעור למצות את מלוא חומרת הדין משמתקבל ערעור תביעה על קולת העונש. עונש המאסר המותנה שהושת על המשיב יעמוד בעינו. 23. הננו מחייבים את המשיב בתשלום פיצויים בשיעור של 10,000 ₪ לכל אחת מהמתלוננות באישומים הראשון, השלישי והרביעי. הפיצויים ישולמו למתלוננות בתוך שישה חודשים ממועד פסק דיננו זה. ניתן היום, ‏י"ד באב התשע"ג (‏21.7.2013). המשנָה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13007990_I06.doc יא+הג מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il