אביבה לוי נ. טובה אסיאו

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7987/96 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל המערער: אביבה לוי נגד המשיבים: 1. טובה אסיאו 2. שולמית עביד 3. רחל כהן ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יו מיום 10.6.94 בתיק 1684/94 שניתן על ידי כבוד השופטים: אבן ארי, בר אופיר, אחיטוב תאריך הישיבה: ד בניסן תשנ"ח (31.3.98). בשם המערער: עו"ד חריש גילעד, עו"ד אבי אביטל בשם המשיבים: עו"ד א. בלייר פסק-דין המשנה לנשיא ש. לוין: 1. הפרשנות המקובלת של סעיף 33(א) לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב), תשל"ב1972- היא שסעיף זה מקנה זכויות של דייר מוגן בתובענה של פירוק שיתוף בין בעלים משותפים לאחד הבעלים שהחזיק בנכס רק עם פקיעת בעלותו וכלפי קונה. "כל עיקרו של סעיף זה הוא להגן על הבעל המשותף שבעלותו פקעה כלפי הקונה במקרה של מכירת הרכוש המשותף או חלק ממנו": ע"א 64/65 פ"ד כ(1) 126 וע"א 175/81 פ"ד לא(4) 293, 307. הדברים הם כיום כך ביתר שאת לאור המגמה, שבאה לכלל ביטוי בפסיקתנו ליתן לסעיף 33(1) האמור פרשנות מצמצמת: ע"א 3295/94 (טרם פורסם) 2. במקרה שלפנינו אין מעמדה של המערערת כאחת הבעלים המשותפים בדירה רב לה ממעמדם של שאר הבעלים המשותפים והתנאים המצדיקים הענקתה של דיירות מוגנת לא התמלאו בה. 3. השאלה אם אפשר להחיל על המערערת את הוראותיו של סעיף 115 לחוק הירושה, תשכ"ה1965- לא נזכרה ולא נתלבנה בערכאות שקדמו לנו ולא מצאתי מקום להתייחס אליה; והוא - כבר מהטעם שנוכח התקופה הממושכת שחלפה מאז פטירת אחרון המורישים של המערערת (שש-עשרה שנים) ממילא סיכויי יישומה מועטים; וקבלתה היתה מחייבת פתיחת מסכת הראיות והטענות מחדש, לאחר שכל טענותיהם של בעלי הדין כבר מוצו. הייתי דוחה את הערעור, אך בנסיבות הענין לא הייתי עושה צו להוצאות. המשנה לנשיא השופטת ט. שטרסברג כהן: אני מסכימה ש ו פ ט ת השופט י' טירקל: 1. באי כוח בעלי הדין - ובעקבותיהם הערכאות הקודמות שדנו בפרשה - דנו בפרשנותו של סעיף 33(א) לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב] תשל"ב1972- (להלן - "סעיף 33") וביישומו על הפרשה הנדונה. סעיף זה עניינו הבעלים, או החוכר לדורות, ש"פקעה זכותו בנכס מחמת מכירתו בהוצאה לפועל של פסק דין או של משכנתאות בפשיטת רגל או מחמת חלוקת הנכס במשפט חלוקה...". סעיף זה יוצר, אפוא, הסדר כללי ורחב שמצודתו פרושה על סוגי מקרים שונים של פקיעת הבעלות ואין הוא בא להסדיר מצב מיוחד, כגון זה שלפנינו דוקא. בצד ההסדר שיצר בסעיף 33 יצר המחוקק בסעיף 115 לחוק הירושה תשכ"ה1965- ( להלן - סעיף 115") הסדר נוסף ומיוחד. וזו לשונו של הסעיף:- "115. (א) דירה שהמוריש היה ערב מותו בעלה וגר בה, רשאים בן זוגו, ילדיו והוריו שהיו גרים בה אותה שעה עם המוריש, להוסיף ולגור בה כשוכרי היורשים שבחלקם נפלה הדירה; דמי השכירות, תקופתה ותנאיה ייקבעו בהסכם בין הנשארים בדירה לבין אותם היורשים, ובאין הסכם ביניהם - על ידי בית המשפט. (ב) בית המשפט רשאי לקבוע, לפי בקשת היורשים האמורים: (1) שיוסיפו לגור בדירה רק אלה שאין להם דירה אחרת למגורים; (2) שהנשארים בדירה יוסיפו לגור רק בחלק מן הדירה, ובלבד שחלק זה יכלול את המטבח וחדרי השירות, אם ישנם. (ג) - - - (ד) - - -". גלוי לעין שמדובר כאן בהסדר מיוחד, שמצודתו פרושה על סוג מקרים מסוים, שבא לעולם במטרה להסדיר מצבים כגון זה שלפנינו. 2. משום מה, לא טענו באי כוח בעלי הדין לפני הערכאות הקודמות לענין סעיף 115, פרשנותו ויישומו על הפרשה הנדונה, וגם הערכאות הקודמות לא דנו בכך כלל. מבלי להתייחס לשאלה אם חל על הפרשה הנדונה ההסדר שבסעיף 33, או ההסדר שבסעיף 115, ואולי אף שניהם, ברור שהדיונים הקודמים, וכך פסקי הדין שניתנו, לקו בכך שלא התבססו על תשתית משפטית שלימה וראויה. לפיכך לא התלבנו כל השאלות שראוי היה ללבנן. לדעתו של חברי הנכבד, המשנה לנשיא ש' לוין, נוכח התקופה הממושכת שחלפה מאז פטירת אחרון המורישים אין לעורר את השאלה מטעמים שמנה בחוות דעתו. אין אני סבור כך. לדעתי, מקום שבירור לא התנהל בנתיבו המשפטי הנכון, וכן קיים חשש שכתוצאה מכך נגרם עוול למי מבעלי הדין, אין משגיחים בנימוקים "מעשיים" שכאלה. דומני שחשש כזה קיים כאן. אילו נשמעה דעתי היינו מבטלים את פסקי הדין של הערכאות הקודמות ומחזירים את הדיון לבית משפט השלום, על מנת שישמע את טענותיהם של בעלי הדין לענין סעיף 115, ואם יראה צורך בכך גם ישמע ראיות בענין זה. אחרי כן יחזור ויתן פסק דין על פי מכלול הראיות והטענות ששמע בשני גלגוליו של הבירור. ש ו פ ט אשר על כן הוחלט ברוב דעות כנגד דעתו החולקת של השופט טירקל כאמור בפסק דינו של המשנה לנשיא. ניתן היום ד בניסן תשנ"ח (31.3.98). המשנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96079870.B03